בג"ץ מעולם לא סגר תחנת רדיו בגלל תוכן השידורים שלה

בקצרה

• פעילי ימין טוענים שהרשויות "סגרו תחנות רדיו המזוהות עם הימין ממניעים פוליטיים", כביכול. טענה זו אינה נכונה: הן נסגרו בשל עבירות על החוק.
• רדיו "קול חי" ו"קול ברמה" קיבלו אישור לשדר בלי מכרז בהתערבות שר התקשורת קרעי. הרשות השנייה קבעה שההחלטה התקבלה בחוסר סמכות.
• השלטונות בישראל סוגרים תחנות רדיו פיראטיות רבות, לעתים עשרות בשנה. ערוץ 7 לא יוצא דופן בכך שנסגר, אלא בכך שפעל 15 שנה בלא רישיון.
• בג"ץ הורה ב-2003 לבטל את החוק שהסדיר את פעילות ערוץ 7.
• בעקבות ביטול החוק, הערוץ נסגר. זאת, כיוון שפעל לא כדין ושדיווח ששידר "מהים בלבד" תוך הסתרת העובדה ששידר מהיבשה. 
• נתניהו ניסה בזמנו להעניק לערוץ 7 מעמד חוקי בהליך מהיר ולא תקין.

שידורי הרדיו בישראל מתנהלים במסגרת רישיונות וזיכיונות שמעניקים משרד התקשורת והרשות השנייה במסגרת חוק הבזק וחוק הרשות השנייה. זאת, כדי להסדיר את השימוש בתדרי הרדיו, שהם משאב ציבורי מוגבל, ולמנוע הפרעות בין תחנות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התקשורת שלמה קרעי בכנסת, 1 במאי 2023 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

תחנות רדיו חרדיות וכאלה המזוהות עם הימין הקיצוני: "קול חי", "קול ברמה" וערוץ 7, פעלו ופועלות באופן שמנוגד לנהלים. זו הסיבה שננקטו נגדן הליכים. פעילי ימין טוענים שמדובר כביכול ב"רדיפה", אך טענה זאת אינה נכונה. תחנות חרדיות וכאלה המזוהות עם הימין אינן היחידות שנסגרו או שננקטו נגדן הליכים; ההליכים נעשו בשל עבירות על החוק בלא כל קשר לתוכן השידורים שלהן. 

תחנת הרדיו ערוץ 7 שידרה בעבר במשך 15 שנה – מאז הקמתה ב-1988 עד עד 2003 – ללא רישיון וללא זיכיון, כתחנה פיראטית. למרות זאת, משרד התקשורת לא פעל לאכוף את החוק על התחנה.

ראש הממשלה דאז (והיום) בנימין נתניהו התחייב ב-1997 לשותפיו הקואליציוניים מהימין הקיצוני לתת לתחנה מעמד חוקי.  ב-1999 העבירה הכנסת תיקון לחוק הבזק שלמעשה נתפר למידותיה של התחנה. ב-2002 הורה בג"ץ לבטל את התיקון לחוק, כיוון שהתחנה שידרה שלא כדין. בעקבות הפסיקה, סגרה הממשלה את התחנה, והמפעילים שלה הורשעו בפלילים.

בשנה שעברה, קרא שר התקשורת שלמה קרעי לאפשר לרדיו "קול חי" ו"קול ברמה" לפעול. מיד לאחר מכן, הרשות החליטה להקצות להם תדרים ללא מכרז.

האם יש תחנות רדיו שקיבלו תדרי שידור בלי מכרז?

ביוני 2025 ביקש שר התקשורת שלמה קרעי ממועצת הרשות השנייה לאפשר לתחנות רדיו אזוריות לשדר מחוץ לאזור הזיכיון שלהן. זאת, לטענתו, "בגלל שהמאזינים צריכים לשמוע את התרעות פיקוד העורף".

בעלי ערוץ 14 ורדיו "קול חי", מיכאל מירילשוילי, באירוע ב-2019 (צילום: באדיבות EAJC)

מייד בעקבות זאת, קיבלו תחנות הרדיו החרדיות "קול ברמה" ו"קול חי" אישור לשדר כמעט בכל הארץ במשך 30 יום, בלא מכרז ובלא הליך תחרותי. "קול ברמה" נמצאת בשליטת צבי עמר, המקורב לרב מאיר מאזוז המקורב לקרעי, ו"קול חי" – בשליטת יצחק מירילשוילי, שהוא גם בעלי ערוץ 14. 

היועץ המשפטי של הרשות השנייה, עורך הדין אופיר ביתן, כתב שההחלטה להעניק את התדרים התקבלה "בחוסר סמכות", שנפלה בה "שורה ארוכה של פגמים מהותיים היורדים לשורש ההליך", ושאין להסתמך עליה ואין לפעול לפיה.

ההטבה לא הסתיימה בתום 30 הימים. במרץ השנה שוב קיבלה מועצת הרשות השנייה החלטה דומה. עמותת "הצלחה" וארגון "לובי 99" עתרו נגד ההחלטה לבג"ץ, בטענה שהתקבלה בחוסר סמכות ובניגוד לחוק הרשות השנייה, ושהיא יוצרת יתרון תחרותי בהקצאת משאב ציבורי מוגבל.

בתחילת מאי הוציא בג"ץ צו ביניים שהורה לוועדת התדרים לנמק מדוע לא תבטל את הרחבת אזור השידורים של "קול חי", "קול ברמה", "רדיו א-שמס" ורדיו נאס.

שדרן הרדיו החרדי דודי שוומנפלד, 1 ביולי 2009 (צילום: יעקב נאומי, פלאש 90)

שבוע לאחר מכן חתם קרעי על צווים שמאפשרים את המשך ההיתר המורחב. הפרקליטות מסרה לבית המשפט שהשר חתם בלי בסיס בחוק ועשה זאת זמן קצר אחרי שקיבל את עמדתו המעודכנת של פיקוד העורף, ולפיה אין הצדקה ביטחונית להמשך הענקת ההיתרים. לפי הפרקליטות, רצף האירועים "נראה כמתוכנן לעקוף את החלטת בית המשפט ומהווה הפרה בוטה של החוק".

במקביל, מתקדם מסלול ההכשר החוקי. ב-29 ביוני אישרה מליאת הכנסת בקריאה ראשונה, ברוב של 47 מול 29, את הצעת החוק של אלי דלל (הליכוד) ואחמד טיבי (חד"ש-תע"ל) שמאפשרת שידורי רדיו מסחרי ללא הגבלה גאוגרפית, ולפיה הרישיונות יינתנו במכרז פומבי לתקופה של 15 שנה.

ב-2023 הזהיר המכון הישראלי לדמוקרטיה מפני תזכיר חוק שביקש להסמיך את שר התקשורת לאשר שידור ארצי בשעת חירום, בנימוק שהוא מעביר לדרג הפוליטי סמכות של רגולטור עצמאי. נראה כי האזהרה התממשה.

האם ערוץ 7 היה תחנת הרדיו היחידה שנסגרה בישראל?

פעילי ימין ואנשי תקשורת המזוהים עם הימין הקיצוני טוענים שהרשויות מנהלות, כביכול, "רדיפה" נגד תחנות רדיו המזוהות עם הימין, ושה"רדיפה" הזאת הייתה הסיבה לסגירת רדיו ערוץ 7.  

בנימין נתניהו ואריה דרעי ב-1997 (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

כך, למשל, כתב בעבר העיתונאי ישי פרידמן באתר ערוץ 7 כתבה שסיפרה על רדיו ערוץ 7, ובה נטען שהתחנה נסגרה כיוון ש"גורמים פוליטיים רדפו אותה", כביכול. יצחק סילמן כתב באותו אתר טור שבו טען ל"רדיפה" של אתרי ימין, ביניהם "קול חי", ערוץ 14 ותחנת הרדיו ערוץ 7, וחזר על הטענה המטעה, לפיה רדיו ערוץ 7 נסגר במסגרת "רדיפה".

במציאות, ערוץ 7 נסגר כיוון שהיה תחנת רדיו פיראטית – תחנה שפעלה בלא שקיבלה זיכיון ורישיון כחוק. והיא אחת מתחנות פיראטיות רבות שנסגרו בעבר, בעיקר במאה הקודמת, בעידן שלפני התקשורת האינטרנטית, שבו הרדיו מילא תפקיד מרכזי יותר מאשר היום ולכן מספר תחנות הרדיו היה גדול יותר.

בשנות ה-90, השידור הפיראטי היה תופעה רחבה ומשרד התקשורת היה עסוק באכיפה רחבה ושוטפת, מכיוון שספקטרום התדרים לשידור ערוצי רדיו הוא מוגבל ומשרד התקשורת אחראי לאפשר ולבקר את השימוש בו.

לפי דוח מרכז קשב על הרדיו הפיראטי בישראל מאפריל 1998, שנשען על נתונים שמסרה שרת התקשורת דאז לימור לבנת, ב-1997 לבדה סגר משרד התקשורת 54 תחנות רדיו פיראטיות והגיש כ-100 תלונות למשטרה בנושא. לפי הדוח, ערוץ 7 לא נכלל ברשימת התחנות שנסגרו.

בנימין נתניהו ויעקב ברדוגו. תצלום ארכיון מיוני 1998 (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

בדוח נכתב כי בירושלים לבדה פעלו 31 תחנות פיראטיות, שש מהן מסחריות וכל השאר חרדיות. ב-2002 דווח כי בישראל פעלו יותר מ-150 תחנות פיראטיות, כשליש מהן בעלות אופי דתי-יהודי.

מנגנון האכיפה היה מקצועי: איתור התחנות הוטל על אגף הספקטרום האלקטרומגנטי במשרד התקשורת, וממנו עבר הטיפול למשטרה. הקריטריון היה אחד: שידור בתדר שלא הוקצה. ערוץ 7 ענה על הקריטריון הזה.

לפי דוח מרכז קשב, בשונה מתחנות אחרות, ערוץ 7 נהנה בזמנו מ"גיבוי פוליטי ברמה הגבוהה ביותר". נעשה ניסיון לסגור את התחנה ביולי 1995, במהלך כהונתה של שולמית אלוני (אז מנהיגת מרצ) כשרת התקשורת. המשדרים נתפסו ונסגרו בצו בית משפט, אך אחרי שבוע אחד של הפסקה חידשה התחנה את שידוריה בעקבות התגובות הפוליטיות.

ב-1997 התחייב נתניהו – שהיה גם אז ראש הממשלה – בפני חברי כנסת מהימין לתת לערוץ 7 מעמד חוקי "בתוך שלושה חודשים". שרת התקשורת דאז בממשלת נתניהו, לימור לבנת, הצדיקה את המהלך ואמרה: "מגיע ללמעלה מ-150 אלף המתנחלים שגרים בשטחים ערוץ רדיו משלהם מסיבות ביטחוניות".

לימור לבנת בקמפיין הבחירות של הליכוד ב-1996, מתוך הסרט "היועץ – הסיפור של ארתור ג'יי פינקלשטיין" של הבמאי עדו צוקרמן והמפיק אסף פרץ

ביולי 1997 אמרה לבנת בכנסת ש"ספינת השידור (של ערוץ 7) עוגנת מחוץ למים הטריטוריאליים (של ישראל)". לבנת אמרה זאת בהסתמך על חוות דעת של הייעוץ המשפטי במשרדה, אף שצילומי מכ"ם וצילומי אוויר שהיו במשרד הראו שהיא נמצאה כקילומטר וחצי בלבד מחוף אשדוד (כלומר, בתוך המים הטריטוריאליים).

מסקנת מרכז קשב הייתה ש"הפעילות הלא מופרעת של ערוץ 7, בגיבוי ראש הממשלה (נתניהו) ושרת התקשורת, הפכה אכיפה נגד תחנות אחרות לאפליה קשה על רקע פוליטי".

ב-1999 – עדיין בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו – העבירה הכנסת תיקון לחוק הבזק ולפיו מי שהפעיל במשך חמש שנים רצופות תחנת שידור שנקלטת ברוב שטחי המדינה ייחשב כמי שקיבל רישיון לפי חוק הבזק וזיכיון לפי חוק הרשות השנייה.

חמש עתירות הוגשו נגד התיקון לחוק, והוא הוקפא. ב-2002 פסל בג"ץ את התיקון לחוק משום שהוא העניק רישיון וזיכיון בלי מכרז ובלי מנגנון שוויוני. הנימוק לפסילה לא נגע בשום צורה לתכנים הפוליטיים של התחנה.

שופטי בית המשפט העליון תיאודור אור, אהרון ברק ודב לוין בבית המשפט העליון הישן במגרש הרוסים בירושלים, 26 באוגוסט 1992 (צילום: זיו קורן/לע"מ)

השופט תיאודור אור כתב בפסיקתו ש"הכוונה להכשיר את ערוץ 7 דווקא, כערוץ המשדר לאוכלוסייה ייעודית, תומכת בתכלית ראויה של ייצוג תקשורתי פלורליסטי".

אור כתב בפסיקה: "אמות מידה אלה, של קיום שידורי רדיו במשך חמש שנים, כלל אינן מכוונות לאתר קבוצות אוכלוסייה בעלות צרכים מיוחדים". על ההוראה נקבע שהיא "נותנת פרס למי שפעלו שלא כדין, ובכך מהווה פגיעה קשה בשלטון החוק".

היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין, שלא היה עותר, הצטרף לעמדת העותרים. הוא הצביע על פגמים בהליכי החקיקה, פגיעה שלא כדין בחופש העיסוק ופגיעה בשוויון המגיעה כדי פגיעה בכבוד האדם. בעקבות הפסיקה, הערוץ נותר ללא חוק שהסדיר את פעילותו, והוא נסגר.

מי הגיש את העתירות שהביאו לסגירת ערוץ 7? 

בין העותרים נגד החוק שהסדיר את פעילות הערוץ היו חברי כנסת ממפלגות השמאל ועמותה אזרחית למנהל תקין. הוגשו עתירות בשם מרבית התחנות שהיוו אז את שוק הרדיו האזורי. המדינה חולקה באותו זמן ל-11 אזורי שידור וניתנו עד אז 14 זיכיונות לרדיו אזורי; 13 מתוכן עתרו נגד התיקון, מתוך מניע מסחרי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לבטחון פנים אביגדור קהלני במליאת הכנסת בירושלים. 1 בנובמבר 1998 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

העותרות ביקשו את ביטול התיקון לחוק הבזק, או לחלופין, שאם התיקון לא יבוטל אזי תבוטל ההגבלה הגאוגרפית על שידוריהן, שזיכיונן יוכרז לתקופה בלתי מוגבלת, שיוחזרו להן דמי הזיכיון והתמלוגים ששילמו, שתבוטל חובתן בתשלומים נוספים לרשות השנייה, שישוחררו הבטוחות שהפקידו, ושהמדינה תפצה אותן על נזקיהן.

במילים אחרות, מי ששילמו על זיכיון התנגדו לכך שערוץ מתחרה – ערוץ 7 – קיבל אותו בחינם.

מתי ולמה הפסיק ערוץ 7 לשדר?

ערוץ 7 שידר במשך 15 שנה – מהקמתו ב-1988 עד עד לסגירתו ב-2003 – למרות שלא הוסדר מעמדו החוקי, כלומר, באופן פיראטי, ולכן הוא נסגר ב-2003 (הכנסת אמנם העבירה ב-1999 חוק שנועד להסדיר את פעילותו באופן רטרואקטיבי, אך בג"ץ הקפיא את החוק בצו ביניים וביטל אותו ב-2002).

במקביל להפסקת השידורים, הורשעו מנהלי הערוץ בהפעלת תחנת שידור ובקיום שידורים ללא רישיון וללא זיכיון בשנים 1995 עד 1998, ומנהל התחנה, יעקב כץ, הורשע גם במתן עדות שקר.

הממצא המרכזי בהכרעת הדין נוגע לגרסה שהתחנה מסרה במשך שנים. ההגנה טענה שהשידורים בוצעו מן הים בלבד, אך בית המשפט קבע שהוכח מעבר לספק סביר כי ערוץ 7 הפעיל מערך משדרים יבשתי בשמונה אתרים, "תוך ניסיון להסתיר את דבר ביצוע שידורי הרדיו האלחוטיים מן היבשה, ויצירת מצג לפיו כל שידורי התחנה מופצים מהמשדרים שבאונייה, ומהם בלבד".

על ההסבר שנתנו הנאשמים, לפיו "השידורים הועברו מהאולפנים בבית אל לספינה בטלפון סלולרי", כביכול, כתב השופט שהוא "נשמע אבסורדי ובלתי מתקבל על הדעת".

עם סגירת תחנת הרדיו עבר ערוץ 7 לפעול כאתר חדשות באינטרנט, והוא פועל עד היום.

שאלות שעולות מן הנושא

האם בג"ץ סגר את ערוץ 7 בגלל שפסל את התוכן שלו?

לא. בית המשפט לא דן בתוכן שידורי ערוץ 7, אלא בעובדה ששידר במשך שנים בלי רישיון ובתיקון לחוק הבזק שהעניק לו מעמד חוקי בדיעבד למרות העבירה.

פסק הדין קיבל את התכלית של מתן ייצוג לאוכלוסייה ייעודית, וקבע שהכוונה להכשיר את ערוץ 7 דווקא תומכת בתכלית ראויה. מה שנפסל הוא האמצעי: הקצאת רישיון וזיכיון בלי מכרז, על בסיס חמש שנות שידור בלתי חוקי. התחנה עצמה המשיכה לשדר באופן פיראטי עוד שנה וחצי אחרי פסק הדין.

שר התקשורת שלמה קרעי בוועדה לקידום חוק התקשורת, 16 בדצמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

האם הרדיו החרדי הוצא מן המרחב הציבורי?

לא. קול חי וקול ברמה מחזיקות ברישיונות תקפים של הרשות השנייה עד 2029. בשנים האחרונות הרישיונות אף קיבלו הרחבות. השאלה הפתוחה לגביהן היום אינה אם הן פועלות, אלא באיזה מסלול הן מקבלות את ההיתר לפעילותן.

האם קיים דפוס עקבי אחד של השמאל נגד תקשורת ימנית?

לא. קיים דפוס כמעט הפוך: אכיפה רחבה של החוק על עשרות תחנות רדיו פיראטיות, לצד מהלכים פוליטיים-רגולטוריים שנעשו דווקא לטובת תחנות המזוהות עם הימין: ערוץ 7 בעבר, וערוץ 14, "קול חי" ו"קול ברמה" כיום. 

מקורות

מרכז קשב, "הרדיו הפיראטי בישראל, תקשורת אלטרנטיבית או סכנה לדמוקרטיה?", אפריל 1998

בג"ץ 1030/99 ח"כ חיים אורון ואח' נ' יושב ראש הכנסת, פסק דין מ-26.3.2002

ת"פ (שלום ירושלים) 4830/98 מדינת ישראל נ' יעקב כץ ואח', הכרעת דין מ-20.10.2003

"גלובס", ההרשעה בהפעלת ערוץ 7 ובעדות שקר, אוקטובר 2003

"הארץ", היקף הרדיו הפיראטי בישראל, 21.10.2002

אתר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, תחנות הרדיו האזוריות ותוקף רישיונותיהן

המכון הישראלי לדמוקרטיה, חוות דעת על הפיכת תחנות הרדיו האזוריות לארציות, דצמבר 2023

"כלכליסט", עמדת היועץ המשפטי של הרשות השנייה על ההרחבה הארצית, יוני 2025

"וואלה", עתירת עמותת הצלחה ולובי 99 נגד ההרחבה, מרץ 2026

"כלכליסט", עמדת הפרקליטות על צווי שר התקשורת, מאי 2026

הודעת דוברות הכנסת על אישור שידורי רדיו מסחרי ללא הגבלה גאוגרפית, 29.6.2026

אדוה לוטן היא יועצת אסטרטגיה וארכיטקטורה עסקית במקצועה, מתמחה באדפטציה של ארגונים לעידן הדיגיטלי, מרצה ומנחה. בעבר מנכ"לית ויו"ר עמותת "מדעת – למען בריאות מושכלת", העוסקת בקידום קבלת החלטות בריאותיות על בסיס מידע אמין