בשעות הראשונות של הטבח ב-7 באוקטובר 2023, כשכבר היה ברור לרבים מאזרחי ישראל ולכל ההנהגה שמתרחש אסון ענק, הדבר שהעסיק את לשכת השר לביטחון לאומי לא היה ניהול הקרבות, שבהם השתתפה גם משטרת ישראל, אלא ניסוח הכותרות.
מתחקיר ערוץ 13, שנחשף בו ארכיון ההתכתבויות הפנימיות של השר ויועציו, ומניתוח פרסומים, תחקירים ודוחות על הלחימה עולה שביום הטבח בן גביר לא עסק בהערכת מצב, לא במעקב אחרי התקדמות הכוחות והלחימה, לא בניסיון להשתתף בניהול האירוע – אלא רק בגיבוש המסר התקשורתי שיקדם את צרכיו.
האם בן גביר עוסק הרבה בטיפוח התדמית שלו?
התחקיר של תוכנית "המקור" בערוץ 13 התבסס על קבוצת וואטסאפ של בן גביר בשם "אסטרטגיה ממשלה", שחבריה הם יועציו של השר, אנשי לשכתו, מקורביו ורעייתו אילה. חלק ניכר מעבודתה כפי שתואר בתוכנית, עוסק באופן מתמיד "בסיקור התקשורתי שלו-עצמו ושל פעילות משרדו". גורמים שעבדו עם בן גביר העידו בתחקיר שהוא "מכור ללייקים".
הדפוס הזה חזר לאורך חודשים לפני ה-7 באוקטובר וגם אחר כך בזמן המלחמה. ההודעות שהוצגו בתחקיר מראות שהשר השקיע אנרגיה עצומה בנושאים כמו פוסטים לרשתות החברתיות, הודעות לעיתונות ותדרוך של פנליסטים ועיתונאים.
זו התנהלות של משרד יחסי ציבור, לא של משרד שאחראי על שלושים אלף שוטרים. מה שמטריד אינו שהמנגנון הזה קיים, אלא שהוא המשיך לפעול באותה שגרה גם בשבת השחורה.
האם המשטרה ומג"ב השתתפו בלחימה ב-7 באוקטובר?
מאז בוקר ה-7 באוקטובר כוחות המשטרה נמצאו בעוטף עזה בקו האש. שוטרי סיור, לוחמי מג"ב וימ"מ נלחמו במחבלי חמאס כבר מהשעה הראשונה של הטבח.
כיוון שכוחות צה"ל ומשמר הגבול לא הגיעו לשטח בחלק מהמקומות בעוטף במשך שעות שלמות, שוטרי מחוז דרום הם שנתנו במקרים מסוימים את המענה הראשוני – בעיקר בקרבות שהתנהלו בתוך הערים שדרות, נתיבות ואשקלון.
המחיר היה כבד. לפי נתוני משטרת ישראל, 58 שוטרים ולוחמי מג"ב נפלו ביום הטבח. באבטחת מסיבת נובה נהרגו 17 שוטרים, בקרב על תחנת שדרות נהרגו שישה משוטרי התחנה ואחרים שבאו לעזרתם, ובקרבות באופקים נפלו שמונה שוטרים.
לוחמי הימ"מ חילצו תצפיתניות בנחל עוז, שחררו בני ערובה באופקים, חילצו את תחנת שדרות הנצורה וחיסלו מאות מחבלים בעוטף. תשעה מלוחמי היחידה נפלו.
עם זאת, בעוטף שרר מחסור חמור בלוחמים מכל הכוחות היבשתיים, ובכללם לוחמי מג"ב. הגדרת תפקידו של מג"ב כוללת, בין השאר, "שמירה על הגבולות; התערבות מיידית באירועי טרור; הגברת תחושת הביטחון האישי במרחב הציבורי ברחבי המדינה; מענה מיידי לפעילות חבלנית; כוח תגובה לאירועי חירום".
כוח מג"ב הוא זה שייעודו הרשמי, אפוא, היה לעצור את הטבח. כאמור, לוחמים של מג"ב נכחו בשטח ונלחמו בגבורה, אך לא ברור מה היה מספרם. עד כה לא פורסם מספר הלוחמים – במג"ב ובכלל – ששהו בעוטף עזה בזמן הקרבות. אך ברור שהמספר הכללי של הלוחמים לא היה מספיק, שנדרשה תגבורת, ושלוחמי מג"ב היו אמורים להיות בעוטף, או להישלח לשם.
מה שכן פורסם הוא שבלילה לפני הטבח שהו בעוטף עזה פחות מ-700 לוחמים (כולל לוחמי מג"ב, אם בכלל היו שם) בעוד שביהודה ושומרון שהו למעלה מ-15 אלף לוחמים, ביניהם אלפי שוטרי מג"ב.
בהיעדר ועדת חקירה לאירועי הטבח לא ברורה לגמרי הסיבה למחסור בחיילים בעוטף, גם לפני ה-7 באוקטובר וגם במהלכו. מה שברור הוא שהיה מחסור כזה.
במה עסק בן גביר במהלך יום ה-7 באוקטובר?
שר אינו אמור לפקד על קרבות. אבל שרים שאחראים על כוחות ביטחון אמורים לתפקד: לקיים הערכות מצב, לגבות את הכוחות, לדאוג למשאבים ולהיות נוכחים. שר הביטחון, יואב גלנט, נמצא באותו בוקר בהערכות מצב בבסיס הקריה שעסקו במצב בשטח ונועדו להכווין את הכוחות.
פרשנים רבים הביעו ביקורת חריפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו שהגיע להערכת המצב בקריה רק בשמונה וחצי בבוקר ושהה שם רק זמן קצר, וזאת, בניגוד לרה"מ לשעבר גולדה מאיר ושר הביטחון לשעבר משה דיין, שבמשך כל היום הראשון למלחמת יום הכיפורים היו עסוקים בפריסת כוחות צה"ל בשטח.
אבל לגבי בן גביר – השר ל"ביטחון לאומי", האחראי על המשטרה ומג"ב, שהרחיב בחוק את מעורבותו בעבודת המשטרה – אין כל תיעוד של עשייה מיניסטריאלית. לא ידוע שקיים הערכת מצב, הנחה את המשטרה, התעדכן במצב בשטח, דיבר עם המפכ"ל דאז, קובי שבתאי. לפעילות כזאת אין זכר בתכתובות שלו, אין לה ביטוי בהודעות המשטרה מאותם ימים, ואין לה עקבות בדוחות שנכתבו מאז.
מי שמחפש את בן גביר בתיעוד המקצועי של אותם ימים אינו מוצא אותו. תחקיר משטרת ישראל על ה-7 באוקטובר, שחלקים ממנו פורסמו ב"הארץ", עוסק בדרג המקצועי ואינו מזכיר פעילות של השר: בכך שהמשטרה לא עודכנה על הסימנים המקדימים, בגבורת השוטרים ובביקורת פנימית על כך שלא נבדקה לעומק התנהלות המטה הארצי. השר אינו מופיע בו.
גם דוח מבקר המדינה על השבועות הראשונים עסק בטיפול הכושל בעורף האזרחי, ללא זכר לשר בן גביר.
יומן הפגישות של השר לתקופת המלחמה מעולם לא פורסם. בן גביר נמנה עם השרים שלא מסרו את יומניהם מ-2023, והוא ידוע בהתערבות שנקבעה כלא-חוקית בבקשות חופש מידע.
התוצאה היא תמונה עקבית. לא בערוצים של בן גביר עצמו, לא בהודעות המשטרה ולא בדוחות הרשמיים – אין תיעוד לפעילות שלו כשר ב-7 וב-8 באוקטובר.
אצל אדם שנוהג לתעד ולפרסם כל פעולה שלו, ההיעדר הזה בולט. המסקנה ההגיונית היא שאין שום ראיה שבן גביר השתתף בניהול האירוע.
במה כן עסק השר? מתוך ההתכתבויות וההקלטות שנחשפו בתחקיר "המקור" עולה שכבר ביום הטבח עסק בן גביר במסרים לפרסום ונערך לנצל בציניות את האירוע לחיזוקו הפוליטי.
השיחות התנהלו בעיקר בקבוצת "הכוורת" שכללה את בן גביר, יועציו, מקורביו, אנשי לשכתו ואשתו איילה.
באחת ההודעות בקבוצת "הכוורת" בן גביר הציע להוציא הודעה בנוסח: "בהתאם להערכת מצב שקיימתי עם המפכ"ל והפיקוד, הנחיתי את המשטרה…". כלומר, "הערכת המצב" וה"הנחיה" מופיעות קודם כול כתסריט מיועד לפרסום, לא כפעולה שבוצעה.
לאפשרות שאכן קיים הערכת מצב והנחה את המשטרה אין זכר בקבוצה שלו בזמן אמת, אין לה ביטוי בהודעות המשטרה מאותם ימים, ואין לה עקבות בדוחות שנכתבו מאז.
באותה התכתבות נחשף מה באמת עמד על הפרק. "יכול להיות ששקט זה אומר לאנשים שאני לא עובד", כתב בן גביר בקבוצה. הדאגה לא הייתה למה שקורה בעוטף, אלא לאיך שזה ייראה.
בהמשך הקליט בן גביר גרסה לסרטון: "אזרחי ישראל, ביום הקשה הזה אני רוצה לשבח את פעילות השוטרים והלוחמים, אנשי ימ"מ ומג"ב, שהסתערו ראשונים… אנחנו נערכים במשטרה ובמג"ב". גם הסרטון הזה לא פורסם.
אחרי דיון בכוורת הוחלט לגנוז אותו. אפילו מחווה ללוחמים שהסתערו ונפלו נשקלה כפריט תקשורתי, ובסוף לא יצאה לאוויר.
כבר בשעות הראשונות של הטבח הציע בנצי גופשטיין, ראש ארגון להב"ה ומקורבו של בן גביר, בקבוצת הוואטסאפ של הלשכה: "צריך מסר שהצבא והשב"כ קרסו בקונספציה".
התכתובת הזאת התבצעה בשבת, אף שהעיסוק בתדמית תקשורתית אינו מציל חיים. ההלכה היהודית מתירה לחלל שבת כדי למנוע פיקוח נפש – סיכון חיים, ולכן ההלכה מתירה להילחם בשבת ולרופאים – לטפל בחולים.
גם לאנשי ציבור מותר לפי ההלכה לפעול בשבת – אם פעילותם מהווה פיקוח נפש. בן גביר, יהודי שומר מצוות וחובש כיפה, חילל שבת – ולא לצורך פיקוח נפש, כפי שהיה אמור לעשות, אלא לצורכי יחסי ציבור.
מהתחקיר עולה שכבר ב-7 באוקטובר החל בן גביר לעסוק בשיחות עם יועציו בתוכנית הלחימה הקרקעית בעזה ובחלוקת הנשק לאזרחים – פעולות שממילא לא יכלו להתחיל באותו יום.
באחת ההקלטות מיום הטבח נשמע בן גביר עסוק בשאלה מתי ייפתח מפעל הנשק בכרמיאל למחרת בבוקר, כדי שאפשר יהיה להצטלם שם עם הנשקים. התמונה שמצטיירת היא של שר שהיה מוכן לנסוע עד כרמיאל ביום השני של המלחמה כדי להצטלם.
בהקלטה אחרת הוא סיפר על ויכוח סביב מימון הנשקים ואמר שהבהיר למזכיר הממשלה יוסי פוקס שאינו מוכן לעבוד "עם אנשים שרק מחפשים קרדיטים כל היום", ואז ניתק. הקרדיט, לא הנשק, עמד במרכז.
התכתובות של בן גביר עסקו בנושאי תדמית ופוליטיקה בלבד גם בימים הראשונים שלאחר הטבח.
ב-8 באוקטובר שאל בן גביר בקבוצה: "השאלה אם לקרוא לגנץ להיכנס, מה אתם אומרים?". חלק מיועציו אמרו שלא. גופשטיין שלח הקלטה קולית: "הבעיה שהוא עשה את זה כבר". בן גביר השיב: "היינו צריכים להיות ראשונים. שוב הקדים אותנו. לא נורא".
שי מלכה, ראש מערך ההסברה של לשכת בן גביר, כתב בקבוצה: "מעריך שנתניהו נאלץ לזרוק אותך (בן גביר) מתחת לגלגלים. את סמוטריץ' הוא יצליח להשאיר". היועץ איתמר ססובר ענה: "יש לנו אפס לגיטימציות כרגע לתדרך פוליטי… צריך לחשוב איך עושים את זה בצורה חכמה".
איתמר בן גביר: "תחשבו. נכנס לקבינט. הבעיה שלנו הרבה יותר גדולה מפוליטיקה. אבל אין ספק שלביבי זו הזדמנות".
לסיכום: השאלה שזועקת מכל הנתונים היא: ברגע החירום הקשה ביותר בתולדות המדינה, מה עשה השר שהופקד על ביטחון הפנים (ואף על ה"ביטחון הלאומי")?
התשובה שעולה מהתחקיר ומהתיעוד היא שבזמן שהכוחות שעליהם היה אחראי נלחמו ושוטרים נהרגו, הוא עסק במסר, בתדמית ובקרדיטים.
עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.



תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו