דעת מיעוט העם הנבחר נגד העם הבוחר

"אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות".

כך מתפייטים מיליוני יהודים בימי החגים האלה. מילים עתיקות, אהובות וכל כך שגורות עד שהמשמעות הנוראה שלהן אבדה לגמרי. הרי תפילה אינה רק אוסף יפה של מילים, היא בית הגידול של התודעה. ומה שחוזר על עצמו דור אחר דור, בכל חג וטקס, הופך בסופו של דבר למערכת הפעלה של הנפש החברתית והפוליטית.

כך, מן המילים האלה ממש, צמחה תפיסת העליונות היהודית בת זמננו ותורות הגזע הנובעות ממנה.

תפילה היא בית הגידול של התודעה. מה שחוזר על עצמו דור אחר דור, הופך למערכת הפעלה של הנפש החברתית והפוליטית. כך, מהמילים "אתה בחרתנו", צמחה תפיסת העליונות היהודית בת זמננו

פעם זה היה אחרת. במשך אלפי שנות הגלות הייתה לתודעת הבחירה חשיבות עצומה. היא שמרה את הראש היהודי מעל גלי ההשפלות והרדיפות. היא העניקה תחושת מטרה וערך ליהודי המופלה וחסר הכוח.

שום צורר לא יכול היה לשלול מהמאמין היהודי את מקומו בפני האלוהים. דורות של יהודים לחשו לעצמם: הם משפילים אותנו בעולם הזה אבל אנחנו נבחרי הבורא בעולם הבא, למענו שווה כל הסבל הזה. אתם שולטים בהווה ולנו מובטח העתיד. במובן הזה, תודעת הבחירה הייתה מנגנון הישרדות אמוני מופלא.

אלא שמה שהגן על מיעוט נרדף פג תוקף כשהפך לתעודת הזהות של שלטון הרוב היהודי בישראל. מה שסייע ליהודי חסר הכוח לשמור על כבודו, נעשה מסוכן כאשר לאותו יהודי יש מדינה, צבא, משטרה, מערכת משפט ושליטה אלימה על בני אדם אחרים. בישראל יצא שד התודעה הדתית מדפי הסידורים ושוב אינו מבחין בין טוב לרע. בישראל של העת הזו משמעות ה"עם הנבחר" נוראה; היא האמא של כל האפליות, המקור של אלימות הצבא והמתנחלים, גזל, רצח ושלילת חירויות יסוד ממיליוני פלסטינים.

וזאת רק ההתחלה. אין שום דרך ליישב את הסתירה המהותית בין מדינה המופעלת עם מערכת הפעלה של "נבחרות" למדינה המגדירה את עצמה כדמוקרטיה של "בוחרים". בדמוקרטיה כולם שווים בכל דבר, בנבחרות האחד למעלה והשני תחתיו. שום ניסוח חלקלק וחמקמק של "יהודית ודמוקרטית". לא יגשר על פני התהום הזו.

אין דרך ליישב את הסתירה המהותית בין מדינה עם מערכת הפעלה של "נבחרות" למדינה המגדירה את עצמה כדמוקרטיה של "בוחרים". בדמוקרטיה כולם שווים בכל דבר, בנבחרות האחד למעלה והשני תחתיו

מקור הסמכות של הדמוקרטיה צומח מלמטה, מכלל האזרחים המעניקים סמכות לריבונות ולשלטון. ולעומת זאת מקור הסמכות של "הבחירה" מתחיל מלמעלה. מאלוהים, דרך פרשניו, מסיתיו ועד למאמינים ומדינתם.

בדמוקרטיה לכל אדם קול שווה. אצל "העם הנבחר" יש קולקטיב של בני ברית בעלי זכויות יתר וכל השאר שגורלם אפליה והדרה. הנבחרים שהארץ הובטחה להם והאחרים החיים עליה כנחותים.

התשובה הישראלית לסתירה בין בחירה לבחירות היא רמייה. אחיזת עיניים שעל פיה אפשר גם וגם, כמו מבצע בסופרמרקט. גם עליונות יהודית וגם שוויון אזרחי. זה לא עובד. חוקי ההגירה וההתאזרחות, חלוקת הקרקעות, התקציבים, התכנון, השפה הציבורית והיחס לאזרחים הפלסטינים חושפים כולם את אותו סדר עמוק. היהודי, גם אם רק אתמול היגר הנה, הוא בעל הבית – והפלסטיני שמשפחתו חיה כאן דורות רבים הוא רק אורח זמני.

"עם נבחר" ו"עם בוחר" הם שני עקרונות מתנגשים. לא שני ניסוחים של אותו רעיון. וכאשר הם מתנגשים, כפי שקורה בישראל שוב ושוב, הנבחרות היהודית תמיד מביסה את הבחירה הדמוקרטית.

חובה לדייק שני דיוקים:

1

לאורך כל הדורות הבחינו הפרשנים בבעייתיות הזו וניסו להפוך את הבחירה מגנטיקה משובחת יותר של נבחרי האל היהודים למשהו אחר. לאחריות נוספת שאותה לוקחים על עצמם היהודים. נבחרנו כדי לשאת באחריות לתיקון קלקוליו של העולם.

אבל בישראל של השנים האלה מוכח שהפרשנויות הרומנטיות האלה מתרסקות על קרקע המציאות. שהרי אנחנו, יהודיו של האל, אחראים ללא מעט מקלקוליו של העולם. ודווקא הפירושים הבעייתיים ביותר הם אלה שמושכים את לב ההמונים ומפעילים אותם.

מקור הסמכות של הדמוקרטיה צומח מלמטה, מכלל האזרחים המעניקים סמכות לריבונות ולשלטון. ולעומת זאת מקור הסמכות של "הבחירה" מתחיל מלמעלה. מאלוהים, דרך פרשניו, מסיתיו ועד למאמינים ומדינתם

2

אמונתו הפרטית של אדם היא לא בעיה. אסור למדינה דמוקרטית למשטר את התפילות של אזרחיה. מי שמאמין שאלוהים בחר בו רשאי להמשיך ולהאמין בכך בביתו, בבית הכנסת ובקהילתו. הבעיה מתחילה כאשר החוויה הדתית הפרטית נעשית עיקרון חוקתי כללי. וכאשר הדתיות הזו מקבלת כוח משטרתי, צבאי ומשפטי הסוף בלתי נמנע.

*  *  *

לפני עשרות שנים שינינו בבית את נוסחי התפילה. אנחנו לעולם לא אומרים "כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים", אלא "כי בנו בחרת עם כל העמים". זהו תיקון אישי הכרחי, אבל לא פתרון לבעיית היסוד. השינוי הנדרש כאן עמוק יותר משרפת ספרים או מחיקת תפילות.

הקמת מדינת ישראל, וההבנה שמרבית העם היהודי חיה בעולם הדמוקרטי, מחוץ לסכנות ההיסטוריות של דורות העבר, מחייבת גם שינוי במנגנוני הזהות והשייכות. מנבחרות לשוויון אזרחי, מבדלנות להשתלבות במרחבים התרבותיים הפתוחים.

לכן יש לקרוא את הטקסטים, להבין מה הם עשו למעננו בעבר, ולהכיר במה שהם מעוללים לנו בהווה. יש להודות שתודעה שהייתה מקור של נחמה בגלות נעשתה מקור של סכנה בריבונות. ובעיקר, יש לבחור מהאוצר התרבותי היהודי יסודות אחרים שעליהם אפשר לבנות חיים משותפים.

והיסודות האלה קיימים:

"חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהֹוָה".

מקורה ביהדות שאינה מקדשת את ההבדל אלא מבטלת אותו. תרבות שיכולה להיות ייחודית בלי להיות עליונה, ועם יכול לאהוב את עצמו בלי להפחית מערכם של אחרים.

מי שמאמין שאלוהים בחר בו רשאי להמשיך ולהאמין בכך בביתו, בבית הכנסת ובקהילתו. הבעיה מתחילה כשהחוויה הדתית הפרטית נעשית עיקרון חוקתי כללי וכשהדתיות הזו מקבלת כוח משטרתי, צבאי ומשפטי

עם בוחר יכול להיות יהודי. עם נבחר, כאשר נבחרותו הופכת לדורסנות שלטונית, לא יכול להיות דמוקרטי. אם ברצוננו להציל את הדמוקרטיה הישראלית, עלינו להיפרד מן התביעה להיות עליונים על כל הגויים. לא מפני שחדלנו להיות יהודים, אלא מפני שהגיעה העת להיות יהודים שאינם זקוקים לנחיתותם של אחרים כדי להעניק משמעות לזהות של עצמנו.

אברהם (אברום) בורג הוא סופר, מורה, לומד ופעיל פוליטי. לשעבר חבר כנסת, יושב ראש הכנסת ה-15 ויושב ראש הסוכנות היהודית. בורג רץ מרתונים, נאבק, מיעוט ואופטימי.