מערכת היחסים בין ישראל וטורקיה מצויה באחת משעותיה הקשות, והרטוריקה בין שתי המדינות מוסיפה ומתלהטת. ביטוייה האחרונים נוגעים לביקורו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ באנקרה, סביב פסגת נאט"ו.

הנשיא האמריקאי יצא מגדרו לשבח את מארחו הטורקי, ואף סיפק רושם ברור שבכוונתו להסיר את הסנקציות שהוטלו על אנקרה לאחר רכישת הטילים מרוסיה, ואפילו לספק לה מטוסי F-35.

ראש הממשלה בנימין נתניהו חש מייד וקרא בפומבי לנשיא, בריאיון ל-CNN, להימנע מאספקת המטוסים הללו. אגב, שאלת אספקת מטוסי החמקן לטורקיה מציבה למעשה את סוגיית היתרון האיכותי של ישראל במקום מרכזי מאוד בשיח הישראלי–אמריקאי, והמקום ללבן אותה הינו בוושינגטון, ולאו דווקא בפומבי.

נתניהו קרא מייד בפומבי לטראמפ להימנע מאספקת מטוסי החמקן לטורקיה, המציבה את סוגיית היתרון האיכותי של ישראל במקום מרכזי בשיח הישראלי–אמריקאי. אך המקום ללבנה הוא בוושינגטון, לאו דווקא בפומבי

מערכת היחסים בין ישראל וטורקיה, שלא הייתה אמנם בשיאה אף טרם ה-7 באוקטובר, הידרדרה והתחדדה עד מאוד בשנתיים וחצי האחרונות. חילוקי הדעות הקשים מתמקדים למעשה בכל הזירות, ואולי ניתן למקד אותם סביב מה שמתפרש באנקרה כניסיון ישראלי לקבע את מעמדה כ"הגמון אזורי".

המלחמה באיראן, ונוכחותה הצבאית של ישראל בסוריה ובלבנון, שסיומה איננו נראה באופק הקרוב, חיזקו עוד יותר את התפיסה הטורקית לגבי שאיפותיה של ישראל.

מערכת היחסים המשולשת והאסטרטגית בין ישראל, יוון וקפריסין התווספה לרדאר הטורקי. במילים אחרות, מדובר בראייה הטורקית ב"ישראל אחרת" ממה שהכירו עד כה.

מבט דומה מאפיין את האופן שבו ישראל מביטה לעבר טורקיה. הצעדים החריפים וחסרי התקדים שבהם נקטה, הן בחרם הכלכלי כלפי ישראל, בפניותיה לבית הדין הבינלאומי, וברטוריקה הקשה, כולל העמידה לצד חמאס, הציבו את טורקיה תחת הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן בראש רשימת האיומים על ישראל, לצד איראן. הצהרות ופרשנויות שונות מיקמו אותה אף בשורה אחת עימה.

למרות כל זאת, מערכת היחסים הדיפלומטיים נותרה על כנה, אף אם ללא נוכחות שגרירים בשתי הבירות. זאת ועוד, ארדואן מקפיד לאותת שאין בכוונתו להגיע לניתוק יחסים.

מערכת היחסים ישראל–טורקיה, שלא הייתה בשיאה אף טרם ה-7 באוקטובר, הידרדרה מאוד מאז. את חילוקי הדעות הקשים אולי ניתן למקד סביב מה שמתפרש באנקרה כניסיון ישראלי לקבע מעמד של "הגמון אזורי"

השאלה העיקרית והקריטית העומדת בפנינו הינה: האם וכיצד ניתן להכיל את המשבר החריף בין שתי המדינות, ולמנוע מצב שעלול להידרדר לעימות ישיר? אקדים מייד ואבהיר, כי דווקא עובדת היחסים הקרובים וההדוקים עד מאוד בין טראמפ לארדואן הינה ערובה למניעת גלישה למצב מסוכן מעין זה. ישראל, מטבע הדברים, איננה שבעת רצון ממתכונת יחסים זו, אולם יש בה, ככל הנראה, כדי למנוע אובדן שליטה. מוטת ההשפעה של טראמפ על שתי המדינות אפקטיבית ומשמעותית.

