במהלך סוף השבוע האחרון מפלס הכינרת חצה את הקו האדום התחתון בדרכו למטה. לנוכח החום הכבד שמאיץ את התאיידות מי האגם זה היה צפוי כמו לחות בתל אביב, ובכל זאת מדובר ברגע סמלי במשק המים שמתמודד עם תקופה מאתגרת במיוחד.
בבוקר יום ראשון המפלס עמד על מינוס 213.015 מטר – 15 מילימטר מתחת לקו האדום התחתון וכחמישה מטרים מתחת למפלס הגבוה אי־פעם שנרשם בינואר 1969. מאז הוא ממשיך לרדת מדי יום בסנטימטר נוסף.
אם לא יהיו הפתעות, עד סוף הקיץ ובוא עונת הגשמים המפלס ירד בעוד חצי מטר לפחות ויקרב את הכינרת אל הקו השחור ואל אחד המפלסים הנמוכים בהיסטוריה של המדידות.
אם לא יהיו הפתעות, עד סוף הקיץ ובוא עונת הגשמים המפלס ירד בעוד חצי מטר לפחות ויקרב את הכינרת אל הקו השחור ואל אחד המפלסים הנמוכים בהיסטוריה
נפח המים הירוד ניכר היטב בסיור בסביבת האגם. בכל גדה וחוף ניתן להבחין בשטחים חרבים שלא מזמן היו מכוסים מים. בחופי הרחצה המוכרזים, אנשי "איגוד ערים כינרת" נאלצים לרדוף עם תשתיות ההצלה אחרי האגם הנסוג.
למרות זאת, למרבה האבסורד ובניגוד גמור לתוכניות של רשות המים להניח לאגם לנפשו, גם בימים אלה נמשכת השאיבה. במהלך חודש יולי נשאבו מהאגם 8.6 מיליון קוב (קוב שווה אלף ליטר), ובאוגוסט צפויים להישאב כשמונה מיליון נוספים. השאיבה הזו כמובן מאיצה את נסיגת המפלס ומדרדרת את מצב האגם.
מדוע מעצמת התפלה, שקו החוף שלה מרושת במתקנים המסננים ומשמישים את מי הים, צריכה להמשיך לשאוב מים מהאגם המצומק היחיד בשטחה? מדובר בשילוב מדכדך של נסיבות טבעיות – שני חורפים קשים שעברו על הגולן והגליל – עם השפעות המלחמה ומחלוקות פנים־ישראליות.
אחד הגורמים להמשך השאיבה מהכינרת ממוקם כ־150 קילומטרים ממנה, לחוף הים התיכון. מתקן ההתפלה החדש והגדול במשק, שורק ב' (באר מרים), מספק בשיא הקיץ רק 80% ממכסת המים שהיה אמור להזרים למשק. משום שהביקוש למים מגיע בימים אלה לשיאו, אין מנוס אלא לכסות על הפער ממקורות אחרים, ואחד מהם היא הכינרת.
"שורק ב' מחויב על ידי הרגולטור לספק איקס מים, והוא לא מספק, אז שוחקים עד הקצה את הכינרת", אומר גורם במשק המים, "זה כבר מעבר לשלב שבו הפיוזים מתפוצצים, אנשים כבר הפסיקו לשאול למה לא מגיעים כל המים שהיו אמורים להגיע".
במהלך 2024 המתקן סוף־סוף היה מוכן להפעלה בתפוקה חלקית, אבל אז התגלו מחלוקות בין IDE לבין משרד האוצר ורשות המים, והשקת המתקן נדחתה בשנה נוספת
מתקן ההתפלה שורק ב', שממוקם סמוך לשפד"ן ולראשון לציון, לא ידע כמעט יום אחד של נחת. הוא היה אמור להתחיל לפעול באמצע 2023, אבל עיכובים שיוחסו לקורונה דחו את סיום עבודות ההקמה, ואז פרצה המלחמה.
המתקן מופעל על ידי חברת IDE, בעלת ניסיון רב בתחום בעולם ובארץ, שמפעילה גם את מתקן ההתפלה בחדרה והייתה בעבר שותפה במתקנים נוספים בישראל. המוניטין של החברה לא עזר כשמומחים ומהנדסים זרים עזבו בבהלה את הארץ בגלל המלחמה, ואז חזרו, ואז שבו ונטשו – וחוזר חלילה.
בשלב מסוים גם צה"ל נכנס לתמונה ואסר על אנשי החברה לבצע פעילות תשתיתית בים, אולי בשל הקרבה לבסיס פלמחים.
במשק המים יש גורמים הטוענים שגם בנסיבות המורכבות הללו אפשר היה לקדם את הקמת והפעלת המתקן מהר יותר, אבל ב־IDE – שאנשיה מסרבים להתראיין – סבורים שעצם העובדה שהצליחו להקים את המתקן תוך כדי המלחמה ושיבוש שרשראות האספקה העולמיות היא בגדר נס הנדסי ותפעולי.
במהלך 2024 המתקן סוף־סוף היה מוכן להפעלה בתפוקה חלקית, אבל אז התגלו מחלוקות בין IDE לבין משרד האוצר ורשות המים, והשקת המתקן נדחתה בשנה נוספת.
במהלך 2025 המתקן התחיל להזרים מים למשק, אבל אף פעם לא הצליח להגיע למכסה המתוכננת – 200 מיליון קוב בשנה, שאמורה להפוך אותו למתקן ההתפלה הגדול בישראל
למרבה האירוניה, בסוף 2024 ובעודו מושבת בגלל ויכוחים על סוגיות פיננסיות ומשפטיות, הוכתר שורק ב' כמתקן ההתפלה הירוק ביותר על ידי ארגון ההתפלה הבינלאומי, בשל הטכנולוגיות המתקדמות שהוטמעו בו ואמורות לחסוך כ־30% מפליטות הפחמן.
במהלך 2025 המתקן סוף־סוף התחיל להזרים מים למשק, אבל אף פעם לא הצליח להגיע למכסה המתוכננת – 200 מיליון קוב בשנה, שאמורה להפוך אותו למתקן ההתפלה הגדול בישראל.
לפי גורמים בתחום, ההגעה לתפוקה המלאה תתאפשר רק כשתסתיים התקנת מתקן אנרגיה שאמור להזין את מתקן ההתפלה בגז. לפי רשות המים זה צפוי לקרות לקראת אוקטובר, כפוף להישארות בארץ של צוותים זרים שעלולים לעזוב במקרה של הסלמה ביטחונית.
הפערים בין מכסות המים שהמתקן היה אמור לייצר בשלוש השנים האחרונות למה שקרה בפועל עומדים על מאות מיליוני קוב שהיו יכולים לתרום מטרים שלמים למפלס הכינרת.
המצוקה במשק המים גובה מחיר גם מהקופה הציבורית: כדי להשלים את החוסרים המדינה רוכשת כמות מים מוגדלת ממתקני התפלה אחרים, שהתעריף שהם מקבלים עבור כל ליטר גבוה בהרבה מזה שמקבל שורק ב'. הפער הזה אמור להתבטא בחשבונות המים העתידיים שלנו.
המצוקה במשק המים גובה מחיר גם מהקופה הציבורית: כדי להשלים את החוסרים המדינה רוכשת כמות מים מוגדלת ממתקני התפלה אחרים, שהתעריף שהם מקבלים עבור כל ליטר גבוה בהרבה מזה שמקבל שורק ב'
נוסף על כך, מתבצעת שאיבה אינטנסיבית מהקידוחים התת־קרקעיים וממי התהום המדולדלים. "שואבים כל מה שאפשר", אומר גורם במשק המים, אבל מתברר שהשילוב בין משבר האקלים למשבר הביטחוני יוצר מצב ש"כל מה שאפשר" עדיין לא מספיק כדי לוותר על הכינרת.
השלכות המלחמה, קרוב לוודאי, ימשיכו להטיל צל על משק המים, משום שהקמת שורה של מתקני התפלה שמתוכננת בשנים הקרובות עלולה להיתקל בקשיים ובעיכובים דומים לאלה שחווה שורק ב'.
אל חוסר היציבות האקלימי והביטחוני מצטרף מרכיב נוסף שאיש לא מוכן לגעת בו: הרגלי הצריכה של הישראלים. רשות המים הופכת כל אבן וחלוק נחל כדי לענות על הביקוש למים, אבל לא מנסה לצמצם את היקפי הצריכה באמצעות קמפיין הסברה משמעותי או העלאת תעריף המים.
החברה הישראלית, ובוודאי הפוליטיקאים שאמורים להנהיג אותה, פחות בשלה היום למאמץ קולקטיבי כמו בשנת הפרצופים הנסדקים שבה נחסכו במשקי הבית כ־100 מיליון קוב – תפוקה שנתית של מתקן התפלה בינוני.
נותר רק לקוות שהקיץ יסתיים כבר ושהסתיו והחורף, באדיבות סופר אל ניניו, יביאו גשמים משמעותיים לגולן ולגליל וימלאו את הכינרת במים וששון
יש טיעונים לא מבוטלים נגד פנייה לאפיק הזה, למשל שצריכת המים במשקי הבית בישראל די יציבה ושממילא ברוב המים הביתיים משתמשים פעם נוספת בחקלאות; אבל עם עוד מאה מיליון קוב חיסכון, אפשר היה להניח בקיץ לכינרת.
בהיעדר המכסה הזו, נותר רק לקוות שהקיץ יסתיים כבר ושהסתיו והחורף, באדיבות סופר אל ניניו, יביאו גשמים משמעותיים לגולן ולגליל וימלאו את הכינרת במים וששון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו