מאז הטבח ב-7 באוקטובר 2023, מקפיד נתניהו להתחמק מאחריותו למחדל ומטיל אותו על הדרג המבצעי.

במשך שנים, החלטות שקיבל נתניהו, והחלטות שלא קיבל, הובילו לכשלים שאפשרו לארגון הטרור חמאס לפתוח במתקפה על ישראל ולפלוש לשטח המדינה. נתניהו קיבל התרעות ואזהרות רבות על האסון והתעלם מהן.

אבל נתניהו מעולם לא לקח אחריות על הכשלים הללו, אלא להפך: הוא פעל באגרסיביות כדי לגלגל אותם על אחרים, לפי דיווחים – כבר מהימים הראשונים אחרי האסון.

מה עשה נתניהו ביום ה-7 באוקטובר?

יומן הפגישות הרשמי של נתניהו לשנת 2023, שנתניהו סירב לחשוף, אך הוא נחשף בעקבות עתירה משפטית של עמותת "הצלחה", מאפשר לשחזר את סדר יומו בבוקר הטבח עצמו.

לפי היומן, המזכיר הצבאי עדכן אותו על מתקפת חמאס ב-06:29. נתניהו יצא מביתו בקיסריה לכיוון הקריה בתל אביב רק בשעה 08:00 – כשעה וחצי לאחר העדכון. לא ידוע אם, ומה, עשה בשעה וחצי שבין העדכון ליציאתו מביתו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת הממשלה בבסיס הקריה בתל אביב, 7 באוקטובר 2023 (צילום: חיים צח / לע"מ)

אחרי שהגיע לקריה, בין 8:00 ל-9:00, השתתף שם בדיון עם שר הביטחון, יואב גלנט, וצמרת צה"ל וכוחות הביטחון. לא פורסם דבר על דברים שאמר נתניהו בדיונים הללו. יש מקום להניח שאם נתניהו היה תורם משהו לשיחה, הוא היה מפרסם זאת.

ניתן גם להשוות זאת למעורבותה הישירה של גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל בזמן מלחמת יום הכיפורים, בדיונים על פריסת הכוחות ביום בו פרצה המלחמה. אחרי 11:00 לא ידוע על מעורבות שלו בדיונים הצבאיים.

הופעתו הפומבית הראשונה, הצהרה קצרה שצולמה על המדשאה מחוץ למשרד הביטחון, התקיימה רק בשעה 11:00 – כארבע וחצי שעות לאחר תחילת המתקפה. פגישתו הראשונה עם שרים בכירים – שר האוצר, שר החוץ, השר לביטחון לאומי ואחרים – התקיימה רק ב-12:30.

טל שלו, כיום כתבת CNN ואז הפרשנית הפוליטית של אתר וואלה, ציינה בידיעה באתר בה פרסמה את תוכן היומנים: "גם בשגרה וגם במלחמה נהג יום העבודה הרשמי של נתניהו להתחיל מאוחר יחסית, לרוב אחרי 10 בבוקר – דפוס שנשמר, לפי היומן, גם בבוקר האסון עצמו". 

ראש הממשלה בנימין נתניהו בהערכת מצב בקריה, 8 באוקטובר 2023 (צילום: עמוס בן גרשום / לע"מ‎)

מה אמר נתניהו על חלקו במחדלים אחרי ה-7 באוקטובר?

ההתנהלות הציבורית של נתניהו בימים שאחרי הטבח התאפיינה בהימנעות עקבית מנטילת אחריות אישית.

כבר בשבוע הראשון למלחמה קבע בהצהרה פומבית: "כולם יצטרכו לתת תשובות, גם אני, אבל זה יקרה רק אחרי המלחמה" – היגד שחזר עליו שוב ושוב, בניגוד לראשי מערכת הביטחון שהודו בפומבי באחריותם כבר בשבועות הראשונים.

כשבוע לאחר מכן פורסמה בשמו הודעה שהאשימה את שב"כ ואת אמ"ן בכך שלא התריעו בפניו על כוונת המלחמה – הודעה שנמחקה זמן קצר לאחר מכן בעקבות סערה ציבורית. בעקבות זאת, נתניהו הצהיר: "טעיתי", אך נראה כי לא התכוון לאחריותו על האסון כולו, אלא להודעה.

לפי תחקיר של אתר "שקוף", "כבר ביממות הראשונות שאחרי הטבח כינס נתניהו את לשכתו כדי לדון כיצד לגלגל את האחריות למחדל על אחרים".

אלי פלדשטיין, שעבד בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו ונעצר על רקע פרשת המסמכים (צילום: חשבון ה-X של אלי פלדשטיין)

לפי אותו תחקיר, "נתניהו שכר לצורך זה דובר צבאי מיוחד, אלי פלדשטיין, שתפקידו המרכזי כלל תדרוך עיתונאים תוך הטלת אחריות על הדרג הצבאי – במידע שהיה שקרי בחלקו".

לדיווח של "שקוף" קיים חיזוק עקיף: פלדשטיין הועמד לדין מאוחר יותר בגין הדלפת מסמך מסווג לעיתון הגרמני "בילד" ב-2024, מסמך שהציג נרטיב של מעורבות המודיעין המצרי בכשל – שהסיט תשומת לב מאחריות הדרג המדיני.

לפי דיווחים, פלדשטיין טען בחקירתו ששוחח עם נתניהו על תוכן המסמך לפני שהודלף – בניגוד להכחשת נתניהו, שטען כי "לא הכיר אותו".

האם נתניהו פעל כדי להביא לשחרור החטופים?

אחריותו של נתניהו לא נעצרת ב-7 באוקטובר עצמו. סדרת תחקירים עיתונאיים של כלי תקשורת רבים, ביניהם תחקיר גדול של ה"ניו יורק טיימס" מיולי 2025 ותחקיר חדשות 12 מאוקטובר, מתעדים כיצד נתניהו טרפד, פעם אחר פעם, הזדמנויות לעסקת חטופים – תוך כניעה ללחצים פוליטיים של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', ששבו ואיימו לפרק את הממשלה אם תיחתם עסקה.

לפי תחקיר NYT, כבר באפריל 2024 הייתה על השולחן הזדמנות לעסקה, אך סמוטריץ' קטע דיון בקבינט ואיים: "אם תביא הסכם כזה – אין לך ממשלה". נתניהו, כך מתואר, הכחיש מיד את קיום ההצעה בפני יועציו והורה להם שלא להציג את התוכנית.

מוחים למען החטופים ליד ביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בירושלים. 13 בספטמבר 2025 (צילום: יהונתן זינדל/פלאש90)

במאי 2024 העביר הנשיא ג'ו ביידן הצעה מפורטת לסיום הלחימה ולשחרור כלל החטופים תמורת שחרור אלפי מחבלים ופירוק חמאס מנשקו. ההצעה נדונה שוב ושוב, אך נתניהו נמנע מלהגיב אליה בפועל. בן גביר וסמוטריץ' התגאו בפומבי בכך ששכנעו אותו לא לקבלה.

האם נתניהו ניסה לסיים את שליטת חמאס בעזה?

אולי הכשל המובהק ביותר בהתנהלות שאחרי הטבח נוגע ליכולת – או אי-היכולת – של נתניהו לתרגם את ההישגים הצבאיים של צה"ל להכרעה מדינית כלשהי. צבא שמנצח בשטח, מבלי שהניצחון מתורגם למהלך מדיני שמכריע את המלחמה, פשוט קונה עוד זמן עד לסיבוב הבא.

הדוגמה הבולטת ביותר היא סוגיית "היום שאחרי" בעזה. טל שניידר, הכתבת והפרשנית המדינית והפוליטית של זמן ישראל, תיארה כיצד כבר בתחילת המלחמה נכנע נתניהו ללחצים של סמוטריץ' ובן גביר וביטל דיון מתוכנן בקבינט המלחמה על עתיד הרצועה – ואז, כשהתקרב ביקור של שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן, ביטל את הביטול כדי להראות לאורח פעלתנות מדינית.

שניידר כתבה כי "נתניהו מחליט שלא להחליט", ומשאיר את המציאות בשטח לקבוע את הפתרון הזמני הבא – במקום לגבש עמדה סדורה.

חמושים פלסטינים מארגון חמאס ומהג'יהאד האסלאמי מתאספים לקראת תפילות עיד אל-פיטר בעיר עזה, ב-20 במרץ 2026 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)

הימנעות דומה תועדה גם ברמה המבצעית-אסטרטגית: לפי דיווח בכאן חדשות, נתניהו קבע בשלב מסוים כי יש להימנע מהקמת ממשל צבאי ישראלי בעזה – אך ביקש להסתיר את ההחלטה הזאת דווקא מסמוטריץ' ובן גביר, והנחה את הרמטכ"ל הרצי הלוי שלא להציג את הנושא בפני הקבינט המורחב, בשל הרגישות הפוליטית מול שרי הימין.

התוצאה הייתה כפולה: גם לא הוקם ממשל אזרחי או צבאי חלופי שיכול היה לספק מסגרת שלטונית לרצועה אחרי חמאס ולסיים את שלטונו הפוליטי והאזרחי של ארגון הטרור בעזה, וגם שרי הימין – שלא ידעו על ההחלטה – האשימו לאחר מכן את צה"ל בכך שהוא זה שסיכל את הקמת הממשל הצבאי, ולא את נתניהו.

הדפוס שחוזר על עצמו: הימנעות שיטתית מהחלטה, מתוך חשש מתמיד מהאיום מצד שותפי קואליציה קיצוניים. תוצאת ההימנעות היא מלחמה שנמשכה, ובמידה מסוימת עדיין נמשכת, ללא קו סיום מוגדר, בלי חזון מדיני ל"יום שאחרי", ובלי מנגנון שלטוני חלופי לחמאס ברצועה.

כל זאת משום שכל אחת מהאפשרויות שהיו על השולחן איימה לפרק את הקואליציה שעליה נשענת שרידותו הפוליטית של נתניהו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נואם בכנסת כדיון על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אסון השבעה באוקטובר, 10 בנובמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

למה נתניהו מתנגד להקמת ועדת חקירה ממלכתית?

הימנעותו של נתניהו מנטילת אחריות אינה מסתכמת בהצהרות. היא מתבטאת גם, ובעיקר, בהתנגדותו העקבית להקמת ועדת חקירה ממלכתית – הגוף המשפטי היחיד בישראל שמוסמך לחקור גם את הדרג המדיני וגם את הדרג הצבאי-מקצועי, ושהרכבו נקבע על ידי נשיא בית המשפט העליון ולא על ידי הממשלה.

לפי ניתוח של הפרשן הפוליטי יוסי ורטר ב"הארץ" "נתניהו ובני משפחתו קבעו לעצמם, כבר ב-7 או ב-8 באוקטובר 2023, שלושה 'לאווים': לא להודות באחריות אישית, לא להתפטר, ולא לאפשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית".

בנובמבר 2025 הוציא בג"ץ צו על-תנאי שהורה לנתניהו ולשר המשפטים, יריב לוין, לנמק מדוע אינם מקימים ועדת חקירה ממלכתית. נתניהו טען בנאום בכנסת כי "חלק עצום מהעם לא יקבל את הרכב הבודקים", כלומר, למעשה, התנגד לסמכות שהחוק מקנה לנשיא בית המשפט העליון לקבוע את ההרכב.

בדצמבר אישרה ועדת שרים, בעידודו ובתמיכתו של נתניהו, מתווה לוועדת חקירה "עוקפת-ממלכתית" – כשנתניהו עצמו אמור לעמוד בראש ועדת השרים שתגבש את סמכויות הוועדה האמורה לחקור אותו.

חוק ועדת החקירה הפוליטית, שיזם ח"כ אריאל קלנר (ליכוד) עבר בכנסת בקריאה טרומית וראשונה, בתמיכת הקואליציה ובחרם הצבעות של האופוזיציה, והכנה בוועדת חוקה חוק ומשפט לקריאה שנייה ושלישית, אך הקואליציה לא הספיקה להביא אותו לקריאה שנייה ושלישית (אם בכלל ניסתה). 

מפגינים מחוץ לכנסת קוראים להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אסון שבעה באוקטובר, 19 בינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ההתחמקות של נתניהו מוועדת חקירה ממלכתית אינה רק ניסיון להימלט מאשמה אישית – יש לה השלכה ישירה על יכולתה של ישראל ללמוד מטעויותיה. בלי חקירה בלתי תלויה שבוחנת גם את הדרג המדיני, אין שום ערובה שהתבנית שחזרה על עצמה – מהתעלמות מאזהרות ב-1973 ועד התעלמות מאזהרות ב-2023 – לא תשוב ותתרחש.

גם תהליך קבלת ההחלטות הבלתי מובנה, המאפיין את ממשלות נתניהו, היה אמור להיות מושא לביקורת של ועדה כזאת. היא לא הוקמה, ושלוש שנים לאחר האסון תהליך קבלת ההחלטות לא השתנה – והוביל לתוצאות הקשות שאנו חווים עד היום.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית