סיפור לשבת עצות טובות לחיים טובים

מתישהו בשנות התשעים התגלגל לידי ספר קטן.

הספר נקרא "עצות טובות לחיים טובים", והוא נכתב על ידי אב אמריקאי כלשהו שבנו התקבל לאוניברסיטה בעיר רחוקה. הבן עמד לעזוב את הבית ולעבור לאותה עיר והאב החליט לצייד אותו בצרור עצות לחיים.

כמו העצה הבאה, למשל – "דאג שתהיה לך מערכת סטריאו טובה", עצה שמלווה את המין האנושי מקדמת דנא, ושהיא מטבעה שימושית לכל אחד, בין שהוא מתגורר בערבות מונגוליה ובין שהוא חי בסוואנה באפריקה.

הספר גרם לי להרגיש שאני חרא של אבא.

הייתי באותם ימים אב לחמישה ילדים – היום אני עדיין אביהם, אבל הם כבר אינם ילדים כלל ועיקר. למעשה, חלקם אפילו נעשו הורים וילדו ילדים משל עצמם, ומכיוון שאני מקפיד להיות עקבי בהתנהלותי, מחרא של אבא נעשיתי לחרא של סבא.

כי עקביות היא דבר חשוב בחיים. אימא שלי תמיד אמרה.

ספר העצות גרם לי להרגיש שאני חרא של אבא. הייתי אז אב לחמישה – אני עדיין אביהם, אבל הם כבר לא ילדים. חלקם אפילו נעשו הורים. ומכיוון שאני מקפיד להיות עקבי, מחרא של אבא נעשיתי לחרא של סבא

*  *  *

אז גידלתי חמישה ילדים, כאמור – שלושה מתוך חמשת הילדים הללו עשיתי מתוך מניעים אגואיסטיים לחלוטין, כמו שעושים כולם. עם זאת, אציין כאן שגם לחניה אשתי היה חלק כלשהו בעניין. השניים האחרים מבין החמישה הגיעו עם חניה מן המוכן, מנישואיה הקודמים. הם היו צעירים מאוד ואני רואה בהם את ילדיי לכל דבר, שזה אומר שגם להם הייתי חרא של אבא.

ככל שקראתי והעמקתי בספרון ההוא עם העצות הטובות לחיים הטובים, הרגשתי כמו אליס בארץ הפלאות – אחזתי בידי ספר שכמו נכתב עליו "קרא אותי", וככל שקראתי הלכתי ונעשיתי קטן.

"למה זה ואיך זה שאני לא מצייד את ילדיי בעצות טובות לחיים טובים?" חשבתי אז.

המחשבה על היותי חרא-של-אבא הטרידה אותי מאוד, מכיוון שמן המוסכמות והמקובלות בחברה הוא, שכל אב ואם צריכים להיות מופת של אימהות ואבהות טובה. ואפילו תחרות סמויה מן העין קיימת בעניין, כשכל הורה שואף להיות אבא מגניב ואפילו, שומו שמיים, חבר של ילדיו. על כן גמלה אז בליבי ההחלטה להיעשות לאב ראוי, ולכתוב גם אני ספר שיכין את ילדיי לחיים – ספר שייתן בידיהם עצות טובות, שייגזרו כולן מניסיון חיי, עצות שיעזרו לילדיי בנפתולי החיים המחכים להם בעתיד.

ספר שיעזור להם בצמתים של החלטה.

התיישבתי על כן באותם ימים אל מול מסך המחשב ובמשך חודשיים עמלתי וטרחתי לקבץ את כל מה שלמדתי במהלך ארבעים וחמש שנות חיי דאז על החיים ועל פשרם, העליתי את כל מה שניסיון חיי לימד אותי שנכון ולא נכון לגבי החיים עצמם ולגבי כל הנובע ונגזר מהם, וכעבור חודשיים של עמל מאומץ ומייגע זה מצאתי עצמי מול שישים דפים ריקים וחלקים.

התיישבתי אל מול המחשב ועמלתי לקבץ את כל מה שלמדתי בשנות חיי דאז על החיים ופשרם, ולהעלות את כל מה שניסיון חיי לימד אותי, וכעבור חודשיים של עמל מייגע מצאתי עצמי מול שישים דפים ריקים

אף מילה לא הייתה כתובה בהם.

הסתכלתי בגאווה בתוצרי עבודתי העמלנית והמייגעת, עברתי על הדפים החלקים והריקים הלוך ושוב וחשתי גאווה רבה, כי על כן הצלחתי לסכם בדפים הללו כל מה שלמדתי על החיים הללו שאנו בני האדם חיים, כמו גם את כל מה שאני יכול לומר עליהם ועל כל הנגזר מהם.

שמחתי על שיש בהם מה שיעזור ולו במשהו לאחרים הנזקקים לעצה טובה.

"מברוכ", חשבתי לעצמי בהרגשת סיפוק עצומה. "הכול כאן, בדפים האלה".

אני מניח שיש מביניכם אשר ישאלו "למה דווקא שישים דפים? הרי אם הם חלקים וללא אף מילה כתובה – למה לא חמישים או שבעים? או אולי אפילו שמונים", ושאר מיני שאלות שטותיות כגון אלו, ואין בכך אלא ללמד על הבורות של מי ששואל שאלה כזו.

שישים דפים ריקים הכילו בדיוק את מה שהיה לי לומר על חיי בני האדם. וזהו. 

הוצאתי כבר שני ספרים במהלך חיי, ואני יודע שכדי לקבל תשובה והתייחסות משתי הוצאות ספרים או לפחות מאחת, כדאי ורצוי לשלוח כתב יד מראש לעשר הוצאות ספרים כאלה.

אז כך עשיתי. וחיכיתי. ואני עדיין מחכה.

נראה לי שבהוצאות הספרים הללו עדיין לומדים את המסקנות מהספר שלי, כבר למעלה משלושים שנה שהם לומדים את זה, ועד שלא יבינו אותן לעומק לא אקבל תשובה.

אבל למדתי במהלך השנים הללו, שנות ההמתנה לתשובה, שלכל דבר מוצלח מקובל לכתוב המשך – סיקוול קוראים לזה בקולנוע, סרט המשך – ועל כן לאחרונה התיישבתי לכתוב חלק ב' לספר ההוא, שיוכל לשמש גם את נכדיי בבוא העת.

שהרי מאז הספר הראשון עברו למעלה משלושים שנה, כאמור, שבהן עברתי התקף לב ואושפזתי בטיפול נמרץ, וגם הושתל בחזי קוצב – כל אלו אירועים המרעננים את נקודת המבט שלך על החיים, ועל כן הצטבר אצלי ניסיון חיים נוסף, ניסיון חיים שנובע מעמידה על סף המוות והסתכלות למוות בלבן שבעיניים. 

לאחרונה אני כותב חלק ב' לספר ההוא, שישמש גם את נכדיי בעתיד. שהרי מאז הספר הראשון עברו מעל 30 שנה, שבהן עברתי התקף לב והושתל בחזי קוצב – אירועים המרעננים את נקודת המבט על החיים

את ניסיון החיים הזה החלטתי להעלות בחלק ב' לספר ההוא, ספר המשך שייקרא מטבע הדברים: "עצות טובות לחיים טובים – חלק ב'", ועיקרו עצה אחת לחיים, וזו היא:

"כשאתם יוצאים מהבית, תמיד תלבשו את התחתונים הכי טובים שיש לכם".

ועל כך יסופר בשבוע הבא, בחלק השני של הטור הזה.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.