האיום הטרי של מוג'תבא חמינאי, שפורסם אתמול (שבת), יכול להתפרש בכמה אופנים. יש שיאמרו כי המנהיג העליון הנעלם, שפרסם הודעה כתובה ובה קרא להמשיך בניסיונות לנקום את מות אביו, ביקש לשמר את המומנטום שיצרה הלוויה ההמונית בשבוע שעבר.

מסע הלוויה נמשך ארבעה ימים ועבר ברחבי איראן ואף בערים הקדושות לעדה השיעית בעיראק. בעיני המשטר הייתה זו הפגנת עוצמה שעברה בשלום. ההמונים שיצאו לרחובות לא רק היו לבושים כנדרש, לרבות בחיג'אב, אלא גם השמיעו על פי רוב את הקריאות הנכונות. אף לא אחת מהן כוונה נגד המשטר.

הקריאות שנשמעו נגדו הגיעו דווקא מקרב הקיצונים, שהטיחו במוחמד באקר קאליבאף, יו"ר הפרלמנט, האשמות בנוגע לשיח שהוא מנהל עם המערב.

רוב הציבור האיראני נאלם ונעלם. מתברר כי הוא עדיין חושש מאוד מהמשטר הנוכחי, כשזיכרון טבח ינואר עודנו טרי ומדמם

כמעט כל בכירי המשטר יצאו לרחובות. הבולטים שבהם היו מפקד משמרות המהפכה אחמד וחידי ומפקד כוח קודס אסמאעיל קאאני. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ פלט בדרך אגב, באחד הראיונות שהעניק בטורקיה, כי ארה"ב אפשרה את מסע הלוויה. משמע, ניתנה הבטחה שלא לתקוף את הבכירים.

רוב הציבור האיראני נאלם ונעלם. מתברר כי הוא עדיין חושש מאוד מהמשטר הנוכחי, כשזיכרון טבח ינואר עודנו טרי ומדמם.

אבלים נושאים את ארונו של המנהיג העליון המנוח של איראן, אייתוללה עלי חמינאי, אל מקדש האימאם עלי בנג'ף, עיראק. 8 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Anmar Khalil)

הסבר נוסף לקריאת הנקמה הנוכחית של חמינאי נעוץ בתאולוגיה השיעית. לפיה, בן אמור להספיד את אביו, וזה כאמור לא קרה.

בדת השיעית יש מוטיבים הדומים מאוד לאלה שביהדות, וכאן מדובר במנהג המקביל לקדיש. לכן יש הטוענים כי קריאתו של חמינאי לחידוש הנקמה היא בבחינת תחליף דתי להספד שלא נשא, מוטיב שהמנהיג העליון חייב לשמר כדי לחזק את הלגיטימציה הדתית שלו בציבור.

האיום של חמינאי בא לאחר שבוע שבו בחנה איראן את גבולות סבלנותו של טראמפ. לאחר ניסיון ההתנקשות בו בעצרת הבחירות בבאטלר שבפנסילבניה, ביולי 2024, נעשה הנשיא האמריקאי רגיש מאוד לקריאות לחסלו, כל שכן כשהן מגיעות מטהרן.

מבחינת איראן, בחילופי האיומים יש ממד הרתעתי: סימטריה, מעצמה מול מעצמה, מנהיג מול מנהיג, איום מול איום

לקראת בחירות 2024 חשף ה־FBI תשתית של משמרות המהפכה בארה"ב שתכננה לחסל את טראמפ. לא מן הנמנע שקריאתו הנוכחית של חמינאי לנקמה היא תגובה לציוץ שפרסם טראמפ אתמול, ולפיו כל התוכניות הצבאיות מוכנות למקרה שייפגע.

מבחינת איראן, בחילופי האיומים יש ממד הרתעתי: סימטריה, מעצמה מול מעצמה, מנהיג מול מנהיג, איום מול איום. איראן שלאחר המלחמה מטפחת מאוד את תדמיתה כמעצמה. לא בטוח שהאמריקאים אוהבים את ההשוואה הזאת, והמתיחות שהיא יוצרת מתבטאת בקבלת החלטות קיצוניות.

דונלד טראמפ בפסגת נאט"ו במתחם הנשיאות בבשטפה שבאנקרה, טורקיה, 8 ביולי 2026 (צילום: Alexis JUMEAU / POOL / AFP)

כך היה, למשל, בתקיפת המכליות בשבוע שעבר במצר הורמוז ובגל התקיפות הלילי, שהתרחב מהורמוז לכל האזור: איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, קטאר וכווית.

ההסבר האיראני לתקיפה בשבוע שעבר אינו ברור, ונע בין זלזול באמריקאים לבין כאוס שלטוני. לדברי טראמפ בהודעתו בסוף השבוע, האיראנים אמרו למתווכות כי מדובר ב"איבוד שליטה" על גורמים קיצוניים במשטר.

מניסיונה של ישראל, מציאות כזאת אפשרה לחמאס לשלוט כל העת בעוצמת הלהבות כדי להגיע מוכן ל־7 באוקטובר. "איבוד השליטה" האיראני מזכיר במידת מה את "מכת הברק", שלטענת חמאס גרמה לשיגור מטח רקטות מעזה לעבר ישראל ב־2020.

"מעשית, שלושה שבועות לאחר תחילת הפסקת האש, כל הסכמה מאותגרת על ידי המחנה הקיצוני במשטר האיראני, ובפועל מרוקנת את מסמך ההבנות מתוכן"

ערוץ "איראן אינטרנשיונל" הקדיש בפודקאסט שלו דיון מיוחד לשאלה מי שולט כעת באיראן ומהי מדיניותה, אם בכלל יש כזאת. אחד המומחים שהתארחו בדיון היה ג'ונתן שייה, חוקר במכון FDD ‏(הקרן להגנה על דמוקרטיות). הוא נשאל אם ההנהגה האיראנית, שנושאת ונותנת עם ארה"ב, אכן איבדה שליטה. תשובתו מעניינת ומציעה היגיון אפשרי לאירועי השבוע האחרון.

לדבריו, איראן נכנסה לשלב חדש במשחק "השוטר הטוב והשוטר הרע" מול המערב. "ההנהגה האזרחית (הכוונה היא בעיקר לצוות המשא ומתן, עבאס עראקצ'י ואנשי משרד החוץ, אב"ש) מציגה כביכול פרגמטיות כלפי המתווכות ומסבירה את פעולות משמרות המהפכה כ'איבוד שליטה'.

שר החוץ של איראן עבאס עראקצ'י בספרייה הנשיאותית על־שם בוריס ילצין בסנקט פטרבורג, 27 באפריל 2026 (צילום: Dmitry LOVETSKY / POOL / AFP)

"ההסבר הזה מעמיד את האמריקאים במצב מביך, וכרגע בלתי פתיר. מעשית, שלושה שבועות לאחר תחילת הפסקת האש, כל הסכמה מאותגרת על ידי המחנה הקיצוני במשטר האיראני, ובפועל מרוקנת את מסמך ההבנות מתוכן".