מחמוד (שם בדוי), פלסטיני מהגדה המערבית, מתגורר בישראל זה שבע שנים, מאז שנמלט אליה לאחר שאביו תפס אותו מקיים יחסים אינטימיים עם גבר אחר בבית המשפחה.

בריאיון לזמן ישראל סיפר מחמוד כי אביו הכה אותו ואת בן זוגו לאחר שמצא אותם יחד. האב שלח את בן הזוג בחזרה למשפחתו, ולאחר מכן הזעיק קרובי משפחה נוספים כדי שיכו גם הם את מחמוד. לדבריו, בני משפחתו כלאו אותו לאחר מכן בבית, הרעיבו והכו אותו, ואיימו כי בסופו של דבר יהרגו אותו.

כעבור שבוע בשבי הצליח מחמוד להימלט דרך חור בגג, בזמן שקרוביו ישנו. בהמשך יצר קשר עם אישה ישראלית שהכיר, והיא סייעה לו להגיע לישראל.

"אני בישראל כי אין לי שום מקום אחר שאליו אוכל לברוח ממשפחתי. אני מקווה שלעולם לא אצטרך לחזור לגדה המערבית, כי אם המשפחה שלי תמצא אותי – אני אמות"

כמו פלסטינים הומואים אחרים, גם מחמוד קיבל מישראל היתר שהייה זמני, שאפשר לו למצוא בה מקלט. ואולם, ההיתר לא חודש מאז ספטמבר, וכעת הוא עומד בפני גירוש לגדה המערבית – החלטה שנגדה הוא מנהל בימים אלה מאבק משפטי.

"אני בישראל כי אין לי שום מקום אחר שאליו אוכל לברוח ממשפחתי", אמר מחמוד. "אני מקווה שלעולם לא אצטרך לחזור לגדה המערבית, כי אם המשפחה שלי תמצא אותי – אני אמות".

שלטי מחאה ודגלים במצעד הגאווה בתל אביב, 28 ביוני 2020 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

מבחינתו של מחמוד, הסכנה אינה מסתכמת באפשרות שייתקל בבני משפחתו אם ייאלץ לחזור לגדה המערבית. מחקר חדש ונדיר על פלסטינים חברי קהילת הלהט"ב שנמלטו לישראל מעלה כי האפליה נגד הומואים בגדה ממוסדת ומושרשת עמוק בחברה.

המחקר, המתמקד במי שנולדו בגדה המערבית, מתאר את הרדיפה שהם חווים תחת שלטון הרשות הפלסטינית, וכן את הקשיים שממשיכים ללוות אותם גם לאחר הגעתם לישראל.

לדברי מחברי הדוח, מצבם של הומואים פלסטינים בישראל החמיר מאז מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, לנוכח ההחמרה בהגבלות על היתרי השהייה והעוינות הגוברת מצד חלקים בחברה הישראלית וברשויות המדינה.

בניגוד לדוחות של ארגונים לא ממשלתיים אחרים או של האו"ם, המחקר של "היאס" מבוסס על עדויות ממקור ראשון של מי שנמלטו לישראל ושל האנשים המסייעים להם

הדוח הוזמן על ידי ארגון "היאס", שנודע בעבר בשם "האגודה לסיוע למהגרים יהודים", ומסייע בין היתר למבקשי מקלט פלסטינים להט"בים ולקבוצות נוספות של פליטים. זהו המחקר הראשון מסוגו שמפרסם הארגון זה שבע שנים.

בניגוד לדוחות של ארגונים לא ממשלתיים אחרים או של האו"ם, המחקר של "היאס" מבוסס על עדויות ממקור ראשון של מי שנמלטו לישראל ושל האנשים המסייעים להם. החוקרים ערכו ראיונות עומק עם שמונה פלסטינים להט"בים שנמלטו מהגדה לישראל. המחקר כולל גם את עדויותיהם של ארבעה פעילים ישראלים, שסייעו לאורך השנים למאות הומואים פלסטינים שביקשו מקלט.

קטע מגדר ההפרדה ברמאללה, שבו נצבעו שישה לוחות בטון בצבעי הקשת על ידי האמן הפלסטיני חאלד ג'ראר, יוני 2015 (צילום: חאלד ג'ראר, באמצעות AP)

דניאלה דניאל, מחברת המחקר, אמרה לזמן ישראל כי רבים בישראל אינם מכירים באופייה המערכתי של ההומופוביה בגדה המערבית. לדבריה, הם נוטים לראות במי שנמלטים לישראל אנשים המבקשים לעצמם חיים נוחים יותר, ולא בני אדם הנמלטים מסכנת חיים.

"ישראל מתנגדת בתוקף להכרה בכך שקיימת רדיפה בשטחים הפלסטיניים", אמרה. "ישראל אומרת, 'הם באים לכאן כדי לחיות באורח חיים ליברלי', כאילו מדובר במישהו שעובר מבני ברק לתל אביב".

היא הוסיפה ש"המדינה מכירה בכך שיש מקרים פרטניים של סכנה, אבל חייבת להיות הכרה בכך שמדובר בבעיה רחבה הרבה יותר". דניאל, אזרחית ישראלית המגדירה את עצמה כפלסטינית, טענה כי ישראל אינה יכולה להתחמק מהתמודדות עם המציאות הזאת. "עבדתי עם אוכלוסיות פגיעות רבות", אמרה. "לדעתי, זו הקבוצה המודרת ביותר בתוך גבולות ישראל".

"ישראל מתנגדת בתוקף להכרה בכך שקיימת רדיפה בשטחים הפלסטיניים. ישראל אומרת, 'הם באים לכאן כדי לחיות באורח חיים ליברלי', כאילו מדובר במישהו שעובר מבני ברק לת"א"

מהתעללות במשפחה ועד רדיפה ממסדית

אף שחוקי הרשות הפלסטינית אינם אוסרים במפורש קיום יחסים בין בני אותו מין, הודעה חריגה שפורסמה ב־2019 המחישה היטב את הרדיפה השיטתית של להט"בים.

בהודעה, שפרסמה המשטרה הפלסטינית, הוכרז איסור גורף על כל הפעילויות והכינוסים שמארגן "אלקאוס", שפירוש שמו בערבית הוא "הקשת". הארגון הפלסטיני לקידום זכויות להט"ב נוסד כעשור קודם לכן והתמקד בקידום סובלנות באמצעות פעילות ברשת.

המשטרה הפלסטינית הודיעה אז כי כל מי שישתתף באירועי הארגון ייעצר לאלתר. בהמשך מחקה המשטרה את ההודעה מהפלטפורמות הרשמיות שלה.

הפגנת תמיכה בלהט"בים פלסטינים בחיפה, 2021. (צילום: צילום מסך מאינסטגרם, ארגון אלקאוס)

לפי המחקר, המהלך שיקף ניסיון של הרשות הפלסטינית להימנע מיצירת תדמית של חוסר סובלנות כלפי חוץ, ובייחוד בעיני קהלים מערביים. מאז צמצם "אלקאוס" במידה ניכרת את פעילותו הציבורית, אף שהוא ממשיך לפרסם תכנים חינוכיים ברשתות החברתיות.

בשנת 2022 זכתה מצוקתם של פלסטינים להט"בים לתשומת לב בינלאומית קצרה, לאחר שגבר מהגדה המערבית, שחי בישראל תחת הגנה אך חזר לשטחי הרשות בנסיבות שאינן ברורות, נרצח באכזריות וראשו נערף. המשטרה הפלסטינית פתחה אז בחקירה, אך לא קבעה כי הרצח בוצע ממניע הומופובי, והרוצח מעולם לא נעצר.

המחקר החדש טוען כי אף שהרשות הפלסטינית שמרה במידה רבה על שתיקה בנושא מאז 2019, הרדיפה הקשה של פלסטינים להט"בים נמשכת הן בתוך משפחותיהם והן מצד מוסדות ציבוריים, ובמקרים מסוימים אף מסלימה לכדי ניסיונות רצח.

המשטרה עצרה את אביה, אך לטענתה הוא שוחרר ללא כתב אישום ואף ללא אזהרה, מייד לאחר שהחוקרים הבינו כי מעשיו נבעו מנטייתה המינית של בתו

מנאר, לסבית בת 25 מכפר בגדה המערבית, סיפרה: "כשאבי גילה שאני נמשכת לנשים, אחרי שחיטט בטלפון שלי ומצא הודעות אינטימיות, הוא התחיל להכות אותי כל הזמן". כמו כל המרואיינים המצוטטים בדוח, גם פרטיה המזהים של מנאר שונו כדי להגן עליה. לדבריה, לאחר שאביה גילה על נטייתה המינית, אילצה אותה משפחתה להינשא לגבר בניגוד לרצונה.

מנאר סיפרה כי עוד לפני החתונה הגישה תלונה לגורמים ברשות הפלסטינית על האלימות שספגה מאביה. המשטרה עצרה אותו, אך לטענתה הוא שוחרר ללא כתב אישום ואף ללא אזהרה, מייד לאחר שהחוקרים הבינו כי מעשיו נבעו מנטייתה המינית של בתו.

הרשות הפלסטינית לא השיבה לבקשת תגובה על טענותיה של מנאר, או על הטענות הרחבות יותר בדבר רדיפה שיטתית של להט"בים בשטחה.

הדלקת נרות לזכרו של אחמד אבו מורחייה במקלט ללהט"בים בתל אביב, 7 באוקטובר 2022 (צילום: AP Photo//Oded Balilty)

יאמן, הומו בן 23 משכם, תיאר כיצד משפחתו לא הגנה עליו לאחר שנחטף והוכה קשות בשל נטייתו המינית. "יום אחד פשוט הלכתי ברחוב, וכ־20 גברים תקפו אותי. הם תלו אותי בתוך בניין נטוש והתחילו להכות אותי. אחר כך הם התקשרו למשפחה שלי ואמרו להם, 'הבן שלכם הומו'".

אלא שבמקום להגן עליו, אמר יאמן, משפחתו האשימה אותו. לדבריו, המשטרה הפלסטינית פתחה תחילה בחקירת החטיפה, אך סגרה את התיק במהירות משום ש"לאף אחד לא היה אכפת מהבחור ההומו שנחטף". "הבנתי שאיש לא מוכן להגן עליי, ושאני חייב לברוח משכם אם אני רוצה להישאר בחיים", הוסיף.

דניאל סיפרה כי במהלך התחקיר לצורך הכנת הדוח הגיעו לידיה כרוזים הנושאים חותמות רשמיות של רשויות מקומיות פלסטיניות. לפי הטענה, בכרוזים הופיעו שמותיהם המלאים של להט"בים, והתושבים נקראו לאתר אותם, לדווח עליהם ולתקוף אותם. הדוח מציג את הכרוזים כראיה חותכת לכך שהרדיפה אינה מוגבלת לתחומי המשפחה, אלא מגיעה גם למוסדות הציבוריים.

דניאל סיפרה כי במהלך התחקיר לצורך הכנת הדוח הגיעו לידיה כרוזים הנושאים חותמות רשמיות של רשויות מקומיות פלסטיניות. לפי הטענה, בכרוזים הופיעו שמותיהם המלאים של להט"בים, והתושבים נקראו לדווח עליהם

מכיוון שהכרוזים כוללים את מלוא פרטיהם המזהים של הקורבנות, הם לא צורפו לדוח. לזמן ישראל לא הייתה אפשרות לאמת באופן עצמאי את הטענות הנוגעות להם.

דניאל, שהקדישה שנים רבות למתן סיוע משפטי ופסיכולוגי לפלסטינים להט"בים ולמבקשי מקלט אחרים בישראל, תיארה את ההשפעה העמוקה שהייתה עליה למפגש הישיר עם המסמכים. "לראות את החותמות הרשמיות של הרשויות המקומיות ואת ההוראות שמסבירות לאנשים מה לעשות להם, היה דבר מפחיד ומזעזע".

שוטרים פלסטינים חוסמים רחוב בפני מפגינים פלסטינים המוחים נגד שיתוף הפעולה בין המשטרה הפלסטינית למשטרת ישראל, ברמאללה שבגדה המערבית, 23 ביוני 2014 (צילום: THOMAS COEX / AFP)

הכרוזים, המועברים בין רשויות באזורים שונים ברחבי הגדה המערבית, הם אחד מכמה גורמים שהופכים מעבר של פלסטינים להט"בים למקום מגורים אחר בתוך הגדה לכמעט בלתי אפשרי. כתוצאה מכך, רבים מהם חשים שלא נותרה להם ברירה אלא לברוח לישראל.

מחמוד סיפר לזמן ישראל כי משפחתו הפיצה עליו מידע בקרב בני המשפחה המורחבת ברחבי הגדה המערבית, ולכן לא נותר לו מקום מסתור בטוח בשטחים שבשליטה פלסטינית.

לדברי דניאל, הראיונות חשפו דפוס שאותו תיארה כרדיפה שיטתית מצד מוסדות הרשות הפלסטינית, הכוללת מעצרים שרירותיים והאשמות פליליות מפוברקות לחלוטין. בהסתמך על הראיונות ציינה כי מאחר שאין בגדה המערבית חוק האוסר במפורש על יחסים בין בני אותו מין, פלסטינים להט"בים מואשמים לעיתים קרובות בעבירות שאינן קשורות לכך כלל, ובהן בגידה ושיתוף פעולה עם ישראל.

בהסתמך על הראיונות ציינה כי מאחר שאין בגדה המערבית חוק האוסר במפורש על יחסים בין בני אותו מין, פלסטינים להט"בים מואשמים לעיתים קרובות בעבירות שאינן קשורות לכך כלל, ובהן בגידה ושיתוף פעולה עם ישראל

אמג'ד, הומו שנמלט לישראל ומאז נקלט במדינה שלישית, תיאר כיצד שוטרים פלסטינים ערכו עליו חיפוש ברחוב ומצאו בטלפון שלו הודעות אינטימיות שהחליף עם בן זוגו. הוא נעצר מייד והוחזק במעצר במשך שלושה שבועות, שבמהלכם אוים, הורעב והותקף פיזית. בסופו של דבר שוחרר ללא כתב אישום ונמלט ישירות לישראל.

לא מוכרים כפליטים

ישראל חתומה על אמנת הפליטים משנת 1951, האוסרת על מדינות להחזיר אדם למקום שבו הוא צפוי להירדף בשל דתו, לאומיותו או השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת.

פעילי להט"ב לבושים בשחור, אחד מהם נושא את דגל פלסטין, צועדים במחאה נגד הכיבוש בגדה המערבית וברצועת עזה, במהלך מצעד הגאווה בתל אביב, 22 ביוני 2001 (צילום: AP Photo/Lefteris Pitarakis)

אף שישראל מעולם לא עיגנה את האמנה בחקיקה המקומית, מבקשי מקלט ממדינות כמו אריתריאה וסודאן רשאים להגיש בקשות מקלט לרשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים.

מעמד של פליט אומנם ניתן לעיתים רחוקות מאוד, וההליך עשוי להימשך שנים, אך מי שבקשתם עדיין תלויה ועומדת רשאים להישאר בישראל עד לקבלת החלטה סופית ואף זכאים לזכויות שונות.

לעומת זאת, ישראל אינה מאפשרת לפלסטינים להגיש בקשות מקלט למשרד הפנים. מדיניות זו תואמת את עמדתה רבת השנים של המדינה, שלפיה אמנת הפליטים אינה חלה על פלסטינים.

ההיתרים תקפים לתקופות של חודש עד שנה, וניתנים לחידוש. אולם, הזכויות שהם מקנים מצומצמות בהרבה. עד 2022, מי שהחזיקו בהיתרי שהייה לצורכי רווחה אף לא הורשו לעבוד כחוק בישראל

בשנת 2014 יצר צוות בין־משרדי מסלול המאפשר לפלסטינים שנמלטו לישראל להגיש למנהל האזרחי, שאחראי לעניינים האזרחיים בגדה המערבית, בקשה ל"היתר שהייה לצורכי רווחה". המסלול פתוח בפני הומואים פלסטינים, וכן בפני מי שמבקשים הגנה מסיבות אחרות, ובהן אלימות קשה במשפחה או חשד לשיתוף פעולה עם ישראל.

ההיתרים תקפים לתקופות של חודש עד שנה, וניתנים לחידוש. אולם, הזכויות שהם מקנים מצומצמות בהרבה. עד 2022, מי שהחזיקו בהיתרי שהייה לצורכי רווחה אף לא הורשו לעבוד כחוק בישראל. המדיניות השתנתה רק בעקבות עתירה מוצלחת של ארגוני זכויות אדם לבג"ץ.

אלפים משתתפים במצעד הגאווה השנתי בירושלים, 4 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לדברי עורכת הדין עדי לוסטיגמן, המייצגת מבקשי מקלט פלסטינים מקהילת הלהט"ב, מחזיקי ההיתרים אינם זכאים לדמי אבטלה או לקצבאות נכות, הניתנים למבקשי מקלט אחרים. כמו כן, אין להם גישה לביטוח בריאות ממלכתי, מצב שעלול להציב בפניהם מכשולים בירוקרטיים משמעותיים בבואם למצוא עבודה מוסדרת.

אמיר, הומו בן 28 מעיר מרכזית בגדה המערבית, סיפר במסגרת המחקר כי הגיע לישראל עם חיסכון לשעת חירום בסך 3,000 שקלים. "ברגע שהכסף נגמר, היה קשה מאוד למצוא עבודה. הכול היה צריך להיות מתועד רשמית, ואף אחד לא רצה להעסיק אותי… אתה חייב שיהיה לך חשבון בנק, תעודת זהות", הוא ציין. את המסמכים האלה התקשה להשיג בשל מעמדו הזמני.

דניאל הוסיפה כי פלסטינים רבים שנמלטים לישראל, גם כאלה הבאים מרקע של מעמד הביניים, מוצאים את עצמם ברחוב ופונים לזנות או לפעילות פלילית רק כדי לשרוד. חלקם אף נחשפים לסמים לראשונה בחייהם.

דניאל הוסיפה כי פלסטינים רבים שנמלטים לישראל, גם כאלה הבאים מרקע של מעמד הביניים, מוצאים את עצמם ברחוב ופונים לזנות או לפעילות פלילית רק כדי לשרוד

אחד המרואיינים היה בעיצומם של לימודי תואר בפיזיקה כשנאלץ לברוח, דבר שקטע באחת את לימודיו וריסק לחלוטין את שאיפותיו, סיפרה דניאל.

"למה אחרת הוא היה מסתובב עם נשים טרנסג'נדריות ומחפש איתן לקוחות לזנות?" שאלה. "הם נחשפים לעולמות האלה, וכך הם מידרדרים כאן. זו נקודה רגישה, כי אפשר לשאול: אם החיים כאן קשים כל כך, למה הם באים? מפני שזה עדיין עדיף מלהיהרג. אבל הם מגיעים לכאן ופתאום מתחילים להשתמש בסמים".

גברים פלסטינים עוברים דרך פרצה בגדר ההפרדה בין העיר בית לחם לירושלים, 7 ביולי 2016 (צילום: Wisam Haslamoun/Flash90)

הגבלות נוקשות יותר מאז שבעה באוקטובר

לפי הדוח, מאז מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 צמצמה ישראל במידה דרמטית את כניסתם של פלסטינים מהגדה המערבית, ובהם גם מי שנמלטים מרדיפה בשל נטייתם המינית.

לפני המלחמה, כ־90% ממבקשי היתרי השהייה לצורכי רווחה שנמלטו מרדיפה קיבלו היתרים זמניים. מאז פרוץ המלחמה צנח שיעורם לכ־60% בלבד, כך עולה מהמחקר, המתבסס על ראיונות עם מבקשי היתרים.

לדברי לוסטיגמן, לפני המלחמה יכלו מבקשי הגנה לקבל היתר כניסה קצר־מועד, שאפשר להם לשהות בישראל כחוק בזמן שהמתינו לריאיון עם נציג המנהל האזרחי, שבו נדרשו להציג את בקשתם להיתר שהייה. ואולם, לדבריה, לאחר 7 באוקטובר הופסק הנוהל ללא הודעה רשמית מוקדמת.

"הם דורשים כל הזמן שאנשים יוכיחו שהם עדיין מאוימים", הסבירה. "ייתכן שבקשתו של אדם מסוים אושרה כבר לפני שנתיים, אבל עכשיו, בכל פעם שהוא מחדש את ההיתר, מבקשים ממנו להציג איומים חדשים"

כתוצאה מכך, פלסטינים הנמלטים מהגדה המערבית נאלצים להסתכן בשהייה בלתי חוקית בישראל במשך חודשים, עד שארגון סיוע מצליח לתאם עבורם ריאיון עם הרשויות.

לוסטיגמן הציגה עדויות של לקוחותיה, שמהן עולה כי המנהל האזרחי נוטה כיום הרבה יותר להנפיק היתרים שתוקפם חודש או חודשיים בלבד. לדבריה, הפקידים גם דורשים יותר ויותר ממבקשי ההיתרים להציג בכל פעם ראיות חדשות לכך שהם עדיין נתונים לאיום בגדה המערבית.

אילוסטרציה: דר רחוב ברחובות ירושלים. 18 בדצמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

"הם דורשים כל הזמן שאנשים יוכיחו שהם עדיין מאוימים", הסבירה. "ייתכן שבקשתו של אדם מסוים אושרה כבר לפני שנתיים, אבל עכשיו, בכל פעם שהוא מחדש את ההיתר, מבקשים ממנו להציג איומים חדשים. לא תמיד יש איומים חדשים.

"אז בסופו של דבר הם מתקשרים לקרוב משפחה, שומעים אותו צועק, 'אל תחזור', 'יהרגו אותך', מקליטים את השיחה או מצלמים מסך של הודעות מאיימות ומגישים אותן. אחרת, ההיתר פשוט לא יחודש. למעשה מכריחים אותם לחוות מחדש את הטראומה שלהם שוב ושוב".

מחמוד אישר את הדברים וסיפר כי כאשר הגיש בספטמבר האחרון בקשה לחידוש ההיתר, דרש ממנו המנהל האזרחי להציג ראיות חדשות לאיומים עדכניים – דרישה שלא הוצבה בפניו בשנים קודמות.

בחודש מרץ הורה ביהמ"ש שלא לגרשו, אך בד בבד סירב להעניק לו מעמד חוקי רשמי. משמעות ההחלטה היא שמחמוד רשאי להישאר בישראל, אך אינו רשאי לעבוד למחייתו. ביהמ"ש לא נימק את החלטתו

לאחר שבקשתו נדחתה, ערער מחמוד על ההחלטה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בחודש מרץ הורה בית המשפט שלא לגרשו, אך בד בבד סירב להעניק לו מעמד חוקי רשמי. משמעות ההחלטה היא שמחמוד רשאי להישאר בישראל, אך אינו רשאי לעבוד למחייתו.

בית המשפט לא נימק את החלטתו, ומאז הוגש עליה ערעור. המנהל האזרחי לא השיב לבקשת התגובה של זמן ישראל.

עוינות גוברת כלפי פלסטינים

לצד המכשולים הבירוקרטיים, המרואיינים תיארו עוינות גוברת, לדבריהם, מצד משטרת ישראל כלפי פלסטינים מאז מתקפת 7 באוקטובר.

שלט עם הכיתוב: "אף אחד לא צריך לחיות בארון", במצעד הגאווה בירושלים, 2 ביוני 2022 (צילום: AHMAD GHARABLI / AFP)

לפי המחקר, כמה מבקשי מקלט פלסטינים שהחזיקו בהיתרי שהייה תקפים גורשו בכל זאת מישראל, לאחר ששוטרים או חיילים אמרו להם לכאורה ש"זה בכלל לא משנה – אין יותר היתרים לפלסטינים".

עיסאם, הומו מהגדה המערבית, סיפר כי נעצר בידי המשטרה כשיצא מביתו כדי להשליך את האשפה, רק משום שלא נשא עימו תעודה מזהה או ארנק. אף שניסה להסביר כי הוא מחזיק בהיתר שהייה תקף, הוא גורש לגדה המערבית. רק לאחר שעורך דינו התערב בפרשה הורשה לחזור לישראל.

עם שובו, בעודו בדרכו לתחנת האוטובוס כדי לחזור לביתו, נעצר עיסאם שוב בידי שוטר והוכה קשות בידי כמה שוטרים, לדבריו. הוא נלקח שוב למחסום, ורק התערבות משפטית דחופה נוספת מנעה את גירושו בשנית. משטרת ישראל לא השיבה לבקשת התגובה של זמן ישראל.

עם שובו, בעודו בדרכו לתחנת האוטובוס כדי לחזור לביתו, נעצר עיסאם שוב בידי שוטר והוכה קשות, לדבריו. הוא נלקח שוב למחסום, ורק התערבות משפטית דחופה נוספת מנעה את גירושו בשנית

דניאל ציינה כי הבעיה חורגת בהרבה מהמפגשים עם רשויות אכיפת החוק, ונוגעת גם לעמדות בציבור הרחב, שלטענתה הקשיחו במידה ניכרת במהלך המלחמה. "פתאום מעסיקים ישראלים לא רוצים לשלם לעובדים הפלסטינים שלהם", טענה. "שמענו על מקרים רבים של ניצול כלכלי בוטה. אנשים עובדים משמרות של 10 שעות בשטיפת כלים, ובסוף החודש פשוט לא משלמים להם את שכרם".

עבור פלסטינים להט"בים רבים שנמלטים מהגדה המערבית, ישראל היא רק תחנת מעבר בדרך למקלט בטוח במדינה שלישית. עד לאחרונה יושבו מחדש במדינות שלישיות, בממוצע, כ־15 מבקשי מקלט להט"בים בשנה, באמצעות תוכנית שניהלה נציבות האו"ם לפליטים.

פעילים מקהילת הלהט"ב הלבנונית מפגינים מחוץ לתחנת משטרה בביירות בדרישה לשחרר ארבע נשים טרנסיות ובקריאה לבטל את החוק האוסר על קיום יחסי מין "המנוגדים לחוקי הטבע", 15 במאי 2016 (צילום: ANWAR AMRO / AFP)

אולם, גורמים רשמיים מסרו כי המאמץ הזה צומצם במידה ניכרת מאז 2025, בעקבות קיצוצים חריפים במימון שביצע ממשלו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, כחלק מנסיגה אמריקאית רחבה יותר מתוכניות סיוע חוץ. לדברי דניאל, מספר מבקשי המקלט הפלסטינים הלהט"בים שניתן ליישב כיום מחדש במדינות אחרות צנח לשניים בלבד בשנה.

"אם יש כאן 300 פלסטינים להט"בים, וזו אפילו ההערכה השמרנית ביותר, יידרשו עוד 150 שנה עד שכולם יעזבו", אמרה דניאל בסרקזם. "בעבר ישראל יכלה לומר, 'אתם יכולים להישאר כאן באופן זמני עד שתעברו למדינה שלישית'. כש־15 אנשים עזבו מדי שנה, זה היה קצת יותר מציאותי. היום מדובר פשוט במבוי סתום".