"מדד השלום" היה סקר חודשי שהתחיל ב-1994, בימי אוסלו, כדי לתעד את רגשי הציבור בנוגע לתהליך השלום. והוא ממשיך לעשות זאת עד היום, אם כי בתדירות נמוכה יותר של שלושה סקרים בשנה בלבד.
הסקר כולל שאלות קבועות לגבי תמיכה בתהליך השלום ולגבי האמונה שאכן יהיה שלום תוך כמה שנים. עד 2008 שאלו בנפרד גם על תהליך אוסלו באופן ספציפי. בנוסף יש תמיד גם שאלות נוספות, על המערכת הפוליטית ואירועים נקודתיים רלוונטיים.
הגרף הבא מראה את התשובות לשאלה הקבועה המרכזית, של תמיכה במשא ומתן לשלום. הנתונים כאן הם עבור יהודים בלבד. ראוי לציין שהיו שינויים מסוימים בסקר לאורך השנים.
"מדד השלום" היה סקר חודשי שהתחיל ב-1994, בימי אוסלו, כדי לתעד את רגשי הציבור בנוגע לתהליך השלום. הסקר כולל שאלות קבועות לגבי תמיכה בתהליך השלום והאמונה שאכן יהיה שלום תוך כמה שנים
עד תחילת 2003 שאלו על משא ומתן עם הערבים, וסקאלת התשובות כללה גם אפשרות אמצעית של תמיכה "ככה ככה, באמצע". בהמשך עברו לשאול על משא ומתן עם הרשות הפלסטינית, והסירו את האופציה האמצעית מהתשובות. נותרו ארבע האפשרויות "מאוד בעד", "די בעד", "די נגד", ו"מאוד נגד", והיו גם מי שאמרו שלא יודעים או לא נתנו תשובה.
הקו האדום המקוטע בגרף הוא סיכום התשובות "מאמין מאוד" ו"די מאמין" לשאלה השנייה, אם מאמינים שהמשא ומתן אכן יוביל לשלום בשנים הקרובות. הוא מקוטע כי אין לי את כל הנתונים על השאלה הזו.
להלן הגרף המעודכן עד הסקר של מרץ 2026:
מה שהפתיע אותי כבר כשציירתי את הגרסה הראשונה של הגרף הזה לפני קצת יותר מ-10 שנים היה התמיכה הגבוהה לכאורה בתהליך השלום. עד לפני עשור בממוצע שני שלישים מהנשאלים תמכו, ורק כשליש התנגדו.
והתמיכה הזו כמעט לא השתנתה אחרי כישלון פסגת קמפ-דייוויד השנייה, בתקופת האינתיפאדה השנייה, או כשחמאס השתלט על עזה. המגמה העיקרית שאפשר לראות בתקופה הזו היא ירידה קלה באלה שמאוד תומכים במשא ומתן, והפכו לדי תומכים.
במחצית השנייה של העשור הקודם התחילה ירידה ניכרת יותר בתמיכה, במקביל לעלייה מסוימת בשיעור אלה ש"לא יודעים". הירידה התגברה בתקופת ממשלת בנט-לפיד, ובשלהי תקופת נפתלי בנט התמיכה ירדה בפעם הראשונה אל מתחת לחצי, ומנגד ההתנגדות גדלה והגיעה לאותו השיעור. הירידה הפכה למפולת של ממש אחרי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. שיעור התמיכה במשא ומתן ירד לכרבע או קצת יותר, וההתנגדות עברה את החצי באופן משמעותי. שיעור המתנגדים מאוד הוכפל.
הירידה בתמיכה במו"מ הפכה למפולת של ממש אחרי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. שיעור התמיכה ירד לכרבע או קצת יותר, וההתנגדות עברה את החצי באופן משמעותי. שיעור המתנגדים מאוד – הוכפל
במקביל יש ירידה די רציפה באמון שאכן יהיה שלום תוך כמה שנים. לאורך רוב תקופת הסקר יש מתאם לא רע בין שיעור המאמינים שיהיה שלום לבין שיעור התומכים מאוד במשא ומתן. לא מופרך שאלה פחות או יותר אותם אנשים, אם כי ההבדלים מראים שזו לא זהות מוחלטת.
ומעט פרשנות. כתבתי "תמיכה לכאורה" כי אני לא מאמין שהתמיכה הגבוהה בעשרים שנות המדד הראשונות היא אמיתית. זו תמיכה מהשפה ולחוץ, כי זה הדבר הנכון לומר כדי להיראות שוחר שלום מוסרי.
אני מבסס את הטענה הלא מפרגנת הזו על כך שהתמיכה בדברים שהיו יכולים להוביל לשלום בפועל, תוך תשלום מחיר בפשרות כלשהן עם הצד השני, הייתה תמיד נמוכה באופן משמעותי מהתמיכה הערטילאית הזו בקיום משא ומתן. למשל:
- מדד השלום כלל כאמור גם שאלות על תהליך אוסלו עד 2008. התמיכה בתהליך אוסלו הייתה תמיד הרבה יותר נמוכה מהתמיכה במשא ומתן עם הערבים, או אפילו מהתמיכה במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית – שזה בעצם מה שתהליך אוסלו הפך להיות. כלומר חלק לא מבוטל בכלל מהעונים לסקר אמרו שהם תומכים ברעיון של משא ומתן עם הרשות הפלסטינית, ובשאלה ליד ענו שהם מתנגדים לתהליך שלום שהתנהל בפועל כתוצאה ממשא ומתן כזה. התמיכה באוסלו מעולם לא עברה את ה-40% בממוצע, ובתחילת שנות ה-2000 ירדה לאזור הרבע בלבד.
- בכמה מקרים הסקר כלל גם שאלות על דברים שסביר שיעלו במשא ומתן כרכיבים בהסדר עתידי. מסתבר שרוב היהודים בארץ מתנגדים לכל פשרה או מה שמריח כמו פשרה. למשל מתנגדים לאפשרות של פליטים פלסטינים לחזור למדינה פלסטינית שתקום (לא לישראל), מתנגדים לאפשרות שמזרח ירושלים תהיה הבירה של מדינה כזו (במשתמע במקביל לכך שמערב ירושלים נשארת בירת ישראל), ומתנגדים אפילו להכיר באופן הצהרתי בלבד בכך שנגרם אסון לפלסטינים ב-1948.
- וגם, כששינו את נוסח השאלון, והסירו את האופציה לענות "ככה ככה", הסתבר שרוב מי שענו כך קודם החליטו שהם בעצם מתנגדים.
כתבתי "תמיכה לכאורה" במשא ומתן, כי התמיכה בדברים שהיו יכולים להוביל לשלום בפועל, תוך תשלום מחיר בפשרות כלשהן עם הצד השני, הייתה תמיד נמוכה משמעותית מהתמיכה הערטילאית הזו בקיום משא ומתן
במילים אחרות, עבור רוב היהודים בישראל משמעות השלום היא לא פשרה וחיים ביחד, אלא מתן תוקף לעליונות, כאשר מהפלסטינים מצופה להסכים. זה כל כך הצליח שהפסקנו לדבר על זה בכלל. מצד שני, אפשר לקוות שדווקא המעטים שעדיין בטוחים שתוך כמה שנים יהיה כאן שלום צודקים. אני לא רואה איך זה יקרה, אבל קרו כאן כבר כל כך הרבה דברים שלא ייאמנו, שעדיף כבר להאמין בזה.
דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו