הסביבה היא איום הייחוס החדש של ישראל

מדינת ישראל רגילה להסתכל על הגבולות שלה דרך כוונות הטנקים ומערכות המכ"ם. תפיסת הביטחון הלאומי שלנו נבנתה לאורך עשורים סביב איומים פיזיים: צבאות, טילים וטרור.

אך במאה ה-21, איום אסטרטגי ממשי, קטלני לא פחות, מתפתח מתחת לרדאר הביטחוני שלנו. הגיע הזמן להודות: הכשל הסביבתי של ישראל אינו רק עניין של "איכות חיים", הוא פגיעה ישירה ובוטה בחוסן הלאומי.

ישראל מוגדרת כיום כ"נקודה חמה" (Hotspot) אקלימית. בזמן שהעולם מתחמם, אנחנו מתחממים מהר יותר. עם עלייה של 1.4 מעלות צלזיוס מעל הממוצע וצפי לירידה דרמטית של 25% בכמות המשקעים, המשבר הוא כבר לא תחזית לעתיד הרחוק – הוא המציאות המבצעית של היום.

איום אסטרטגי ממשי וקטלני מתפתח מתחת לרדאר הביטחוני שלנו. הכשל הסביבתי של ישראל אינו רק עניין של "איכות חיים", הוא פגיעה ישירה ובוטה בחוסן הלאומי. ישראל מוגדרת כיום כ"נקודה חמה" אקלימית

בזמן שאנו מתכוננים למלחמה רב-זירתית, משק המים והאנרגיה שלנו נותר חשוף ופגיע באופן שמזמין מתקפה. את המשבר הזה אנחנו מרגישים כבר הקיץ הזה יום יום.

מדוע הסביבה היא איום הייחוס החדש, אסביר בכמה נקודות בסיסיות.

הצורך בעצמאות אנרגטית

הנתונים המדאיגים מראים כי 75% מהחשמל בישראל מופק משלוש אסדות גז בלבד. במונחים ביטחוניים זוהי ריכוזיות מסוכנת הגובלת ברשלנות. שלוש פגיעות מדויקות של כטב"מים או טילים מספיקות כדי להחשיך את המדינה ולשתק את התעשייה והמערכות החיוניות. רק החשש מפגיעות באסדות הוביל להשבתתן ב-7 באוקטובר במהלך הסבבים מול איראן לפרקי זמן ארוכים. תארו לעצמכם מה יקרה כאשר תהיה פגיעה.

החוסן הלאומי מחייב מעבר מיידי לייצור מבוזר. אנרגיה סולארית בשילוב אגירה מקומית (מיקרו-גריד) היא לא רק "בחירה ירוקה", אלא צעד של הגנה אקטיבית. לא ייתכן שייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות עומד בישראל רק על 17%.

לא רק זאת, אלא שמחקר חדש של משרד האנרגיה מיוני 2025 אימת חד משמעית את התזות הכלכליות של ייצור חשמל מהשמש וקבע כי מדובר בדרך הזולה ביותר לייצר חשמל בישראל, דרך שהיא גם לא מזהמת.

אנו נערכים למלחמה רב-זירתית, אך משק המים והאנרגיה נותר חשוף ופגיע למתקפה. לפי הנתונים המדאיגים, 75% מהחשמל מופק מ-3 אסדות גז בלבד. במונחים ביטחוניים זו ריכוזיות מסוכנת הגובלת ברשלנות

רשת חשמל מבוזרת, בדומה לרשת דיג, תמשיך לתפקד גם אם חלק מקוויה ייפגעו וגם תוריד את יוקר המחיה. זהו ההבדל בין קריסה טוטלית לבין המשכיות תפקודית בשעת חירום.

שיקום מקורות המים הטבעיים

ההימור על התפלה כפתרון כמעט בלעדי הוא חרב פיפיות. מתקני ההתפלה הם מטרות איכות עבור האויב, ואירוע זיהום בים עלול להשבית את האספקה תוך שעות. במקביל, ישראל הפקירה את ה"מחסן האסטרטגי" הטבעי שלה: האקוויפרים.

הנתונים חושפים מציאות של הפקרות: 15% מהמים הנשאבים מאקוויפר החוף כבר אינם עומדים בתקן השתייה המחייב ונפסלו לחלוטין. חמור מכך, 63% מהמים אינם עומדים בתקן האיכות הרצוי.

המשמעות היא שרוב עתודות המים הטבעיות שלנו נמצאות בתהליך הידרדרות איטי. במצב חירום שבו מתקני ההתפלה יושבתו, ישראל תיאלץ להישען על מקור מים שרובו מזוהם או באיכות ירודה.

בשני העשורים האחרונים מדינת ישראל הזניחה באופן מודע את מקורות המים הטבעיים ברמה פושעת. מדינות יוצאות למלחמות על מים, לנו באמצע המדבר, אין אפילו מול מי להילחם אם יהיה משבר. שיקום מקורות המים הטבעיים הוא הכרח על מנת לייצר מלאי חירום קריטי שבלעדיו אנחנו מהמרים על חיי האזרחים.

ההימור על התפלה כפתרון כמעט בלעדי הוא חרב פיפיות. מתקני ההתפלה הם מטרות איכות לאויב, ואירוע זיהום בים עלול להשבית את האספקה תוך שעות. במקביל, הופקר ה"מחסן האסטרטגי" הטבעי: האקוויפרים

שריפות ומדיניות פסולת מסכנת חיים

חזית נוספת, קטלנית לא פחות, היא זיהום האוויר משרפות הפסולת הפיראטיות. בכל שנה מתים בישראל כ-5,500 בני אדם כתוצאה מזיהום אוויר – נתון בלתי נתפס, הגבוה פי כמה מכל איום ביטחוני קונוונציונלי.

75% מהחומרים המסרטנים הנפלטים לאוויר בישראל הם משריפות אלו. נתון בלתי סביר מכדי להתעלם ממנו באופן כל כך בוטה כמו שעושה הממשלה. השרפות הללו בשטחים הפתוחים ובסמוך ליישובים אינן רק מפגע סביבתי ובריאותי; הן עדות מוחשית לאובדן משילות וריבונות בשטח.

הנזק הכלכלי למשק מזיהום האוויר נאמד ב-37 מיליארד שקלים בשנה – נטל עצום המכביד על תקציב המדינה ועל מערכת הבריאות הציבורית. מדינה שאינה מסוגלת להגן על ריאותיהם של אזרחיה מפני עשן רעיל, סובלת מכרסום עמוק בחוסן הלאומי שלה.

בנוסף, משבר האקלים המביא עימו גלי חום ויובש קיצוניים, גורם כבר עכשיו לעלייה בשרפות וכילוי של שטחים ויערות רבים. מגמה זו לא הולכת להיעצר ואפילו חוק פשוט של יצירת אזורי חיץ למניעת שרפות ביערות ובשטחים פתוחים, אשר אולי היה מציל נפשות רבות באסון השרפה בכרמל, אין לנו.

נכסים אסטרטגיים ודיפלומטיה סביבתית

מנגד, הזירה הגיאופוליטית מספקת לנו הזדמנות נדירה. שוניות האלמוגים באילת, המפגינות עמידות ייחודית להתחממות, הן נכס עולמי ואסטרטגי. לנוכח התחממות האוקיינוסים, בעוד עשרים שנים ייתכן שהן יהיו השוניות הפעילות היחידות בעולם. הגנה משותפת על אותן שוניות אלמוגים היא עוגן להידוק היחסים עם מצרים וירדן והפיכת מפרץ אילת והעיר עצמה לעוגן תיירותי עולמי.

הנזק הכלכלי למשק מזיהום האוויר נאמד ב-37 מיליארד שקל בשנה – נטל עצום על תקציב המדינה ועל מערכת הבריאות הציבורית. מדינה שלא מסוגלת להגן על ריאות אזרחיה מעשן רעיל, מכרסמת בחוסנה הלאומי

לעומת זאת, המשך שינוע נפט מסוכן בצינורות מאילת לאשקלון רק כדי לייצא אותו לאירופה, בשירות אינטרסים צרים של קצא"א, הוא מחדל המאיים על הנכס הדיפלומטי הזה. אירוע דליפת נפט במפרץ אילת יהרוג את שוניות האלמוגים ואיתו נכס משמעותי לשיתוף פעולה עם מצרים, ירדן וסעודיה.

ובפן הכלכלי?

מבקר המדינה כבר הזהיר: אי-היערכות למשבר האקלים עלולה לעלות לישראל ב-14% מהתוצר הלאומי עד שנת 2050. זהו הפסד של מיליארדים שהיו אמורים ללכת לחינוך ולביטחון. המועצה לביטחון לאומי חייבת לאמץ את הגנת הסביבה כחלק בלתי נפרד מתפיסת המגן של המדינה.

לסיכום

הדרך קדימה מחייבת חקיקת חוק אקלים מחייב וביזור תשתיות האנרגיה והמים. ללא מים נקיים, אנרגיה חסינה וחקלאות שעומדת בפני פגעי האקלים, שום "כיפת ברזל" לא תוכל להגן על העתיד שלנו. הסביבה היא התשתית שעליה עומדת המדינה – ואם היא תקרוס, הריבונות הישראלית תקרוס יחד איתה.

גידי זאגא הינו יועץ קשרי ממשל המתמחה בעמותות סביבה ובעלי חיים. ייעץ ומייעץ לאדם טבע ודין, החברה להגנת הטבע, עמותת צלול, גרינפיס, תנו לחיות לחיות ועוד. סייע בחקיקת חוקי סביבה רבים וביניהם חוק החופים, חוק אוויר נקי, הרחבת חוק הפיקדון על מכלי משקה וכן יוזמות ממשלתיות כגון שביל סובב כנרת, הקמת פארק אריאל שרון, תכנית הגנות ים המלח ועוד. משמש כמנהל המטה הסביבתי של מפלגת ישר. נשוי ואב לשניים. מתגורר בפתח תקווה.