הזירה שבה קיים פוטנציאל נפיץ במיוחד בין ישראל וטורקיה הינה כמובן הזירה הסורית. מבחינת שתי המדינות מדובר בזירה המשליכה על אינטרסים חיוניים וראשונים במעלה בביטחון הלאומי שלהן.

מבחינת טורקיה, צפונה של סוריה ובעיקר המרכיב הכורדי כמובן, הינו בעל חשיבות עליונה. כך הדבר מבחינתה של ישראל ביחס לדרומה של סוריה. משטרו של אחמד א-שרע מהווה נקודת מחלוקת נוספת, הגם שישראל, כך נראה, התרגלה בחודשים האחרונים למציאות החדשה בדמשק, אמנם מבלי שפגו כל חששותיה וסימני השאלה לגביו. אופי קשריו עם טורקיה, ומידת השפעתה עליו, מעלים חששות רבים בירושלים.

בנסיבות הנתונות ראוי אם כן להתמקד בזירה הסורית, בניסיון לשרטט מעין "קווים אדומים", או הבנות הדדיות, שעשויות למנוע מיסקלקולציה מסוכנת.

הזירה שבה קיים פוטנציאל נפיץ במיוחד בין ישראל וטורקיה היא כמובן הזירה הסורית. מבחינת שתי המדינות מדובר בזירה המשליכה על אינטרסים חיוניים וראשונים במעלה בביטחון הלאומי שלהן

מאליו מובן, שוושינגטון חייבת להוביל את שני הצדדים, כולל לנקוט אסרטיביות ברורה במקרה הצורך, לדיאלוג דיסקרטי, שכאמור יתמקד בזירה הסורית. תכליתה של ההובלה היא לגבש רשימת עקרונות, המוסכמים על שני הצדדים. אלו עשויים לכלול את הנקודות הכוללניות והעקרוניות הבאות:

• תמיכתן של המדינות בממשל מרכזי בדמשק, וקונקרטית בזה הנוכחי, משטר א-שרע.
• הסכמה עקרונית בדבר אי מעורבותם של שחקנים חיצוניים בזירה הסורית.
• הבהרה הדדית, כי אף מדינה אינה שואפת להגמוניה, או דומיננטיות, על סוריה.
• הכרה בשלמותה הטריטוריאלית של סוריה.
• הבנה ביחס ל"אזורי ההשפעה", להם השלכה ישירה על ביטחונן הלאומי של כל אחת מן המדינות (טורקיה בצפון, וישראל בדרום).

מאליו מובן, שבנסיבות הנתונות, ובמיוחד לנוכח הבחירות העומדות בפתח, אין לצפות ליותר מדי בתחום זה. סביר, שהרטוריקה החריפה, ובעיקר סביב הסוגיה הפלסטינית והמצב בשטח, תימשך.

תכליתן של הנקודות לעיל הינה, כאמור, למנוע גלישה למצב מסוכן יותר בזירה הסורית, בה לשתי המדינות אינטרסים ישירים ונוכחות בשטח. יתר על כן, להסכמות מעין אלו, אף אם הן דיסקרטיות ולא בהכרח פורמליות, אולי בנוסח "נון-פייפר", יש חשיבות רבה מאוד.

וושינגטון חייבת להוביל את ישראל וטורקיה לדיאלוג דיסקרטי, שיתמקד בזירה הסורית ויגבש עקרונות מוסכמים לגביה. אלה ימנעו גלישה למצב מסוכן יותר בסוריה, שבה לשתיהן אינטרסים ישירים ונוכחות בשטח

חשיבותן של ההסכמות היא ביחס למניעת מיסקלקולציה, ובכך שהן מהוות המחשה ליכולתה של ארה"ב להשיגן. חיוני מאוד להניע תהליך זה במהרה ויפה שעה אחת קודם.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/