הטענות של הסרט "נז"א" נגד צה"ל חמורות. כך גם הכשלים העיתונאיים שלו

"נז"א", סרטם החדש של יובל אברהם ורחל שור, מוצג לציבור כסרט תיעודי-נרטיבי. במרכזו עומדות טענות קשות כי ישראל הרגה במכוון עשרות אלפי אזרחים ברצועת עזה באמצעות שימוש במערכות בינה מלאכותית, לצד שורה של פשעי מלחמה נוספים.

עם זאת, הסרט בן 80 הדקות, שהופק בגיבוי של העיתון הבריטי "הגרדיאן", נעדר מרכיבים בסיסיים ומרכזיים המזוהים עם עיתונות חוקרת תקינה.

כך, למשל, אין בו כל ניסיון לאימות עצמאי של העדויות המסופקות בו, והוא לוקה בחסר בכל הנוגע למתן הקשר לציבור. בנוסף, יוצרי הסרט כלל לא טרחו להעניק למושא הטענות – במקרה זה צה"ל – הזדמנות להגיב לדברים לפני הפרסום, כפי שמחייבת כל פרקטיקה עיתונאית מקובלת.

חלק מהטענות המועלות בסרט אכן חופפות לטענות שאברהם פרסם בעבר בסדרת תחקירים באתר "שיחה מקומית" וב"גרדיאן". צה"ל מצידו חלק נחרצות על חלק מדיווחיו של אברהם בעבר, וטען כי הם מעידים על "חוסר הבנה צבאי בסיסי".

ביום חמישי האחרון ערכו יוצרי הסרט – שספגו ביקורת ציבורית נוקבת בישראל – הקרנה סגורה בתל אביב לעיתונאים מקומיים, בהם גם נציגי זמן ישראל (אף שהיוצרים עצמם בחרו שלא לנכוח באירוע).

כמה עיתונאים ישראלים אחרים טענו כי ביקשו במפורש לצפות בסרט, שמופץ כעת באופן מצומצם בלבד, אך לא זכו לקבל הזמנה להקרנה. מפיקי הסרט הודיעו כי הסרט יהיה זמין לצפייה בחינם ברשת החל מחודש נובמבר.

"נז"א" מערבב למעשה סרט תיעודי טעון רגשית, בעל אווירה קודרת ומוקפדת, עם אלמנטים מוגבלים מאוד של תחקיר עיתונאי. הסרט נשען ברובו על חומרי גלם מתוך תחקירים שאברהם כבר פרסם בעבר, גם אם עובדה זו אינה נאמרת באופן מפורש או בשקיפות במהלך הסרט עצמו.

הסרט מנסה בכל כוחו להציג את הטענות המועלות בו כעובדות מוגמרות, אך משמיט בדרך כל ניסיון לאימות או למתן הקשר, ובכך מעלה סימני שאלה כבדים בנוגע לאיכות המקורות שלו.

הסרט מנסה בכל כוחו להציג את הטענות המועלות בו כעובדות מוגמרות, אך משמיט בדרך כל ניסיון לאימות או למתן הקשר, ובכך מעלה סימני שאלה כבדים בנוגע לאיכות המקורות שלו

עיקר הטענות עוסקות בהתנהלותו של צה"ל ברצועת עזה במהלך המלחמה הנוכחית. הן כוללות את השיטות שבהן הצבא עוקב לכאורה אחר פלסטינים, את הדרך שבה הוא "מייצר" כביכול מטרות לתקיפה, ואת האופן שבו ישראל יודעת מראש, לכאורה, כמה אזרחים בלתי מעורבים צפויים להיהרג בתקיפה מסוימת.

שמו של הסרט, "נז"א" – ראשי תיבות צבאיים למונח "נזק אגבי" – מצביע על מה שנראה בתחילה כנושא המרכזי שלו: טענה חמורה שלפיה הצבא תכנן תקיפה נגד פעיל חמאס יחיד, אף שידע והעריך מראש כי 500 אזרחים ייהרגו בה.

אולם, למעט מרואיין אחד ויחיד שמעלה את הטענה הדרמטית הזו, הסרט אינו מספק אף בדל של ראיה, הוכחה או מידע תומך כלשהו לאירוע.

הסרט התיעודי נוגע גם בנושאים נוספים, כמו הרג פלסטינים בתוך "אזורים אסורים לשהייה" ברצועה, הרס שכונות שלמות על ידי כוחות קרקע, ולצידם – טענה כי ישראל פעלה אקטיבית כדי לסכל תלונות של פלסטינים בבית הדין בהאג.

הבמאים יובל אברהם ורחל שור, זוכי פרס חבר השופטים המיוחד על הסרט נז"א, בפוטוקול על השטיח האדום לאחר טקס הנעילה של פסטיבל הסרטים ה-83 של ונציה בלידו בוונציה. 12 בספטמבר 2026 (צילום: Tiziana FABI / AFP)

בשלב מסוים משולב בסרט קטע ארכיון ישן של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבו הוא נראה דן בספרו "הטרור: כיצד יכול המערב לנצח". בקטע זה מגדיר נתניהו טרור כ"פגיעה שיטתית באזרחים למטרות פוליטיות". הדברים הללו מוצמדים באופן גרפי לטענות על התנהלות ישראל בעזה, והמסר המשתמע מכך בעריכה היא ברורה ובוטה.

מי אתם, המרואיינים?

בסרט מרואיינים לא פחות מ-24 אנשים, המוגדרים על ידי היוצרים כ"חיילים ישראלים שהיו מעורבים בהרג המוני מרחוק של אזרחים פלסטינים בעזה". כולם מדברים בתנאי שזהותם תישאר חסויה.

מספר המרואיינים הגבוה עשוי היה להעניק לטענות משקל עיתונאי רב – אילו היו כולם מאששים ומחזקים את אותן טענות בדיוק. אלא שבפועל, ובניגוד למצג שמנסים לייצר היוצרים, העדויות מפוזרות ועוסקות במגוון רחב של נושאים שונים שאינם קשורים זה לזה.

מספר המרואיינים הגבוה עשוי היה להעניק לטענות משקל רב – אילו היו כולם מאששים ומחזקים את אותן טענות בדיוק. אלא שבפועל, ובניגוד למצג שמנסים לייצר היוצרים, העדויות מפוזרות ועוסקות במגוון רחב של נושאים

כך, מרואיין אחד מתאר את פעילותה של מערכת בינה מלאכותית המשמשת לזיהוי פעילי חמאס; שני מתאר חיילים שלדבריו שרפו בתים פרטיים ברצועת עזה; ואילו שלישי מדבר על ניסיונות פוליטיים לכאורה של נתניהו לסכל מהלכים דיפלומטיים של הרשות הפלסטינית.

ככלל, הסרט כמעט לא מספק פרטים על הדוברים, שיבהירו לצופה עד כמה הם קרובים ובקיאים בנושאים שעליהם הם מדברים בביטחון כה רב. מידע כזה יכול היה לבסס את אמינותם וסמכותם, מבלי לחשוף את זהותם האמיתית.

יחידת 8200 של חיל המודיעין בצה"ל (צילום: דובר צה"ל)

לגבי רובם המוחלט לא נמסרים פרטים בסיסיים כמו גיל, כינוי או תפקיד צבאי. יתרה מזאת, מכיוון שכל המרואיינים שומרים על אנונימיות וקולותיהם מעוותים דיגיטלית, קשה מאוד לעיתים להבחין ביניהם כשהסרט קופץ בעריכה מעדות לעדות.

גם בכתוביות המלוות את הסרט נחשפות בעיות תרגום ועריכה מטרידות, הכוללות הוספת מילים שכלל לא נאמרו על ידי הדוברים. לדוגמה, אמירה פשוטה של חייל ולפיה "אחמד וכל המשפחה שלו" נמצאים בתוך בית, מתורגמת בכתוביות כ"אחמד וכל המשפחה שלו ימותו".

במקרה אחר, טענה של דובר שאומר כי "היה אישור של, כאילו, 500 על בן אדם אחד", הופכת בכתוביות לניסוח נחרץ ומוחלט הרבה יותר: "פעם היה אישור להרוג 500 עבור מטרה אנושית אחת"

במקרה אחר, טענה של דובר שאומר כי "היה אישור של, כאילו, 500 על בן אדם אחד", הופכת בכתוביות לניסוח נחרץ ומוחלט הרבה יותר: "פעם היה אישור להרוג 500 עבור מטרה אנושית אחת".

בחלק מהמקרים, הצופה יכול להסיק בעצמו מתשובות המרואיינים מה היה תפקידם הצבאי. אחד מהם אכן נשמע כמי שעבד כמפתח של מערכת למידת מכונה (Machine Learning) שמזהה אנשי חמאס; מרואיין אחר נשמע כמי ששירת בתוך עזה בתפקיד קרבי או כתומך לחימה.

אולם בכל זאת, קשה מאוד לקבוע האם טענות דרמטיות מסוימות – כמו הטענה הקיצונית שצה"ל השתמש בבינה מלאכותית כדי לפגוע באופן שיטתי ומכוון באזרחים ברצועה – אכן נתמכות על ידי מספר עדויות בלתי תלויות, או שמא מדובר בהסקת מסקנות של מרואיינים שלא היו מעורבים ישירות ובאופן אישי בעניינים שהם מתארים.

צילום מסך מהטריילר של הסרט "נז"א"

המיתוס סביב "לוונדר" ו"איפה אבא?"

לפחות אחד המרואיינים בסרט מתאר בהרחבה מערכת לניתוח נתונים של צה"ל המכונה "לוונדר". הוא טוען כי המערכת מזהה אנשי חמאס על בסיס דפוסי השימוש שלהם בטלפונים סלולריים, כשהיא פועלת עם שיעור טעות מובנה של 15%. (בתחקיר קודם של אברהם שפורסם ב"שיחה מקומית" באפריל 2024, נטען כי שיעור הטעות של "לוונדר" עומד על 10%).

המרואיין טוען בסרט כי מערכת "לוונדר", המבוססת על אלגוריתמים של למידת מכונה, זיהתה 60 עד 70 אלף מספרי טלפון ככאלה השייכים לפעילי חמאס, וכי היא "בוודאות" המליצה לתקוף אלפי פלסטינים שכלל לא היו חברים בארגון הטרור.

במהלך השיחה, אותו מרואיין טוען גם כי במקרה ספציפי אחד נהרגו אישה קשישה ובני משפחתה בתקיפה שהתבססה כולה על ניתוח שגוי של "לוונדר". עם זאת, הסרט אינו טורח לספק תאריך, מיקום, מקור שני שמאמת את הסיפור או כל הוכחה עצמאית אחרת לקיומו של האירוע.

צה"ל אכן אישר את קיומה של מערכת בשם "לוונדר", אך מכחיש מכל וכל את הטענה שהיא מספקת "רשימת חיסול" של פעילים צבאיים מאומתים שניתן לתקוף.

צה"ל אכן אישר את קיומה של מערכת בשם "לוונדר", אך מכחיש מכל וכל את הטענה שהיא מספקת "רשימת חיסול" של פעילים צבאיים מאומתים שניתן לתקוף

על פי צה"ל, "לוונדר" היא "מסד נתונים רב-תכליתי שמארגן ומצליב שכבות של מספר מקורות מודיעיניים קיימים". המערכת משמשת "ככלי טכני המסייע לארגן ולקשר ביעילות נקודות מידע הנוגעות לפעילים בארגוני טרור ברצועת עזה".

עשן שחור מיתמר בעקבות תקיפה ישראלית, שבוצעה לאחר שצה"ל הזהיר את התושבים הפלסטינים להתפנות מאזור אל-מע'אזי שבמרכז רצועת עזה. 23 באוגוסט 2026 (צילום: Eyad Baba / AFP)

בצבא מדגישים כי "לוונדר" נועדה אך ורק להשלים תהליכי אימות קיימים לזיהוי פעילי טרור ולהבחנה בינם לבין אזרחים. "אין להסתמך בשום אופן אך ורק על הכללת אדם במסד הנתונים כדי לזהותו באופן מוחלט כמחבל שניתן לתקוף", הבהירו.

לטענת צה"ל, "לוונדר" אינה מייצרת פקודות תקיפה או מודיעין חדש יש מאין, והתוצרים הטכניים שלה לעולם אינם מהווים "בסיס בלעדי לקביעת מטרות הכשירות לתקיפה, ללא קשר לרמת הדיוק הסטטיסטית שלהן".

מנגנון טכנולוגי נוסף המוזכר בסרט מכונה "איפה אבא?" והוא מתואר ככלי שמסוגל לזהות מתי אנשי חמאס מגיעים לבתיהם, על מנת שניתן יהיה לתזמן תקיפה נגדם. הסרט עצמו אינו מבהיר בשום שלב האם מדובר במערכת טכנולוגית עצמאית או רק בנוהל עבודה של המודיעין.

אחד המרואיינים מסביר כי צה"ל מעדיף לתקוף פעילי טרור בבתיהם בשעות הלילה, משום שקל יותר לאתר אותם שם מאשר כשהם נטמעים בשטח במהלך לחימה, ומשום שהסיכוי לחסל אותם גבוה יותר (אף שגם אזרחים או בני משפחה עלולים להיהרג בתהליך).

אחד המרואיינים מסביר כי צה"ל מעדיף לתקוף פעילי טרור בבתיהם בשעות הלילה, משום שקל יותר לאתר אותם שם מאשר כשהם נטמעים בשטח במהלך לחימה, ומשום שהסיכוי לחסל אותם גבוה יותר

מרואיין אחר מספר על סדרת תקיפות שהתרחשה בלילה אחד וכוונה נגד כמה מפקדי פלוגות של חמאס מגדוד מסוים, בעת שהמודיעין העריך כי הם נמצאים בבתיהם עם משפחותיהם. לדברי המרואיין, משפחותיהם של אנשי חמאס נהרגו בתקיפות, אך המפקדים עצמם שרדו משום שהיו באותה עת מחוץ לבית ולחמו בשטח.

גם הפעם הסרט אינו מספק פרטים הכרחיים כלשהם אודות המקרה, כולל מועד התקיפות הנטענות.

זירת ניסיון חיסול בכירי חמאס בחאן יונס, עזה, 13 ביולי 2024 (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)

השמטה של נתונים, פרטים והקשר חיוני

לצד הטענה על נכונות צה"לית להרוג עד 500 אזרחים בתקיפה אחת למען יעד יחיד, מרואיין אחר הזכיר תקיפה שבה המערכת העריכה כי עד 200 אזרחים ייהרגו – וזאת לכאורה במסגרת תקיפה נגד קצין בכיר אחד בחמאס. המרואיין טוען נחרצות כי הצבא "הפציץ שכונה שלמה" כדי לפגוע באותה מטרה בודדת.

גם כאן, הסרט נמנע מלספק פרטים בסיסיים שיאפשרו את בחינת הטענות באופן עצמאי – כמו תאריך התקיפה המדוברת או שמו של היעד מחמאס שחוסל.

אמת הדבר שבמהלך המלחמה אירעו כמה תקיפות שגבו מספר רב של הרוגים (לפי נתוני רשויות הבריאות בעזה), אולם לא ידוע בציבור, או מתועד, אירוע של תקיפה יחידה שבה נהרגו מאות בני אדם בו זמנית.

הסרט קובע כעובדה כי 73 אלף בני אדם נהרגו בעזה במהלך המלחמה. אולם הוא כלל אינו מציין שהנתון המופרז הזה נלקח ישירות ממשרד הבריאות ברצועה – גוף הנשלט לחלוטין על ידי חמאס, וגוף שכידוע אינו מבדיל במספרי ההרוגים הכוללים שלו בין לוחמי טרור לאזרחים בלתי מעורבים.

צה"ל אומנם מעריך כי מספר ההרוגים הכולל שמפרסם חמאס קרוב למציאות, אולם קצינים בכירים בצבא מעריכים כי היחס עומד על כשני אזרחים על כל פעיל טרור חמוש שנהרג.

צה"ל אומנם מעריך כי מספר ההרוגים הכולל שמפרסם חמאס קרוב למציאות, אולם קצינים בכירים בצבא מעריכים כי היחס עומד על כשני אזרחים על כל פעיל טרור חמוש שנהרג

לפי ההערכות הללו של צה"ל, כ-50 אלף אזרחים פלסטינים בלתי מעורבים נהרגו בעזה במהלך המלחמה. אלא שהסרט בוחר להשמיט את הנתון הזה לחלוטין, ככל הנראה משום שהוא מבוסס על "הערכת צה"ל" ואינו משרת את המספר הגבוה יותר שמציג חמאס.

פלסטינים קוברים 54 גופות לא מזוהות שהוחזרו על ידי ישראל בקבר אחים בדיר אל־בלח, שבמרכז רצועת עזה, ב־22 באוקטובר 2025, (צילום: AFP)

מעבר לכך, הסרט אינו מספק שום הקשר השוואתי מקובל לגבי היחס בין אזרחים ללוחמים בסכסוכים אלימים אחרים ברחבי העולם במאה ה-21. כמו כן הוא נמנע מלראיין מומחים למשפט בינלאומי, שהיו יכולים להסביר לצופים את הכללים המורכבים הנוגעים לפגיעה צפויה באזרחים, ואת עקרונות "ההבחנה" ו"המידתיות" בדיני המלחמה המודרניים.

לטענת צה"ל, כל תקיפה מתוכננת של מטרה כוללת, בטרם אישורה, הערכה מדוקדקת של הנזק האגבי הצפוי. הערכה זו מחושבת תוך שימוש ב"כל המידע הזמין באופן סביר, במטרה להגיע להערכה המדויקת והזהירה ביותר האפשרית".

בצה"ל גם הבהירו חד-משמעית כי "המפקדים המבצעיים בשטח הם שמאשרים תקיפות, ולא אנשי מודיעין ובוודאי שלא כלים טכנולוגיים או אלגוריתמים". עוד הובהר כי נהלי בחירת המטרות "אינם מאפשרים לבצע תקיפות על בסיס קטגוריות כלליות בלבד, ללא ביצוע הערכה פרטנית ומדויקת לכל תקיפה ותקיפה".

הטענה החמורה כי צה"ל צפה ש-500 אזרחים ייהרגו בתקיפה בודדת שנועדה לפגוע במפקד חמאס אחד, כלל אינה מופיעה בתחקירים הכתובים הקודמים שפרסם אברהם.

הטענה החמורה כי צה"ל צפה ש-500 אזרחים ייהרגו בתקיפה בודדת שנועדה לפגוע במפקד חמאס אחד, כלל אינה מופיעה בתחקירים הכתובים הקודמים שפרסם אברהם

עם זאת משום מה היא מופיעה דווקא בטריילר של "נז"א". על כך הגיב צה"ל בהכחשה גורפת, וקבע כי מדובר בטענה "שקרית לחלוטין". מדובר צה"ל נמסר כי "צה"ל מעולם לא תכנן, מעולם לא אישר ומעולם לא ביצע תקיפה בעזה שבה נצפה מראש כי ייהרגו 500 אזרחים, או כל מספר שמתקרב לכך".

עשן מיתמר בעקבות תקיפה ישראלית בעזה, 25 באוגוסט 2025 (צילום: BASHAR TALEB / AFP)

מה שכן מוזכר (הן בתחקירים הקודמים של אברהם והן בסרט) הוא אישור עקרוני שניתן לתקיפות נגד פעילי חמאס זוטרים בבתיהם, גם כאשר נצפה כי עד 20 אזרחים ייהרגו כנזק אגבי. מאחר שבזרוע הצבאית של חמאס חברים עשרות אלפי פעילים זוטרים, המסקנה המשתמעת מכך היא שעשרות אלפי אזרחים בעזה היו עלולים להיהרג רק כתוצאה מנוהל זה.

אולם מה שהסרט "שוכח" באורח פלא לציין הוא את טענתו הברורה של צה"ל כי אישורים חריגים אלו היו בתוקף במשך חודש אחד בלבד (בראשית המלחמה), ולא לאורך כל חודשי הלחימה.

הסרט "שוכח" באורח פלא לציין את טענתו הברורה של צה"ל כי אישורים חריגים אלו היו בתוקף במשך חודש אחד בלבד (בראשית המלחמה), ולא לאורך כל חודשי הלחימה

גורמים בכירים בצה"ל אכן הודו כי הצבא הקל חלק מהוראות הפתיחה באש בעקבות טבח השבעה באוקטובר ואפשר תקיפות שכללו סיכון לפגיעה במספר גדול יותר של אזרחים מכפי שהיה מותר בנהלים קודם לכן.

תחקיר מקיף של ה"ניו יורק טיימס" מתחילת 2024 דיווח כי בימים שבהם מתקפת הפתע של השבעה באוקטובר עדיין התנהלה בשטח, העניק הצבא לקצינים בדרגי הביניים את הסמכות לתקוף לוחמי חמאס זוטרים, ואף אפשר להם לאשר תקיפות שבהן היה סיכון להריגת עד 20 אזרחים.

אולם על פי אותו תחקיר, הצבא החמיר מחדש את הוראות הפתיחה באש כבר ב-5 בנובמבר 2023, וחייב מאז קצינים לקבל אישור מיוחד לכל תקיפה נגד פעילי טרור זוטרים שעלולה לסכן יותר מעשרה אזרחים.

עזתים פורצים עם שופל את גדר ההפרדה בגבול ישראל-עזה ב-7 באוקטובר 2023 (צילום: Mohammed Fayq Abu Mostafa/Reuters)

מינואר 2024, כמעט כל התקיפות הקטלניות שבוצעו בעזה חייבו אישור מיוחד מגבוה. זאת, אף שחלקן אכן המשיכו לקבל אישורים חריגים מקצינים בכירים, גם כאשר מספר הנפגעים האזרחיים הצפוי הגיע לדו-ספרתי בהתאם לחשיבות המטרה.

מכיוון שהסרט מבקש לקדם נרטיב פוליטי ברור, הוא משמיט בשיטתיות ובאופן תדיר כל הקשר שאינו מתיישב עם התזה המרכזית שלו – גם כאשר ההקשר הזה לא בהכרח היה מחזק את עמדתה של ישראל.

מכיוון שהסרט מבקש לקדם נרטיב פוליטי ברור, הוא משמיט בשיטתיות ובאופן תדיר כל הקשר שאינו מתיישב עם התזה המרכזית שלו – גם כאשר ההקשר הזה לא בהכרח היה מחזק את עמדתה של ישראל

כך, הסרט מזכיר בהרחבה את הרס השכונות ואת העברת חלק ניכר מאוכלוסיית עזה לדרום הרצועה, אך כמעט לא מספק הסבר בסיסי להתפתחויות הללו ולרקע הצבאי שהוביל אליהן. אחד המרואיינים מציין בסרט כי אזור אל-מוואסי בדרום עזה הגיע בשלב מסוים ל"תפוסה אנושית של 300%", מבלי להסביר לצופים מדוע זה קרה ולמי זה נועד.

חלק אחר בסרט עוסק באירועי ירי חריגים שהתרחשו בסמוך לנקודות חלוקת מזון של הקרן ההומניטרית לעזה. אך בשום שלב הסרט אינו חושף או מזהה את הארגון בשמו המלא. הוא מסתפק בהצגת עדויות אנונימיות של חיילים שאמרו כי ירו לעבר עזתים שסטו מהנתיבים המוגדרים והבטוחים, בדרכם לאסוף מזון.

ההקשרים החשובים שהושמטו בעריכה היו בהחלט יכולים להשפיע על האופן שבו הצופים מבינים ומפרשים את האירועים, וזאת ללא קשר לשאלה האם הקשרים אלו היו תומכים בעמדתה הרשמית של ישראל או סותרים אותה.

עזתים נושאים אריזות מזון סמוך למרכז חלוקת סיוע הומניטרי, עזה, 17 ביוני 2025 (צילום: BASHAR TALEB / AFP)

הכול משרת את הנרטיב

בדקות הפתיחה של הסרט, מתקיים דווקא דיון מפורט למדי בטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023. הדיון מתאר כיצד פלשו אלפי מחבלים בהובלת חמאס ליישובי דרום ישראל, רצחו 1,200 בני אדם – רובם הגדול אזרחים – וחטפו 251 נוספים לתוך עזה.

אולם הדיון מתמקד במהירות ובאופן בלעדי כמעט ב"חוויה הפסיכולוגית" של החברה הישראלית במהלך המתקפה ואחריה. הוא מתרכז בתיאורים של מרואיינים על תחושתם כי חמאס בעצם "הביס" את ישראל מנטלית.

הסרט בוחן את התזה שלפיה האמונה כי "אין בלתי מעורבים בעזה" פשטה כאש בשדה קוצים בציבור הישראלי לאחר השבעה באוקטובר, כמו גם בתוך יחידות הצבא ובחיל המודיעין בפרט, וכי אמונה זו היא שהשפיעה על מעשי החיילים בשטח.

הניסיון לייצר מצג ולפיו כולם נדבקו בהלך המחשבה הרעיל הזה, עולה גם מהאופן שבו הסרט מציג באופן סטריאוטיפי ומגמתי את אנשי חיל המודיעין. הם מתוארים כ"שמאלנים אליטיסטים" שלכאורה השתתפו בפשעי מלחמה חרף עמדותיהם.

הניסיון לייצר מצג ולפיו כולם נדבקו בהלך המחשבה הרעיל, עולה גם מהאופן שבו הסרט מציג באופן מגמתי את אנשי חיל המודיעין. הם מתוארים כ"שמאלנים אליטיסטים" שלכאורה השתתפו בפשעי מלחמה

דוגמה בולטת נוספת לכך מופיעה בחלקו האחרון של הסרט. קטע זה מתמקד ביחידת צללים פנימית המתוארת כ"מחלקת ביבי", ובניסיונותיה לכאורה לאתר ולרדוף פלסטינים שהגישו תיקים נגד פשעי ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג.

בחלק זה מובאות טענות שלפיהן ישראל מנסה, בהנחיה ישירה של נתניהו, לסכל באגרסיביות כל מאמץ דיפלומטי או משפטי פלסטיני. "אנחנו פשוט מסכלים שלום", פוסק אחד המרואיינים.

הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי משוחח עם ראש הממשלה נתניהו בישיבת קבינט המלחמה. 16 בנומבר 2023 (צילום: חיים צח /לע"מ)

גם כאן, הסרט כלל אינו טורח להבהיר האם היחידה המדוברת היא חלק מצה"ל, משב"כ או מגוף אחר, והוא מספק מעט מאוד פרטים על המבנה האמיתי שלה או על תפקידה המקצועי.

כשהסרט סוף סוף מואיל בטובו לספק הקשר היסטורי רחב יותר, הדבר מגיע בדמות דיון ארכאי על "קולוניאליזם". לדיון זה יש, במקרה הטוב, קשר קלוש בלבד לטענות הקונקרטיות של הסרט על התנהלות המלחמה בעזה.

כשהסרט סוף סוף מואיל בטובו לספק הקשר היסטורי רחב יותר, הדבר מגיע בדמות דיון ארכאי על "קולוניאליזם". לדיון זה יש, במקרה הטוב, קשר קלוש בלבד לטענות הקונקרטיות של הסרט על התנהלות המלחמה בעזה

בחלק זה מוצג דיון על הקמת העיר תל אביב (העיר שבה גם צולם חלק מהסרט), תוך ערעור על האתוס והתיאור ההיסטורי שלפיו העיר "צמחה מן החולות". תחת זאת, הסרט קושר את הקמת העיר באופן ישיר לעקירתם של פלסטינים מהאזור ב-1948.

כדי להמחיש את הנקודה, מוצג מוזאון האצ"ל ביפו, המזוהה בקריינות כבית הפלסטיני היחיד באזור ששרד לכאורה מאותה תקופה.

אמת היסטורית היא שחלק מתושבי עזה כיום אכן נעקרו מאזור תל אביב-יפו במהלך מלחמת העצמאות. אולם, המציאות היא שרובם המוחלט של הפליטים הגיעו במקור מחלקיה הדרומיים של ארץ ישראל המנדטורית, בעיקר מאזורים שנמצאים בטווח של עד 40 קילומטרים מגבולות הרצועה של ימינו (כך עולה גם ממסמכי האו"ם הרשמיים).

מה בדיוק הקשר בין ההיסטוריה של הקמת תל אביב לבין המדיניות העכשווית של צה"ל להערכת מספר האזרחים הצפויים להיפגע בתקיפה נגד חמאס בעזה? ליוצרי הסרט הפתרונים, וגם הם אינם ברורים.

מוזאון האצ"ל על חוף תל אביב-יפו ב-2009 (צילום: Ori/Wikipedia)

חלקים וקטעים אחרים בסרט מתעקשים למתוח קווי השוואה בין שגרת החיים התוססת בישראל לבין ההרס של המלחמה בעזה. עריכה מגמתית זו מעניקה גוון ציני ואפל לרצונם הפשוט והטבעי של הישראלים להמשיך לשרוד ולשגשג למרות הכול.

כך, למשל, באחד מקטעי הסרט מוצגים צילומים של עבודות בנייה מואצות של מגדלים בתל אביב, ומייד לאחריהם נחתך הסרט במעבר חד לדיון על הריסת בניינים ברצועת עזה.

בשלב מאוחר יותר, נשמע חייל טוען בסרט כי ממש כשם שהנאצים "השלימו וחיו בשלום עם מה שהם עשו", כך גם הישראלים מסוגלים כיום לבצע הפצצות הרסניות, ולאחר מכן להמשיך בשגרת חייהם כאילו לא אירע דבר.

בשלב מאוחר יותר, נשמע חייל טוען בסרט כי ממש כשם שהנאצים "השלימו וחיו בשלום עם מה שהם עשו", כך גם הישראלים מסוגלים כיום לבצע הפצצות הרסניות, ולאחר מכן להמשיך בשגרת חייהם כאילו לא אירע דבר

כדי להשלים את הדימוי החזותי הזה, כמה סצנות לאחר מכן בוחר הסרט להציג צילום בהילוך איטי של ישראלים העומדים דום בצפירה, לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה.