הדבר הראשון שמכה בך הוא הסירחון – גל מבחיל החושף ביוב גולמי הזורם בנחל חברון מתחת להתנחלות עתניאל שבדרום הגדה המערבית, בערוץ שאמור להיות יבש לחלוטין בחודש יולי.

גדות הנחל מכוסות בקרום לבן ומסנוור, שרק הצמחים העמידים ביותר מצליחים לשרוד בו. האבקה הלבנה אינה חלק טבעי מהנחל; היא מגיעה אליו דרך רשת צינורות הביוב של העיר חברון, ומקורה במפעלי חיתוך האבן המשתמשים בכמויות אדירות של מים לקירור המחרטות. אותן מחרטות חותכות את אבן חברון – המכונה לעיתים גם אבן ירושלמית – ללוחות המשמשים לחיפוי החזיתות האופייניות לאזור, לריצוף ולאריחים.

זה שנים שהרשות הפלסטינית מקימה מכון לטיהור שפכים עבור חברון במימון בינלאומי. העיכובים נגרמו בין השאר בשל שינויים בתוכניות מצד ישראל. אלא שגם לאחר שתושלם בנייתו, המתקן יעמוד מושבת עד שתיפתר בעיית אבק האבן – שכן הבוצה תשחק את המכונות ותשמיד אותן.

כבר שנים רבות שהתערובת הרעילה של ביוב גולמי ובוצת שיש זורמת הרחק מעבר לגבולות העיר. בחורף, מציפים השיטפונות את הגדות בבוצה; כשהגשמים פוסקים, היא נאפית בשמש ומתקשה לכדי קרום הדומה לבטון

כבר שנים רבות שהתערובת הרעילה של ביוב גולמי ובוצת שיש זורמת הרחק מעבר לגבולות העיר. בחורף, מציפים השיטפונות את הגדות בבוצה; כשהגשמים פוסקים, היא נאפית בשמש ומתקשה לכדי קרום הדומה לבטון.

הזיהום בנחל חברון, יולי 2026 (צילום: סו סורקיס)

מאות אלפי תושבים ביישובים שאינם מחוברים לתשתיות ביוב מוסדרות מוסיפים לזרם את שפכיהם הבלתי מטופלים, ומחריפים את ההרס האקולוגי.

כל עוד בוצת האבן אינה סמיכה דיה כדי לאטום לחלוטין את קרקעית הנחל, הזוהמה ממשיכה לחלחל מטה ומסכנת את אקוויפר ההר – המקור הטבעי החשוב ביותר שנותר למים מתוקים באזור כולו.

כל עוד בוצת האבן אינה סמיכה דיה כדי לאטום לחלוטין את קרקעית הנחל, הזוהמה ממשיכה לחלחל מטה ומסכנת את אקוויפר ההר – המקור הטבעי החשוב ביותר שנותר למים מתוקים באזור כולו

בגבול ישראל מסנן מתקן ייעודי את האבק הלבן, ומזרים את הביוב הגולמי שנותר אל מכון טיהור השפכים בשוקת. אולם, כאשר המתקן בשוקת עולה על גדותיו, השפכים נשפכים ישירות לנחל באר שבע, חורצים נתיב מסריח דרך פארק עירוני מרכזי ומפיצים צחנה עזה בשכונות הסמוכות.

פאזל של תחומי שיפוט

במקום להוביל לשלום ישראלי-פלסטיני קבוע, כפי שהתכוונו מנסחיהם, הסכמי אוסלו משנות ה-90 יצרו בעיקר סיוט בירוקרטי.

ישראל מחזיקה בשליטה אזרחית וביטחונית על 60% משטח הגדה המערבית – שהוגדר בהסכמים כשטח C – ובו התנחלויות יהודיות, שטחי אש צבאיים, שטחים פתוחים וחקלאיים וכן כפרים פלסטיניים.

מתקן במעבר מיתר שעל הקו הירוק, שנבנה בידי ישראל במימון מכספי מסים שנוכו מהכנסות הרשות הפלסטינית, מסנן אבק סלעים ממי שפכים לפני שהם מגיעים למתקן טיהור השפכים שוקת שבישראל, ביולי 2026 (צילום: סו סורקיס)

מחצית ממפעלי חיתוך האבן של חברון פועלים בשטח C, שבו מחזיקה ישראל, באמצעות המנהל האזרחי, בסמכות התכנון הבלעדית. יתר המפעלים פועלים בשטח A, המצוי לחלוטין מחוץ להישג ידה האזרחי של ישראל.

בסוף יוני פרץ מאבק משפטי בנושא. ארגון "ירוק עכשיו", ארגון סביבתי יהודי הפועל בגדה המערבית, חבר לתנועת הימין "רגבים" – שהוקמה לפני שני עשורים, בין השאר, בידי שר האוצר הנוכחי ותומך ההתנחלויות בצלאל סמוטריץ' – בהגשת עתירה לבג"ץ.

הארגונים דורשים אכיפה מיידית וסגירה מוחלטת של מפעלי חיתוך האבן המזהמים בשטח C. בית המשפט העניק למדינה 60 יום להשיב לעתירה.

במקביל, בחרו ראשי ארגון השמאל "אקופיס מזרח תיכון" (EcoPeace Middle East), שמנהליו פועלים בישראל, ברמאללה ובעמאן, בנתיב דיפלומטי יותר. הארגון חתם על מזכר הבנות עם מהנדסי שיש פלסטינים למימון ולתכנון של שדרוגים טכנולוגיים בני קיימא.

"גם ככה קשה לנהל עניינים בין מדינות ריבוניות. כאשר אזור אחד מחולק לשלושה תחומי שיפוט תחת שני גורמים אחראים שונים, פשוט אף אחד לא לוקח אחריות"

עם זאת, מנכ"ל "אקופיס ישראל", גדעון ברומברג, מזהיר כי חלוקת הגדה המערבית היא שורש הבעיה: "גם ככה קשה לנהל עניינים בין מדינות ריבוניות. כאשר אזור אחד מחולק לשלושה תחומי שיפוט תחת שני גורמים אחראים שונים, פשוט אף אחד לא לוקח אחריות".

משאית מובילה לוחות אבן חברון מהמחצבות לעיבוד לשיש, סמוך לחברון שבדרום הגדה המערבית, 14 ביולי 2026 (צילום: סו סורקיס)

ברומברג ציין כי אפילו העיר חברון עצמה מחולקת כיום בין ישראל לרשות הפלסטינית. לדבריו, עשרות שנים של גידול אוכלוסייה מואץ כלל לא לוו בהשקעה נדרשת בתשתיות.

"חברון אכן נמצאת בפיגור משמעותי, אבל כך גם גוש עציון… אפילו גוש ההתנחלויות הליברלי ביותר אינו מטפל כראוי בשפכים שלו, אז בואו נפסיק את משחק ההאשמות", אמר. "אנחנו חייבים להפסיק רק לנהל את הסכסוך ולהתחיל לפתור אותו – אם לא למען בני האדם, אז לפחות למען הסביבה".

"חברון אכן נמצאת בפיגור משמעותי, אבל כך גם גוש עציון… אפילו גוש ההתנחלויות הליברלי ביותר אינו מטפל כראוי בשפכים שלו, אז בואו נפסיק את משחק ההאשמות"

בתוך החור השחור

נסיעה לאורך כביש 60 עם ראש ארגון "ירוק עכשיו", ברק ורקר, ועם מנהלת הפעילות הבינלאומית של רגבים, נעמי קאהן, חושפת עד מהרה את עומק הבעיה המסריחה.

מתחת להתנחלות שִׁמְעָה, דרכי עפר מאובקות מובילות מטה אל עמק הנמצא מתחת לכפר א-דהרייה שבשטח A. כאן, הביוב ואבק האבן מתערבבים במוקדי זיהום משניים בדמות אתרי פסולת פיראטיים. גדות הנחל זרועות בגרוטאות מתכת מעוקמות ובפגרי כבשים מרקיבים, שכולם מפרישים רעלים היישר אל מי התהום.

קאהן מפנה אצבע מאשימה כלפי המנהל האזרחי, וטוענת כי אנשיו מעלימים עין מהמתרחש מחשש שאכיפה נוקשה תעורר תגובת נגד בינלאומית. לדבריה, הגישה הזאת מסייעת בעקיפין גם לשמור על מחירי שיש נמוכים עבור הצרכנים הישראלים.

גידון ברומברג, מנכ"ל אקופיס ישראל, במרכז, לצד מנהלת אקופיס פלסטין, נדא מג'דלאני, משמאל, ועלי עבדו, מנהל קשרי הממשל והסנגור של אקופיס, שגם הוא פועל מרמאללה, מצטלמים סמוך לעיירה עזון שבצפון הגדה המערבית, נובמבר 2025 (צילום: סו סורקיס)

"כשיש לך סמכות שיפוט מלאה אבל אינך לוקח אחריות, אתה למעשה יוצר חור שחור שבתוכו מתרחשים דברים רעים", הזהירה קאהן. "משילות חשובה יותר מריבונות".

מאחורי הקלעים פועל המנהל האזרחי מול הרשות הפלסטינית לקידום שתי תוכניות מרכזיות. האחת כוללת הנחת צינורות במקביל למערכת הביוב, שיסיטו את בוצת האבן השוחקת אל מתקן טיפול מיוחד. מתקן זה אמור לקום במימון בינלאומי סמוך לאזור התעשייה אל-פחס, בפאתי חברון ובתוך שטח C.

התוכנית השנייה היא להניח צינור מקביל לנחל, במורד הזרם. הצינור ישתמש בכוח הכבידה כדי לאסוף את הביוב מהנחל, מעתניאל ועד לקו הירוק. משם יועברו השפכים למכון הטיהור המורחב בשוקת.

תוכניות ללא תקציבים

מקור במועצה האזורית הר חברון, שביקש להישאר בעילום שם, מסר כי הרשות המקומית החלה לאחרונה לבטל היתרי בנייה למפעלים מזהמים באזור התעשייה אל-פחס, ולחסום פיזית את הזרמת הבוצה הבלתי חוקית לצינורות הביוב. כתוצאה מכך, לדבריו, בעיית אבק האבן הצטמצמה במידה ניכרת.

הרשות המקומית החלה לאחרונה לבטל היתרי בנייה למפעלים מזהמים באזור התעשייה אל-פחס, ולחסום פיזית את הזרמת הבוצה הבלתי חוקית לצינורות הביוב. כתוצאה מכך בעיית אבק האבן הצטמצמה במידה ניכרת

בינתיים, ראש המועצה האזורית הר חברון – המייצגת את האינטרסים של המתנחלים הישראלים המתגוררים בדרום הר חברון – מטיל את מלוא האחריות על הפלסטינים החיים בסביבה.

הזיהום בנחל חברון, יולי 2026 (צילום: סו סורקיס)

"הבעיה בנחל חברון נובעת מכך שהפלסטינים מזרימים ביוב גולמי ישירות לנחל, בניגוד מוחלט להסכמים שהם מחויבים לקיים", אמר ראש המועצה, אלירם אזולאי. "הדבר גורם לנזק סביבתי חמור ומזהם את המים שצורכים כל תושבי הנגב – בבאר שבע, עומר, מיתר, החקלאים במועצה האזורית בני שמעון ועד נחל אשכול. כולם סובלים מהזיהום שגורמים הפלסטינים בחברון ובסביבתה".

מעיריית באר שבע נמסר כי היא זו שמובילה את המאבק למניעת חדירת הזוהמה לנחל העובר בתוך העיר ובפארק.

"אני קורא למדינת ישראל לקחת אחריות מלאה, לבצע את הטיפול בשפכים ולגבות את כל העלויות מהרשות הפלסטינית, פשוט משום שאי אפשר לסמוך עליה שתעשה זאת מרצונה החופשי", הדגיש אזולאי.

"אני קורא למדינת ישראל לקחת אחריות מלאה, לבצע את הטיפול בשפכים ולגבות את כל העלויות מהרשות הפלסטינית, פשוט משום שאי אפשר לסמוך עליה שתעשה זאת מרצונה"

אולם גם אם קיימות תוכניות רבות ומפורטות למכביר, הבעיה המהותית היא שעדיין אין להן שום תקציבים מאושרים או לוחות זמנים ברורים לביצוע.

"רוב התוכניות האלה נשארות על הנייר", סיכם ברומברג, והצביע כהוכחה על מיזמים תקועים נוספים לשדרוג מכוני טיהור שפכים ישנים ולקויים במקומות אחרים ברחבי הגדה המערבית.

הזיהום בנחל חברון, יולי 2026 (צילום: סו סורקיס)