עניין הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לחקר אסון 7 באוקטובר 2023 כבר לא יוכרע לפני הבחירות. שופטי בג"ץ פטרו את עצמם מכך לפני שבועיים, בהחלטה לקונית של הרכב שבעת השופטים הדנים בעתירות בעניין זה: "הודעת עדכון תוגש עד יום 15 בינואר 2027".
במילים אחרות: שהממשלה הבאה שתקום, אם תקום, תקבל החלטה בעניין. בית המשפט אינו מעוניין לפעול להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר מתקפת הטרור של 7 באוקטובר. לא בשלב הנוכחי, אולי לא בכלל.
ממצאיה של ועדת חקירה עתידית הם עניין בעל חשיבות רבה, בוודאי לצורך מילוי התכלית העליונה של המוסד ששמו ועדת חקירה ממלכתית – ירידה לחקר ההתנהלות הכושלת שהביאה לתוצאה אסונית, ותיקון הליקויים המערכתיים כדי שכשלים דומים לא ישובו עוד.
בישראל כיהנה ממשלה ב־7 באוקטובר. היא לא נכנסה לתפקידה יום קודם או שבוע קודם, אלא כיהנה בתפקידה אז למעלה מתשעה חודשים, תקופה שבה הקדישה את כל מעייניה לקידום אלים ואגרסיבי של הפיכה משטרית
זה נשמע כמו התכוננות למלחמה הקודמת, אך לשיפור ביצועיהן של מערכות המדינה – ובוודאי של רשויות הביטחון – יש במדינת ישראל חשיבות עליונה.
לעבודתה של ועדת חקירה ממלכתית יש חשיבות רבה גם ביחס לתכלית השנייה: נקיבה מפורשת בשמותיהם של האחראים, הטלת אחריות ישירה, עקיפה ומיניסטריאלית עליהם לכשליהם האישיים והניהוליים, ובמידת הצורך גם הסקת מסקנות לגביהם. בתרבות שלטונית מפולגת ורעילה כמו זו השוררת בישראל, למסקנות של גוף מוסמך יש חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה.
לפחות בקרב חלק מהציבור, מסקנות כאלה עשויות לספק ודאות ומזור, ואולי אף לספק ציפייה לגיטימית לנשיאה באחריות. אך במציאות הציבורית והפוליטית בישראל, אין צורך להמתין עד למסקנותיה של ועדת חקירה רשמית כדי להטיל אחריות על נבחרי הציבור האחראים לאסון 7 באוקטובר.
במובן הבסיסי ביותר של בירור האחריות, התשובה בגוף השאלה.
בישראל כיהנה ממשלה ב־7 באוקטובר 2023. היא לא נכנסה לתפקידה יום קודם או שבוע קודם, אלא כיהנה בתפקידה אז למעלה מתשעה חודשים, תקופה שבה הקדישה את כל מעייניה לקידום אלים ואגרסיבי של הפיכה משטרית, שקרעה את הציבור, ערערה את יציבות המשטר והולידה אינספור התרעות ביטחוניות על כוונה של אויבים לנצל את החולשה הפנימית בישראל.
חברי הממשלה יודעים היטב שהם אחראים לאסון, במובן העקרוני ובמובן המעשי הפשוט. למעשה הם יודעים זאת כבר מבוקר 7 באוקטובר, וזו הסיבה שבעטיה הם עסוקים בהטחת האשמות לכל עבר, בניסיון לטשטש את העובדות באינספור ספינים המיועדים לזרות חול בעיני הציבור, בשבירת מראות ובניתוץ כל במה רציונלית שבה הנושא יכול להתברר.
חלק מתפקידו של הציבור בבחירות שעתידות להתקיים בעוד שלושה שבועות הוא בהשמעת אמירה מהדהדת באשר לאחריותה של הממשלה היוצאת לאסון הביטחוני הכבד ביותר מאז קום המדינה
אך בדמוקרטיה, לציבור יש כוח להצביע על האחראים. אם לא באמצעות מנגנוני בדיקה מורכבים, אז באמצעות כוח ההצבעה של הציבור.
בנובמבר 2012 נתן בג"ץ את פסק דינו בעתירה בעניין הדרישה להדיח את שר האוצר יובל שטייניץ ואת שר הפנים אלי ישי, בעקבות הדוח המיוחד שפרסם מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס, בעקבות אסון השרפה בכרמל.
"הציבור יכול להביע את דעתו על תפקודו של שר ועל החלטה של ראש הממשלה שלא להעביר אותו מכהונתו – לשלילה או לחיוב – בבואו לממש את זכותו הדמוקרטית לבחור את נציגיו בבחירות לכנסת", כתב אז השופט עוזי פוגלמן.
מאחר שאותו פסק דין ניתן חודשיים לפני הבחירות לכנסת, שהתקיימו בינואר 2013, הוסיף השופט פוגלמן: "אנו מצויים ערב בחירות לכנסת ה־19, וגם לנתון זה יש משקל. החלטתו של ראש הממשלה שלא להעביר את שרי הפנים והאוצר מכהונתם, כמו גם שאר הנושאים שאליהם התייחס מבקר המדינה בדוח, יעמדו בתוך זמן קצר – יחד עם נושאים מרכזיים אחרים – למבחן הציבור".
במילים אחרות, חלק מתפקידו של הציבור בבחירות שעתידות להתקיים בעוד שלושה שבועות הוא בהשמעת אמירה מהדהדת באשר לאחריותה של הממשלה היוצאת לאסון הביטחוני הכבד ביותר מאז קום המדינה.
נוכח ההרעשה הכבדה שהממשלה הנחיתה על הציבור באמצעות כלי התקשורת הנוהים אחריה בשלוש השנים האחרונות – הרעשה שעניינה שטיפת מוח של ממש – זוהי משימה קשה מאוד. אך אחריותו של כל אזרח היא לפקוח את עיניו ולהישיר מבט, על אף סופות החול הניתזות לעברו במכוון.
הציפייה הדמוקרטית הבסיסית היא שהציבור ינקוט גישה של שכר ועונש כלפי נבחרי ציבור, יתגמל אותם על תפקוד מצטיין ויעניש אותם על תפקוד כושל
לקושי העצום הזה של הציבור לבחון את המציאות הפוליטית והמשטרית כהווייתה התייחסה השופטת המנוחה עדנה ארבל בפסק דין משנת 2007: "לא אוכל להתעלם מהתמונה שבפנינו ולהשאיר המלאכה רק לעינו הפקוחה של הציבור, שלעיתים נדמה כי עינו האחת מכוסה, והוא משלים עם תופעות והתנהלות שבית המשפט, שהעניין בא בפניו, לא יכול להשלים עימן".
ארבל דיברה אז על אחריותו של שר ועל סוגיה שבה בית המשפט מוסמך להתערב – מינויו ופיטוריו של שר בממשלה, בהתאם לעקרונות שהותוו בהלכת דרעי־פנחסי. בהקשר הקרוב יותר לענייננו כתבה השופטת המנוחה מרים נאור, לימים נשיאת בית המשפט העליון, בפסק דין משנת 2013, שעסק באפשרות של ראשי עיריות שהוגשו נגדם כתבי אישום לשוב ולהתמודד בבחירות המוניציפליות:
"בעולם אידיאלי, אם המועמד אינו משכיל להבין בעצמו שעליו לפרוש ממועמדות, רשימתו תדאג להוצאתו מן המחנה מפאת חשש מפני דין הבוחר. בעולם אידיאלי, אם המועמד ומי שהציעו אותו לא פעלו כפי שראוי שיפעלו, הציבור יסיק את המסקנות בקלפי".
הציפייה הדמוקרטית הבסיסית היא שהציבור ינקוט גישה של שכר ועונש כלפי נבחרי ציבור, יתגמל אותם על תפקוד מצטיין ויעניש אותם על תפקוד כושל. ציפייה זו נכונה כמובן במישור המוניציפלי, ונכונה שבעתיים במישור הלאומי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו