בקצרה:
- לפני כשבועיים תקפה ישראל את בסיס אבו א-דוהור בסוריה, בטענה שטורקיה תכננה למקם שם כוחות, כטב"מים ומערכות אוויריות.
- לפי ניתוח של מרכז המחקר OSW , היחסים בין ישראל לטורקיה הידרדרו בהדרגה בסדרת אירועים מאז 2008, ונותקו במאי 2024.
- מחקר של מכון JISS מראה כי ארדואן משלב רטוריקה נאו-עות'מאנית עם מוטיבים אנטישמיים ואסלאמיסטים.
- נתניהו וארדואן משתמשים, שניהם, במשבר לצרכים פוליטיים פנימיים – נתניהו לקראת הבחירות, ארדואן לגיבוש הבסיס השמרני-אסלאמיסטי שלו.
- סוריה הפכה לזירת התגוששות שבה לישראל ולטורקיה חזונות מנוגדים לגבי העתיד שלה.
- טורקיה מתנה היום את שיפור היחסים בפתרון לרצועת עזה. בעבר, החלפת ממשלה בישראל כבר הביאה לשיפור חלקי ביחסים מול אנקרה.
- לשתי המדינות יש אינטרס כלכלי וגאו-פוליטי בשמירה על ערוצי קשר, אך הרטוריקה של מנהיגיהן דוחפת אותן בכיוון ההפוך.
יחסי ישראל וטורקיה הידרדרו בשנים האחרונות מעימות מדיני חריף ליריבות, שעלולה, בתנאים מסוימים, אף להפוך לעימות צבאי ישיר. ההתנגשות הזאת מנוגדת לאינטרסים של שתי המדינות, ונובעת מהאינטרסים הפוליטיים של מנהיגיהן: נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
לישראל ולטורקיה אינטרסים כלכליים וגאו-פוליטיים משמעותיים בשמירה על קשרים ביניהן, אולם ארדואן ונתניהו מחריפים את הרטוריקה זה כלפי זה.
ארדואן מנצל את העוינות לישראל הרווחת בציבור הטורקי כדי לבסס את מעמדו כמנהיג העולם המוסלמי; ואילו נתניהו מציג את טורקיה כחלק ממערך האיומים האזורי וכ"הוכחה" כביכול, לצורך ב"הנהגה הביטחונית" שלו. זאת, למרות שנכשל בשמירה על הביטחון בכל הזירות האחרות.
התוצאה היא פגיעה קשה בסחר ובתיירות בין המדינות והעמקת המתח בזירה הסורית.
מבחינת ישראל, המחיר האסטרטגי עלול להיות גדול עוד יותר: במקום לבנות ברית סונית אזורית עם טורקיה, מצרים וערב הסעודית שתוכל לשמש משקל נגד לאיראן, המדיניות הנוכחית מקשה על הנורמליזציה עם ערב הסעודית ועלולה להפוך את טורקיה למעצמה אזורית עוינת.
כך, בעוד ששני המנהיגים עשויים להפיק רווח פוליטי מהחרפת העימות, ישראל וטורקיה משלמות, כמדינות, את המחיר – ומתרחקות ממערכת היחסים שיכולה לשרת את האינטרסים ארוכי הטווח של שתיהן.
מה עומד מאחורי הפגיעה ביחסי טורקיה וישראל?
ההידרדרות ביחסי ישראל–טורקיה נובעת משילוב של שלושה גורמים הפועלים בו-זמנית – האידיאולוגיה הניאו-עות'מאנית והדתית-פוליטית של ארדואן, ניצול פוליטי-פנימי של המשבר משני הצדדים לקראת מערכות בחירות, והתחרות הצבאית הישירה על עתיד סוריה.
התקיפה הישראלית בבסיס חיל האוויר אבו א-דוהור בסוריה באמצע אוגוסט, לצד האזהרה הפומבית של ירושלים לאנקרה, ממחישה את שלושת הגורמים גם יחד. אלא שמתחת לעימות הפוליטי והצבאי קיים לשתי המדינות אינטרס כלכלי וגאופוליטי מובהק להימנע מעימות ולשמר קשרים ביניהן.
