זהו אחד הפרדוקסים הגדולים של ההיסטוריה היהודית: מאותו עולם יהודי הונגרי צמחו שתי דמויות שהציעו תשובות הפוכות לחלוטין לשאלת עתידו של העם היהודי – בנימין זאב הרצל, אבי הציונות המדינית, והרב יואל טייטלבוים מסאטמר, אבי האנטי־ציונות הדתית הרדיקלית ביותר.
אף ששניהם צמחו באותו מרחב תרבותי, הם ייצגו שתי תפיסות מנוגדות של הישרדות יהודית בעידן המודרני. בעוד שהנרטיב המקובל מציג את הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 כרגע מכונן של אחדות לאומית, מתחת לפני השטח התחולל מאבק רוחני עמוק.
ההתנגדות המאורגנת והעזה ביותר לציונות לא הגיעה מיריבים פוליטיים חילוניים, אלא מקהילות אורתודוקסיות ששורשיהן נעוצים בנוף הגאוגרפי והתרבותי של הונגריה עוד במאה ה־19, עשרות שנים לפני הקמת המדינה.
ההתנגדות המאורגנת והעזה ביותר לציונות לא הגיעה מיריבים פוליטיים חילוניים, אלא מקהילות אורתודוקסיות ששורשיהן נעוצים בנוף הגאוגרפי והתרבותי של הונגריה עוד במאה ה־19, עשורים לפני קום המדינה
האנטי-ציונות הבלתי מתפשרת של חסידות סאטמר לא הייתה תגובה ספונטנית לפוליטיקה המודרנית, אלא תוצר ישיר של קרע דתי עמוק שהתרחש בהונגריה עשרות שנים לפני הולדת הציונות.
באמצע המאה ה־19, עם השתלבות היהודים בחברה הכללית וקבלת האמנציפציה המשפטית, נפער שבר פנימי עצום. התנועה הנאולוגית העירונית והפרוגרסיבית דחפה למודרניזציה של אורח החיים הדתי ולהשתלבות תרבותית באומה ההונגרית. בתגובה, השמרנים התלכדו סביב תפיסתו של החתם סופר, שסיסמתו המפורסמת הייתה "חדש אסור מן התורה" – קריאה לסירוב מוחלט לכל פשרה אסתטית או מבנית מול כוחותיה השוחקים של המודרנה.
שיאו של החיכוך הגיע בקונגרס יהודי הונגריה (1868–1869). הכישלון בהקמת מבנה קהילתי מאוחד הוביל לפיצול ממוסד לשלושה זרמים נפרדים: נאולוגים, אורתודוקסים ו"סטטוס קוו אנטה". הנאולוגים הגדירו עצמם כהונגרים בני דת משה השואפים להשתלב באומה, בעוד שהאורתודוקסיה ההונגרית ראתה בכך איום קיומי על ההמשכיות ובחרה בהפרדה מוסדית מלאה. פילוג קהילתי חריף זה מיסד את התשובות המתחרות לשאלת הקיום היהודי עוד לפני הופעת הציונות הפוליטית.
התפיסה הזאת מצאה את ביטויה האינטנסיבי ביותר במחוזות הגבול הצפון-מזרחיים, אזור ה"אונטרלנד". חבל ארץ כפרי והררי זה (הכולל אזורים כמו קרפטורוס וטרנסילבניה ואת הערים מונקאטש וסאטמר, כיום סאטו מארה שברומניה) היה רחוק מאוד מבודפשט הקוסמופוליטית.
האנטי-ציונות הבלתי מתפשרת של חסידות סאטמר לא הייתה תגובה ספונטנית לפוליטיקה המודרנית, אלא תוצר ישיר של קרע דתי עמוק שהתרחש בהונגריה עשרות שנים לפני הולדת הציונות
באונטרלנד, זרם מסיבי של חסידי גליציה התמזג עם ההקפדה ההלכתית המחמירה של תלמידי החתם סופר, וביחד יצרו הנהגה רבנית אזורית לוחמנית ומגוננת במיוחד. כשהציונות החילונית הגיעה בסוף המאה, רבני האזור זיהו אותה מייד כביטוי הקיצוני ביותר של המודרנה, המבקש להחליף ברית דתית המבוססת על התורה בלאומיות טריטוריאלית חילונית.
בניגוד ליהדות פולין וליטא, שביססה את "אגודת ישראל" ככוח פוליטי המוכן לנהל משא ומתן פרלמנטרי וליצור משקל נגד דתי, הרבנים ההונגרים הרדיקלים דחו קו זה מכול וכול. הם ראו בכל פשרה מפלגתית או שותפות במערכת פוליטית מודרנית כניעה רוחנית ואלמנט שוחק, והעדיפו התבדלות מוחלטת.
מה שלעיתים נשמט מההיסטוריה התאולוגית הוא המציאות החומרית שאפשרה לאונטרלנד להפוך למבצר בלתי חדיר. העיר סאטמר שכנה בסמיכות לחבל טוקאי ההיסטורי, המפורסם בעולם בייצור יינות איכות. המבנה ההררי והבידוד הגאוגרפי סיפקו מגן פיזי ותרבותי עבור החיים היהודיים הכפריים.
יהודים רבים בצפון-מזרח הונגריה היו מעורבים בחקלאות, במסחר בעץ על מדרונות הקרפטים ובתעשייה משגשגת של יין כשר. עושר זה הניב שגשוג יחסי והעניק לאורתודוקסיה אוטונומיה מוסדית חריגה. עצמאות כלכלית זו מימנה ותחזקה את בתי הספר והישיבות העצמאיים שבאמצעותם הועברה תפיסת העולם הבלתי מתפשרת מדור לדור, מוגנת ומבודדת מהזרמים האידאולוגיים ששינו את פני אירופה. על קרקע עשירה זו צמח הרב יואל טייטלבוים.
הרב טייטלבוים נולד ב־1887 לשושלת רבנית מסיגט, הקים את מרכז חסידותו בסאטמר, ולאחר שתמרן מול יריבים פנימיים כמו שושלת מונקאטש המתחרה, גיבש את ההתנגדות המקומית למשנה תאולוגית אוניברסלית וסדורה בספרו "ויואל משה".
העצמאות הכלכלית תחזקה את בתי הספר והישיבות העצמאיים, שהעבירו את תפיסת העולם הבלתי מתפשרת מדור לדור, מבודדת מהזרמים האידאולוגיים ששינו את אירופה. על קרקע עשירה זו צמח הרב טייטלבוים
טיעונו התבסס על פרשנות מחמירה ומילולית של "שלוש השבועות" בתלמוד, לפיהן הושבעו ישראל שלא יעלו לארץ בהמוניהם ובכוח ושלא ימרדו באומות במהלך הגלות.
בעוד שהוגי הציונות הדתית טענו כי השואה ביטלה את תוקף השבועות, הרבי מסאטמר עמד על כך שהגלות היא גזרה אלוהית לזיכוך רוחני, שיכולה להסתיים אך ורק בגאולה משיחית ניסית בידי שמיים.
לכן, המאמץ הציוני לבנות מדינה בכוח צבאי ודיפלומטי נתפס בעיניו כחטא בעל משמעות תאולוגית עמוקה וכניסיון "לדחוק את הקץ". הוא טען שגם אם המדינה הייתה מתנהלת בשלמות על פי התורה, עצם הקמתה לפני בוא המשיח מהווה מרד בבורא.
מתוך תפיסה זו, הרב אף העלה את הטיעון המטלטל והשנוי במחלוקת שלפיו חורבן יהדות אירופה בשואה היה עונש אלוהי ישיר על חטא הציונות והפרת אותן שבועות.
חורבן השואה מחק באופן שיטתי את הקהילות החסידיות המשגשגות של צפון-מזרח הונגריה. בעקבות האסון, רוב העולם האורתודוקסי המרכזי הרגיש שאין ברירה אלא לעשות פשרות פוליטיות פרגמטיות (כמו הסכם הסטטוס-קוו בישראל מ־1947) כדי להבטיח מקלט לניצולים פגועי הטראומה.
לשיטת טייטלבוים, עצם הקמת המדינה לפני בוא המשיח היא מרד בבורא. מתוך תפיסה זו, הרב אף העלה את הטיעון המטלטל שלפיו חורבן יהדות אירופה בשואה היה עונש אלוהי ישיר על חטא הציונות והפרת השבועות
אך הרבי מסאטמר סירב להישבר. הוא שרד את המלחמה, היגר לארצות הברית, והעתיק את מודל ההפרדה הקהילתית המוחלטת של שנת 1869 ישירות אל גלות ניו יורק, בעוד שאר העולם היהודי חגג את הקמת המדינה.
הדבר מצא את ביטויו הפיזי המובהק בשכונת ויליאמסבורג שבברוקלין ובהקמת העיר האוטונומית "קריית יואל" בניו יורק, שאפשרה לשחזר באמריקה את הבידוד הגאוגרפי והתרבותי של חבל האונטרלנד האירופי.
בדיוק כפי שקודמיו בהונגריה השתמשו באוטונומיה פיננסית כדי לחסום השפעות מודרניות, הרבי מסאטמר בנה בגלות קהילה ענקית, עצמאית, המקיימת את עצמה, עם מערכות חינוך, עסקים ורשתות ביטחון משלה. עד היום, בהתאם לפסיקותיו, מוסדות סאטמר מסרבים לקבל אפילו שקל אחד של מימון ממשלתי ממדינת ישראל, משום שהם רואים בתלות במדינה צורה של זיהום רוחני.
עם זאת, יש להבחין בין חסידות סאטמר לבין קבוצות כמו "נטורי קרתא". שתיהן דוגלות באנטי-ציונות דתית ובהיבדלות מן המדינה, אך בעוד שסאטמר מדגישה את בנייתה של קהילה אוטונומית, "נטורי קרתא" מזוהה עם אקטיביזם פוליטי פומבי, שממנו הסתייגו מנהיגי סאטמר.
בסופו של דבר, ההיסטוריה של האנטי-ציונות הרדיקלית היא סיפור הונגרי ביסודו. היא מדגימה כיצד ההתנגדות הדתית העזה ביותר למדינה לא נולדה בתוהו ובוהו של 1948, אלא הייתה המשך ישיר למלחמת תרבות שהחלה באזורים הכפריים של הונגריה כמעט מאה שנה קודם לכן.
עמדתה הבלתי מתפשרת של סאטמר נבנתה על מסורת היסטורית של הצבת גבולות שאין לחצותם. מול הכוחות הסוחפים של ההיסטוריה המודרנית, היא בחרה לבנות מבצר מתוך המסורת, מתוך אמונה כי בני אנוש אינם יכולים לחולל את גאולתו של העם הנבחר.
עמדתה הבלתי מתפשרת של סאטמר נבנתה על מסורת היסטורית של הצבת גבולות שאין לחצותם. מול הכוחות הסוחפים של ההיסטוריה המודרנית, הם בחרו לבנות מבצר מתוך המסורת
במבט לאחור, האנטי־ציונות הסאטמרית מציבה מראה מורכבת מול הלאומיות היהודית ומזכירה כי ליהדות פנים רבות. לצד תפיסתה של סאטמר התקיימו ומתקיימות גישות רבות ושונות ביחס לציונות, ושאלות היסוד באשר לזהותו של העם היהודי, לאופיו ולעתידו נותרו פתוחות ועדיין שנויות במחלוקת עמוקה.
יהודה לוקץ׳ הוא פרופסור-חבר אמריטוס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון, וירג׳יניה. פרסם חמישה ספרים. הוא מחבר הספר שיצא לאור לאחרונה: "Op-Ed: Musings on War & Peace in the Middle East and Beyond"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו