ממשלת שקר ציוני רחבה

שורה של פוליטיקאים ציניים מנסה את מזלם וקוראים לציבור להמר בחייו ממש על "ממשלה ציונית רחבה".

חבורת חילי טרופר, בני גנץ ויועז הנדל, יחד עם חבורת גלעד ארדן, יואל אדלשטיין ודדי שמחי – מנסה בעצם לכפות על הציבור את אותו מהלך שקרי שהתנהל בבית הנשיא ב-2023 בניסיון למצוא פשרה בין מי שמחריבים את הדמוקרטיה למי שמנסים להיאבק ולהגן עליה.

הביטוי "ממשלה ציונית רחבה" לכאורה מניח שיש מכנה משותף רחב בין בצלאל סמוטריץ' ליאיר גולן וגדי איזנקוט, בין איתמר בן גביר לבין יאיר לפיד ונפתלי בנט, בין אביגדור ליברמן לישראל כ"ץ, ובכלל בין בנימין נתניהו והגוש הנאמן לו (תמיד עם החרדים הלא ציונים) לבין גוש השינוי.

הקריאה ל"ממשלה ציונית רחבה" היא בעצם דרך לכפות על הציבור את אותו מהלך שקרי שהתנהל ב-2023, בניסיון למצוא פשרה בין מי שמחריבים את הדמוקרטיה למי שמנסים להיאבק ולהגן עליה

זו כמובן הנחה מופרכת, שקרית, לא מציאותית. היא לכאורה אומרת לציבור שאם רק נושיב בחדר הממשלה את כל האישים והמפלגות הללו, תימצא הדרך לגשר על המחלוקות הקשות הקורעות את החברה הישראלית.

זו הנחה שהעיקרון המדריך אותה הוא ששאיפת השלטון תביא לפשרות. לא בדרך מדינית, לא בדרך ביטחונית, לא בדרך חברתית וכלכלית כלשהי שעליה יכולים ראשי המפלגות הללו להסכים, אלא עצם העובדה שייווצר מצב קואליציוני המחייב אותם לשרוד כדי לקבל שלטון ולשבת בממשלה – הוא זה שגם יחייב אותם להגיע באותה ממשלה לפשרות.

אין דרך כזו ואין מצב כזה. חבורת מה שמכונה "הגוש השלישי", שרובה כלל אינו עובר את אחוז החסימה ולא מצליחה להתאחד אפילו בתוכה בין כל מרכיביה – עוד לא הציגה דרך כזו.

מהי למשל דרך הפשרה בעניין הטרור היהודי בשטחים, שתאפשר ישיבה משותפת של ציונים כמו יאיר גולן ואיזנקוט עם בן גביר וסמוטריץ'?

מהי הדרך המדינית, דרך הפשרה המדינית ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני שתאפשר ל"ציונים" כמו אנשי הסיפוח מעוצמה יהודית ומפלגת הציונות הדתית לשבת עם ציונים שתומכים במדינה עם רוב יהודי ושואפים להיפרד מהפלסטינים בהסכם כמו נבחרי הדמוקרטים?

לפי ההנחה השקרית, אם רק נושיב בממשלה את כל אלה יחד, תימצא הדרך לגשר על המחלוקות הקשות. אין דרך כזו. חבורת "הגוש השלישי", שרובה אינו עובר את אחוז החסימה, לא מצליחה להתאחד אפילו בתוך מרכיביה

האם יש דרך לגשר על הפער בין ליברמן, בנט וגולן לבין נתניהו, ישראל כ"ץ וחיים כץ, חנוך מילבצקי, ניסים ואטורי ומירי רגב – אפילו בסוגיית גיוס החרדים?

אדלשטיין, שהיה בעצמו יו"ר ועדת החוץ והביטחון והודח משם בדיוק על רקע זה, חושב שהוא יכפה על הליכוד להיפרד מהחרדים באמצעות חוק המוסכם על הציונים הליברלים המשרתים?

הוא חושב שיכפה חוק גיוס שמוסכם על הרוב הציוני אך לא על החרדים? מדוע שזה יקרה? הרי זה לא קרה בארבע השנים האחרונות בממשלת ימין שבה הימין הציוני היה יכול להגיע לפשרה כזו עם שותפיו החרדים.

לכן כל הסיסמה הזו "ממשלת אחדות ציונית רחבה" היא אוויר חם שנועד רק להכניס לכנסת בדרכים עקלקלות אנשים שלא מצאו מפלגה עד היום. או כאלה שנפרדו ממפלגה שירדה מתחת לאחוז החסימה (היי טרופר) ומנסים למכור את עצמם כמישהו ומשהו חדשים במפלגה חדשה, תחת סיסמה חלולה ושקרית שאין מאחוריה דבר וחצי דבר.

מפלגות הגוש השלישי הן בעצם גוש קטן, שאפילו הביטוי "גוש" גדול עליו. ביטוי שהוא למעשה שקרי אם בוחנים את גודל הציבור התומך בו.

לכן כל הסיסמה הזו "ממשלת אחדות ציונית רחבה" היא אוויר חם. כל מפלגות הגוש השלישי ביחד הן בעצם גוש קטן, שאפילו הביטוי "גוש" גדול עליו, אם בוחנים את גודל הציבור התומך בו

המפלגות הללו מציגות רשימה של ארבעה מועמדים או שניים, מפזרות הבטחות וחיוכים זחוחים לממשלה ציונית רחבה, כאילו הביטוי "ציונית רחבה" מכסה על עומק השבר הציוני שהמיטה עלינו ממשלת המחדל, הטבח וההפקרה, הקרע והמלחמה האינסופית.

ובכן, אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן. גם לא באמצעות שקר "ציוני רחב".

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.