בתחילה רק שומעים מרחוק את שאון המים. אחר כך נגלה לעין הערוץ של נחל צלמון, שמתפתל במורדות הגליל לעבר הכינרת. כשאוויר לוהט בטמפרטורה של 40 מעלות מכה ברקות – יום קיץ סטנדרטי בעמק הירדן – אני חושד שמי הטורקיז השוצפים של הנחל הם פאטה מורגנה.
אבל לא. מתברר שבעולם הנחלים תחיית המתים היא קונספט שעובד. במשך כ־30 שנה – מאז שהמפעל הציוני שאב את מקורות הצלמון לשלל צרכים ושימושים – הנחל היפה היה יבש לחלוטין. החזרה לחיים נרשמה בסתיו האחרון: במהלך היסטורי, רשות המים ו"מקורות" התחילו להזרים מים מדרום לצפון – מה שזכה לכינוי "המוביל ההפוך".
המים זורמים ממפעל ההתפלה בחדרה לעין רביד שבגליל. שם הם פורצים בגייזר עז רושם ונשפכים לאפיק נחל צלמון, ומשם שוצפים במורד מהלך קילומטרים אחדים עד הכינרת.
מרגע שהצלמון המחודש נחנך הוא הפך ללהיט בעולם הטיולים. התמונות היפות טסו ברחבי הרשת ועשו לישראלים מה שטיפת דבש על השיש עושה לנמלים
מטרות המהלך היו לבלום את הירידה במפלס הכינרת ולאפשר למשק המים מרחב תמרון ושימוש מועיל בעודפי המים המותפלים בחורף. על הדרך הושג משהו לא פחות חשוב: הקאמבק של נחל צלמון.
"בימים שלפני התחלת ההזרמה היו חששות שהזרם בכלל לא יורגש", אומר עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן, "אבל אחרי יום המים כבר הגיעו לכינרת ונולד לנו נחל חדש".
בעולם המושגים המקצועי קוראים לזה "השבת מים לטבע"; בעולם האמיתי, די לראות את הפרצופים הזורחים של האנשים שטובלים בנחל בצוהרי יולי בוערים כדי לדעת: לפני הכול, המים הושבו לציבור. יש מעט דברים שהציבור הישראלי רוצה יותר מנחלים זורמים, ועוד כאלה שזורמים כל השנה.
וזהו לב המלכוד: מרגע שהצלמון המחודש נחנך הוא הפך ללהיט בעולם הטיולים. התמונות של הבריכות שנוצרו בנקודת ההזרמה בעין רביד, ושל האפיק העמוק מתחת לגשר הטרוורטין העתיק והיפהפה (טרוורטין – סוג של סלע גיר נקבובי) טסו ברחבי הרשת ועשו לישראלים מה שטיפת דבש על השיש עושה לנמלים.
רק שאז התברר שיש בעיה קטנה: האזור לא ערוך לקלוט כל כך הרבה מטיילים. "קרה פה מגה אירוע", אומר גורם מנוסה בתחום שמירת הטבע, "בכל מקום בישראל ששופכים שלוש טיפות מים – ופה שפכו הרבה יותר משלוש טיפות – הישראלים מגיעים בריצה.
כשאנחנו מתקרבים לטחנה, פניו של עידן גרינבאום נופלות: על העץ תלוי שק גדול מלא אשפה, שגולשת מצידיו, כשהעודפים מעטרים את האדמה
"התייחסו לזה כאל פרויקט לאומי גדול וזה באמת ככה, עשו פה דבר ייחודי וחשוב במשק המים, אבל לא נתנו את הדעת לניהול השוטף. בכלל, קשה מאוד לנהל היום קהל בישראל. הכל נעשה צפוף ולחוץ, הכול יותר ויותר קשה.
"תחשוב שפתאום באו והעבירו אוטוסטרדה של מטיילים ליד הבית של אנשים שעד היום חיו במקום שקט ורגוע. כשהנחל היה יבש השביל היה אזוטרי, עברו בו אולי מאות אנשים בשנה. עכשיו יש ימים שעוברים בו מאות אנשים ביום".
ליד גשר הטרוורטין עומדת טחנת קמח עתיקה, אחת מ־14 טחנות שהעותמנים הציבו לאורך אפיק הנחל, עדות לזרם רב העוצמה שהיה כאן פעם. אנשי רשות העתיקות עמלים – כן, גם בחום היוקד – על שיקום ושיפוץ הטחנה, ואם יימצא תקציב אולי יצליחו לשחזר בה את תהליך טחינת הקמח לצורך הדגמה.
כשאנחנו מתקרבים לטחנה, פניו של עידן גרינבאום נופלות: על העץ תלוי שק גדול מלא אשפה, שגולשת מצידיו, כשהעודפים מעטרים את האדמה.
באתרי טבע רבים בעולם כלל אין פחים ותשתיות פסולת. הנוהג הוא שכל מטייל אחראי לפסולת שלו, לא משאירים דבר בשטח. בישראל אנחנו רגילים שמפנים אחרינו, ובהיעדר פח מישהו – כנראה עם כוונות טובות – יצר אחד מאולתר.
מישהו אמר פעם שברגע שאפשר להגיע במכונית עם מנגל לנחל בישראל, זה הסוף של הנחל. למרבה המזל, בצלמון זה לא אפשרי. מי שרוצה לחוות אותו צריך לעשות את המאמץ וללכת ברגל
זוג מטיילים שהגיעו מיפו יוצאים מהמים רטובים ונינוחים, וממליצים לראש המועצה להוריד לכאן טנדר שיפנה את האשפה. "זה נשמע פשוט", אומר גרינבאום, "אבל זה אומר להשבית רכב ליום עבודה והרי הפח יתמלא מחדש אחרי חמש דקות".
מישהו אמר פעם שברגע שאפשר להגיע במכונית עם מנגל לנחל בישראל, זה הסוף של הנחל. למרבה המזל, בצלמון זה לא אפשרי. מי שרוצה לחוות אותו צריך לעשות את המאמץ וללכת ברגל. מגיעים לכאן בתי ספר, אוהבי טיולים ומים, יש גם מתנדבים שמנקים. הנחל הוא לא אזור אסון, אבל הצורך בהסדרה ברור.
"בעולם האידיאלי יש נחל, יש טבע, רק תצייר מסלול טיול ותסתדר, למה אני צריך לדאוג למשהו?" אומר גרינבאום, "אבל בעולם האמיתי אתר קולט קהל במדינת ישראל לא יכול לחיות מעצמו. אני לא מדבר כרגע כלכלית, אלא על הצד הלוגיסטי, הטכני.
"צריך להסדיר חניונים בנקודות הכניסה למסלול כי הכניסה מהכביש מסוכנת ואנשים חונים לנו במטעים. צריך לדאוג להעביר את השביל צמוד לאפיק הנחל כי המסלול ההיסטורי עובר בתוך המטעים של גינוסר ובשנה שעברה זה גמר להם מטע מנגו שלם.
"אין פה גן לאומי, אין אפשרות להקים חניון לילה, אין תב"ע. אין לי סמכות לעשות כלום כרגע, אבל עם ישראל לא מחכה להסדרה ולא לעידן ולא לאף אחד. הוא רואה שזורמים פה מים והוא מגיע. הנחל זורם, הסטטוטוריקה זוחלת".
בדרך לעין רביד – נקודת הפריצה של המים לנחל – אנחנו נתקלים בשער ברזל סגור. אדם שפלש לשטח ומתגורר כאן כבר שנים מסרב להתפנות וטחנות הצדק והחוק טוחנות לאט, אפילו יותר לאט מטחנות הקמח
כדי להתמודד עם האתגרים שמציב פלא הטבע החדש שנחת על האזור הוקמה מנהלת שיש בה נציגות לכל גורם אפשרי שמשיק לנחל. עוד סוגיה קריטית שמצריכה טיפול בהקדם: בכמה נקודות, הגדה שעליה אנחנו צועדים תלולה מדי, רגע של חוסר ריכוז עלול להסתיים לא טוב.
גם הבריכה העמוקה שנוצרה מתחת לגשר היא פיתוי גדול, ורבים קופצים אליה מהגשר. בינתיים כולם נחתו בשלום, אבל המזל עלול להסתיים מתישהו. בתוכנית: התקנת מעקה ושלטי אזהרה, אבל בינתיים רשות העתיקות נמצאת בעיצומן של חפירות הצלה סביב הגשר. חוקרים את העבר, ההווה יכול לחכות.
בדרך לעין רביד – נקודת הפריצה של המים לנחל – אנחנו נתקלים בשער ברזל סגור. אדם שפלש לשטח ומתגורר כאן כבר שנים מסרב להתפנות וטחנות הצדק והחוק טוחנות לאט, אפילו יותר לאט מטחנות הקמח.
כיאה לבעל הבית מטעם עצמו, הוא הציב שער ועליו שלט שגורם לאירוניה לקפוץ ראש: "הכניסה לחווה מותרת רק למורשים ולבעלי תפקידים". ראש המועצה כנראה אינו מורשה דיו, והוא חוזר למכונית ומסנן "רק בישראל".
"בבדיקות שעשו לאיכות המים במורד הנחל", אומר גרינבאום, "גילו שיש יותר מדי חיידקי קולי צואתי, כמו בהרבה נחלים. הזיהום הזה בוודאות מגיע מזה שהפרות של הפולש נמצאות בתוך המים ועשות מה שעושות.
עם כל הבעיות והאתגרים, שלא נתבלבל: פרויקט השבת המים לצלמון הוא סיפור מרגש וקסום ממש. והקסם הזה, לפי כל התוכניות, הולך רק להתעצם
"יד אחת עושה פרויקט מדהים במיליארדים ומזרימה מים לנחל ולכינרת, והיד השנייה לא מסוגלת לפנות אדם שפלש לשטח ציבורי ואת הפרות שלו. הסמכות לפנות אותו היא של רמ"י, אבל יש להם כנראה עוד כמה משימות על הראש".
עם כל הבעיות והאתגרים, שלא נתבלבל: פרויקט השבת המים לצלמון הוא סיפור מרגש וקסום ממש. והקסם הזה, לפי כל התוכניות, הולך רק להתעצם: לקראת החורף רשות המים מתכננת להגדיל את היקף ההזרמה פי חמישה – מאלף קוב/שעה כיום ל־5,000.
בעוד שנתיים-שלוש, כשתסתיים ההקמה של מתקני ההתפלה הנוספים שבצנרת, היקף ההזרמה יגדל ל־9,000 קוב/שעה ואולי יותר, ספיקה שכבר תהיה לה השפעה משמעותית על מפלס הכינרת (עלייה של קרוב למטר).
ימיו היפים של הצלמון עוד לפניו. עכשיו רק צריך לדאוג שהרבים שינהרו ליהנות ממנו יגיעו למרחב מסודר ובטוח.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו