בשבוע שעבר זימן שר הביטחון ישראל כ"ץ את הכתבים הצבאיים לתדרוך און־רקורד, כלומר תדרוך שבו כל הציטוטים מובאים בשמו. בשנים האחרונות מדובר במקרה נדיר יחסית, משום שרוב התדרוכים הללו נמסרו תחת הכותרת "גורם ביטחוני בכיר".

העיתוי לא היה מקרי: הבחירות בפתח, ולמערכת הפוליטית יש אינטרס ברור להדגיש כביכול את "ההצלחה" בלבנון אל מול הכישלון של 7 באוקטובר.

הדברים שנפרסו בפני הכתבים הצבאיים לא היו חדשים ברובם, אבל מה שהיה מעניין במיוחד הוא ההדגשה. שר הביטחון פתח את התדרוך במשפט הבא: "בכל פעם שאני אומר 'אני', מדובר עליי, על ראש הממשלה והרמטכ"ל". לא בטוח שאייל זמיר אוהב את הכריכה הזאת, אבל אין לו ממש ברירה.

ממתי נתניהו חולק קרדיט עם אחרים? כנראה שאחרי 7 באוקטובר הוא זהיר יותר, ומעדיף לחלוק קרדיט כדי לפזר אחריות, לטוב ולרע

מה שמעניין הוא שהמוטיב הזה חוזר גם בהודעות שיוצאות לאחרונה מלשכת ראש הממשלה. הנוסח השגור החדש הוא: ראש הממשלה ושר הביטחון הורו, ראש הממשלה ושר הביטחון החליטו. ממתי ראש הממשלה נתניהו חולק קרדיט עם אחרים? כנראה שאחרי 7 באוקטובר הוא זהיר יותר, ומעדיף לחלוק קרדיט כדי לפזר אחריות, לטוב ולרע.

לא בכדי עיקר התדרוך של השר כ"ץ עסק בלבנון. על הנייר מדובר בהסכם טוב, ולכן זה חומר מצוין לעבוד איתו לקראת הבחירות. זו גם הסיבה שראש הממשלה ושר הביטחון הגיעו בשבוע שעבר ללבנון. נתניהו דאג להדגיש: "כל עוד חזבאללה נמצא פה ומאיים עלינו – אנחנו נשארים. ההנחיה שלנו ללוחמים: אם אתם מזהים איום – לפעול".

שר הביטחון ישראל כ"ץ וראש אגף המודיעין שלומי בינדר, 4 במרץ 2026 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

האוזן של ראש הממשלה תמיד הייתה רגישה לדעת הקהל, וגם הוא מבין שהשיח על כבילת הידיים של צה"ל הוא נזק אלקטורלי. בינתיים, לפחות, ישראל ממשיכה לפעול בתוך הקו הצהוב בלבד, ומסבירה זאת כצעד הגנתי.

אבל על אף קורת הרוח בישראל, נכון להיום, יותר משבוע לאחר חתימת ההסכם, צבא לבנון עדיין לא נפרס בשתי המובלעות שהוא אמור לתפוס.

בעניין הזה גילה שר הביטחון פרט מעניין: במהלך המגעים האחרונים בוושינגטון, ישראל הציעה לצבא לבנון לתפוס את רכס עלי טאהר כמובלעת הראשונה שתימסר. הרכס הזה, שנכבש רק לאחרונה ושולט על רמת נבטייה, הוא שטח עם נכסים רבים של חזבאללה, כולל מערכי תת־קרקע שבהם עדיין כלואים מחבלי חזבאללה.

לצד קורת הרוח בישראל, מורת הרוח בלבנון הולכת ומקצינה. בשבוע שעבר חזר מזכ"ל חזבאללה והבהיר כי הוא אינו מתכוון להיענות להסכם, כולל רמזים למלחמת אזרחים

הלבנונים סירבו, וזה לא ממש הפתיע את ישראל. גם בביירות מבינים שזו עלולה להיות נקודת חיכוך מסוכנת, ולכן מבחינת ממשלת ג'וזף עאון עדיין מוקדם להגיע לעימות ישיר עם חזבאללה.

לצד קורת הרוח בישראל, מורת הרוח בלבנון הולכת ומקצינה. בשבוע שעבר חזר מזכ"ל חזבאללה נעים קאסם והבהיר כי הוא אינו מתכוון להיענות להסכם, כולל רמזים למלחמת אזרחים. בשל מצבו הקשה של הארגון, בעיני חזבאללה שימור שלושה עקרונות הוא נכס אסטרטגי להישרדותו: המשך החזקת הנשק, שימור העצמאות הפנים־לבנונית וחיזוק הקשר עם איראן.

שלטי חוצות שעליהם נכתב "לבנון תחילה", שאחד מהם הוצת לאורך כביש נמל התעופה בביירות, סמוך למעוז חזבאללה, על רקע המתיחות בעקבות הסכם המסגרת של לבנון עם ישראל, 28 ביוני 2026 (צילום: ibrahim AMRO / AFP)

ללא שלוש הרגליים הללו חזבאללה בסכנה, ואת המשולש הזה בדיוק ישראל וממשלת לבנון מנסות לפרק.

במענה לאיום המרומז במלחמת אזרחים, אמר ראש ממשלת לבנון נוואף סלאם כי הממשלה בראשותו אינה שואפת לעימות מזוין, אבל היא גם לא תיכנע ללחצים ותמשיך במאמץ לרכז את הנשק בידי המדינה בלבד.

איך זה יקרה? לא ברור. מה שכן ברור הוא שאלה טונים שלבנון רוצה שארה"ב תשמע. בינתיים, כאמור, זו מלחמת הצהרות פנים־לבנונית, אבל לא מן הנמנע שהיא תגיע בשלב מסוים להתנגשות בשטח. אז יגיע המבחן הראשון של צבא לבנון תחת ההסכם החדש.

בכלל, נראה שהתיאום בין ישראל לארה"ב בהסכם הנוכחי עם לבנון הדוק יותר מזה שהושג בנובמבר 2024. אומנם הדברים לא נאמרים במפורש, אבל בהחלט ניתן היה להבין זאת בתדרוך של שר הביטחון השבוע

בישראל ובארה"ב מצפים מצבא לבנון לנחישות גדולה יותר אחרי חתימת ההסכם בשבוע שעבר, וקל וחומר אחרי הגיבוי האמריקאי המחודש להנעת התהליך. זו כנראה גם הסיבה שהאמריקאים הסכימו לקבל את הדרישה הישראלית שכל מסירת שטח לצבא לבנון תהיה אך ורק באישור ישראלי ואמריקאי. מדובר בלקח מהמבצע הכושל של צבא לבנון בסוף 2025.

למרות ההצהרות שיצאו מביירות על "ניקוי דרום לבנון מנשק", בפועל לא הרבה קרה, ובדיעבד התברר שברוב המקרים כל פעילות של צבא לבנון תואמה קודם לכן עם חזבאללה. זה היה, אגב, חלק מהכעס האמריקאי ומהיחס הקר של וושינגטון למפקד צבא לבנון, הגנרל רודולף הייכל.

שלט המציג את האייתוללה עלי חמינאי ואת המנהיג העליון של איראן, האייתוללה מוג'תבא חמינאי, לצד כיתוב בערבית: "תודה לך, איראן", ברובע הדאחייה בביירות, לבנון, 15 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Hussein Malla)

בכלל, נראה שהתיאום בין ישראל לארה"ב בהסכם הנוכחי עם לבנון הדוק יותר מזה שהושג בנובמבר 2024. אומנם הדברים לא נאמרים במפורש, אבל בהחלט ניתן היה להבין זאת בתדרוך של שר הביטחון השבוע. מתברר שאת מערכת הבונקרים התת־קרקעית שפוצצה באמצע השבוע שעבר בכפר מג'דל זון, צה"ל יכול היה לפוצץ כבר לפני כמה שבועות, אבל התבקש להמתין.

העיתוי מבחינת האמריקאים "היה רגיש", סיפר השר כ"ץ, בלי לפרט. הדבר מלמד שבוושינגטון חששו שפיצוץ של מאות טונות של חומר נפץ עלול להביא לפיצוץ אחר, במשא ומתן בין המדינות, ולכן רמזו לישראל להמתין. אחרי החתימה המשולשת על ההסכם, פיצוץ כזה כבר נחשב לפעולה לגיטימית, שמשרתת את שתי הממשלות