עמיתי המלומדים,

אני שמח וגאה לפתוח את הכנס המיוחד לציון 50 שנה לטבח ה-7 באוקטובר 2023.

במהלך הדיונים הרבים הצפויים לנו נסקור ונתייחס בהרחבה לאירועים שונים שהתרחשו באותה תקופה סוערת ורבת תהפוכות. בתחילת דבריי אזכיר לכולנו את מה שתמיד ראוי לזכור במעמדים כאלה, אם כי ברור לי שפה ושם נחטא בכל זאת:

בהיותנו בני תקופתנו, אנחנו כבר יודעים מה חוללו אירועי התקופה ההיא. אנחנו יודעים איך הם שינו את פני ישראל ואת פני המזרח התיכון. אנחנו יודעים לאן הדרך שנבחרה הובילה. איך היא עיצבה את הפוליטיקה הישראלית.

בהיותנו בני תקופתנו, אנחנו כבר יודעים מה חוללו אירועי התקופה ההיא. אנחנו יודעים איך הם שינו את פני ישראל ואת פני המזרח התיכון. אנחנו יודעים לאן הדרך שנבחרה הובילה. איך היא עיצבה את הפוליטיקה

אנחנו יודעים מה היו ההשלכות ומי שילמו את המחיר. אנחנו יודעים מי כשלו ומי התעלו לגודל השעה, מי העזו ומי התחמקו. במידה חלקית לפחות, פסק דינה של ההיסטוריה כבר נתון בידינו. אנחנו יודעים דברים רבים שבני התקופה לא ידעו, ולעתים גם לא יכלו לצפות מראש.

על מנת לשפוט אותם בהגינות, עלינו להתאמץ ולהתבונן בתקופה מבעד לעיניהם. מנקודת מבטם. להתמקד ככל האפשר במידע שעמד לרשותם. לבחון אותם על פי מעשיהם, מחדליהם והצהרותיהם הן במהלך האירועים שהובילו לשבעה באוקטובר והן במהלך המלחמות האזוריות שהתלקחו אז, מחופי הים התיכון ועד חופי המפרץ הפרסי.

מפגין מחופש לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מחזיק בובת תינוק בדמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך הפגנה נגד הממשלה והמלחמה במזרח התיכון, בכיכר הבימה בתל אביב, 16 במאי 2026 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

אולי לא מיותר להוסיף, שאנחנו צריכים להתייחס בערבון מוגבל ועם קורט של מלח, כמו שאומרים האמריקאים, כשאנחנו ניגשים לעדויות מאוחרות של בני התקופה, בעיקר בספרים הרבים שנכתבו ובסרטים הרבים שנוצרו מאז.

ממרחק השנים, בני אדם תמיד יעידו על עצמם שהם התייצבו ראשונים ותמכו בכל מה שהצליח ונתפס כטוב, ומצד שני יטענו בתוקף שהם היו אלה שהזהירו, התנגדו ואף נאבקו בכל מה שנכשל ונתפס כרע.

ממרחק השנים, בני אדם תמיד יעידו על עצמם שהם התייצבו ראשונים ותמכו בכל מה שהצליח ונתפס כטוב, ומצד שני יטענו בתוקף שהם היו אלה שהזהירו, התנגדו ואף נאבקו בכל מה שנכשל ונתפס כרע

אחרי שהם חוזרים על כך מספיק פעמים, ומשכנעים בכך מספיק אנשים, הם אפילו מתחילים להאמין בזה בעצמם. חלקות גדולי האומה בכל העולם מלאות מנהיגים שמעידים על עצמם שהם צדקו בכול. אבל אנחנו הרי יודעים שהיו גם מנהיגים רבים שטעו. ומנהיגים שהמיטו אסונות על עמם.

נפתח, אם כך, בדוגמה לכאורה שולית מהימים ההם. בחרתי דווקא בה, כי נדמה לי שהיא מייצגת דבר מה מהותי בתרבות הפופולרית של התקופה. בחרתי בסרטון קידום עצמי שפרסם מי שהיה אז שר הביטחון ישראל כ"ץ רגע לפני ש…

– מה?! לא, לא… הזהרתי מראש, אני לא אסכים להערות ביניים. ואני מזכיר לאדוני הנכבד שכל מה שטענת עכשיו בנוגע לישראל כ"ץ, לא היה ידוע לפני 2030… אני חוזר ומבקש מכולם להתאפק עם קריאות ביניים כאלה… –

ישראל כ"ץ פרסם את הסרטון שבו נצפה מייד לקראת הפריימריז בליכוד בקיץ 2026.