במובן זה, הרטוריקה של שני המנהיגים מחריפה עימות שפוגע באינטרס ארוך הטווח של שתי המדינות.
מה קרה בתקיפה הישראלית בבסיס הטורקי בסוריה?
ב-19 באוגוסט תקפו מטוסי חיל האוויר של צה"ל בשמונה גלים את בסיס אבו א-דוהור בפרובינציית אידלב שבצפון סוריה, ופגעו במסלול ההמראה ובמתקני אחסון.
ממשרד רה"מ נתניהו נמסר כי "דמשק עמדה להפר הבנות ביטחוניות עם ישראל באמצעות מתן היתר לפריסה צבאית טורקית בבסיס", וכי דמשק קיבלה אזהרות חוזרות ונשנות ש"פריסה כזו תהווה איום על ביטחון ישראל".
עם זאת, הטורקים הכחישו כל נוכחות צבאית בבסיס וטענו שישראל "ממציאה תירוצים כדי להפציץ מדינות שכנות". ואילו השליח האמריקאי טום בארק תיאר את התקיפה כ"תגובה לחשש ישראלי שטורקיה עשויה להגביר בעתיד הקרוב את נוכחותה בבסיס הזה" – ניסוח זהיר יותר מזה של ירושלים.
ברקע האירועים יש להדגיש ששתי המדינות מחזיקות בחזון סותר לחלוטין לגבי עתיד סוריה שלאחר שלטון חאפז אל-אסד. מאמר שפורסם ב-GIS Reports מסביר כי "בעוד טורקיה תומכת בממשל סורי מרכזי שמשלב בתוכו את הכוחות הכורדיים, ישראל מעדיפה סוריה חלשה ומבוזרת, שבה היא יכולה לטפח קשרים נפרדים עם מיעוטים אזוריים".
ישראל חוששת מהתחזקות השלטון החדש בדמשק, מהתבססות צבאית טורקית ומהאפשרות שסוריה תהפוך לזירה שבה לטורקיה תהיה השפעה צבאית גדולה. ניגודי האינטרסים האלה הופכים את ההתגוששות בין ישראל לטורקיה בזירה הסורית לקשה יותר לגישור.
שתי המדינות הן מעצמות אזוריות בעלות משקל, והאינטרס הלאומי ארוך הטווח של שתיהן הוא בקיום יציבות יחסית שתאפשר קשרי מסחר, ובמניעת הידרדרות שעשויה לסבך אותן בעימות ישיר, העלול להיות מסוכן ביותר לשתיהן. לטורקיה יש את אחז הצבאות החזקים בעולם, והיא חברה בנאט"ו, כך שעימות חזיתי בין המדינות עלול לגרום נזק כבד לטורקיה, ואולי אף להוות סכנה קיומית לישראל.
לכן, למרות שהמחלוקת בסוריה אמיתית והאינטרסים של המדינות בנוגע אליה מנוגדים, החרפת הרטוריקה הופכת את המחלוקת האסטרטגית לעימות שעלול לצאת משליטה.
מתי החל המשבר ביחסים בין ישראל לטורקיה?
יחסי טורקיה וישראל ידעו שנים רבות של פריחה, והפכו לשותפות אסטרטגית בשנות ה-90. ההידרדרות החלה לאחר שמפלגת "הצדק והפיתוח" האסלאמיסטית (AKP) בראשות עבדאללה גול ואחר כך ארדואן החליפה בתחילת המאה הנוכחית את השלטון החילוני שהיה בטורקיה קודם-לכן.
במחקר של אילקר אייטורק, חוקר מדע המדינה באוניברסיטת בילקנט, שפורסם בכתב העת Turkish Studies, נכתב כי "המעבר למשבר מתמשך החל במבצע 'עופרת יצוקה'" בסוף 2008 ותחילת 2009.
המשבר הגיע לידי ביטוי חריף בתקרית דאבוס בינואר 2009, בהתנגשות מילולית בין ארדואן לנשיא דאז שמעון פרס. עם זאת, מאז אותה תקרית כללו היחסים גם תקופות של שיתוף פעולה וניסיונות פיוס חוזרים ונשנים.
משבר חמור מאוד אירע בפרשת המרמרה ב-2010. ארגונים פרו-פלסטיניים טורקיים השיטו לרצועת עזה ציוד הומניטרי וקראו תיגר על הסגר הימי שישראל הטילה על עזה. לוחמי שייטת 13 השתלטו על הספינה ונתקלו בהתנגדות אלימה קשה מצד חלק מהפעילים על הסיפון. בעימות נהרגו עשרה מנוסעי הספינה מירי חיילי צה"ל, ותשעה מלוחמי השייטת נפצעו. האירוע הוביל לניתוק יחסים ולמתקפות דיפלומטיות חריפות של שתי המדינות זו על זו.
עם זאת, ב-2016 נחתם הסכם פיוס בין המדינות, ובמסגרתו העבירה ישראל 20 מיליון דולר כפיצויים למשפחות ההרוגים הטורקים. בעקבות זאת, חודשו בהדרגה יחסי המסחר והתרבות ואף שיתוף פעולה ביטחוני מוגבל וסחר ביטחוני בין המדינות.
סיכום האירועים המרכזיים ביחסי ישראל–טורקיה:
| תקופה | אירוע מרכזי | השפעה |
|---|---|---|
| 1996 | הסכם שיתוף פעולה צבאי | טייסים ישראלים התאמנו במרחב האווירי הטורקי; ישראל שדרגה מטוסים וטנקים טורקיים בכ-650 מיליון דולר |
| 1999 | רעש האדמה בטורקיה | צוותי חילוץ ישראלים חילצו ניצולים, ובהם ילד לאחר 100 שעות מתחת להריסות |
| 2005 | ביקור ארדואן בישראל | ארדואן, ששימש אז כראש ממשלה, ביסס קשרים עסקיים ואישיים עם דמויות ישראליות בכירות |
| ינואר 2009 | אירוע דאבוס | בזמן מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, ארדואן תקף בחריפות את שמעון פרס בפאנל פומבי ועזב את הבמה במחאה |
| מאי 2010 | אירוע מרמרה | כוחות ישראליים עצרו משט טורקי שניסה לפרוץ את המצור על עזה; 10 אזרחים טורקים נהרגו; טורקיה הורידה את דרג הנציגות הדיפלומטית |
| מרץ 2013 | התנצלות נתניהו | בתיווך הנשיא האמריקאי דאז ברק אובמה, נתניהו התנצל בשיחת טלפון עם ארדואן |
| 2016 | פיצוי כספי | ישראל שילמה לטורקיה 20 מיליון דולר פיצויים, והיחסים התייצבו זמנית |
| 2018 | הידרדרות מחודשת | משבר דיפלומטי נוסף על רקע העימותים בגבול עזה |
| פברואר 2023 | רעש האדמה בטורקיה | פעולות חילוץ ישראליות עוררו תקווה זמנית לחידוש הקשרים |
| נובמבר 2023 ואילך | מלחמת "חרבות ברזל" | ארדואן אימץ קו עוין במיוחד כלפי ישראל |
| מאי 2024 | ניתוק סחר מלא | טורקיה הפסיקה כל ייצוא וייבוא מול ישראל |
האם המשבר עם טורקיה מושפע מהפוליטיקה הישראלית?
הסלמה ביחסים עם טורקיה משרתת היטב את מטרותיו של ראש הממשלה נתניהו. פרשנים רבים כבר הזהירו כי עימות נרחב עם אויבותיה של ישראל סמוך לבחירות ישרת את נתניהו.
בתרחיש קיצוני, עימות כזה עלול להביא לביטול הבחירות; בהנחה שהבחירות כן יתקיימו, הוא עשוי להביא להשבתת הטיסות לארץ ולמנוע הגעה של רבבות ישראלים להצביע בבחירות. מלחמה נוטה לעורר רגשות פטריוטיים, שעשויים להרגיע לזמן-מה את הזעם האדיר של חלק גדול מהישראלים על נתניהו.
נתניהו כבר הוכיח שהאינטרסים האישיים, המשפטיים והפוליטיים שלו חשובים לו בהרבה מאלה של המדינה. הוא האריך בלי סוף את המלחמה בעזה, במחיר חייהם של חטופים, חיילים ואזרחים, כדי לשמור על הקואליציה ועל שלטונו; הוא יזם את המלחמה עם איראן כחצי שנה לפני זמן הבחירות המיועד; לאחר שהמלחמה באיראן ועזה הגיעו למבוי סתום, יש לו אינטרס ליצור חזית נוספת.
שליח הממשל האמריקאי טום בארק תיאר את המהלך הישראלי כ"הסלמה מיותרת" שעשויה "להשתלם היטב לקראת הבחירות".
הליכוד הציבה לאחרונה שלטי בחירות גדולים ופרסמה סרטונים, שבהם מופיע ארדואן לצד מנהיגי איראן וחזבאללה תחת הכותרת "הם רוצים שנתניהו יפסיד. אל תיתנו להם לנצח". המהלך הזה מחזק את הסברה שהמשבר עם טורקיה משמש לצרכים פוליטיים פנימיים, וממקם את המתיחות עם טורקיה במרכז מסע הבחירות של נתניהו.
הם רוצים שנתניהו יפסיד. pic.twitter.com/W5Fpc0NydN
— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) August 17, 2026
לאחר שרשרת המחדלים שהובילה לטבח ב-7 באוקטובר והימשכות המלחמה כמעט שלוש שנים לאחר מכן ללא הכרעות ברורות, נראה בשנים האחרונות שנתניהו מנסה לשמר איום ביטחוני מתמשך כדי לשמר רלוונטיות פוליטית.
האם העימות עם טורקיה מושפע מאנטישמיות של ארדואן?
לפי מחקר של ד"ר ליריה ינרוצ'אק ממכון המחקר JISS, האנטישמיות בטורקיה המודרנית אינה תופעה חדשה: שורשיה החלו כבר בתקופת הרפובליקה הטורקית המוקדמת, כאשר יהודים "נחשבו לקורבנות אנטישמיות בשל סירובם להיטמע בזהות הטורקית-מוסלמית הדומיננטית".
תעמולה נאצית שחדרה לטורקיה בשנות ה-30 וה-40 החריפה את התופעה. הסופר והפעיל האנטישמי הטורקי ג'בט ריפת אטילהאן, שנפגש עם אדולף היטלר, תרגם תכנים אנטישמיים גרמניים לטורקית והפיץ תאוריות קונספירציה על "שליטה יהודית" בכלכלה ובתקשורת, כביכול, ובהן המושג המומצא "דוקטרינת חיים נחום", שהציג דמויות יהודיות היסטוריות כאחראיות, כביכול, לנפילת האימפריה העות'מאנית.
נג'מטין ארבקאן, מייסד תנועת "מילי גורוש" האסלאמיסטית וממוריו הפוליטיים של ארדואן, שילב את תאוריות הקונספירציה הללו באנטי-ציונות פוליטית.
ארדואן, כממשיכו האידיאולוגי, מזכיר שוב ושוב את מה שינרוצ'אק מכנה "חזון ארץ ההבטחה": קונספירציה המציגה את ישראל כאיום קיומי, כביכול, על טורקיה.
לפי ניתוח של מכון ברוקינגס מ-2023, ארדואן הוסיף גם מסגור ציוויליזציוני-דתי. ארדואן מספר בנאומיו על הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני, שסירב להעניק בית לאום ליהודים בארץ ישראל וכינה את היהודים "פולשים צלבנים", ומדמה את עצמו לממשיך דרכו של הסולטאן.
האם העימות עם טורקיה מושפע מפוליטיקה טורקית?
דעת הקהל בטורקיה, גם בקרב החילונים שרובם אינם תומכים בארדואן, מביעה ביקורת חריפה על ישראל בכל הנוגע לסכסוך בין ישראל לפלסטינים. לפי מחקר מבוסס-סקר של אוגור, דמיר ודלמיש מ-2024, 75% ממצביעי מפלגת CHP החילונית-דמוקרטית הביעו תמיכה בפלסטינים, וקרוב ל-92% ממצביעי מפלגת AKP של ארדואן.
לפי סקר של מכון ברוקינגס, כ-54% מהציבור הטורקי תומך בקו הקיצוני של ארדואן כלפי ישראל, עם מעורבות רגשית חזקה בנושא עזה. כלומר, ההזדהות עם הפלסטינים בטורקיה חוצה מגזרים ואידיאולוגיות, אך התמיכה בגישה התוקפנית של ארדואן כלפי ישראל מאפיינת רק כמחצית מהציבור הטורקי, בערך כמו התמיכה בארדואן.
לפי ניתוח שפורסם ב-2024 ב-CNN, ארדואן "מגביר את הלחץ על ישראל ככל שהפופולריות של מפלגתו דועכת" – כלומר, הקצנת הרטוריקה כלפי ישראל משרתת גם צורך פנימי בגיבוש הבסיס השמרני-דתי שלו.
מפלגת AKP השלטת מתמודדת גם עם אתגר משטרי מובהק: ארדואן שוקל להתמודד על כהונה נוספת ב-2028, מהלך שידרוש שינוי חוקתי. עמדה נחרצת כלפי ישראל, ובפרט מיצוב עצמו כמנהיג העולם המוסלמי בנושא הפלסטיני, משרתת את מאמציו לגיבוש תמיכה פוליטית לקראת הצעד הזה.
במילים אחרות, הצגתה של ישראל כאויב מרכזי מאפשרת לארדואן לנצל את היחס האנטי-ישראלי הרווח בחלקים גדולים של הציבור הטורקי כדי לבסס את מעמדו כמנהיג בעל השפעה בעולם המוסלמי ולחזק את בסיס התמיכה שלו. בנוסף, בזכות הקשר החזק שיצר ארדואן עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הוא יכול להחריף את הרטוריקה נגד ישראל מבלי לשלם מחיר מדיני מול ארה"ב.
האם יש סיכוי לשיפור היחסים בין ישראל לטורקיה?
שיפור ביחסים בין שתי המדינות לא נראה באופק הנראה לעין. לפי ניתוח שפרסם GIS Reports, ארדואן ונתניהו "ניצלו ביד אמן את המשבר הדו-צדדי לרווח פוליטי פנימי" – עובדה שהופכת כל פשרה עתידית ליקרה פוליטית עבור כל אחד מהם.
כל עוד ארדואן מחפש לגיטימציה לקראת כהונה נוספת ונתניהו מנהל מערכת בחירות שבה "האיום הטורקי" משרת נרטיב אסטרטגי נוח, לשני הצדדים יש תמריץ פנימי להעצים ולא לצנן את המשבר. אך כיוון שארדואן ונתניהו הם גם הגורמים העיקריים להחרפתו, הרי שהחלפת הממשלה בישראל, או שינוי פוליטי בטורקיה, או שניהם, יכולים ליצור פתח לצמצום העימות.
גורם טורקי בכיר שהתראיין ל-Turkish Minute אמר ש"חידוש היחסים אפשרי 'אם תנאי עזה יתמלאו' – אך הגדרת "תנאים" זו נותרת מעורפלת בכוונה.
שר החוץ הטורקי חאקאן פידאן טען לאחרונה שהמשבר הנוכחי "מותנה, לא מבני" – כלומר תלוי במדיניות ולא בזהותו של המנהיג: "הבעיה היא לא עם ישראל, אלא עם המדיניות שלה, ובעיקר הגישה לעזה", כך אמר, תוך שהוא מציב את סיום המלחמה בעזה כתנאי מרכזי לחידוש הקשרים, יותר מאשר את זהות ראש הממשלה הישראלי.
למרות זאת, יש סיכוי שחילופי שלטון בישראל ישנו את כיוון היחסים. יש תקדים מוכח לכך בשנים האחרונות: ב-2021, בתקופה הקצרה בה ראש הממשלה היה נפתלי בנט, החל תהליך של שיקום היחסים. לאחר כארבע שנות קיפאון דיפלומטי, וכ-20 חודשי מגעים דיפלומטיים עקרים, ישראל וטורקיה החזירו את שגריריהן לתפקידם באוגוסט 2022. זאת, למרות שבנט שייך לימין ולא שינה את עמדות ישראל בתחום הפלסטיני.
החלפת ממשלה בישראל עשויה לפתוח צוהר לשיפור יחסים עם טורקיה. ישראל אינה חייבת לבחור בין ויתורים ביטחוניים לבין עימות עם טורקיה. היא יכולה להמשיך לפעול נגד התבססות צבאית טורקית המאיימת עליה בסוריה, ובמקביל לפתוח ערוץ הידברות ישיר עם אנקרה, לקבוע מנגנוני מניעת התנגשות בסוריה ולשמר את האפשרות לחידוש הקשרים הכלכליים והתיירותיים.
במקביל, האינטרס הישראלי הוא לחדש את המאמץ להסכם עם ערב הסעודית ומצרים ולבנות מסגרת אזורית רחבה יותר, שבה ישראל וטורקיה מתחרות היכן שהאינטרסים שלהן מתנגשים – אך משתפות פעולה היכן שהאינטרסים שלהן חופפים.
שאלות נפוצות
מה גרם לתקיפה הישראלית בסוריה באוגוסט?
לשכת ראש הממשלה טוענת כי הסיבה הייתה חשש ישראלי שטורקיה מתכננת למקם כוחות, כלי טיס בלתי-מאוישים ומערכות הגנה אוויריות בבסיס אבו א-דוהור, מה שהיה פוגע בחופש הפעולה האווירי הישראלי מעל סוריה.
עם זאת, טורקיה מתבססת בסוריה כבר זמן רב, ולנתניהו יש אינטרסים ברורים מאוד בהסלמת הסכסוך עם טורקיה.
מתי החלה ההידרדרות ביחסי ישראל–טורקיה?
נקודת המפנה הייתה בינואר 2009" בזמן מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, והמשבר החריף דרמטית במאי 2010 בעקבות אירוע ההשתלטות של חיל הים על הספינה "מרמרה".
האם טורקיה וישראל עדיין סוחרות זו עם זו?
כמעט ולא. הסחר הופסק כמעט לחלוטין; טורקיה הפסיקה רשמית את הסחר עם ישראל במאי 2024, ומתנה את חידושו בהפסקת אש קבועה בעזה.
האם ארדואן אנטישמי, או שהעוינות שלו פוליטית בלבד?
לפי מחקרים אקדמיים, מדובר בשילוב: רטוריקה הנשענת על תאוריות קונספירציה אנטישמיות היסטוריות, יחד עם חישוב פוליטי-אלקטורלי ברור.
האם נתניהו מנצל את המשבר עם טורקיה לצרכים פוליטיים ומחריף אותו?
כן. נתניהו שואף למלחמה אזורית לקראת הבחירות, ויש סיבות טובות מאוד להניח שהוא יוזם הסלמה עם טורקיה כפי שיזם את המלחמה הכושלת עם איראן. השלט של הליכוד הממקם את ארדואן עם גדולי אויבי ישראל מחזק את הטיעון שנתניהו רואה בהחרפת היחסים הון פוליטי לחיזוק הבסיס האלקטורלי שלו, ואולי גם להרגיע את הזעם ולחדש חלק מהתמיכה של הציבור הרחב.
יעל אמתי היא רפואה נוירולוגית וחוקרת המוח, פרופ' אמריטה של אוניברסיטת בן גוריון ומתעניינת בגיאו-פוליטיקה. אם לשניים וסבתה לשישה.



תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו