בס"ד
הייתי בת 15 ונשלחתי מטעם בית הספר לכנס שניסה לדמות את אירועי הקונגרס הציוני אשר ייסד בנימין זאב הרצל. היה משהו מלהיב בלהט שבו היינו נטועים כולנו, צברים דור שלישי לניצולי שואה וצברים דור שני ושלישי להורים שעלו ממדינות המזרח.
נטולי ציניות, עוד לא הכרנו אז את ההתחכמות האירונית שמשווה לדברים שלך חשיבות. בתום אמיתי אמרנו מילים כמו "זכות" ו"הבית היהודי". "וזָֽכַרְתָּ֣ אֶת־כָּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִֽיכְךָ֜ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗…" (דברים ח, ב), אומר משה לעם ישראל בפרשת עקב לקראת הכניסה לארץ הטובה שממתינה.
רובנו היינו פעוטות או נולדנו בעקבי טראומת מלחמת יום כיפור. את ההכרה שאין לנו ארץ אחרת אני שומעת גם בדור הצעיר של ה-7 באוקטובר. חשוב שמי שינהיג, גם בשמאל, יידע לאמץ את הרוח שמנשבת בצעירי הימין במקומם הטוב. לא זה הזוכה לכותרות ההתפרעויות בשומרון, אלא זה שרואה בעשייה ובהתיישבות חלוציות. כבוד הדדי נדרש בין שני הצדדים. מה הדרך? יש מחלוקת אבל ההבנה שזו הארץ ואין בלתה התחדדה בכולם.
רובנו היינו פעוטות או נולדנו בעקבי טראומת מלחמת יום כיפור. את ההכרה שאין לנו ארץ אחרת אני שומעת גם בדור הצעיר של ה-7.10. חשוב שמי שינהיג, גם בשמאל, יידע לאמץ את הרוח שמנשבת בצעירי הימין במקומם הטוב
קשת אחים – 1905, הקונגרס השביעי
דרך עיני הנערה רחל ינאית (אז עוד גולדה לישנסקי, ואת יצחק בן-צבי, לימים נשיא המדינה השני, טרם פגשה).
* * *
בתנועת מצבט אחזה באצבעותיה הארוכות בזווית המשקף ואיזנה אותו עת פסעה לתוך אולם הדיונים במלון השוויצרי. שיערה השחור היה אסוף בפסוקת חצויה לשניים ומשוך לאחור בפקעת גלית אחוזה במכבנות דקות והיא אסרה על עצמה לטפוח עליו כפי שהייתה רגילה כי רצתה להרחיק מעליה כל גינוני התפארות.
לקונגרס הגיעה כנציגת עירה מאלין ונחושה הייתה שיתייחסו אליה כשווה למרות גילה. "אבל למה את תמיד מתעקשת להידבק במה שלא שייך לך?", היה נוזף בה אביה כשהאזינה לשיחות הגברים או דיברה על רצונה ללמוד כמותם.
גם המלמד סירב לקבלה ללימודי גמרא, אבל אמה שושנה, שגדלה בבית חסידי חם ואמיד והאהבה למדרשים ואגדות היסטוריות שכנה גם אצלה, ליוותה אותה למורה פרטי שלימד את בן דודה ושם הכירה לא רק את צורת האות העברית אלא גם את נביאי ישראל. שם ליקטה ידע כמו פנינים יקרות, אבל קולו של אביה הותיר בה דוק של אי-נוחות בכל פעם שהתחילה משהו חדש.
עצרה את הכחכוח שעלה בגרונה היבש כי גם כך עקבו מבטי הגברים אחרי דמותה התמירה בת ה-19 שפסעה באולם והיא ייחלה שכבר יימצא לה מקום שתוכל לעגון בו.
בסוף גילתה בקצה אחת השורות האמצעיות מלבן שנפער ברצף החליפות הכהות, האפורות, החומות והשחורות ואליו פנתה, מרכזת מבטה בנואמים על הבמה, מתעלמת מקרבת עיני היושבים.
לקונגרס הגיעה כנציגת עירה מאלין, נחושה שיתייחסו אליה כשווה למרות גילה. "אבל למה את תמיד מתעקשת להידבק במה שלא שייך לך?", היה נוזף בה אביה כשהאזינה לשיחות הגברים או דיברה על רצונה ללמוד כמותם
כולם ידעו שהקונגרס הזה יהיה חשוב מקודמיו. על סדר היום המתינה ההכרעה בגורל תוכנית אוגנדה. השנתיים שחלפו מאז הקונגרס השישי הרחיבו את הקרע. אז, כשעלתה לראשונה הצעתו של הרצל להתיישב באוגנדה, פרצו צעקות שבר מפי מאות צירים באולם. "קונגרס הדמעות" קראו לו אחר כך.
אבל ההצעה התקבלה ומשלחת חקר נשלחה לאוגנדה. המתנגדים עזבו את האולם בזעם ותכננו לפרוש מהתנועה כולה. הרצל התדפק אז על דלתם, ביקש להיכנס לחדר שבו ישבו. הטיחו בו נאצות והוא הבליג ושתק. בסוף ביקש לדבר. חזר על מה שהציג כבר באולם הגדול אבל עכשיו ריכך את הנימה.
"כולנו ראינו מה אירע בקישינב", הביט בעיניהם והתמונות שפורסמו בעיתונים הצטיירו גם בעיניהם. "רוצחים בנו והורגים בנו ואין מגן ואיך נוכל לעמוד מנגד?" סיפר להם כמה עמל על התוכניות עם הסולטן הטורקי ודבר לא התקדם. איך לא הועילו גם מפגשיו עם הקיסר בווינה. בכל העולם הוא מתרוצץ והשערים נעולים. כלום אפשר להשיב ריקם את הצעתה של ממשלת בריטניה שתעניק בית ליהודים הנודדים גם אם באוגנדה ממושבות חבר העמים?
כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם, ופתיחותו נגעה בהם. את הקונגרס לא נטשו וביניהם התלחשו שהשתמש בהצעה הבריטית כדי להשיג הכרה ראשונה של הוד מלכותו בזכות העם היהודי לקיום לאומי ולמדינה, ואחר כך יתנער מאפריקה וידרוש טריטוריה בארץ ישראל.
אבל החשש מפני התוכנית הוביל להקמת "ציוני ציון" וגם היא הצטרפה לחבריה הרוסים. מהם שמעה על מה שהתרחש בקונגרס הדמעות. הזעזוע מפרעות קישינב הוביל גם אותה לחוגי נוער מחתרתיים ואפילו נעצרה ונחקרה בקייב.
השנתיים שחלפו מאז הקונגרס השישי הרחיבו את הקרע. אז, כשעלתה לראשונה הצעתו של הרצל להתיישב באוגנדה, פרצו צעקות שבר מפי מאות צירים באולם. "קונגרס הדמעות" קראו לו אחר כך.
איך בכלל אפשר, חשבה, לקחת חבל ארץ במושבות אפריקה ועליו להטיל את כל המשא ההיסטורי של גאולת ציון? סיפורי מלכי יהודה וישראל ודרשות הנביאים שנשאו עיניים לציון חיו בה. גם כשהעיניים היו ביקורתיות, האהבה לארץ לא נסתלקה מהן.
צעירה הייתה ובמהלכים מדיניים מפותלים כפי שהציע הרצל לא נתנה אמון. רצתה ממשיות. על הבמה דיבר מקס נורדאו בזכות הציונות המדינית, אך היא רצתה מעשיות. לא סתם נדדה לאוניברסיטת ינה שבגרמניה ללמוד בוטניקה וזואולוגיה. אהבה את המגע עם האדמה, עם הטבע. ללטף זנב חיה, להביט בנימי עלה, רק שם נתון דופק החיים ומשם מצמיחים הכול.
ההספד שנשא נורדאו על הרצל זכה לתשואות. בזקנו העבות המרשים ועיניו הבוערות סיים את הדברים וקרא: "ליצור שוב יהדות חזקה!", והיא הנהנה נמרצות. יהדות השרירים הרומנטית שלו קסמה לה.
היטב זכרה את תיאורי הסופר חיים נחמן ביאליק על המתים והילדים שהושלכו מחוללים בקישינב ואזהרתו הכואבת שהעם היהודי כביכול השלים עם הגורל האיום שנשקף לו בפוגרומים עיתיים קנתה בה שביתה.
רצתה למחוא כפיים כשדיבר נורדאו על ההכרח בחיסון הגוף היהודי מפני התוקפים אותו, אבל אז נזכרה שגם הביע תמיכה בתוכנית אוגנדה ואף ניסו להתנקש בו בגינה. אמנם היו שאמרו שתמך רק משום שהרגיש מחויב להרצל, אבל בשעה כזו לא יכלה להראות בדל תמיכה בו.
"מעניין מה יגיד וולפסון", לחש מישהו לצידה כשהזמין נורדאו את ד"ר דוד וולפסון, הוגה סמלי דגל ישראל, לבמה והפציר בו לקחת את תפקיד ידידו המת. "העתק חיוור של הרצל", לחש הזר שלצידה, והיושב לימינו סנט בו: "אתה תפסול כל אחד שהוא לא הרצל, אבל הרצל מת! לך תצביע לשלישייה!".
