החוק שאישרה הכנסת פורץ את הגבולות שבג"ץ שרטט להפרדה המגדרית באקדמיה

ב-2021 התיר בית המשפט העליון לחרוג מערך השוויון המגדרי באופן צר, זמני ומידתי: הפרדה בכיתות הלימוד בלבד, לתואר ראשון בלבד, ולציבור החרדי בלבד. באותה נשימה פסל בית המשפט מפורשות את הדרת המרצות ואת ההפרדה במרחבים הציבוריים בקמפוס, וקבע שההפרדה פוגעת בזכות לשוויון.

חוק זכויות הסטודנט שאושר בכנסת ביולי 2026 פועל בכיוון ההפוך: החוק מרחיב את ההפרדה לתואר שני ושלישי, מכיר במוסדות נפרדים, ופותח אותה גם למי שאינו חרדי.

במילים אחרות, החוק מצטט את מה שבג"ץ התיר כדי להצדיק את מה שבג"ץ אסר, וכל זאת נעשה בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה.

מה בדיוק פסק בג"ץ ב-2021?

פסיקת בג"ץ מ-2021 מצומצמת הרבה יותר מכפי שמציגים תומכי החקיקה. בית המשפט העליון הכריע ברוב דעות – המשנה לנשיאה מלצר והשופטים הנדל ואלרון, בניגוד לדעת המיעוט של השופט פוגלמן והשופטת ברון – כי הפרדה בין תלמידים על בסיס מגדר במסגרת תוכנית אקדמית שבה לומדים חרדים לתואר ראשון פוגעת בזכות לשוויון, אך זוהי פגיעה מידתית.

ההיתר לא היה גורף, אלא הוגבל בקפידה. בית המשפט התיר להמשיך בהפרדה מגדרית של סטודנטים כל עוד מדובר בהפרדה בכיתות הלימוד בלבד, בתוכנית לחרדים בלבד, בתוכנית לתואר ראשון בלבד, ובכפוף לכך שתוכניות הלימוד לגברים ולנשים מפוקחות, עומדות בסטנדרט אקדמי זהה ונגישות לבני שני המינים בצורה שווה.

הגבלת ההפרדה לתואר ראשון לא נקבעה בהיסח הדעת. בג"ץ הבהיר כי ההפרדה מוגבלת לתואר ראשון בלבד, מכיוון שהוא חיוני כדי להיכנס בשערי ההשכלה הגבוהה ולהשתלב בשוק התעסוקה, בניגוד לתארים מתקדמים שמטרתם שיפור תנאים אישיים – ומטבע הדברים מדובר בהם במספרים קטנים יותר ובדרישות גבוהות יותר.

כלומר, בית המשפט איפשר את ההפרדה כדי להסיר מכשול משער הכניסה להשכלה, לא כדי ליצור מסלול פתוח להפרדה בכל רמות ההשכלה.

מה בדיוק פסל בג"ץ?

צידה האחר של אותה פסיקה נשמט לחלוטין מדברי התומכים בחוק, הטוענים שבג"ץ הכשיר את ההפרדה. בית המשפט לא רק התיר – הוא גם אסר. השופטים קבעו כי ניתן לקיים שיעורים בהפרדה מגדרית רק בלימודים לתואר ראשון, ואסרו על הרחבתה לתואר שני; הם קבעו כי יש לבטל את המדיניות האוסרת על מרצות ללמד במסלולים לגברים בלבד, וכן לאסור על הפרדה במרחבים הציבוריים בקמפוסים.

הפסיקה הגבילה את ההפרדה לחרדים בלבד. השופטים אסרו את הרחבת ההפרדה המגדרית לקבוצות דתיות נוספות מלבד חרדים, בניגוד לתוכנית שקידמה המל"ג. בפסק הדין אף העלו השופטים חשש כי ההפרדה תזלוג אל מרחבים אחרים ולא תהיה מוגבלת רק למסלולים שאושרו במל"ג.

שופטת המיעוט הרחיקה לכת אף יותר. השופטת ענת ברון קבעה כי המל"ג לא מיצתה חלופות אחרות לשילוב חרדים באקדמיה בטרם פנתה לאמצעי הפוגעני של הפרדה מגדרית, ובניסוח חד תיארה את השילוב בין הפרדה לאקדמיה כ"אוקסימורון".

השורה התחתונה של הפסיקה כפולה: היתר צר מצד אחד, ורשימת איסורים מפורשת מהצד האחר.

מה קובע החוק החדש – והיכן הוא חורג?

החוק שאושר בכנסת נכנס בדיוק אל השטח שבג"ץ סימן כאסור. התיקון לחוק זכויות הסטודנט מאפשר כעת לקיים מסלולי לימוד לתארים אקדמיים מתקדמים – תואר שני ושלישי – בהפרדה מגדרית. ההרחבה עברה ברוב מצומצם: 52 חברי כנסת תמכו בהצעה, אל מול 43 מתנגדים.

מעבר להרחבת התארים, החוק פורץ שני גבולות נוספים שבג"ץ שרטט. הוא מאפשר גם לאוכלוסיות נוספות, מלבד החרדים, ללמוד בהפרדה, והוא מכיר בקיומם של מוסדות נפרדים, ובכך פותח פתח למוסדות שבהם תהיה הפרדה גם במרחבים הציבוריים ולא רק בכיתות.

ההרחבה אינה נקודתית אלא רוחבית. המכון הישראלי לדמוקרטיה (מהד"י) עמד על היקפה: הפרדה מגדרית באקדמיה מותרת היום במקרים מוגבלים בלבד, בעיקר במסלולי תואר ראשון המיועדים לציבור החרדי ובכיתות הלימוד בלבד, והצעת החוק מבקשת להרחיב אותה לכל התארים, לרבות תארים מחקריים, בכלל תחומי הלימוד ולקהלים רחבים יותר.

כל אחד משלושת הרכיבים – התארים המתקדמים, המוסדות הנפרדים, וההרחבה מעבר לחרדים – הוא פריצת סייג שבית המשפט אסר עליה או הזהיר מפניה ב-2021.

האם מדובר במהלך חד-פעמי או בעקיפה שיטתית של בג"ץ?

ההרחבה החקיקתית אינה אירוע בודד אלא שלב אחרון בתהליך מתמשך. הביקורת המשפטית תיארה את המהלך כניסיון מכוון למתוח את הקו שהציב בג"ץ. ברוב של שלושה מול שניים התיר בג"ץ הפרדה בכיתות בתואר ראשון בלבד, כאמצעי מוגבל לשילוב הציבור החרדי, אך אסר על הפרדה במרחבים הציבוריים בקמפוס, פסל את הרחבתה לקבוצות דתיות נוספות, ואף הזהיר מפורשות מפני "זליגה" של ההפרדה למרחבים שלא אושרו.

מאז מתקדמת הקואליציה צעד אחר צעד בניסיון למתוח את אותו קו ולעקוף אותו.

הכרונולוגיה מחדדת את התמונה. כבר ביולי 2024 החלה המל"ג לשקול הרחבה. המתווה הנהוג איפשר הפרדה מגדרית במסלולי לימוד לתואר ראשון בלבד, וב-2021 קבעו שופטי בג"ץ כי אין להרחיב את המדיניות מעבר לכך. ביולי 2024 דנה המועצה להשכלה גבוהה בהרחבת המסלולים בהפרדה מגדרית גם לתואר שני. משם עברה היוזמה למסלול החקיקתי.

גם יוזמת החוק לא הסתירה שמטרתה לעקוף את הפסיקה. ח"כ סון הר-מלך מעוצמה יהודית, מגישת ההצעה, אמרה כי נעשה "צעד משמעותי בדרך לתיקון עוול שנמשך שנים" וכי "בג"ץ כפה על הציבור תפיסת עולם פרוגרסיבית רדיקלית, ושלל מאלפי נשים וגברים את האפשרות להתקדם לתארים מתקדמים בלי לוותר על אמונתם ועל אורח חייהם".

מה הייתה עמדת הגורמים המשפטיים והאקדמיים?

הליך החקיקה התקדם למרות התנגדות מפורשת של הדרג המשפטי הבכיר. בדצמבר 2024 אישרה ועדת השרים לחקיקה את ההצעה בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שקבעה כי אין מקום לשנות פסק דין שנתן מענה מאוזן לסוגיה.

ההתנגדות לא הצטמצמה לדרג הממשלתי. כבר בדצמבר 2024, כשוועדת השרים לחקיקה דנה לראשונה בהצעה, פרסמה מועצת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים גילוי דעת חריף, בחתימת נשיאה דאז פרופ' דוד הראל ובכירים נוספים, שהזהיר מפני פגיעה בשוויון בתוך הקמפוסים.

האזהרה של האקדמיה הלאומית הצביעה על סכנה אקדמית מוחשית. לפי גילוי הדעת, "הדרת מרצות מהוראה בכיתות גברים תוביל בהכרח לירידה ברמה האקדמית, באיכות ההוראה והמחקר, ובמעמדה של האקדמיה הישראלית בזירה הבינלאומית".

גם בתוך הציבור החרדי עצמו לא הייתה תמיכה גורפת בהרחבה. פנינה פויפר, מנכ"לית הארגון "הציבור החרדי ממלכתי" שחתמה על העתירה לבג"ץ נגד החוק, תומכת בהפרדה מגדרית בתואר ראשון, אך מתנגדת נחרצות להרחבתה לתארים מתקדמים.

מדוע הטענה שללא הפרדה לא יהיו חרדים באקדמיה היא חסרת בסיס?

הנימוק המרכזי של תומכי ההרחבה – שבלי הפרדה לא ילמדו חרדים – נסתר בעדות שהובאה בפני הכנסת עצמה. תת-הייצוג של החרדים באקדמיה נובע מגורמים רחבים, לא רק ממתכונת הלימודים.

בדיוני החוק צוין כי ליוצאי החברה החרדית יש תת-ייצוג משמעותי – רק 13% לעומת 46% אקדמאים באוכלוסייה הכללית – וכי לדברי נציג המל"ג, רונן קוטין, הדבר נובע מחסמים כלכליים, חברתיים ותרבותיים רבים, ולא רק מהלימודים הנפרדים.

בג"ץ עצמו נתן משקל ליכולת ההנגשה של המסלולים לתואר ראשון דווקא משום המיעוט הביקוש בתארים מתקדמים. כאשר שר החינוך מתאר את החוק כמאפשר בלבד, הוא נשען על אותו היגיון של הנגשה שעליו נשען בג"ץ כדי להתיר את החריג – אך מיישם אותו בדיוק על אותם מרחבים שבית המשפט אסר. הפער בין ההיגיון שהתיר את החריג לבין ההרחבה שהחוק מבקש הוא לב הסתירה.

טבלת השוואה: מה התיר בג"ץ ב-2021 לעומת החוק שאושר ב-2026

הטבלה מציגה חמישה רכיבים. בכל אחד מהם החוק מרחיב בדיוק במקום שבו הציב בג"ץ גבול – התארים, קהל היעד, המרחב, מעמד המרצות, וסיווג ההפרדה כאפליה. בשלושה מן החמישה מדובר בחציית הקו שבית המשפט סימן במפורש כאסור.

שאלות שעולות מן הפסיקה והחקיקה

האם בג"ץ פסל את ההפרדה המגדרית באקדמיה? לא. בפסק הדין משנת 2021 הכשיר בג"ץ את המצב הקיים שלפיו מתקיימים לימודים בהפרדה מגדרית לחרדים בכיתות הלימוד, אך פסל את הרחבת ההפרדה למרחבים הציבוריים ואת הדרת המרצות.

האם החוק החדש מרחיב את ההפרדה לא רק לחרדים? כן. התיקון לחוק זכויות הסטודנט פותח את ההפרדה גם לאוכלוסיות שאינן חרדיות, בניגוד לפסיקת בג"ץ שהגבילה את החריג לציבור החרדי בלבד.

מה הייתה עמדת היועצת המשפטית לממשלה? גלי בהרב-מיארה התנגדה למהלך וקבעה כי אין מקום לשנות פסק דין שנתן מענה מאוזן לסוגיה.

בעברה מהנדסת מחשבים באינטל, כיום מתרגמת ספרות מאיטלקית ומרצה אודותיה