אנשים נוטים תמיד לחשוב שהתקשורת מוטה נגד הצד שלהם

בקצרה

• "אפקט התקשורת העוינת" היא תופעה פסיכולוגית מתועדת: תומכים ומתנגדים בסוגיות שנויות במחלוקת תופסים כתבות כמוטות נגד הצד שלהם.
• התופעה דווחה לראשונה במחקר מ-1985 של ואלון, רוס ולפר, שמצא את אותו דפוס בקרב צופים פרו-ישראלים ופרו-פלסטינים שצפו בשידורי חדשות זהים.

• ניתוח של 34 מחקרים על פני יותר משני עשורים  מצא שהאפקט חוזר ומופיע, ומתחזק ככל שהצופה מעורב יותר באופן אישי בנושא הנדון בשידור.
• פוליטיקאים ואישי ציבור, במיוחד מהימין, מצהירים כי התקשורת עוינת את עמדתם. 
• מחקר אמריקאי חדש מצא כי שיחה עם אנשים בעלי דעה דומה, המתקיימת ברשתות החברתיות, מרחיבה את התופעה.

פוליטיקאים מהקואליציה, דוברים של הממשלה ותומכים שלה משמיעים לעתים קרובות בשיח הציבורי את הטענה שהתקשורת "מוטה שמאלה", כביכול.

כך, למשל, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בעדותו במשפט שבו הוא נאשם, בין השאר, בהצעה לקבלת שוחד תוך ניסיון להתערב בתכני העיתון "ידיעות אחרונות" כי "תכני העיתון מכוונים נגדי". בנאום בכנסת האשים את מה שכינה "ערוצי התבהלה" בטלוויזיה כי הם פועלים, כביכול, כדי לפגוע במדיניותו.

שר התקשורת שלמה קרעי הצהיר כי חוק השידורים שהעביר בכנסת מיועד "לפרק את מונופול השמאל על התודעה". העיתונאי ינון מגל מערוץ 14 מכנה ערוצים אחרים "ערוצי התבהלה של השמאל".

לאנשים רבים בימין – גם אלה שלא מאמינים לכל מילה של נתניהו או קרעי – נדמה שהטענות הללו נכונות. זאת, אף שלא נמצא להן בסיס במחקרי תקשורת. 

שר התקשורת שלמה קרעי בוועדה לקידום חוק התקשורת, 16 בדצמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בשמאל יש לא מעט אנשים הבטוחים שהתקשורת "מוטה לצד הממשלה ובעלי ההון". ישראלים רבים בטוחים שהתקשורת העולמית, ואפילו הישראלית, מוטה נגד ישראל ולטובת הפלסטינים; ואילו רבים בעולם הערבי והמוסלמי בטוחים שהתקשורת המערבית מוטה בעד ישראל. מחקרים מצאו שלפחות כלי התקשורת המרכזיים בעולם, כמו CNN או ה"ניו יורק טיימס", אינם מוטים נגד ישראל. 

אבל מחקרים רבים ומקיפים מראים שאנשים רבים כן נוטים למצוא הטייה בסיקור חדשותי ללא קשר לשאלה אם הסיקור עצמו היה מוטה בפועל.

לפי המחקרים הללו, אנשים שלוקחים צד בעימות או סכסוך נוטים תמיד לחשוב שהכתבה שהם קוראים, גולשים או צופים בה מוטה נגדם. לעתים, אנשים משני צדדים של עימות צופים באותה כתבה עצמה וכל אחד מהם נוטה לחשוב שהיא מוטה נגדו.

כתבות וכלי תקשורת רבים הם אכן מוטים וחד-צדדיים, אבל לא כולם כאלה, ולא כולם מוטים תמיד לצד אחד. לפי אותם מחקרים, התחושה ש"התקשורת מוטה נגדי" עשויה להופיע גם כאשר הסיקור הוא נייטרלי, וגם אצל מי שהסיקור היה מוטה לטובתו.

גרפיטי שרוסס במהלך הלילה מחוץ למשרדי ערוץ 13 בתל אביב. 19 בנובמבר 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

מדוע אנשים משני צדדים שונים רואים כתבה כמוטה נגדם?

ספרות המחקר מצאה תופעה המכונה Hostile Media Perception ("תפיסת התקשורת העוינת"): המצב שבו אנשים משני צדדים בסכסוך, או סוגיה שנויה במחלוקת – שנחשפים לאותו סיקור תקשורתי בדיוק – תופסים אותו כמוטה נגד הצד שלהם.

ההדגמה הראשונה לכך מגיעה ממחקר של רוברט ואלון, לי רוס ומארק לפר שנערך ב-1985 – שעסק באחד הסכסוכים הידועים והטעונים ביותר בעולם: הסכסוך בין ישראל לפלסטינים.

המחקר בדק צופים פרו-ישראלים ופרו-פלסטינים שצפו באותו שידור חדשות על מלחמת לבנון הראשונה. שני הצדדים חשבו כי הסיקור באותו שידור היה מוטה נגדם, בדפוס ראי: מי שתמך בישראל ראה את התוכן כיותר אנטי-ישראלי, ומי שתמך בפלסטינים ראה את התוכן כיותר פרו-ישראלי – באותה כתבה בדיוק.

ההסבר לתופעה מתחיל בפסיכולוגיה, לא בפוליטיקה. מחקר מאוחר יותר של לי רוס ושל אנדרו וורד מ-1996 מתאר תופעה שהוגדרה כ"ריאליזם נאיבי" ("naive realism"): ההנחה שכל אחד מאיתנו חווה את הפרשנות שלו למציאות כתיאור ישיר ואובייקטיבי שלה, לא כזווית ראייה.

כפועל יוצא, כל אחד מאיתנו סבור שאדם סביר שנחשף למידע זהה יגיע לאותן מסקנות, ולפיכך הצד השני הוא מוטה, חסר מידע או לא רציונלי.

העימות הראשון בין הנשיא ג'ו ביידן לנשיא לשעבר דונלד טראמפ, 28 ביוני 2024 (צילום: AP Photo/John Bazemore)

התופעה תועדה בפורמט טקסט כתוב ובסוגים שונים של מדיה. מחקר מאוחר יותר על אותו נושא מצא את אותו דפוס גם בסדרת תמונות מאוזנת: תומכי כל צד ראו אותה כמוטה לטובת הצד השני.

המחקרים לא נשענים על מקרה בודד. מטה-אנליזה של הנסן וקים מ-2011, שריכזה 34 מחקרים שנעשו על פני יותר משני עשורים ובהקשרים שונים, מצאה שהאפקט חוזר ומופיע בעוצמה בינונית. מבין הגורמים שנבדקו, רק מידת המעורבות האישית בנושא נמצאה משמעותית: ככל שהצופה מעורב יותר, התחושה ש"הסיקור מוטה נגדו" מתחזקת.

מחקר מ-2001 (של גינתר וצ'יה) הראה שאותה כתבה מדורגת אחרת בידי אנשים עם עמדות מנוגדות – לא מפני שהכתבה חרגה ממדד אובייקטיבי כלשהו של הגינות, אלא מפני שההערכה שלה כמוטית משתנה בהתאם לזהותו של מי שצופה בה.

התופעה ניתנת לשחזור. לאורך יותר משני עשורים ובמדינות שונות, המחקרים חוזרים ומוצאים את האפקט הבסיסי, גם אם עוצמתו ואופן ביטויו משתנים לפי מקור המידע וההקשר הפוליטי.

בניין ה־BBC בלונדון, בריטניה, נובמבר 2025 (צילום: HENRY NICHOLLS / AFP)

אנשים חושבים תמיד שהתקשורת נגדם, או רק לפעמים? 

התחושה ש"התקשורת נגדנו" היא לא קבועה – אלא תלויה בהקשר שבו מוצג המסר. מחקר מ-2004 על סיקור המחלוקת סביב מזון מהונדס גנטית (גינתר ושמיט) הראו ב-2004 שאותו מידע בדיוק עורר בקרב הקוראים תחושה שהוא "מוטה נגד העמדה שלהם" כאשר הוצג ככתבת חדשות, אבל לא כשהוצג כמאמר של סטודנט.

לפי המחקר, ההבדל לא היה בתוכן, אלא בתפוצה הנתפסת: ברגע שהקורא חשב שהמסר היה מיועד לקהל רחב, הוא הפך לחשוד יותר בעיניו.

שני גורמים נוספים מחזקים את התחושה הזאת. זהות קבוצתית: מחקר מ-2013 (הרטמן וטניס) מצא שהתחושה קשורה להזדהות עם קבוצה שחשה נחותה מול הצד השני, ולא מופיעה אוטומטית אצל כל מי שיש לו דעה. מעורבות רגשית: מחקר נוסף מאותה שנה (מאטס) מצא שרגש חזק יותר ממידע – מי שהנושא נוגע לו רגשית נוטה לפרש סיקור כעוין יותר ממי שרק בקיא בו עובדתית.

החוקרים כריסטן, קנאווקון וגינתר בדקו ב-2002 את סיקור השביתה בחברת UPS בארה"ב ומצאו את אותו דפוס בין מנהלים לעובדים: שני הצדדים תפסו את הסיקור באותן כתבות עצמן כמוטה נגדם.

רשת פוקס ניוז מכריזה על ביידן כמנצח באריזונה כבר בליל הבחירות (צילום: צילום מסך)

מחקרים מקומיים במדינות שונות מצאו אפקט דומה ביחס לתקשורת המקומית, ובכלל זה גם מחקרים ישראליים על היחס לתקשורת הישראלית.

מחקר של חוקרי התקשורת יובל צפתי ויונתן כהן בחן את תחושות המתיישבים ברצועת עזה בתקופה שלקראת ההתנתקות ב-2004. המחקר מצא שתחושת העוינות כלפי הסיקור התקשורתי הייתה קשורה גם לעמדות של חלק מהמתיישבים כלפי המערכת הדמוקרטית כולה, לא רק כלפי התקשורת.

ב-2007 בדק צפתי בקרב ערבים אזרחי ישראל את הקשר בין תחושת עוינות כלפי הסיקור התקשורתי לבין תחושת ניכור מהחברה הישראלית, ומצא שהתחושה הזאת קשורה לתפיסה שהציבור היהודי מחזיק בדימוי שלילי כלפיהם.

האם התחושה שכלי התקשורת מוטה קשורה לזהות שלו? 

מחקר של Seungsu Lee ו-Jaeho Cho מ-2022 מספק המחשה מעניינת לאופן שבו תופעת "התקשורת העוינת" פועלת בסביבה תקשורתית מקוטבת. החוקרים ערכו ניסוי סביב סיקור מדיניות ההגירה של דונלד טראמפ, ובחנו במקביל שני מרכיבים: כיוון התוכן של הידיעה וזהות כלי התקשורת שאליו היא יוחסה.

נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ בריאיון לפוקס ניוז, 19 ביוני 2023 (צילום: צילום מסך, פוקס ניוז)

המחקר השתמש ב-CNN וב-Fox News – שני מקורות המזוהים בציבור האמריקאי עם מחנות פוליטיים שונים – כדי לבדוק האם תפיסת ההטיה תלויה רק במה שנאמר בכתבה, או גם בזהות של הערוץ שבו היא שודרה.

ניתן היה לצפות שאנשים תמיד יהיו חשדנים פחות כלפי כלי התקשורת שמזוהים עם המחנה הפוליטי שלהם, וחשדנים יותר כלפי אלה המזוהים עם המחנה השני. אבל במחקר נמצאה מציאות מורכבת יותר.

החוקרים מצאו כי השפעת כיוון הסיקור על תפיסת העוינות הייתה חזקה יותר דווקא כשהתוכן יוחס לכלי תקשורת שנתפס כמזוהה עם המחנה של הקורא עצמו. כלומר, זהות המקור והתוכן אינם פועלים בנפרד – הם משפיעים זה על זה.

המחקר מצא כי האפקט הזה היה בולט יותר אצל אנשים בעלי זהות אידאולוגית חזקה ובקרב משתתפים הנוטים פחות לעיבוד מעמיק של המידע שהם צורכים.

הנשיא דונלד טראמפ משוחח עם כלי התקשורת לאחר שירד ממטוס אייר פורס 1 בנמל התעופה האזורי רדינג ברדינג, פנסילבניה. 23 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Julia Demaree Nikhinson)

המקרה הזה מדגים מדוע "תקשורת עוינת" אינה רק שאלה של "האם הכתבה מאוזנת". הקורא מגיע אל הסיקור עם עמדה מוקדמת ותפיסה מוקדמת של זהות כלי התקשורת, ושני הדברים משפיעים על האופן שבו הוא מפרש את המסר.

מסתבר כי לא רק עמדתו של הקורא ביחס לסוגיה משפיעה על תפיסת ההטיה, אלא גם היחסים בין זהותו הפוליטית, כיוון המסר והזהות הפוליטית המיוחסת למקור החדשות.

האם הרשתות החברתיות משפיעות על היחס לתקשורת? 

הרשתות החברתיות והטוקבקים משפיעים גם הם על "אפקט התקשורת העוינת" ומחזקים אותו. מחקרים מצאו כי תגובות הגולשים לכתבה משפיעות על האופן שבו נתפסת הכתבה עצמה.

מחקר שבחן תגובות בפייסבוק לכתבות על מגפת הקורונה מצא שהופעתן של תגובות ביקורתיות מתחת לכתבה העצימה את תחושת ההטיה כלפיה והפחיתה את ההערכה החיובית שלה – גם כשהכתבה עצמה לא השתנתה כלל.

בן כספית, משה קלוגהפט ועמית סגל, מתוך "פגוש את העיתונות" (צילום: צילום מסך, ערוץ 12)

אופי התגובות וההתבטאויות סביב הכתבה קובע גם הוא את גודל הפער. מחקר אמריקאי מצא ששיחה עם אנשים בעלי דעה דומה מחזקת את הפער בין התחושות כלפי כלי תקשורת שונים, כאלה הנתפסים כאוהדים וכאלה הנתפסים כיריבים, בעוד ששיחה עם אנשים בעלי דעה הפוכה מצמצמת אותו.

מחקר נפרד מצא שכשסביבת התגובות מתחת לכתבה כללה קולות שחלקו על עמדת הקורא, הפער דווקא הצטמצם.

שאלות העולות מן הנושא

האם תופעת "התקשורת העוינת" מוכיחה שהסיקור התקשורתי אכן מוטה?

התופעה אינה מוכיחה שהסיקור עצמו מוטה בפועל. אם כבר, אז היא מוכיחה שהסיקור אינו תמיד כזה: מחקרים מראים שאותה כתבה מוערכת אחרת בידי אנשים עם עמדות שונות.

מי חשוף יותר לתחושה ש"התקשורת נגדנו"?

מי שמעורב יותר בנושא, מבחינה רגשית או אישית, ומי שמזדהה עם קבוצה שחשה נחותה מול הצד השני.

האם רק בישראל אנשים בטוחים שהתקשורת נגדנו?

לא. התחושה שהתקשורת מוטה לטובת "הצד השני" תועדה במחקרים רבים על פני יותר משני עשורים ובמדינות שונות. היא קיימת אצל שני הצדדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני – אצלנו ואצל הפלסטינים כאחד, והופיעה אצל צדדים בעימותים רבים, משביתת עובדים בארה"ב ועד מחלוקת על מזון מהונדס גנטית.

האם הרשתות החברתיות מחריפות את התחושה הרווחת ש"התקשורת מוטה"?

כן, בשני אופנים: תגובות גולשים ביקורתיות מתחת לכתבה מעצימות את התחושה ש"הכתבה מוטה"; שיחה עם אנשים בעלי דעה דומה מרחיבה את הפער בתפיסת העוינות בין אמצעי תקשורת יריבים.

מקורות

1. Ross, L., & Ward, A. (1996). Naive Realism in Everyday Life: Implications for Social Conflict and Misunderstanding. In T. Brown, E. Reed & N. Turiel (Eds.), Values and Knowledge (pp. 103–135). Lawrence Erlbaum Associates. קישור

1. Vallone, R. P., Ross, L., & Lepper, M. R. (1985). The Hostile Media Phenomenon. Journal of Personality and Social Psychology, 49(3), 577–585. קישור
2. Matthes, J., Schmuck, D., & von Sikorski, C. (2023). Hostile Media Perception and Visual Content. Communication Research, 50(7), 879–903. קישור
3. Hansen, G. J., & Kim, H. (2011). Is the Media Biased Against Me? A Meta-Analysis of the Hostile Media Effect Research. Communication Research Reports, 28(2), 169–179. קישור
4. Gunther, A. C., & Chia, S. C. Y. (2001). Predicting Pluralistic Ignorance. Journalism & Mass Communication Quarterly, 78(4), 688–701. קישור
5. Gunther, A. C., & Schmitt, K. (2004). Mapping Boundaries of the Hostile Media Effect. Journal of Communication, 54(1), 55–70. קישור
6. Hartmann, T., & Tanis, M. (2013). Examining the Hostile Media Effect as an Intergroup Phenomenon. Journal of Communication, 63(3), 535–555. קישור
7. Matthes, J. (2013). The Affective Underpinnings of Hostile Media Perceptions. Communication Research, 40(3), 360–387. קישור
8. Christen, C. T., Kannaovakun, P., & Gunther, A. C. (2002). Hostile Media Perceptions: Partisan Assessments of Press and Public During the 1997 United Parcel Service Strike. Political Communication, 19(4), 423–436. קישור
9. Lee, S., & Cho, J. (2022). When CNN Praises Trump: Effects of Content and Source on Hostile Media Perception. Sage Open, 12(1). קישור
10. בנימין נתניהו, נאום במליאת הכנסת, 3.3.2025. "מאקו". קישור
11. בנימין נתניהו, עדות במשפט, 12.5.2026. ynet. קישור
12. שלמה קרעי, ציטוט מ-13.12.2025. "העין השביעית". קישור
13. שלמה קרעי, האתר הרשמי. קישור
14. ינון מגל, ציטוט מ-21.4.2025. "סרוגים". קישור
15. Tsfati, Y. (2007). Hostile Media Perceptions, Presumed Media Influence, and Minority Alienation. Journal of Communication, 57(4), 632–651. קישור
16. Tsfati, Y., & Cohen, J. (2005). Democratic Consequences of Hostile Media Perceptions. Harvard International Journal of Press/Politics, 10(4), 28–51. קישור
17. Gearhart, S., Coman, I. A., Moe, H., & Brammer, T. (2023). Adding Insult to Injury: Facebook Comments and the Hostile Media Effect. Electronic News, 17(1), 3–18. קישור
18. Zheng, X., Lu, Y., Lee, J. K., & Choi, J. (2025). Social media news use and polarized partisan perceptions: mediating roles of like-minded and cross-cutting discussion. Journal of Information Technology & Politics, 22(2), 200–214. קישור
19. Lee, S., & Cho, J. (2026). The Role of Opinion Diversity in the Hostile Media Effect: Partisan Exposure on Social Media, Affective Polarization, and Political Participation.

1. Group Processes & Intergroup Relations, 29

1. (1), 97–115. קישור

אדוה לוטן היא יועצת אסטרטגיה וארכיטקטורה עסקית במקצועה, מתמחה באדפטציה של ארגונים לעידן הדיגיטלי, מרצה ומנחה. בעבר מנכ"לית ויו"ר עמותת "מדעת – למען בריאות מושכלת", העוסקת בקידום קבלת החלטות בריאותיות על בסיס מידע אמין