סמוטריץ' מאיים על מצרים, אבל המפתח לעזה נמצא בקהיר

דברי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על סיני, שלפיהם אם מצרים תתקוף את ישראל היא תאבד את סיני, פוגעים בנכס שספרו של דוד חכם "מצרים ראשונה ולתמיד" מתעד מבפנים: מצרים היא שמחזיקה במנוף על חמאס. לדעתי הדברים שאמר גם סוגרים בפני בנימין נתניהו את הדרך לשחזור הקואליציה היוצאת. 

*  *  *

דברי השחץ הנבערים של שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל "גרנדמייזר" סמוטריץ', מביאים אותי אל ספרו של דוד חכם, "מצרים ראשונה ולתמיד", שיצא השנה בהוצאת משרד הביטחון ומודן, ששמו אומר הכול. השלום עם מצרים הוא מאושיות הביטחון הלאומי של ישראל, ואנו בועטים בו ברגל גסה.

זה אינו מחקר רגיל על יחסי ישראל ומצרים. זו עדות של קצין שהיה בלב העניינים ומדווח מתוך החדר. חכם כותב בגוף ראשון: "אנו, במשרד הביטחון". הוא ליווה שורה ארוכה של שרי ביטחון, מיצחק מרדכי ואילך, התלווה לעמוס גלעד לפגישות עם שר המודיעין המצרי עומר סולימאן, העביר לדרג המדיני הבכיר מסרים שקיבל מבכירי הממסד הביטחוני בקהיר, והשתתף בהערכות המצב של הצוות שטיפל בשחרור גלעד שליט. מה שהוא מתאר לא נאסף מארכיונים. הוא שמע את הדברים ישירות מפי בכירי המצרים עצמם.

דברי השחץ הנבערים של שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל "גרנדמייזר" סמוטריץ', שלפיהם אם מצרים תתקוף את ישראל היא תאבד את סיני, מביאים אותי אל ספרו של דוד חכם, "מצרים ראשונה ולתמיד"

המנוף המצרי

מן ההיסטוריה של המגעים אפשר ללמוד על ימינו, כאשר מצרים חזרה לעמדת המתווכת הראשית, ופירוק חמאס מנשקו עומד בראש הסוגיות הנדונות בקהיר כמבוא לשיקום עזה.

עטיפת הספר של דוד חכם: "מצרים ראשונה ולתמיד"

מן הספר עולה כי מטרתה הראשית של מצרים במגעים עם חמאס הייתה להפוך אותו לגורם פוליטי בלבד, ובאופן קונקרטי: לנתק אותו מן המרכז של האחים המוסלמים, מטורקיה ומקטאר. במונחים של היום הייתי מנסח זאת כך: להפוך אותו למפלגה פוליטית שוויתרה על המוקאוומה, ההתנגדות. המנוף להשגת המטרות האלה הוא מעבר רפיח, שער הכניסה של עזה לעולם הערבי.

לדעתי, אפשר לראות בעמדות המסורתיות האלה של מצרים הקדמה לדרישה הנוכחית לפירוק הנשק, והן משתלבות בדרישה הסעודית להתנער מן המוקאוומה, בניגוד לעמדת קטאר. בעבר סברה מצרים שסוגיית הנשק תידחה לשלב השיחות עם ישראל, שאותן תנהל הרשות הפלסטינית, כשחמאס הפוליטי הוא חלק מן הרשות. כעת, אחרי חורבן עזה, אין לדעת אם השתנתה עמדתה. מכיוון שפירוק הנשק הוא דרישה אמריקאית וסעודית, יש להניח שגם מצרים עדכנה את עמדתה.

מכאן אפשר לזהות, ואת זה אני אומר, לא דוד חכם, את מה שמשרתת בפועל המדיניות הפרו-קטארית של ישראל. מעבר רפיח היה סגור כמעט ברציפות מאז כבש אותו צה"ל במאי 2024, וישראל עיכבה את פתיחתו עד פברואר 2026, וגם אז הוא נפתח במתכונת מוגבלת. כך נשלל ממצרים מנוף ההשפעה שלה על חמאס. בינתיים נכנסו קטאר וטורקיה למועצת השלום ולוועד המנהל של עזה. ישראל אמנם מחתה על כך רשמית, אבל לדעתי זו התוצאה שמדיניותה מובילה אליה: חיזוק אחיזתה של קטאר בעזה, והכנסת טורקיה לרצועה.

המדיניות הפרו-קטארית של ישראל הובילה לשלילת מנוף השפעתה של מצרים על חמאס, לחיזוק אחיזתה של קטאר בעזה ולהכנסת טורקיה לרצועה, כששתיהן נכנסו בינתיים למועצת השלום ולוועד המנהל של עזה

מהנעשה בחדר

דוגמה לדרך שבה התנהלו השיחות עם מצרים: ב-17 בינואר 2009, ביום שבו הכריזה ישראל על הפסקת אש חד־צדדית ב"עופרת יצוקה", ישבו גלעד וחכם מול עומר סולימאן וסיכמו את תנאי הרגיעה: "שקט תמורת שקט", אחריות חמאס לשקט מצד כל הפלגים, מחויבות מצרית לסכל את ההברחות, רצועת ביטחון ברוחב חצי קילומטר לאורך הגבול, ומעבר רפיח סגור עד שהרשות הפלסטינית תחזור לרצועה. סולימאן אמר שם במפורש שסגירת רפיח היא אמצעי לחץ על חמאס, ושכל מגע בנוגע לפתיחתו אינו אלא "מהלך טקטי".

בפומבי גינתה מצרים את ישראל. חכם מכנה זאת "מס שפתיים". בשיחות הסגורות הטילו בכירי קהיר את האחריות להסלמה על חמאס, וחכם התרשם שמצרים נותנת גיבוי שקט לפעולות צה"ל. הוא מגדיר את המצב כ"מפגש אינטרסים אסטרטגי" מול חמאס ומול המחנה הרדיקלי בהובלת איראן.

חכם גם מסביר מדוע. מצרים ראתה בחמאס איום על ביטחונה הלאומי, בעיקר בגלל זיקתו לאחים המוסלמים וקשריו עם איראן. היעד שלה היה להשיב את שלטון הרשות לרצועה ולגמד את חמאס ל"כוח פוליטי משני, זניח ובלתי מאיים".

המחנה שניסה לבודד את קהיר

לסיפור של 2009 יש צלע רביעית. חכם מתאר את ההתנגדות הקולנית לתיווך המצרי מצד המחנה הרדיקלי: איראן וסוריה, ולצידן קטאר וטורקיה. מצרים הואשמה בשיתוף פעולה עם ישראל נגד חמאס, נערכו הפגנות מול שגרירויותיה, ומנהיג חזבאללה קרא להפיכה צבאית בקהיר. סוריה וקטאר ניסו לכנס פסגה ערבית כדי לגבש מהלך נגד מצרים, ורג'פ טאיפ ארדואן כינה את המבצע "פשע נגד האנושות".

בפומבי גינתה מצרים את ישראל. חכם מכנה זאת "מס שפתיים". בשיחות הסגורות הטילו בכירי קהיר את האחריות להסלמה על חמאס, וחכם התרשם שמצרים נותנת גיבוי שקט לפעולות צה"ל

קהיר ניצחה בסיבוב הזה, בעזרתה של ישראל. לפי חכם, ההצלחה בהשגת הרגיעה החזירה למצרים את מעמד המובילה במערכת הערבית ומול הזירה הבינלאומית. בסיבוב הבא, ב"צוק איתן" ב־2014, תמכה ישראל, לדבריו, בתיווך המצרי והרחיקה את קטאר ואת טורקיה, ותמיכה זו הניחה את היסוד להידוק היחסים הביטחוניים בשנים שלאחר מכן.

הנשק נשאר, דאעש הובס

במאי 2017 פרסם חמאס מסמך עקרונות שהשמיט את הזיקה לאחים המוסלמים. את הנשק הוא לא נתן. חכם כותב (עמ' 119–120) שבהסכם הפיוס עם פת"ח באוקטובר 2017 פירוק הזרוע הצבאית לא עמד על הפרק, שבכירי חמאס הצהירו שיוותרו על הנשק רק לאחר "שחרור המולדת", ושמצרים הבהירה לרשות שסוגיית הנשק תידון רק אחרי הסדר מדיני עם ישראל.

חכם מתאר את יחסי מצרים וחמאס גם מנקודת מבט נוספת: שיתוף פעולה נגד יריב משותף, דאעש. באותן שנים סיכן דאעש את מצרים מבסיסיו בסיני, וסיכן גם את חמאס בעזה. חמאס עקר את דאעש מעזה ביד חזקה וסייע למצרים בסיני.

היום השתנתה המשוואה. יחסי מצרים וחמאס מתמקדים ביום שאחרי על פי תוכנית דונלד טראמפ, ובהסכמת חמאס, כמפלגה פוליטית, לשובה של הרשות הפלסטינית לעזה. האם זה ריאלי? לדעתי, ספק. אבל זה עתיד להיות ציר מדיניותה של מצרים בשנים הבאות.

ובחזרה לסמוטריץ'

לדברי השחץ של סמוטריץ' יש חשיבות גם בפוליטיקה הישראלית, ולדעתי הם חיסלו את סיכוייו של בנימין נתניהו להרכיב ממשלה במתכונת הקואליציה היוצאת. כשאנו מחשבים את סיכויי המפלגות להקים ממשלה אחרי הבחירות ב-27 באוקטובר, אנו נוהגים להביא בחשבון רק את ענייני הפנים. אבל כדאי לשים לב לדברי הנשיא יצחק הרצוג בטקס האזכרה הממלכתי בהר הרצל ב-5 באוקטובר. הוא אמר כי צריך לבוא גם "היום שאחרי המלחמה", עם הסדרים בטוחים ויציבים בגבולות ישראל.

חכם מתאר את ההתנגדות הקולנית לתיווך המצרי מצד המחנה הרדיקלי: איראן וסוריה, ולצידן קטאר וטורקיה. מצרים הואשמה בשיתוף פעולה עם ישראל נגד חמאס, ומנהיג חזבאללה קרא להפיכה צבאית בקהיר

האם יש כאן הבטחה לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, שמתכוון לחזור לענייני עזה אחרי בחירות האמצע בארצות הברית? מצרים תהיה ציר ההתפתחויות בעזה, וסמוטריץ' לא יוכל להיות חבר בממשלה כזאת.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.