כ-40 אלף חרדים לשעבר חיים בישראל, ומספרם גדל משנה לשנה. רובם גדלו במערכת חינוך שאינה מלמדת אנגלית, ומלמדת מתמטיקה באופן חלקי בלבד. אחר כך הם נדרשו להשתלב בשוק עבודה שמצפה בדיוק לכלים הללו.

מכיוון שיצאו בשאלה, או עזבו את החברה החרדית, אפשר למדוד דרכם את התוצאה של חינוך ללא לימודי ליבה לאדם וההשפעה שלה על האדם, לא כטענה אידאולוגית, אלא כנתון.

יוצאי החברה החרדית מהווים מעין "קבוצת ביקורת" לא-מתוכננת לחברה החרדית עצמה. ניתן לראות במצבם את המדד המדוייק ביותר לוויכוח על החינוך החרדי. הם מראים לנו שהוויכוח אודות החינוך החרדי אינו על אמונה, אלא על הכלים הבסיסיים שכל ילד זכאי להם.

כמה בני אדם עזבו את החברה החרדית?

תנועת היציאה מהחברה החרדית גדלה בהתמדה מדור לדור. לפי שנתון "יוצאים עם נתונים" של עמותת "יוצאים לשינוי", המסייעת לצעירים שעזבו את החברה החרדית ונקלעו למצוקה, שיעור העוזבים עלה מכ-7% בעבר לכ-12%–15% בקרב צעירים בשנים האחרונות. בכל קבוצות הגיל שיעור היציאה בקרב גברים גבוה מזה של נשים.

ניתן להעריך כי המספר המוחלט של עוזבי החברה החרדית ימשיך לגדול גם אם השיעור שלהם באוכלוסייה החרדית יתייצב, משום שקצב הגידול של החברה החרדית הוא הגבוה בישראל.

הנתונים של "יוצאים לשינוי" נשענים על הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמאפשר להשוות בין אלה שיצאו מהחברה החרדית לבין אלה שנשארו חרדים, היהודים הלא-חרדים, ואלה שהצטרפו לחברה החרדית.

לפי הנתונים, כמעט כל יוצאי החברה החרדית למדו באותה מערכת חינוך, ורק אחר כך נפרדו ממנה. לכן הם מתאפיינים במכנה משותף אחד עיקרי: מה שקיבלו בבית הספר ומה שלא לא קיבלו בו. ההיקף הגדול של עזיבת החברה החרדית והיכולת להשוות את העוזבים לקבוצות חברתיות אחרות הם שהופכים אותם למדד אמין של תוצאות החינוך החרדי.

פעילות ליוצאים בשאלה של ארגון "הלל" בתל אביב (צילום: "הלל יוצאים בשאלה")

מה קורה ליוצאי החברה החרדית בשוק העבודה?

מהרגע שצעירים עוזבים את החברה החרדית, שיעור המועסקים בקרבם עולה בעזרות אחוזים ביחס למי שנשארו חרדים. אבל העזיבה אינה סוגרת את הפער בינם לבין אלה שגדלו מחוץ לחברה החרדית. היוצא מנתק את עצמו מהמסגרת המונעת ממנו תעסוקה, אך נותר עם החינוך שקיבל בה. המוטיבציה משתנה עם היציאה; ההשכלה שנרכשה בילדות – לא.

בתחומים הדורשים השכלה, כמו מקצועות שדורשים הכשרה ספציפית והייטק, הפער בין העוזבים למי שגדלו כלא-חרדים רחב במיוחד. רבים מהיוצאים עוסקים בעבודות הדורשות כישורים בסיסיים, ולפי נתוני נתוני "יוצאים לשינוי" שפורסמו בחדשות 12, כ-60% מהם מועסקים בשתי רמות התעסוקה הנמוכות ביותר.

המנגנון פשוט: מקצועות בעלי שכר גבוה דורשים לרוב, תעודת בגרות ושליטה באנגלית ובמתמטיקה. יוצא החברה החרדית שלא רכש אותם בילדותו מתחיל את המרוץ מאחור, ולעיתים קרובות אינו מצליח להשלים את הפער בגיל מבוגר.

התוצאה אינה קושי זמני בכניסה לשוק, אלא תקרה נמוכה שנשארת מעל רבים מהיוצאים שנים רבות. פער התעסוקה אינו נובע מחוסר רצון לעבוד, אלא מהיעדר הכלים שהחינוך היה אמור להקנות.

תלמידי בית ספר יסודי בחינוך החרדי בבית שמש, אילוסטרציה (צילום: יעקב נאומי/פלאש90)

האם לעזיבת החברה החרדית יש מחיר רגשי?

המחיר אינו נעצר בשכר. ליציאה מהחברה החרדית יש גם מחיר נפשי, והוא חלק מאותה שרשרת. חוקרים מתארים את המעבר כתהליך הדומה להגירה לחברה זרה, שבו היוצא לומד שפה תרבותית חדשה, בונה זהות ומשתלב בקהילה כמעט מאפס.

רבים מהיוצאים מאבדים בדרך את הקשר עם המשפחה והקהילה ונותרים בבדידות. חלקם נותרים חסרי עורף משפחתי לחלוטין, בלי בית לחזור אליו בסופי שבוע ובלי רשת תמיכה כלכלית ורגשית. הבדידות הזאת היא תוצאה ישירה של המעבר. מטפלי בריאות הנפש מדווחים על שיעורים גבוהים מקרב היוצאים לשאלה שנקלעו לדיכאון, במיוחד הטבח ב-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל".

הבדידות אינה רק תסמין. היוצא נמצא בצומת בה הוא סובל מקושי תעסוקתי שמקורו בפער החינוכי, ובדידות שמקורה בניתוק מהקהילה.

הגורמים שמפחיתים את המצוקה – תואר, תעסוקה וזוגיות – הם אותם מסלולי השתלבות שהחינוך החרדי אינו מוביל אליהם. המצוקה הנפשית אינה סיפור נפרד; היא הקצה של אותה שרשרת שמתחילה בכיתה שלא לימדה ליבה.

שאלות העולות מהנתונים על יוצאי החברה החרדית

האם יציאה מהחברה החרדית פירושה מעבר לחילוניות?

לא כל מי שיוצא מהחברה החרדית הוא "יוצא לשאלה" שהופך לחילוני. רבים מהחרדים-לשעבר נשארים דתיים, או הופכים למסורתיים. מקרב אלה שנעזרו ב"יוצאים לשינוי", הרוב היו לדתיים ומסורתיים, ורק כ-18% מגדירים עצמם כיום כחילונים. הקושי בעזיבה נובע מפערי ידע והשכלה, לא משינוי באמונה.

מה מסביר את פערי התעסוקה בין יוצאי החברה החרדית לאלה שלא גדלו בה?

היעדר לימודי ליבה. רבים מיוצאי החברה החרדית נכנסים לשוק העבודה בלי אנגלית, בלי מתמטיקה ברמה נדרשת ובלי תעודת בגרות.

האם מצבם של עוזבי החברה החרדית משתפר עם הזמן?

יש שיפור מתון באיכות התעסוקה ובגיוס לשירות צבאי. עם זאת, השיפור תלוי במסלולי השלמה – בגרות, השכלה גבוהה ושירות צבאי או לאומי – ובמסגרות תמיכה שמלוות את יוצא החברה החרדית בשנותיו הראשונות מחוץ לה. אלה אינם מובטחים לכל אחד מהם, ולכן ההצלחה נותרת תלויה, במידה רבה, במזל ובנחישות אישית ולא במענה מערכתי.

תלמידים בחדר בשכונת מאה שערים בירושלים, 4 בספטמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

לסיכום אפשר היה לטעון שקשיי היוצאים מהחברה החרדית נובעים מעזיבת האמונה הדתית. אבל הנתונים סותרים את הטענה הזאת.

רבים מהיוצאים נשארים דתיים או מסורתיים, ורק חלקם מגדירים את עצמם כחילונים. המחסום אינו הדת, אלא הידע וההשתייכות – ולכן לימודי ליבה אינם עניין של אמונה כלל.

הוויכוח על לימודי הליבה מתנהל בדרך כלל במישור התיאורטי. תומכי הפטור מליבה לחינוך החרדי טוענים כי הוא מכשיר לחיים ואינו פוגע בבוגריו. היוצאים הם "מקרה המבחן האמפירי" לטענה הזאת, והם מפריכים אותה. דווקא הם, בעלי המוטיבציה הגבוהה, אלה שבחרו להשתלב; אם גם הם נתקלים בתקרה, קשה להניח שאלה שנשארים חרדים יכולים להצליח יותר.

וכאן ההוכחה החותכת: ככל שהמדינה משקיעה יותר בהשלמות – בגרות, מכינה ותואר – הפער מצטמצם. אם השלמה מאוחרת סוגרת את הפער, סימן שהיעדר הלימוד הוא שיצר אותו.

מכאן שלימודי ליבה אינם "כפייה תרבותית", אלא תשתית בסיסית לחיים אזרחיים וכלכליים. שלילתם אינה בחירה פנימית נטולת מחיר; היא מותירה את בוגריה עם תקרה נמוכה ועם מחיר נפשי, גם כשהם עוזבים.

היוצאים הם ההוכחה החיה: מי שיצא ונאבק להשתלב מראה שהמחסום הוא ידע, ואת הידע הזה קובעים בכיתה. השאלה אינה אם ילד חרדי יישאר חרדי, אלא אם יקבל את הכלים הבסיסיים שיאפשרו לו לבחור.

מקורות עיקריים: שנתון "יוצאים עם נתונים" 2025, עמותת יוצאים לשינוי (leshinuy.org/research); שנתון החברה החרדית 2025, המכון הישראלי לדמוקרטיה (idi.org.il/haredi/2025); מרכז המחקר והמידע של הכנסת – מדיניות הסיוע לחרדים לשעבר.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.