הכנסת התפזרה והדיור הציבורי נזנח

בשבוע שעבר הודיע יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, ח"כ יצחק קרויזר (עוצמה יהודית), שההצעה לעדכון חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) לא תגיע לקריאה שנייה ושלישית בכנסת ה-25. ארבעה ימים לאחר מכן התפזרה הכנסת – והחוק, שעבר בקונצנזוס נדיר בקריאה הראשונה, נגנז יחד איתה.

חוק הדיור הציבורי, שיזם ח"כ רן כהן ב-1998, מאפשר לדיירים ותיקים בדיור ציבורי לרכוש את דירתם בהנחה ממוצעת של כ-60%. אבל מאז, לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, האוצר לא הזרים לקרן הייעודית את הכסף הנדרש לרכש חלופי, ומלאי הדירות הציבוריות הצטמצם בעשרות אחוזים.

מה זה דיור ציבורי, ומי גר בו?

דיור ציבורי הוא מלאי דירות בבעלות המדינה, המושכר בשכר דירה נמוך ומסובסד לאנשים ומשפחות שאינם מסוגלים להשיג קורת גג בשוק החופשי. בישראל מנהלות אותו חברות כמו עמידר ועמיגור, והזכאות ניתנת בעיקר למשפחות חד-הוריות, לקשישים ולאנשים עם מוגבלות.

לפי ניתוח של מרכז אדוה המבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 9.6% ממשקי הבית בעשירון התחתון התגוררו לפני כעשור בדיור ציבורי, והוציאו על דיור 62% מהכנסתם נטו. מדינות מפותחות אחרות מנסות להגביל את שכר הדירה בדיור ציבורי כך שיגיע רק לכ-30% מהכנסתם נטו של הדיירים.

הפגנה של פורום דיור ציבורי מול ביתו של גדעון סער בתל אביב (צילום: פורום הדיור הציבורי)

אלה משקי הבית החלשים ביותר בחברה הישראלית, ואין להם חלופה: רכישת דירה אינה בהישג ידם בשום אזור בארץ, ובשכירות הפרטית הם ניצבים בעמדת מיקוח אפסית. הבטחת קורת גג בסיסית לקבוצה זו היא תפקיד ליבה של המדינה, כפי שמשרד הבינוי והשיכון הגדיר בחזון שפרסם ב-2006.

החזון מצוטט בנייר העמדה "בית משלך: אי-שוויון מגדרי בדיור" של מרכז אדוה, המנתח את אתגרי הדיור הגדולים, במיוחד בקרב נשים.

העוני עובר מדור לדור דרך היעדר נכס. משפחה שגרה עשרות שנים בדיור ציבורי משלמת שכר דירה ואינה צוברת דבר. כשההורים הולכים לעולמם הילדים אינם יורשים נכס, ובישראל, שבה רכישת דירה תלויה בהון עצמי משפחתי, גם הם לא יוכלו לעשות זאת.

החוק שיזם רן כהן (היה ח"כ במרצ) ביקש לשבור את המעגל: להעביר את הדירה לבעלות המשפחה בהנחה גדולה, ובכסף שייכנס לקופת המדינה לרכוש דירה עבור המשפחה הבאה בתור.

יו"ר פורום הדיור הציבורי, דני גיגי (צילום: הצלם יוסי זמיר, התמונה באדיבות המצולם)

האם בישראל היה בעבר יותר דיור ציבורי מאשר היום?

בשני העשורים שאחרי 1948 הקימה המדינה קרוב ל-400 אלף דירות, וב-1959 היוו הדירות בבעלות ציבורית כ-23% ממלאי הדיור – שיעור גבוה מזה של רוב מדינות אירופה כיום. אבל בשנים האחרונות השיעור מזערי וישראל נמצאת בתחתית הטבלה של המדינות המפותחות (OECD) בשיעור הדיור הציבורי.

לפי מסד הנתונים לדיור בר-השגה של ה-OECD, בהולנד, באוסטריה ובדנמרק עומד שיעור הדיור הציבורי על מעל 20% ממלאי הדירות; בבריטניה, בצרפת, באירלנד ובפינלנד על 10% עד 19%; בגרמניה, בארצות הברית וביפן על 2% עד 10%. ישראל נמנית עם הקבוצה הנמוכה ביותר, מתחת ל-2%, לצד ספרד, פורטוגל ואסטוניה.

בראשית שנות האלפיים עמד מלאי הדיור הציבורי בישראל על כ-107 אלף דירות, ב-2016 על פחות מ-60 אלף, וב-2024 על 47,143 בלבד. מכיוון שמלאי הדיור הכללי בישראל גדל באותן שנים, הירידה בהיקף הדיור הציבורי בולטת עוד יותר באחוזים מכלל הדיור.

לפי עיבוד של מבקר המדינה לנתוני משרד השיכון, שיעור הדירות הציבוריות מכלל הדירות בישראל צנח מכ-23% ב-1970 לכ-2% ב-2018 ולכ-1.7% ב-2022. במקום דירות, המדינה מעניקה כיום סיוע בשכר דירה, שמפנה את הזכאים בחזרה לשוק הפרטי.

שר השיכון יצחק גולדקנופף בביקור בעמידר. 18 ביולי 2023 (צילום: דוברות עמידר)

כיצד התכווץ מלאי הדיור הציבורי?

במרץ 1998 העבירה הכנסת ה-14 את חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), והוא היה אמור להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2001. בפועל, כפי שמתאר מסמך מרכז המחקר והמידע של הכנסת מנובמבר 2025, מועד היישום של החוק נדחה פעם אחר פעם במסגרת חוק ההסדרים, עד 2013.

החוק תוכנן כמנגנון סגור: הכספים ממכירת הדירות מופקדים בקרן הדיור הציבורי, והקרן רוכשת דירות חדשות. בשנים 2014–2024 נמכרו 15,582 דירות, כ-1,418 בשנה, במחיר ממוצע של כ-297 אלף שקלים לדירה. ההנחה הממוצעת עמדה על 59.4% משווי השומה, והקרן קלטה 4.62 מיליארד שקלים. במקביל, המדינה קנתה אלפים בודדים של דירות – פחות מרבע מהמספר שנמכר.

בין 1999 ל-2011, בשנים שבהן החוק היה מוקפא בחוק ההסדרים, מכר משרד הבינוי והשיכון כ-37,500 דירות ציבוריות במבצעי מכר משלו – הרבה יותר ממספר הדירות שנמכרו לדיירים. רבות מהן נמכרו לגורמים חיצוניים או בשוק החופשי לכל המרבה במחיר.

המכירות הכניסו כ-2.75 מיליארד שקלים, ומתוכם כ-205 מיליון בלבד – 7.5% – שימשו לרכישת דירות חדשות. היתרה הושבה לקופת האוצר או הוקצתה למטרות אחרות.

מקור: מרכז המחקר והמידע של הכנסת. הלוח מתאר ירידה רציפה של 38% בתוך 13 שנה.

צמצום מלאי הדירות בדיור הציבורי מקשה על הנזקקים: מספר הממתינים לדירה ציבורית עלה מ-2,650 ב-2016 לכ-4,300 ב-2023, וזמן ההמתנה הממוצע התארך מ-25 חודשים ל-35. נכון ליולי 2026 ממתינות כ-4,500 משפחות לדירה ממשרד השיכון, ולצידן כ-7,000 זכאים במשרד העלייה והקליטה. כ-1,000 דירות ריקות ממתינות לשיפוץ.

דוחות המעקב של מבקר המדינה מציגים עיכובים וחוסר ביצוע: עבודת המטה נעצרה, הצוות הבין-משרדי שהוקם ב-2018 להגדלת המלאי התפזר בלי דוח מסכם בשל מחלוקות בין האוצר לשיכון, החלטת ממשלה ממרץ 2021 לגיבוש תוכנית רב-שנתית לא בוצעה, והוועדה הציבורית לבחינת אמות המידה לזכאות לא הגישה את המלצותיה.

לפי סיכום תקציבי מ-2021 לרכישת 1,700 דירות, הועברו לקרן 100 מיליון שקלים בלבד. יתרת הקרן בסוף 2024 עמדה על 554 מיליון שקלים, אך התקציב הפנוי לרכש חדש היה כ-155 מיליון בלבד.

בפברואר 2023 פג תוקפו של החוק מ-1998, ושר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף (יהדות התורה) הכריע שלא להאריך אותו. ביוני 2023 שינתה הממשלה כיוון והחליטה לתמוך בהארכת החוק.

בניין שהעמוד הפינתי בו חוזק באופן זמני בשיכון חב"ד בלוד. אוגוסט 2022 (צילום: עומר שרביט)

למה הכנסת לא אישרה את שדרוג חוק הדיור הציבורי?

בנובמבר 2025 אישרה מליאת הכנסת בקריאה ראשונה נוסח חדש של הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשפ"ו-2025. 26 חברי כנסת תמכו בה, ואיש לא התנגד – הישג נדיר לחקיקה חברתית בכנסת.

ההצעה חידשה את הזכות של הדיירים לרכוש דירות ציבוריות והוסיפה שני עוגנים שלא היו בנוסח המקורי: הכנסות המכירה יישארו בקרן ייעודית וישמשו להרחבת המלאי בלבד, והמכירה תתאפשר לדיירים ולבני משפחותיהם בלבד.

למרות התמיכה הרחבה במליאה, המשיכו בדרג המקצועי במשרד האוצר, ובעקבותיו במשרד השיכון, להתנגד, וחברי הקואליציה שיזמו את ההצעה נאלצו להתמודד עם הבלימה של משרדי הממשלה שהם עצמם אמונים עליהם.

הדיון לקראת ההצבעה המכרעת נדחה כמה פעמים במהלך כשמונה חודשים, וההצעה לא הצליחה להגיע להצבעה בקריאה שנייה ושלישית.

יו"ר ועדת הפנים יצחק קרויזר (עוצמה יהודית) טען כי בתמורה לדחיית החקיקה הושגו כ-450 מיליון שקלים לשיפוץ ולרכש דירות. "הוועדה הזאת לא עשתה מעולם כל כך הרבה למען דיירי הדיור הציבורי", אמר.

ואילו ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי), מיוזמי ההצעה, אמר בראיון ל'דבר' ביוני. "החוק הזה מתגלגל שלוש וחצי שנים ועשרות דיונים, אי אפשר להמשיך ככה. יש רגע שבו ראש הוועדה צריך לקבוע: תוך שבוע החוק הזה עובר".

באותו ראיון העריך ביטון שהסיכויים להשלמת החקיקה נמוכים, והצהיר שהוא ושותפיו ליוזמה "מוכנים לעבוד גם בשעות הלילה כדי להעביר את החוק בזמן שנותר עד פיזור הכנסת". לדבריו, "העיכוב לא נבע ממחלוקת אמיתית על תוכן החוק, אלא מלחץ מתמשך שהפעילו משרדי האוצר והשיכון מאחורי הקלעים".

טענה זו קיבלה חיזוק כשמשרד השיכון הציג באותה תקופה שינויים לנוסח החוק שהיו שוללים את ההנחה מכשליש מהזכאים.

ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים), שפעלה רבות לקידום ההצעה, מתחה ביקורת חריפה על עצירת ההליך. "החוק הזה הוציא אנשים מעוני, החוק הכי חברתי שיש", אמרה בנאום בכנסת ביוני, "אם מעבירים השתמטות ועריקים ופטור ממעצר, גם דיור ציבורי יכול לעבור".

הצעת החוק עברה קריאה ראשונה במליאת הכנסת ודיונים רבים בוועדה, אך לא הגיעה לקריאה שנייה ושלישית ואישור סופי במליאה. לזימי הבטיחה שתעלה אותה שוב בכנסת הבאה, ושתדאג כי יחול עליה "דין רציפות" וניתן יהיה להעביר אותה בלא להתחיל בכל התהליך מחדש.

נראה כי החוק שוב "נקבר", כמו פעמים רבות בעבר, בשל התנגדות גורמים מקצועיים במשרד האוצר.

אבל הקואליציה הנוכחית כבר הוכיחה כי בנושאים החשובים לה, כמו תקצוב מוסדות דת, פטורים מגיוס ומינויים של אנשים עם רקע פלילי, היא יודעת להיאבק בדרג המקצועי באמצעים הקשים ביותר, כולל השמצות והתקפות אישיות, התעלמות מהמלצות מקצועיות, חקיקה המחלישה את אנשי המקצוע ואיומים.

אבל בנוגע לדיור הציבורי, הקואליציה ויתרה על החוק ללא מאבק, ואולי גם נשמה לרווחה כיוון שפינתה לעצמה זמן לקדם את הנושאים החשובים לה באמת.

מפלגות הקואליציה התמקדו לקראת פיזור הכנסת בבליץ החקיקה של חוקים אחרים, ביניהם החוק להחלשת היועמ"שית, חוק השידורים להגברת הפיקוח הממשלתי על כלי התקשורת, חוק יסוד לימוד תורה, הוראת השעה שאסרה על מעצר עריקים חרדים והרחבת ההפרדה המגדרית באקדמיה.

גם רפורמת הרשויות המטרופוליניות, שיכלה לתרום במידה רבה לשיפור התחבורה הציבורית, ירדה מסדר היום, אחרי שכבר סיימו לדון בה בוועדה ולהכין אותה לקריאה שנייה ושלישית, ולא אושרה במליאה, מטעמים דומים.

שאלות שעולות מן הנתונים

מי מדיירי הדיור הציבורי זכאי לרכוש את דירתו לפי החוק?

דייר שצבר חמש שנות ותק בדיור הציבורי ואין בבעלותו או בבעלות קרוביו נכס ששוויו עולה על 350 אלף שקלים. ההנחה נקבעת לפי גודל המשפחה, ותק ואחוזי נכות, ויכולה להגיע ל-90% ממחיר הדירה.

מה קורה למי שכבר פתח תיק רכישה?

המכירה נמשכת עד השלמת התשלום. כ-900 דירות שמכירתן החלה לפני פברואר 2023 נרשמו במהלך 2024, ובסופה נותרו כ-180 בקשות פתוחות.

מקורות עיקריים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת – נתונים על הדיור הציבורי, נובמבר 2025; משרד מבקר המדינה – רכישה ומכירה של דירות הדיור הציבורי, ביקורת מעקב, יולי 2024; ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת – נייר עמדה של מרכז אדוה, דצמבר 2025; מרכז אדוה – האופציה הציבורית בדיור, נובמבר 2017; מרכז אדוה בשיתוף קרן פרידריך אברט – בית משלך: אי-שוויון מגדרי בדיור, מאי 2023; OECD Affordable Housing Database – Social Rental Housing Stock.

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.