צה"ל יודע לבנות כוח לכיבוש לבנון ולמלחמה רב-זירתית, אך נאלם דום כשהוא נשאל על היערכות מבצעית לקראת הסדר מדיני ולשינוי גבולות. הגיע הזמן שמחנה השינוי ישבור את מלכודת הסיסמאות וההפחדה של השלטון הנוכחי, ויציב בקמפיין הבחירות את מה שחסר יותר מכול: תרחיש ייחוס מבוסס חזון, תכנון וניהול סיכונים.

לפני זמן מה נכחתי בהרצאה של אחד מבכירי חוקרי האסטרטגיה והארגון הצבאי בישראל, תא"ל (מיל') ד"ר מאיר פינקל. בהרצאתו עסק פינקל בנושא קריטי לבניין הכוח של צה"ל: תרחישי ייחוס ותכנון לטווח ארוך. בדבריו הוא הזכיר, כתרחיש ייחוס נוכחי לתכנון ארוך טווח, את הצורך המבצעי בתמרון נרחב וכיבוש של כל לבנון.

בשלב השאלות ביקשתי לאתגר את ההנחה המרכזית. "אם תפקידו של תרחיש ייחוס הוא לייצר לדרג המדיני גמישות אסטרטגית ומרחב החלטה", שאלתי, "האם יש כתרחיש ייחוס צה"לי גם מצב של הסדר מדיני ומדינה פלסטינית בגבולות 67', המצריך היערכות להגנה על המותניים הצרים של ישראל במישור החוף?"

פינקל עסק בנושא קריטי לבניין הכוח של צה"ל: תרחישי ייחוס ותכנון לטווח ארוך. בדבריו הזכיר, כתרחיש ייחוס נוכחי כזה, את הצורך המבצעי בתמרון נרחב וכיבוש כל לבנון. בשלב השאלות ביקשתי לאתגר את ההנחה המרכזית

באולם השתררה שתיקה מביכה. המרצה נדהם, נאלם דום, והתחושה באוויר הייתה מיידית: השאלה שלי לא נתפסה כשאלה תכנונית-מבצעית לגיטימית, אלא כתיוג פוליטי.

השתיקה הזו זיקקה ברגע אחד את הטרגדיה העמוקה של החשיבה האסטרטגית בישראל.

תרחיש הייחוס אינו נבואה – הוא פוליסת ביטוח

בתורת הביטחון, תרחיש ייחוס אינו מודל לחיזוי העתיד. אף אחד לא מצפה מהמטה הכללי לנבא בדיוק מה יתרחש בעוד עשור. תפקידו של תרחיש הייחוס הוא ארגוני ותקציבי: להגדיר מהם הקווים האדומים והאופציות המבצעיות שהצבא חייב להעמיד לרשות הדרג המדיני כדי לאפשר קבלת החלטות מושכלת ולייצר לו חופש החלטה.

אם הצבא בונה את הכוח שלו סביב תרחיש ייחוס אחד בלבד – הסלמה, תמרון מסיבי ומלחמה כוללת – הוא למעשה מקבל את ההחלטה האסטרטגית במקום הדרג המדיני. ביום פקודה, כשקבוצת מקבלי ההחלטות תבקש לבחון חלופות של הסדר או נסיגה מבוקרת, הצבא ישיב: "איננו ערוכים לכך, המחיר הביטחוני בנתניה ובכפר סבא יהיה כבד מדי". בכך, צה"ל הופך, גם אם שלא מרצונו, מגורם שמאפשר ומייצר אופציות, לגורם שמסנדל את המדינה.

כשמערכת הביטחון מסרבת לבנות מודל ולתכנן תרחישי הסדר, הדיון האסטרטגי בישראל נקלע למלכוד: הדרג המדיני טוען שאי אפשר לשקול מהלך אמיץ כי הצבא אינו ערוך לכך, והצבא מצידו לא מתכנן כי הדרג המדיני לא הנחה אותו לכך. התוצאה היא קיפאון מחשבתי.

אם הצבא בונה את הכוח שלו סביב תרחיש ייחוס אחד בלבד – הסלמה, תמרון מסיבי ומלחמה כוללת – הוא למעשה מקבל את ההחלטה האסטרטגית במקום הדרג המדיני, והדיון האסטרטגי נקלע למלכוד

זוכרים איך הזהירו אנשי הצבא את מנחם בגין מפני מזימה והונאה מצרית לקראת בואו של הנשיא אנואר סאדאת לירושלים ב-1977?

בהיעדר מודל ביטחוני סדור, כל הסדר מדיני נתפס כ"פנטזיה" או כ"חור שחור של חרדה קיומית", במקום להיתפס כפי שהוא אמור להיתפס: מטריצה מורכבת של ניהול סיכונים ופתרונות הנדסיים.

כדי לשבור את המלכוד הזה, חייבים כבר עתה להורות לדרג הצבאי לפתח ולפרט את משמעויותיו של תרחיש ביטחוני של הסדר מדיני ומדינה פלסטינית לצידה של ישראל.

המודל הפונקציונלי: מ"פחם ופלדה" ל"מים, חקלאות ואנרגיה"

מעל ומעבר לשאלה הביטחונית – חייבים גם להרחיב את תרחישי הייחוס מעבר לטווח התותחים והטנקים, ולשלב בהם חשיבה פונקציונלית אזרחית.

כשז'אן מונה, מאבות האיחוד האירופי, ביקש למנוע את המלחמה הבאה בין צרפת לגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא לא התחיל בדיונים עקרים על גבולות וסמלים לאומיים. הוא יצר את קהילת הפחם והפלדה – ניהול משותף של המשאבים הקריטיים ששימשו לייצור הנשק. שיתוף הפעולה הטכני והפונקציונלי יצר תלות הדדית כה עמוקה, עד שהמלחמה הפכה פשוט לבלתי משתלמת מעשית.

קחו למשל את בקעת הירדן. השיח הביטחוני המסורתי תופס אותה עדיין כ"קו הגנה מול חזית מזרחית" – תפיסה מיושנת המתעלמת מכך שאין עוד דיוויזיות משוריינות במזרח, ושחומת המגן הנדרשת כיום היא בעיקרה טכנולוגית, מודיעינית וממוקדת במניעת הברחות.

בהיעדר מודל ביטחוני סדור, כל הסדר מדיני נתפס כ"פנטזיה" או כ"חור שחור של חרדה קיומית", במקום להיתפס כפי שהוא אמור להיתפס: מטריצה מורכבת של ניהול סיכונים ופתרונות הנדסיים

מה היה קורה אילו צה"ל, מערכת הביטחון והמערכת האזרחית היו בונים תרחיש ייחוס פונקציונלי לבקעה?

• אגן חקלאי-טכנולוגי אזורי: הפיכת הבקעה למנוע צמיחה המבוסס על מים מותפלים מישראל, טכנולוגיית אגרי-טק מתקדמת ושימוש באקלים הייחודי כדי להפוך אותה ל"אסם התבואה והירקות" של המזרח התיכון כולו.
• אבטחה כתשתית קריטית: מעטפת האבטחה הצבאית בבקעה לא מוגדרת כ"כיבוש", אלא כהגנה על תשתית לאומית ואזורית חיונית (מים, אנרגיה סולארית, חממות וצירי יצוא).

ברגע שלחקלאי הפלסטיני ולמנהיגות ברמאללה יש אינטרס כלכלי של מיליארדי דולרים בייצוא חקלאי למפרץ ולאירופה, יש להם אינטרס אקטיבי למנוע חדירת גורמים עוינים. התלות ההדדית בצינורות המים, ברשת החשמל ובמנגנוני הניטור יוצרת מאזן הרתעה אזרחי-תשתיתי שהוא חזק מכל נייר הסכם.

המפתח לקמפיין הבחירות של מחנה השינוי

כאן אנחנו מגיעים ללב העניין המעשי. הציפייה שההנהגה הנוכחית תורה לצה"ל להקצות משאבים לתכנון תרחישי הסדר היא אשליה. ההנהגה הנוכחית מסרבת לעסוק בעתיד, ומבססת את כל קיומה הפוליטי על איומים, סיסמאות חלולות והפחדה. מבחינתה, עצם ההשקעה בתרחיש כזה דורשת רצון פוליטי לקבל החלטות – וזה בדיוק מה שהיא בורחת ממנו.

לכן, החובה וההזדמנות האלה מוטלות כעת על כתפיו של מחנה השינוי.

מחנה שרוצה להציע אלטרנטיבה שלטונית אמיתית לא יכול להסתפק בביקורת על הקיים או בסיסמאות אמורפיות על "היום שאחרי". הצגת חזון מפורט, המלווה בחשיבה ותכנון הנדסי, כולל ניתוח מעמיק של סיכונים מול סיכויים, שיתבצע על ידי טובי המומחים ובכירים לשעבר – היא המתכון המנצח לקמפיין בחירות אמיץ ומנהיגותי.

כאשר מחנה השינוי יציב בקמפיין הבחירות מפרט ביטחוני-תשתיתי מוכן במגירה וזמין ליישום, הוא ישנה מן היסוד את השיח הציבורי:

1. הוא יחשוף את הריקנות והחרדה של השלטון הנוכחי, שאין לו שום תוכנית לעתיד מלבד עוד ועוד מלחמות.
2. הוא יוכיח לציבור הישראלי שפשרה אסטרטגית אינה "פנטזיה מסוכנת", אלא ארכיטקטורה ביטחונית מחושבת שנבנתה בידי טובי המומחים.
3. הוא יעבור ממגננה להתקפה – משיח של "ויתורים" לשיח של יזמות, שגשוג וביטחון לאומי אמיתי.

הציפייה שההנהגה הנוכחית תורה לצה"ל להקצות משאבים לתכנון תרחישי הסדר היא אשליה. ההנהגה הנוכחית מסרבת לעסוק בעתיד, ומבססת את כל קיומה הפוליטי על איומים, סיסמאות חלולות והפחדה

מנהיגות אזרחית אמיצה אינה נולדת מתוך רצון טוב בלבד; היא זקוקה לחזון ולגב תכנוני. הגיעה השעה להפסיק לפחד מתרחישי הסדר, ולהתחיל לבנות אותם ככלים לניצחון – במאבק על דמותה של המדינה, ובקלפי.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.