ב־24 במרץ 2015 המתין טייס המשנה של מטוס איירבוס A320 בטיסת ג'רמנווינגס 9525 עד שקברניט המטוס יצא מתא הטייס לשירותים. ברגע שזה קרה, הוא כיוון מייד את המטוס אל צלע הר באלפים הצרפתיים, ובעוד הקברניט מנסה לפרוץ את הדלת המשוריינת בגרזן, ריסק את המטוס, ועליו 150 בני אדם.
טייס המשנה, אנדראס לוביץ, סבל מאירועים חוזרים ונשנים של דיכאון קליני חמור וממחשבות אובדניות. הוא פעל להסתיר את מצבו הרפואי ממעסיקיו. הטרגדיה הזאת זעזעה את תעשיית התעופה והציפה שוב איום שהתממש רק שנתיים קודם לכן בנמיביה – מצבו הנפשי של האדם היושב ליד ההגאים.
חלפו יותר מעשר שנים, והאירוע הדרמטי שהתרחש בטיסת פליי דובאי לתל אביב שוב הציף את אותו כשל מערכתי. שוב טיסה בינלאומית, שוב טייס משנה שמנסה להשתלט על תא הטייס, שוב ניסיון לרסק את המטוס – אלא שהפעם הוא כשל בזכות תושיית הנוסעים, הקברניט והטייסים החלופיים על המטוס.
ברמה הסטטיסטית היבשה, אירועים של התאבדות טייסים או חבלה מכוונת בתא הטייס נדירים ביותר ומהווים פחות מ־1% מכלל תאונות הטיסה הקטלניות בהיסטוריה
האירוע הזה עדיין נמצא בחקירה, אולם יותר ויותר סימנים מצביעים על כך שככל הנראה מדובר במניע לאומני. המקרה מעלה שוב את אותן שאלות קשות באשר ליכולתן של חברות התעופה לסנן טייסים בעידן המודרני, ולאתר בזמן אמת ולטפל במי שסובלים מבעיות נפשיות או עוברים תהליך של הקצנה דתית.
הממדים האמיתיים של התופעה
ברמה הסטטיסטית היבשה, אירועים של התאבדות טייסים או חבלה מכוונת בתא הטייס נדירים ביותר ומהווים פחות מ־1% מכלל תאונות הטיסה הקטלניות בהיסטוריה. לאורך ארבעת העשורים האחרונים תועדו בידי רשויות התעופה בעולם כשמונה מקרים מאומתים של התאבדות טייסים במטוסים מסחריים.
למרות זאת, הנתונים הסטטיסטיים האלה אינם משקפים את גודל הטרגדיה. התאבדות של טייס במטוס נוסעים מסחרי משמעותה אירוע של רצח המוני.
בתקופה של מעט יותר מעשור, עד השנה, נהרגו כ־800 נוסעים כתוצאה מכוונה זדונית של טייסים, או לפחות במקרים שבהם זה היה החשד המרכזי. בשנים מסוימות מספר הנספים כתוצאה מפעילות זדונית בתא הטייס אף עלה על מספר הנספים מתקלות טכניות או ממוקדי סיכון אחרים במטוסי נוסעים מודרניים.
מודל הלואו־קוסט והמחסור העולמי בטייסים
עידן טיסות הלואו־קוסט הפך את הטיסה ממוצר אקסקלוסיבי, שהיה נגיש בעיקר לבעלי אמצעים, למוצר המוני וזול הנגיש כמעט לכל שכבות האוכלוסייה. הדבר התאפשר במידה רבה בזכות תחרות חריפה על המחיר, צמצום עלויות והתייעלות.
במחקר השוואתי שפורסם ב־2022 על ידי החוקרת מריון ונוס, ובו השתתפו 338 טייסים, דיווחו טייסי חברות לואו־קוסט על יותר לחץ תעסוקתי, קשיי שינה ועייפות. כ־24% מהם הגיעו לסף של תסמיני דיכאון
אבל לצד הזמינות הרבה והמחירים הנמוכים, היה לכך גם מחיר כבד, שחלק ממנו נפל על הטייסים. ההתייעלות נשענה, ועודנה נשענת בחלקה, על עבודה תובענית ועל התגברות החשש של טייסים מאובדן פרנסתם – ובכלל זה החשש לבקש עזרה נפשית בעת הצורך.
ההשפעה הראשונה ניכרת בשינה. יותר מקטעי טיסה ביום, התחלות עבודה בשעות מוקדמות ולחץ לעמוד בלוחות הזמנים יוצרים יום עבודה תובעני. את השינה נאלצים הטייסים לדחוס בין המשמרות, הנסיעות והחיים בבית.
במחקר השוואתי שפורסם ב־2022 על ידי החוקרת מריון ונוס, ובו השתתפו 338 טייסים, דיווחו טייסי חברות לואו־קוסט על יותר לחץ תעסוקתי, קשיי שינה ועייפות. כ־24% מהם הגיעו לסף של תסמיני דיכאון בשאלון הסינון, לעומת כ־15% מטייסי החברות המסורתיות במדגם.
לשחיקה מצטרף גם חוסר הביטחון התעסוקתי. דוח של הנציבות האירופית תיאר כיצד הלחץ להפחית עלויות תרם להתרחבותם של דפוסי העסקה באמצעות מתווכים, חוזים קצרי טווח ועבודה כפרילנסרים.
וכאן מגיעה המלכודת: טייס זקוק לאישור רפואי כדי להתפרנס. דיווח על בעיה נפשית עלול להוביל להשבתה בזמן הבירור, להוצאות על בדיקות ולתקופה של הכנסה מופחתת. המשכנתה, הוצאות הבית והחשבונות ממשיכים להגיע בזמן שהטייס ממתין להחלטה אם יוכל לחזור לעבוד. כל אלה עלולים להפוך הודאה בבעיה נפשית לשקולה לגזר דין מוות כלכלי עבור חלק מהטייסים.
הפחד מאובדן הרישיון יוצר קשר שתיקה חמור. טייסים מעדיפים לסבול בשקט, להדחיק שחיקה מקצועית, משברים משפחתיים או מחלות נפש ולהמשיך להטיס מאות נוסעים, בשעה שמצבם הנפשי הולך ומידרדר
כך, על פי סקר רווחת הטייסים של ארגון טייסי חברות התעופה, נמצא שכ־85% מהטייסים המסחריים החווים מצוקה נפשית נמנעים מקבלת טיפול מקצועי או מדיווח לגורמים הרפואיים של החברה, בדיוק בשל החשש שיקורקעו.
הפחד מאובדן הרישיון יוצר קשר שתיקה חמור. טייסים מעדיפים לסבול בשקט, להדחיק שחיקה מקצועית, משברים משפחתיים או מחלות נפש ולהמשיך להטיס מאות נוסעים, בשעה שמצבם הנפשי הולך ומידרדר לעבר נקודת שבירה.
פגיעה באיכות ההכשרה והסינון
אם לא די בכך, הגידול במספר הטיסות הוליד מחסור עולמי חריף בטייסים מוסמכים. כדי למלא את תאי הטייס במאות טייסים חדשים, נדרשו חברות התעופה לקצר את זמני ההכשרה, להוריד את רף הניסיון הנדרש להסמכה ולהאיץ מסלולי קידום.
על פי הדיווחים בתקשורת, חמאם אל־חמאמי, טייס המשנה בטיסת פליי דובאי החשוד כי ניסה לרסק את המטוס, הורחק בעבר מטיסות ב"עומאן אייר" בשל חשש להקצנה דתית. אם הדיווח נכון, עולה השאלה כיצד עבר את הליכי המיון בחברת התעופה האמירתית, והאם עברו נבדק לעומק. אפשרות אחרת היא שהמידע נבדק, אך לא הוביל לפסילתו.
במקביל, מודל ההעסקה בחברות תעופה רבות, ובמיוחד באלה המבססות חלק ניכר מכוח האדם שלהן על עובדים זרים, פגע במנגנון הדיווח ההדדי. בחברות תעופה גדולות, לוח הטיסות משתנה בתדירות גבוהה והצוותים משובצים לעיתים כך ששני טייסים שנכנסים לתא הטייס עשויים שלא להכיר זה את זה כלל, ואף לא לטוס יחד שוב.
כאשר אנשי הצוות אינם מכירים את הרקע, האופי או שגרת היום־יום של עמיתיהם, קשה להם להבחין בשינויים התנהגותיים, בדיכאון סמוי, במצוקה נפשית חריפה או בהקצנה רעיונית או דתית
היעדר היכרות אישית ומתמשכת בין הטייסים מחליש את קו ההתרעה הראשון מפני בעיות שמתעוררות אצל אחד מהם. כאשר אנשי הצוות אינם מכירים את הרקע, האופי או שגרת היום־יום של עמיתיהם, קשה להם להבחין בשינויים התנהגותיים, בדיכאון סמוי, במצוקה נפשית חריפה או בהקצנה רעיונית או דתית.
שבירת קשר השתיקה: הדרך לפתרון מערכתי
בעקבות אסון ג'רמנווינגס החלו רשויות התעופה בעולם להבין את המלכוד והשיקו רפורמות רגולטוריות.
סוכנות הבטיחות האווירית של האיחוד האירופי חייבה חברות תעופה לקיים הערכות פסיכולוגיות מקיפות לטייסים לפני תחילת עבודתם, לערוך בדיקות פתע לאלכוהול ולסמים ולהקים תוכניות אנונימיות לתמיכת עמיתים, המאפשרות לקבל סיוע נפשי בלי להסתכן באובדן מיידי ואוטומטי של הפרנסה.
למרות כל זאת, האירוע הדרמטי בטיסת פליי דובאי ממחיש כי רפורמות על הנייר אינן מספיקות כאשר התמריצים הכלכליים והארגוניים בשטח פועלים בכיוון ההפוך. התעשייה אינה יכולה להמשיך להתנהל מתוך הנחה שטייסים חסינים מפגיעה נפשית, ולא ניתן לבסס את האבטחה אך ורק על מערכות טכנולוגיות ודלתות מוגנות.
כדי להתמודד ברצינות עם הסיכון יש צורך בהרחבת רשתות הביטחון הסוציאליות וביצירת חלופות תעסוקתיות על הקרקע לטייסים המדווחים על מצוקה נפשית. רק כאשר טייס ידע שפנייה לקבלת עזרה נפשית אינה מביאה באופן מיידי לאובדן פרנסתו ופרנסת משפחתו, יוסר החסם המרכזי בפני דיווח בזמן.
כל עוד התעשייה תמשיך לתעדף חיסכון בעלויות המיון והתמיכה על פני טיפול שורשי במצוקות נפשיות, תא הטייס יוסיף להכיל בתוכו פצצות מתקתקות אנושיות גם בעתיד
שנית, על חברות התעופה לבחון מחדש את מודלי הציוות וההעסקה שלהן. החזרת אלמנטים של יציבות לצוותים והיכרות מתמשכת בין טייסים יאפשרו ליצור סביבת עבודה אנושית, שבה שינויים התנהגותיים ונורות אזהרה מזוהים בידי עמיתים לתא הטייס עוד בטרם יתורגמו לאסון.
וכמובן, על מערכי הרפואה התעופתית לעבור מגישה של סינון נקודתי ומעניש לגישה של מעקב רציף ותומך, תוך שמירה מרבית על פרטיות הטייסים. כל עוד התעשייה תמשיך לתעדף חיסכון בעלויות המיון והתמיכה על פני טיפול שורשי במצוקות נפשיות, תא הטייס יוסיף להכיל בתוכו פצצות מתקתקות אנושיות גם בעתיד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו