הממשלה משקיעה עשרות מיליונים במאחזים על חשבון הביטחון השוטף

ממשלת נתניהו משקיעה מיליארדי שקלים בהרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון (הגדה המערבית), ובה בעת מגדילה את הנטל הביטחוני המוטל על צה"ל.

בתקציב המדינה ל-2026 ובהחלטות הממשלה נכללים מאות מיליוני שקלים למיגון, צירים, מרכיבי ביטחון וכספים קואליציוניים, לצד מסגרות של מיליארדי שקלים להקמת תשתיות, סלילת כבישים ותכנון יישובים חדשים.

במקביל, המדינה ממשיכה לתקצב "מרכיבי ביטחון" במאחזים לא חוקיים שהוקמו מלכתחילה ללא החלטה ואישור של הממשלה.

התוצאה היא מעגל שבו כל נקודת התיישבות חדשה יוצרת צורך בתשתיות ובכוחות הגנה נוספים. צה"ל מדווח כי השטח שעליו הוא נדרש להגן ביהודה ושומרון כמעט הוכפל, והרמטכ"ל אייל זמיר התריע כי הרחבת המשימות מתרחשת בשעה שהצבא כבר מתקשה לעמוד בעומס ונשחק בכוח האדם.

לכך מתווספת אלימות הולכת וגוברת – ובמקרים אחדים אף טרור – של פעילים קיצוניים בחלק מהמאחזים, שהרמטכ"ל הגדיר ככזו שגורמת "נזק אסטרטגי יוצא דופן".

מתנחלים מתעמתים עם פלסטינים בבית בקבלאן, שממנו גורשו הפלסטינים בהמשך, יוני 2026

השאלה, אם כן, אינה רק כמה עולה ההתיישבות – אלא האם הממשלה בוחרת להגדיל במכוון את מספר המקומות שעליהם צה"ל חייב להגן, דווקא כאשר משאביו מוגבלים, והאם סדר העדיפויות הזה בא על חשבון צרכים ביטחוניים אחרים, ובהם הגנת גבולות המדינה ויישובי קו העימות.

כמה כסף המדינה משקיעה בהתנחלויות?

מאז הקמת הממשלה הנוכחית, בדצמבר 2022, גדל מספר המאחזים הלא-חוקיים בשטחים מ-160 ל-390; שטח המאחזים גדל מרבע מיליון לכמיליון דונם; אושרה הקמת 68 התנחלויות חדשות ו"הלבנת" מאחזים, ובהם כ-10,000 יחידות דיור – חדשות או שאושרו בדיעבד; האוכלוסייה בהתנחלויות גדלה בכ-15%.

בתקציב המדינה ל-2026 ובהחלטות הממשלה שנלוו אליו הוקצו כבר כ-900 מיליון שקל בסעיפים שניתן לזהות ישירות עם ההתנחלויות וההתיישבות ביהודה ושומרון – בהם כ-475 מיליון שקל למיגון, צירים ומרכיבי ביטחון, 60 מיליון שקל לדרכי גישה ליישובים חדשים וכ-354 מיליון שקל בכספים קואליציוניים.

כמעט במקביל יצרה הממשלה מסגרת רב-שנתית של 2.158 מיליארד שקל לפיתוח ההתיישבות והתשתיות ביו"ש, ותוכנית של 1.065 מיליארד שקל לדרכי גישה ליישובים חדשים עד 2029.

השרה למשימות לאומיות ולהתיישבות אורית סטרוק, שנייה מימין, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', שלישי משמאל, משתתפים בטקס במאחז החקלאי הבלתי חוקי חוות מיתרים, שבו נמסרו טרקטורונים להתנחלויות ולמאחזים חקלאיים בלתי חוקיים, 3 באפריל 2025 (צילום: פרדי ברמי)

אותה מסגרת רב-שנתית נקבעה במרץ השנה, כאשר הקבינט אישר הקמת 34 התנחלויות חדשות במימון ממשלתי של 1.3 מיליארד שקל וסלילת כבישים אליהן בעלות של למעלה ממיליארד. בנוסף, ביוני החליטה הממשלה להעביר 112 מיליון שקל למשרד השיכון לצורך תכנון יישובים חדשים ביו"ש.

כלומר, סדר העדיפויות של הממשלה, בהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר האחראי גם על ההתיישבות במשרד הביטחון, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' – הוא השקעה עצומה בהקמת התנחלויות מבודדות חדשות. כיוון שתקציב המדינה מוגבל, השקעה זו באה על חשבון השקעה באזורים אחרים.

קשה לפלח במדויק איזה חלק מהתקציב מגיע להתנחלויות הוותיקות, איזה למאחזים לא-חוקיים ואיזה למאחזים שהקמתם אושרה בדיעבד. אך השרים במשרדים הרלוונטיים – בעיקר שני שרי הציונות הדתית, סמוטריץ' ושרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק – הובילו למיקוד התקציבים והמדיניות בהתנחלויות המבודדות.

לאן הולך תקציב "מרכיבי ביטחון להתיישבות הצעירה"?

חלק מההתיישבות היהודית-ישראלית ביו"ש לא אושרה מראש בהחלטות הממשלה, כפי שמחייבים נהלי הממשל הצבאי ביו"ש, אלא נבעה מפעילות עצמאית של פורעי חוק שהקימו מאחזים לא-חוקיים, שחלקם "הוכשרו" בהמשך בהחלטת הממשלה.

שר הביטחון ישראל כ"ץ משתתף בטקס לציון החזרה להתנחלות לשעבר גנים שבצפון הגדה המערבית, שפונתה ב-2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות. 13 באוגוסט 2026 (צילום: Hilel Ben Or/Flash90)

המדינה מפרה, אפוא, את הנהלים שהיא עצמה יצרה. היא מאפשרת הקמת מאחזים לא-חוקיים והכשרה עתידית של חלק ניכר מהם. התוצאה היא שקווי ההתיישבות לא נקבעים לפי היגיון ביטחוני או כלכלי, אלא לפי שיקול דעתם של מקימי אותם מאחזים – שלרוב מנסים להגביר את החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית.

בזמן כהונת הממשלה הנוכחית ההשקעה במאחזים הבלתי-חוקיים הלכה וגדלה. ב-2024 הקצה משרד ההתיישבות בראשות השרה אורית סטרוק 75 מיליון שקל ל"מרכיבי ביטחון" עבור מאחזים, רובם חוות רועים הנמצאות באזורי חיכוך עם כפרים וערים פלסטיניים, חלקם אף על אדמה בבעלות כפריים פלסטינים, וזאת בניגוד גמור לחוק. 

חלק ניכר מהכסף אינו מופנה לגדרות או למקלטים. הוא מממן סלילת דרכים, פאנלים סולאריים, שערים חשמליים, כלי רכב, רחפנים, מצלמות וגנרטורים. מתוך הסכום הכולל, כ-54 מיליון שקל יועדו למימון "מרכיבי ביטחון" במאחזי רועים.

הבעיה אינה רק בכך שהמדינה מממנת מאחזים שחלקם הגדול הוקם שלא כדין, אלא גם במעגל שיצרה הממשלה: היא מעודדת הקמה והכשרה של נקודות התיישבות מבודדות, ההתרחבות מגדילה את השטח שעליו נדרש צה"ל להגן, והגידול במשימת ההגנה מגדיל את המשאבים הנדרשים להחזיק את המאחזים.

מתנחלים חוסמים כביש באבנים בפאתי הכפר קוסרה בגדה המערבית. 12 באוגוסט 2026 (צילום: שימוש לפי לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)

המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) קשר את אותם תקציבים ישירות לאלימות וטרור של מתיישבים קיצונים במאחזים. לפי מחקר המכון, "משרד ההתיישבות הקצה עשרות מיליוני שקלים לתמיכה בחוות, כולל אמצעי ביטחון בתיאום עם פיקוד המרכז ושילובן במערך הגנה אזורי. ואולם (…) רבים ממבצעי הטרור היהודי פועלים דווקא מתוך אותן חוות ומאחזים מבודדים".

האם בניית המאחזים מסייעת לצה"ל ולביטחון המדינה?

סמוטריץ', סטרוק ודוברי ההתיישבות מנסים להצדיק את ההשקעה במאחזים הלא-חוקיים בטענה: "הפריסה מרחיבה פי שניים את השטח שצה"ל נמצא בו, וכך הוא מגן על המדינה", כביכול. 

העובדות לגבי שטח הפריסה של צה"ל נכונות – אבל המשמעות הביטחונית שלהן היא הפוכה מזו שמובילי ההתיישבות מציגים. גורמים צבאיים בכירים שהתראיינו ל-ynet הבהירו כי צה"ל נדרש להגן על שטח כמעט כפול מכפי שהיה צריך לעשות קודם-לכן, בעקבות הקמת עשרות התנחלויות ומאחזים לא-חוקיים בשלוש השנים האחרונות והכפלת השטח המיושב במתנחלים.

מבחינה צבאית, הגדלת השטח שעליו צריך להגן אינה הישג אלא להפך: משמעותה היא שיותר כוח נדרש להחזיק יותר נקודות, יותר דרכים ויותר מרחב. כאשר כוח האדם מוגבל, התוצאה היא תחרות בין משימות: כוח שמוקצה לאבטחת מאחז מבודד אינו זמין באותה עת להגנת גבול או לפעולה התקפית.

מתנדבים זרים מקבלים טיפול בבית חולים בשכם לאחר שהותקפו על ידי מתנחלים בכפר קוסרה שבגדה המערבית, 4 בספטמבר 2024 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

הכפלת השטח מתפרשת בצבא כעומס, ולא כחיזוק. חטיבת שומרון המרחבית כבר הכפילה את מספר הקהילות הישראליות באחריותה בשלוש השנים האחרונות לכ-40 התנחלויות ומאחזים.

עם הבנייה המחודשת של ההתנחלות שא-נור בצפון השומרון, מעריך הצבא כי יידרש לפחות גדוד נוסף בשלב הראשוני כדי להגן עליה. הצורך בגדוד נוסף מעיד על מחסור בכוח אדם ועל ריבוי משימות.

הצורך בכוחות נוספים אינו תאורטי. לפי דיווח של CNN, בחודש שקדם לאישור המאחזים החדשים הסיט צה"ל גדוד לוחם מהגבול הצפוני עם לבנון ליו"ש, על רקע גל אלימות יהודים נגד פלסטינים בעת המלחמה.

זו המחשה מוחשית למחיר של הרחבת משימת ההגנה: כוח שנדרש במקור לגזרת גבול פעילה הוסט כדי להתמודד עם משימה ביו"ש. הפריסה שמוצגת כ"מעטפת הגנה" מסיטה בפועל כוחות מזירות לחימה פעילות.

פלסטינים חוגגים על גדר הגבול עם טנק צה"לי שמחבלי חמאס השתלטו עליו, 7 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Yousef Masoud)

לריכוז הכוחות סביב התנחלויות מבודדות משמעות צבאית גדולה וכבר היו לו תוצאות הרות אסון. בבוקר ה-7 באוקטובר, על פי תחקיר צה"ל שפורסם ב-2025, אל מול מתקפת הטרור של חמאס עמדו בגזרת עוטף עזה רק ארבעה צוותי קרב גדודיים שכללו 767 לוחמים ו-14 טנקים בלבד. מנגד, באותה עת ביהודה ושומרון היו 32 גדודים (בסביבות ה-15 אלף חיילים), או קרוב לכך.

כלומר, לריכוז הכוחות ביו"ש, ולצורך להחזיק כוחות משמעותיים להגנה על התנחלויות מבודדות, השפעה גדולה וישירה על היעדר הגנה מספיקה על הגבולות, והיא הייתה אחד הגורמים שאפשרו למחבלי חמאס לבצע את טבח ה-7 באוקטובר.

ממה הזהיר הרמטכ"ל זמיר בקבינט?

החלטת הממשלה על הקמת התנחלויות חדשות והכשרת מאחזים קיימים אושרה למרות התנגדות מפורשת של הדרג הצבאי הבכיר. לפי דיווחים, הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר התריע בקבינט – לאחר אישור הכשרת מאחזים נוספים – כי הסד"כ שנדרש מהצבא רק הולך וגדל, בזמן שהוא פועל בשורת זירות לחימה פעילות ונאלץ להתמודד עם פשיעה לאומנית משתוללת.

באותה ישיבה הבהיר אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, לשרים, לפי דיווחים: "אישרתם הקמה של יישובים רבים, השטח השתנה לחלוטין".

הרמטכ"ל אייל זמיר בתרגיל מטכ"לי באזור הגבול עם ירדן, 15 במאי 2026 (צילום: צה"ל)

זמיר ובלוט לא הסתפקו באזהרה כללית. לפי הדיווחים, הם מסרו כי "בעוד זמן לא רב צה"ל לא יהיה ערוך למשימתו בשגרה. המילואימניקים לא יחזיקו מעמד". האזהרה קיבלה כינוי משלה – "עשרה דגלים אדומים".

ההרחבה של מספר ההתנחלויות המבודדות מתרחשת בתוך משבר כוח אדם עמוק. לפי דיווח תאגיד השידור "כאן", מערכת הביטחון דרשה להגדיל את היקף הגיוס ל-450 אלף חיילי מילואים, אולם הדרג המדיני אישר 400 אלף בלבד. באותה ישיבה נמסר כי היקף המשימות רק עולה עם התרחבות הפעילות בדרום לבנון, המשך החזקת כמחצית מרצועת עזה, והקמת התנחלויות נוספות.

גורם בצה"ל שהתראיין ב-ynet קשר את הדברים ישירות זה לזה, באומרו: "המילואים נשחקים. צריך להסדיר את החוק, צריך עוד סד"כ והמשימות רק גדלות. אחזקת השטחים האלה דורשת סד"כ, יש פערים כבר הרבה זמן".

המשמעות היא שהוויכוח אינו רק על עצם הקמת המאחזים. הוא גם על השאלה אם צה"ל יכול להרשות לעצמו להרחיב את משימת ההגנה עליהם בזמן שהוא מתקשה לספק את כל צורכי ההגנה בגבולות וביישובים הוותיקים.

כוח צה"ל בשכם, 27 במאי 2025 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

זו אינה רק שאלה של אידאולוגיה, אלא גם של הקצאת משאבים: הממשלה בוחרת להוסיף משימות הגנה חדשות לצה"ל כדי לאפשר את מדיניות ההתיישבות, אף שהצבא מתריע על המחיר המבצעי – ואותה ממשלה מכשירה פטור בפועל מגיוס למרבית הציבור החרדי, ובכך פוגעת בכוח האדם הזמין לצה"ל.

האם המאחזים תורמים לביטחון ולהתיישבות כולה?

בשנים האחרונות חלה עלייה חדה בהיקף האלימות של כמה מאות פעילי ימין קיצוני במאחזים הבלתי-חוקיים כלפי תושבים פלסטינים ביו"ש, ומדי פעם גם נגד חיילי צה"ל וכוחות הביטחון. 

לפי נתוני צה"ל ושב"כ, ב-2025 נרשמו 867 מקרים של אלימות מתנחלים ביו"ש, עלייה של יותר מ-200% מאז 2019 (לפי נתוני האו"ם, מספר התקיפות גדול הרבה יותר ומתקרב ל-2,000 בשנה). 

עוד עולה מנתוני צה"ל ושב"כ כי 83 מהאירועים ב-2025 הוגדרו כ"אירועים חמורים" – הרג, פציעות, נזק כבד לרכוש – וחלקם מוגדרים כטרור. מדובר בשיא של כל הזמנים במספר התקריות החמורות שביצעו מתיישבים קיצונים במאחזים. 

מתנחלים ישראלים מציתים אדמות חקלאיות סמוך לעיירה בית פוריק שבגדה המערבית, 13 ביולי 2026 (צילום: AP/Majdi Mohammed)

האלימות והטרור שמבוצעים על ידי יהודים נגד פלסטינים, ופוגעים באופן שרירותי בפלסטינים, הם פעילות מתועבת, לא מוסרית, ומנוגדת לכל ערך אנושי. בנוסף, יש לה מחיר ביטחוני כבד: היא מגדילה את העומס על צה"ל.

ניתוח של הפורום למדיניות ישראלית (Israel Policy Forum) על הדינמיקה ביהודה ושומרון קבע: כי "מסע לוחמה אינטנסיבי של צה"ל בטרור מנע עד כה התפרצות של אלימות פלסטינית, אך הדינמיקות השליליות הכבידו על משאבי הצבא באמצעות פריסות נוספות לאבטחת התנחלויות ומאחזים חדשים, בעוד התקפות של קיצונים יהודים מסיטות יחידות ממאמצי הלוחמה בטרור".

במילים אחרות, ככל שהצבא נדרש להגן על יותר נקודות מבודדות, ולהגן על התושבים הפלסטינים מפני אלימות מתנחלים, קטן חלקו של הכוח הפנוי ליוזמה התקפית.

הרמטכ"ל אף חרג מלשון תקציבית והגדיר את האלימות הגואה של מתנחלים קיצונים כפגיעה ישירה בביטחון. זמיר אמר: "מי שחושב שהפעולות הללו (אלימות מתנחלים קיצונים, אט"ט) מסייעות לביטחון טועה. הן יוצרות נזק אסטרטגי יוצא דופן למאמצי צה"ל".

חיילי צה"ל מתעמתים עם מתנחלים המפריעים לפלסטינים למסוק את עצי הזית שלהם בכפר סעיר שבנפת חברון, 23 באוקטובר 2025 (צילום: Wisam Hashlamoun/Flash90)

האלימות של פורעי חוק יהודים פוגעת גם בשאר המתנחלים וההתנחלויות. כאשר פעולות של "נוער הגבעות" ופעילים קיצוניים הופכות את המאחזים המבודדים למוקדים המזוהים עם אלימות, הן פוגעות במוניטין של כלל ציבור המתיישבים ביו"ש – בישראל ובעולם.

בכך נוצרת פגיעה גם בהתיישבות הוותיקה, שרובם המוחלט של תושביה אינם קשורים בשום צורה לאלימות ונאלצים לשלם מחיר תדמיתי על מעשיהם של אחרים.

זו נקודה נוספת שבה מדיניות הממשלה מנוהלת על ידי סדר עדיפויות לקוי. הממשלה אינה רק מאפשרת את קיומם של המאחזים המבודדים, אלא גם מתקצבת אותם, מספקת להם מרכיבי ביטחון ומכשירה את התשתית להרחבתם.

כאשר בחלק מהמאחזים הללו פועלים גם גורמים קיצוניים המעורבים באלימות ובטרור, המדינה למעשה משקיעה משאבים ציבוריים במרחב שממנו נובעת לא רק עלות ביטחונית אלא גם עלות תדמיתית לשאר ההתיישבות ולכלל אזרחי המדינה.

בית שהציתו מתנחלים בכפר דיר אל-חטב בגדה המערבית, 23 במרץ 2026 (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)

מה הבעיה עם מדיניות הממשלה ביו"ש?

בסופו של דבר, שלוש שאלות מתחברות כאן זו לזו. הראשונה היא שאלת סדרי העדיפויות התקציביים: מדוע ממשלת נתניהו בוחרת להפנות עשרות מיליוני שקלים בשנה למאחזים מבודדים ומיליארדים להקמת התנחלויות חדשות, כאשר ביישובי קו העימות יש מחסור תקציבי גדול לבניית מיגון ולחיזוק חברתי וכלכלי של היישובים שנפגעו במלחמה?

השנייה היא השאלה הצבאית: מדוע הממשלה בוחרת להרחיב את השטח ולהגדיל את מספר הנקודות שעל צה"ל להגן עליהן, דווקא כאשר הצבא מתמודד עם מחסור בכוח אדם ושחיקת המילואים?

והשלישית היא שאלת סדרי העדיפויות הציבוריים: האם נכון שהמדינה תעניק משאבים למיעוט אידאולוגי, כאשר המדיניות הזאת עלולה לפגוע בביטחון, בתקציבים ובמוניטין של הרוב – כולל תושבי ההתנחלויות הוותיקות?

חיילים בוחנים נזק מהתקפת מתנחלים בכפר ליד שכם. 24 ביולי 2026 (צילום: STR/Flash90)

הממשלה הנוכחית בחרה להגדיל את מספר המקומות שעליהם מוטלת חובת ההגנה, להקצות להם תקציבים ולהכשיר את התשתית להמשך התרחבותם – ובכך להגדיל בעצמה את הנטל שהיא מטילה על צה"ל.

כאשר הדבר נעשה על חשבון תקציבים למקומות אחרים, ובמקביל למחסור בכוחות צבאיים, מדובר בבחירת מדיניות שיש לה מחיר כבד לביטחון ולרווחה של אזרחי ישראל.

אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.