ההספד שנשא נורדאו אודות הרצל זכה לתשואות. בזקנו העבות המרשים ועיניו הבוערות סיים את הדברים וקרא: "ליצור שוב יהדות חזקה!", והיא הנהנה נמרצות. יהדות השרירים הרומנטית שלו קסמה לה.
והיא לא התאפקה ורכנה ושאלה "איזו שלישייה?" השניים הביטו בה מופתעים. "איזו שלישייה?" שאל הזעוף מביניהם. "שלישיית נורדאו, וולפסון וזנגוויל. מכירה את זנגוויל?" והצביע על גבר שעמד בקצה האולם ונע מצד לצד בעצבנות, הסופר ישראל זנגוויל. "הוא בעד שיקימו מדינה יהודית לא רק באוגנדה. בכל מקום שייתנו הוא מוכן". והציץ בה והוסיף "ואגב, גם לזכויות שלכן הוא דואג, כאילו אין דברים יותר דחופים לאנושות", וזקף את גבתו בלגלוג, כשהוא מחווה בידו לעבר גבר שישב כמה שורות מתחתיה.
ורק כעת הבינה שלא גבר הוא זה, כי אם אישה בשיער אסוף כמותה ובשמלת צווארון מעומלן שנדמתה כחליפה. הוא חיכה שתגיב, אך היא נזכרה בדברי האם שושנה "לא כל אחד שווה שתשקיעי בו את החוכמה שלך", ורק חייכה אליו באיפוק ולעצמה ציינה לגשת לאותה אישה, שאמר כי שמה חנה מייזל שוחט, ולפתוח עימה בשיחה.
הביטה קדימה על שורות היושבים וחשבה, יאמר מה שיאמר, אני חלק מהם. קולי שלי כמו קולם שלהם. וכשהודיע היו"ר אחרי הפסקת בין הערביים על ההצבעה בעניין תוכנית אוגנדה, הניפה ידה בגאווה נגד התוכנית, ונתלכדו הקולות יחד ונדחתה תוכנית אוגנדה לחלוטין והוחלט לדבוק בתוכנית בזל, התוכנית המקורית שהעלה נורדאו בקונגרס הראשון. תוכנית המצהירה כי הציונות שואפת להקים בית מולדת לעם היהודי בישראל, המובטח לה לפי משפט הכלל.
קריאות שמחה נשמעו מכול עבר. עיניים זורחות כשלה והכול פרוש לעבר העתיד. רק זנגוויל וחבורתו ביטלו חברותם בהסתדרות הציונית והקימו את התנועה הטריטוריאליסטית. כשהחליטו על שורת הצעדים המעשיים שיביאו ליישוב הארץ חשה התרוממות וידעה, לא רחוק ממנה הדבר ואותה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת, אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ, כבר פיכתה בתוכה. לא עוד גולדה לישנסקי תיקרא, החליטה, כי אם רחל ינאית, כרחל האם ושושלת בית המלוכה היהודי העצמאי לבית ינאי. וגאה הזדקפה קומתה וגם בה פנימה הוכרעה הבחירה.
כשהודיע היו"ר על ההצבעה על תוכנית אוגנדה, הניפה ידה בגאווה נגדה ונתלכדו הקולות יחד והוחלט לדבוק בתוכנית בזל, לפיה הציונות שואפת להקים בית מולדת לעם היהודי בישראל. קריאות שמחה נשמעו מכל עבר
* * *
בקונגרס נכחו מי שינהיגו בעתיד את הזרמים המרכזיים בציונות – זאב ז'בוטינסקי ודב בער בורוכוב, הרב מאיר בר-אילן (ברלין), הרב הרפורמי יהודה לייב מאגנס ואחרים. שלוש שנים לאחר מכן, כשהגיעו לאוזני רחל ינאית השמועות על הפוגרומים ביפו, "כמו יד נעלמה אחזה בי והקימתני על רגליי", היא עלתה לארץ והפכה את עבודת האדמה וההגנה עליה לנשמת עשייתה לצד בעלה, יצחק בן-צבי, לימים הנשיא השני.
עו"ד סא"ל (במיל'), לשעבר שופטת בעבירות טרור, שירתה בפרקליטות הצבאית ובמשרד החוץ, חברת פורום דבורה. מחזאית ותסריטאית, כותבת סיפורי ׳קשת אחים׳ (keshet-achim.com)



תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו