ריח של פרוטקשן

מי ששרף בלילה שבין יום חמישי לשישי את חדר החשמל במתקן טיהור השפכים הסמוך לצומת שוקת ידע מה הוא עושה. זו אחת הנקודות הרגישות בנגב: השבתת את המתקן – הסרחת את כל הדרום.

מרגע שהמתקן מפסיק לעבוד, הביוב הגולמי שמגיע מאזור חברון זורם בספיקה של 30 מיליון ליטר ביום במורד אפיק נחל חברון (שהופך בהמשך לנחל באר שבע ולנחל הבשור) וחוצה את הנגב ממזרח למערב.

ואכן, ברגע שנודע דבר ההצתה, המשרד להגנת הסביבה הזהיר את תושבי הדרום – כולל באר שבע, עומר והמועצות האזוריות בני שמעון, אל קסום ואשכול – להתרחק מהנחל ולהימנע מכל מגע עם מימיו. בתפריט: סכנת מחלות, צחנה ויתושים.

המרכזיות של הנחל ופוטנציאל הפגיעה הסביבתית בחבל ארץ שלם הציפו תופעה שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות: פרוטקשן, כשבתפקיד הנסחטת המדינה בכבודה ובעצמה

המרכזיות של הנחל ופוטנציאל הפגיעה הסביבתית בחבל ארץ שלם הציפו תופעה שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות: פרוטקשן, כשבתפקיד הנסחטת המדינה בכבודה ובעצמה. כשעבריינים לא מהססים לפגוע במתקני תשתיות לאומיים כדי לקבל דמי חסות, אפשר להכריז על פטירתה הסופית של המשילות.

מי שחי את המלחמה הזו על בסיס יומי הוא דני לקר, מנהל אגף הביטחון ברשות המים, שאחראית על תאגידי המים הפרושים ברחבי הארץ. לקר – אל"ם לשעבר, 12 שנים בתפקידו הנוכחי – מצא את עצמו בשנים האחרונות בחזית המערכה מול כנופיות פשע, בעיקר בצפון.

חדר החשמל השרוף במתקן טיהור השפכים הסמוך לצומת שוקת, אוקטובר 2026 (צילום: רשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכות יוצרים)

"העבריינים זיהו את עולם הביוב כמשהו אטרקטיבי מבחינתם", הוא אומר, "פגיעה בתשתיות ביוב מייד מביאה להזרמת שפכים עם כל המשמעויות של ריח ופגיעה בסביבה. יש גם היבט של רגולציה ואכיפה מצד המשרד להגנת הסביבה. הדבר האחרון שמנכ"ל תאגיד רוצה זה שהביוב שבאחריותו יזרום לסביבה".

כשהעבריינים זיהו את הפוטנציאל הם תפסו את המדינה לא מוכנה. במציאות הגיונית אין סיבה להציב שמירה פיזית על כל תחנת שאיבה או גנרטור, אבל המציאות הנוכחית היא הכול חוץ מהגיונית. "אני מסתובב בשטח", אומר לקר, "ורואה שצצות שמירות ואבטחה במקומות שלא חייבנו את תאגידי המים. ואז אנחנו רואים בבקרה תשלומים לאבטחה שלא דרשנו.

"כשאתה צולל קצת לעומק אתה רואה שבאים למנכ"ל ואומרים לו 'יש לך 10 מתקנים לאבטח, זה יעלה לך 5,000 שקל בחודש'. אחרי חודשיים המחיר עולה ל־10 אלפים ואז ל־20 אלף ואז הוא מתחיל לגמגם ולא משלם ואז המתקן מוצת. בקיצור תפסו אותו במקום רגיש".

המציאות שלקר מתאר הפכה בשנים האחרונות לשגרה בצפון הארץ. לא פחות מ־30 מתקני תשתית של מערכות המים והביוב בצפון הוצתו. מתקן טיהור השפכים של צפת הוצת לא פחות מארבע פעמים

המציאות שלקר מתאר הפכה בשנים האחרונות לשגרה בצפון הארץ. לא פחות מ־30 מתקני תשתית של מערכות המים והביוב בצפון הוצתו. מתקן טיהור השפכים של צפת הוצת לא פחות מארבע פעמים והביוב זרם לנחל עמוד, שמהווה מסלול טיול פופולרי.

ברשות המים הבינו שככה זה לא יכול להימשך ויצאו למאבק בשיתוף פעולה עם המשטרה. עשרות מתקנים הפכו למבצרי בטון קטנים, מערכות התרעה הותקנו, הוקם חמ"ל שמתצפת על המתקנים באמצעות מצלמות ובמשטרה הוקם כוח ייעודי שאף תפס כמה עבריינים על חם.

מהנדסים עובדים מתחת לאדמה, בהקמת מערכת חדשה של צינורות ביוב, 1 באוגוסט 2008 (צילום: חן ליאופולד/פלאש90)

לפני כשלושה חודשים נעצרו ארבעה חשודים בסחיטת המועצה האזורית מרום הגליל ותאגיד המים פלג הגליל. העצורים מרהט, טובא־זנגרייה, כמאנה וסלאמה נחשדו בכך שגרפו בשנים האחרונות למעלה מארבעה מיליון שקלים בתמורה למשימות שמירה שלא היה בהן צורך.

העסק, אומר גורם בתחום, נהיה מקצועני: "מי שמספק את האבטחה אלה חברות רשומות לגיטימיות, זה לא במעטפות. הם השתכללו. מוצאים דרכים להוציא חשבונית מסודרת כנגד שירותים כמו אבטחה או קבלן שמבצע עבודה כלשהי, קוימו או לא קוימו זה לא משנה. בתאגיד שיש לו עשרות מתקנים זה יכול להגיע למאות אלפי שקלים בחודש".

לפחות בצפון, לקר מרגיש שידה של המדינה על העליונה: "המאמץ והמשאבים שהושקעו מניבים תוצאות. ירו לנו על בתים של מנכ"לי תאגידים בצפון. היום יש ירידה משמעותית במספר המתקפות על המתקנים".

לפחות בצפון, לקר מרגיש שידה של המדינה על העליונה: "המאמץ והמשאבים שהושקעו מניבים תוצאות. ירו לנו על בתים של מנכ"לי תאגידים בצפון. היום יש ירידה משמעותית במספר המתקפות על המתקנים"

באופן אירוני, ייתכן שהשקעתם במאבק הזה יותר משאבים מאשר אם הייתם פשוט משלמים לעבריינים.
"בפרוטקשן אתה יודע איפה זה מתחיל ואתה אף פעם לא יודע איפה זה נגמר. חוץ מזה יש את הפן הערכי. אני לא מוכן לשתף עם זה פעולה. אני מאמין שאם ניתן ליריב מכה חזקה במשך שנה, שנתיים, שלוש, בסוף הוא יעבור למשהו אחר.

"זה עסק כלכלי, איפה שלא כדאי להם הם עוזבים. זה לא משחק שמנצחים בו 0:10, אבל בהרבה זירות אנחנו מנצחים, ולפעמים גם חוטפים. בשוקת חטפנו מכה קשה מאוד".

בדרום, כך זה נראה, המדינה עדיין רחוקה מאוד מניצחון. מתקן טיהור השפכים בשוקת מופעל על ידי תאגיד המים "נווה מדבר", ששייך לשבע רשויות מקומיות ומועצות אזוריות בחברה הבדואית. המנכ"ל, חאלד גנים, שלא השיב לפניית זמן ישראל, מצא את עצמו מאובטח מסביב לשעון ונאלץ לעקור עם משפחתו ליישוב אחר.

"היכולת שלנו להעמיד תקציבים שהסטנו מפרויקטים אחרים הייתה יותר גבוהה בצפון", אומר לקר, "גם ההתקדמות מול המשטרה ומול התאגיד עצמו הייתה פחות טובה בדרום. לא באנו מספיק חזקים לאירוע הזה".

יש פער בלתי נתפס בין ההצהרות הריקות של השר לביטחון לאומי על משילות לבין המצב בשטח.
"אני לא רוצה להיכנס לצד הפוליטי אבל מוכרח לציין שבשנתיים–שלוש האחרונות יש שינוי לטובה מצד המשטרה, יש שם הבנה שמדובר באירוע רציני.

"ברור שלמשטרה יש את המגבלות שלה ולא תמיד יש לה קשב לעסוק בנושאים האלה, אבל בצפון נכנסו בזה לעומק וגם בדרום אין לי מילה רעה להגיד על המשטרה, מפקד המרחב מאוד 'מיינדד' לעניין"

"ברור שלמשטרה יש את המגבלות שלה ולא תמיד יש לה קשב לעסוק בנושאים האלה, אבל בצפון נכנסו בזה לעומק וגם בדרום אין לי מילה רעה להגיד על המשטרה, מפקד המרחב מאוד 'מיינדד' לעניין".

רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, שנחל באר שבע חוצה את הפארק העירוני שלה, פחות התרשם מהנחישות של המשטרה. דנילוביץ' הודיע ש"זו הפקרות מצד מדינת ישראל שלא מסוגלת להתמודד עם כנופיות פשע שפוגעות באיכות חייהם של מאות אלפי תושבים בנגב. לצערי אין הרתעה! זוהי תוצאה של היעדר משילות, עליה אנו זועקים כבר שנים רבות".

רוביק דנילוביץ' (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

הטונים נרגעו מעט אחרי שבתאגיד נווה מדבר וברשות המים הצליחו בפעולה מהירה להזרים את הביוב למאגר סמוך ובכך לתחום את הנזק לסביבתו הקרובה של המתקן, ולמנוע מהשפכים הריחניים לשייט בכל רחבי הנגב. בימים הקרובים מקווים להשלים תיקון ראשוני של חדר החשמל ולהחזיר את המתקן לפעילות, גם אם בשלב ראשון השפכים לא יטוהרו לרמה הרגילה.

הטרגדיה היא שמתקן טיהור השפכים בשוקת נמצא מלכתחילה באחד הצמתים הסביבתיים הקשוחים במרחב. נחל חברון סופג את השפכים המזוהמים של מנסרות השיש בעיר הפלסטינית, ורשות המים נאלצה להקים מתקן מיוחד סמוך לקו הירוק שבו מסונן הזיהום החריג ונמנעת כניסתו לישראל.

בשלב הבא הזרם מגיע למתקן טיהור השפכים בשוקת שמטפל בו ומביא אותו לאיכות שלישונית – שמותרת להזרמה לנחלים ולשימוש בחקלאות – ומשם הוא עושה את דרכו לנחל וחוצה את הנגב.

"בענף המים עוד לפחות נלחמים. במקומות אחרים המדינה פשוט פותחת רגליים ומשלמת לעבריינים כדי שיהיה לה שקט"

התהליך המפרך הזה משאיר את הנחל בגדר מפגע סביבתי נוראי ממזרח לקו הירוק – כפי שתיארה סו סירקיס בכתבה שהתפרסמה כאן לאחרונה – ומאתגר מאוד את טכנולוגיות הטיהור שלעיתים קורסות, כפי שקרה באפריל אשתקד.

ואם הנתק הפוליטי בין הרשויות שמשני צידי הקו הירוק, הפערים הכלכליים והזיהום הנוראי לא גורמים מספיק נזק – מגיעה החזית העבריינית ומוסיפה קושי על קושי.

זיהום מנחל חברון במט"ש שוקת, מרץ 2025 (צילום: גידי דוד)

משיחות עם גורמים בתחום התשתיות הלאומיות עולה שמה שמתרחש בעולם המים הוא רק קצה הקרחון. "אין כמעט פרויקט תשתית שבו העבריינים לא מגיעים ודורשים נתח", אומר גורם בתחום, "בענף המים עוד לפחות נלחמים. במקומות אחרים המדינה פשוט פותחת רגליים ומשלמת לעבריינים כדי שיהיה לה שקט".