סוף סוף שר ביטחון ימני. הצביעו 121 בפריימריז. pic.twitter.com/XShCHTT1Zq

— ישראל כ"ץ Israel Katz (@Israel_katz) August 3, 2026

זה סרטון אנכרוניסטי, דוגמא מובהקת לשימושים הראשונים שנעשו אז בזירה הפוליטית בתוכנות AI לעריכת סרטים ומוזיקה. הזמר שר בסגנון רוק כבד אמריקאי צעקני, סגנון שהיה פופולרי באמריקה בשנות השמונים של המאה העשרים ומשלב מצ'ואיזם, כוחניות, גבריות ועממיות. אני משער שזו גם הייתה ההנחיה שנכתבה כפרומפט לתוכנת המוזיקה העתיקה SUNO, שב-2026 עדיין הייתה טכנולוגיה חדשה ופורצת דרך.

הזמר שר ברג'יסטר גבוה, כמנהג עדות הז'אנר שכונה גם הבי-מטאל: "סוף סוף, שר ביטחון ימני! אחד שלוחץ על הכפתור, האיראנים אומרים: אלוהים ישמור!!!" – כן, שלושה סימני הקריאה במקור – "סוף סוף שר ביטחון ימני!!" – כן הפעם רק שני סימני קריאה, אני לא יודע למה – "ישראל כ"ץ, איזה תותח, איזה חיוך חינני!" – הפעם רק עם סימן קריאה אחד. אולי הכוונה הייתה לתת תחושה של תנועתיות בעזרת סימני קריאה… אני כמובן מתלוצץ.

הסרטון הזה, חברים וחברות, פורסם בתחילת חודש אוגוסט 2026 וזכה מייד עם פרסומו לביקורת נוקבת בישראל. האשימו את שר הביטחון בטעם רע, באינפנטיליות, ביהירות. הטיחו בו שהסרטון מלא בפיצוצים, זוועות מלחמה, מראות הרס וחורבן של שכונות מגורים – אירועים שכבר אז עוררו גלי ביקורת על ישראל בעולם.

והנה דווקא הוא, שר הביטחון של מדינת ישראל, כך טענו מבקריו, התייחס לכל הטענות הללו בקלות ראש, עם שיר מבודח, כאילו הוא חוגג את התקופה, על כל ההרס שכרוך בה, במקום להתייחס לאירועים שתחת אחריותו ברצינות הנדרשת.

והנה דווקא שר הביטחון, כך טענו מבקריו, התייחס לכל הטענות הללו בקלות ראש, עם שיר מבודח, כאילו הוא חוגג את התקופה, על כל ההרס שכרוך בה, במקום להתייחס לאירועים שתחת אחריותו ברצינות הנדרשת

חמישים שנה אחרי, אנחנו כבר יודעים איך אותו ישראל כ"ץ תיאר את התקופה ההיא ואת חלקו בה בספר הזיכרונות שפרסם אחרי פרישתו. אבל אותי מעניינת העובדה, שבאותם ימים בכלל לא הטרידה אותו הביקורת שהוטחה בו. להפך: אפשר בקלות לקבל את הרושם שהוא אפילו נהנה ממנה.

שר הביטחון ישראל כ"ץ, שרי ממשלה וחברי כנסת משתתפים בישיבת המליאה ובהצבעה על הצעת חוק להקפאת מעצרים של משתמטי גיוס חרדים, באולם מליאת הכנסת בירושלים. 14 ביולי 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מה שמעלה את השאלה המתבקשת: למה? למה אדם שהחזיק באותם ימים במשרה חשובה ומרכזית, חורצת גורלות, בצומת החלטות של חיים ומוות, בעיצומה של מלחמה קשה וארוכה, בחר להציג את עצמו דווקא בצורה ליצנית וצעקנית כזו לציבור הבוחרים?

התשובה המתבקשת, כך נדמה לי, היא שהוא פשוט זיהה שהליצנות והצעקנות משקפות את רוח הזמן. הצייטגייסט.

הוא ראה איך נשיא ארצות הברית באותה תקופה, דונלד טראמפ, ואיך ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו משווקים את עצמם לעולם בעזרת סרטונים כאלה. תחרויות גלדיאטורים נערכו אז בחצר הבית הלבן, לא רחוק מהמקום שבו בחר הנשיא טראמפ להקים לעצמו מונומנט מוגזם בסגנון שער הניצחון.

חמישים שנה אחרי אנחנו יודעים איך מתייחסת ההיסטוריה לתקופת שלטונם של נתניהו וטראמפ. אבל אני חוזר ומפציר שנשכח לרגע את ספרי ההיסטוריה, ונתמקד במהותה של "רוח הזמן" החמקמקה ההיא.

ממש באותם ימים יצא בעולם הסרט עטור האוסקרים "האודיסיאה" של כריסטופר נולן. היום אנחנו כמובן יודעים שאין רשימה של מאה הסרטים הגדולים בכל הזמנים שהסרט הזה לא יככב בה במקום גבוה. בשבועות הראשונים אחרי צאתו זה לא היה ברור עדיין. הסרט עורר פולמוס בינלאומי נרחב ומשך גם לא מעט ביקורת.

ממש באותם ימים יצא בעולם הסרט עטור האוסקרים "האודיסיאה" של כריסטופר נולן. היום אנחנו כמובן יודעים שאין רשימה של מאה הסרטים הגדולים בכל הזמנים שהסרט הזה לא יככב בה במקום גבוה

לא ניכנס כאן לדיון המעניין כשלעצמו על האופן שבו "האודיסיאה" של נולן כללה גם ביקורת מתוחכמת על בני תקופתו. למי שמעוניין להרחיב – אני ממליץ לצפות בסרטון מרתק שאפשר למצוא בארכיון "הניו יורק טיימס". העיתונאי עזרא קליין מזכיר שם, בין היתר, ספר בשם "Trickster Makes This World" שכתב שנים רבות קודם, בסוף המאה ה-20, סוציולוג בשם לואיס הייד. ובו אני אתמקד מעתה.

הניתוח של הייד – שנכתב שנים רבות לפני שהאירועים שאנחנו עוסקים בהם התרחשו במזרח התיכון – כולל מפתח חשוב להבנת התקופה. מילת המפתח היא Trickster. אני מתקשה לתרגם אותה לעברית. תחבולן. אולי נוכל. אולי תכסיסן. להטוטן. מישהו שנחוש לשבש את הסדר. לפרוע את השורות. לבלבל. להטעות. להתחכם.

הייד מסביר איך ולמה נהפך התחבולן הזה לארכיטיפ שבלעדיו אי אפשר להבין את החיים האנושיים. את הפוליטיקה. התרבות. האמנות. המשפט.

מאז ומעולם ובכל מקום.

התעלולן, מסביר הייד, נכון לשבור מסגרות. להתעלם מכללים. לחצות גבולות. זירת הפעולה האהובה עליו נמצאת במה שמכונה "המרחב הלימינלי" – מרחב הסף, אזור הדמדומים – בצמתי הדרכים, בתפר שבין קודש לחול, בין שמיים לארץ – ואני אוסיף לצורך הדיון שלנו, בין אשכנזים למזרחים, בין דתיים לחילונים, בין יהודים לערבים, בין מזרח למערב.

הוא אופורטוניסט שיעשה הכול כדי לנצל את הנסיבות לטובתו. הוא ניחן ב"תבונה תחבולנית" – Metis – שמאפשרת לו לזהות הזדמנויות להגשים את תשוקתו האינסופית לכוח, למעמד, לכבוד, להכנעת יריביו.

דמות כזו מככבת, ולא במקרה, כמעט בכל סיפורי המיתולוגיה בעולם. אודיסאוס של הומרוס היה כזה ונולן – טוען עזרא קליין בהרצאה המצולמת שלו – שלל ממנו בכוונה תחילה את התכונות הללו. לוקי במיתולוגיה הנורדית. קויוטי במיתולוגיות הילידיות בצפון אמריקה. האנומן במיתולוגיה ההינדית, מציק לנזירים וחכמים, משנה צורה לגודל של זבוב כדי להערים על המפלצות ולחלץ את סיטה מכלאה בסרי לנקה.

לוקי במיתולוגיה הנורדית. קויוטי במיתולוגיות הילידיות בצפון אמריקה. האנומן במיתולוגיה ההינדית, מציק לנזירים וחכמים, משנה צורה לגודל של זבוב כדי להערים על המפלצות ולחלץ את סיטה מכלאה בסרי לנקה

וגם דונלד טראמפ ובנימין נתניהו – שניים שפילסו דרכם לצמרת כתחבולנים חסרי עכבות.

הטריקסטרים של תחילת המאה ה-21 (צילום: יצירת AI)

אז השר כ"ץ, שאת סרטו ראינו, ניסה לגעת בשולי הגלימה של להטוטנים גדולים ממנו. להיראות בעזרת להטוטי עריכה כתחבולן. כאחד שלא מציית לכללי המשחק אלא שובר אותם. או בלשונו: "איזה תותח! איזה חיוך חינני!"

אסור לזלזל בתחבולן, מזהיר הייד. יש לו תפקיד חיוני בעולם: לשבור מערכות שהתאבנו, לנער מבנים חברתיים שהסתיידו, להפר את הסדר הקיים. לאלץ את החברה לבחון בכנות את ערכי היסוד שלה ולהבין מי היא ולאן היא חפצה להתקדם.

לא פלא, אם כן, שהתחבולן זוכה להערצת ההמון. הוא מגשים את מה שרבים חולמים לעשות אך לא מעזים. וכך הוא משכנע את מעריציו, שרק הוא יידע לייצג אותם בעולם ציני שמנוהל רק באמצעות כוח ותכסיסים.

התחבולן יכול לנצל את מעמדו המיוחד כדי להזרים אנרגיה, לעורר יצירתיות, להוביל לריענון ולחידוש התרבות. אבל ההצעה שלו לחברה כוללת תמיד ובהכרח גם סכנה קיומית, שנובעת בדיוק מאותן תכונות שהופכות אותו למי שהוא, ומאפשרות לו לחצות גבולות.

הדרך של המנהיג-התחבולן, המנהיג של עידן השיבוש, כוללת בהכרח שקרים, הונאה וגניבת דעת. אלה בלתי נמנעים בארגז הכלים של התכסיסן. והם גם מסוכנים מאוד

הדרך של המנהיג-התחבולן, המנהיג של עידן השיבוש, כוללת בהכרח שקרים, הונאה וגניבת דעת. אלה בלתי נמנעים בארגז הכלים של התכסיסן. והם גם מסוכנים מאוד.

אילון מאסק קופץ על הבמה בזמן שדונלד טראמפ נואם בעצרת בחירות בפנסילבניה, 5 באוקטובר 2024 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

המנהיג התחבולן עלול לא רק לאתגר את הגבולות שבין אמת לשקר ובין המותר לאסור. הוא עלול למחוק אותם לחלוטין. להפוך אותם לבלתי רלוונטיים.

התוצאה במקרה כזה לא תהיה פריצת גבולות יצירתית, אלא כאוס מוחלט. מחיקת זהות.

הארמגדון של לוקי. השריפות שהצית הקויוטי אחרי שהעניק לבני האדם את האש. זעם האלים על האנומן שאכל את השמש. המחיר שחברה משלמת על היבריס ועל התגרות בגורל.

כי חברה לא יכולה להתקיים לאורך זמן בלי מידה סבירה של אמון הדדי, מידה מסוימת של יציבות והסכמה עקרונית על חוזה חברתי.

לואיס הייד מדמה את תפקיד התחבולנות בהיסטוריה למלח. קורט מלח יעשיר את התבשיל ויוציא ממנו את טעמיו הנסתרים. עודף מלח יהפוך את התבשיל לבלתי אכיל. הגזמה תהפוך את החיים לבלתי נסבלים.

לואיס הייד מדמה את תפקיד התחבולנות בהיסטוריה למלח. קורט מלח יעשיר את התבשיל ויוציא ממנו את טעמיו הנסתרים. עודף מלח יהפוך את התבשיל לבלתי אכיל. הגזמה תהפוך את החיים לבלתי נסבלים

אני מציע לזכור את האבחנה החשובה הזו בכל הבחירות שנעשה מכאן ואילך.

בהצלחה לכולנו.