אחו ישראלי. יש דבר כזה

1

שתי נשים וגבר בחנו בתשומת לב חלקת אדמה מכוסה בקבוצות של עשב ירוק. תחילה בעמידה, אחר כך בכריעה כדי להתבונן מקרוב ולנסות להעריך איזה אחוז מהשטח החום כבר כוסה בירוק. מעבר לגדר ילדים שיחקו בכדור, אחד מהם התבונן בסקרנות במבוגרים ושאל: "מתי כבר נוכל להיכנס?"

בוקר נובמבר נעים בחצר בית הספר 'אוסישקין' בכפר סבא. הוא נוסד לפני 85 שנים בתכנונו של האדריכל אריה שרון, עם מבנים נאים ומרחבים ירוקים, כבר לא מייצרים מוסדות חינוך כאלה. ובפאתי המוסד – חלקת ניסוי. פיילוט יבלית.

הילה פרידמן ממשתלת 'זרעים מציון' טמנה כאן זרעים של העשב הירוק לפני שלושה חודשים והבוקר הגיעה יחד עם קובי פדווה, סגן ראש עיריית כפר סבא ומחזיק תיק הקיימות, ועם תמי קצבורג-נבנצל, מנהלת אגף הקיימות בעירייה, לבדוק מה שלום היבלית.

בפאתי חצר בית הספר 'אוסישקין' בכפר סבא שוכנת חלקת הניסוי שבה החל לפני שלושה חודשים פיילוט היבלית, שנועד לבחון אם תוכל להחליף את הדשא הסינתטי המחניק והמזהם

התוצאה לא חד משמעית. כמו במשל של חצי הכוס המלאה (או הריקה), פרידמן רואה את הכתמים הירוקים שכבר התפשטו בשטח, ואילו האחרים שמים לב גם לרווחים החומים שעדיין מפרידים ביניהם.

בי"ס גשר כפר שמריהו, נובמבר 2026 (צילום: אביב לביא)

כולם מסכימים שיש נסיבות מקלות: מעל החלקה מתנשא עץ אורן גדול שמחטיו נוחתות על הקרקע ומפרישות חומרים שמונעים נביטה, כמו ביערות קק"ל. חלק מהשטח מוצל ולא מקבל מספיק שעות שמש, וגם הייתה מתישהו הפסקה לא מתוכננת בהשקייה. "הבחור שאחראי על זה היה בין העצורים בפרשה שבה נעצר ראש העיר", מזכיר פדווה את האירוע שמסעיר את כפר סבא בחודש האחרון.

בקיץ אשתקד דיווחתי כאן על הפיילוט שתוכנן לצאת לדרך ובמסגרתו הייתה היבלית אמורה להחליף משטח דשא סינתטי במגרש קטרגל בכפר סבא. פדווה מוביל בעיר מהלך של היפרדות מהדשא הסינתטי המזהם והמתלהט, בדומה לערים אחרות שנעות באותו כיוון, והרעיון להחליף אותו ביבלית קסם לו.

בעיריית כפר סבא הוחלט לבחון תחילה את היבלית במשטח שלא נשחק בשעות רבות של אימונים מדי יום. אם תוכיח את עצמה, אפשר יהיה לעלות למגרש של הגדולים – מגרשי הכדורגל, "הגביע הקדוש" של הדשא הסינתטי

בסופו של דבר הוחלט בעירייה לבחון תחילה את היבלית במשטח שלא נשחק בשעות רבות של אימונים מדי יום. אם תוכיח את עצמה, אפשר יהיה לעלות למגרש של הגדולים – מגרשי הכדורגל. "הגביע הקדוש זה מגרשי הכדורגל עם הדשא הסינתטי המזעזע", אומר פדווה.

בשורה התחתונה סוכם שהמשטח באוסישקין יקבל עוד דחיפה של השקייה, ושכולם יתכנסו פעם נוספת כדי לבחון את ההתקדמות.

קובי פדווה והילה פרידמן במשטח פיילוט היבלית בכפר סבא שנמצא בשלבי קליטה, נובמבר 2026 (צילום: אביב לביא)

עשרים דקות נסיעה משם, בבית הספר 'גשר' בכפר שמריהו, הילה פרידמן כבר לא צריכה להתאמץ כדי לשכנע. ההוכחה נמצאת בפודינג, כלומר במשטח הירוק העצום – 2.5 דונם – שמשתרע לצד מבנה בית הספר. את המשטח הזה פרידמן זרעה בקיץ אשתקד, ומהרגע שהיבלית שוגרה לכסות את אדמת החמרה היא לא הביטה לאחור.

פרידמן היא דור שלישי ב"זרעים מציון". סבה, חיים סימן טוב, ייסד את המשתלה שבכרם מהר"ל, ואביה ציון סימן טוב המשיך את דרכו. היא בכלל התמקצעה כקונדיטורית, אבל לפני 16 שנים נשאבה לעסק המשפחתי והתאהבה בתחום שעליו תפארתו – פרחי בר ישראלים.

בבית הספר 'גשר' בכפר שמריהו ההוכחה נמצאת בפודינג, כלומר במשטח הירוק העצום – 2.5 דונם – שמשתרע לצד מבנה בית הספר. מהרגע שהיבלית שוגרה לכסות את אדמת החמרה היא לא הביטה לאחור

הם עובדים מול רשויות מקומיות וחברות תשתית שמבצעות פרויקטים ברחבי הארץ, זורעים את פרחי הבר שצובעים את שולי כביש 6, מעתיקים ומצילים זרעים משטחים שמיועדים לבניית שכונות.

יותר מהכל היא פטריוטית של הצמח הישראלי: "השתילים שלנו מקומיים, מותאמים לישראל. לא צריך להשקות ולא לרסס ולא לדשן ולא להחליף. כל עוד שמת את הצמח במקום הנכון לו מבחינה אקולוגית אתה לא צריך להתערב לו בשום דבר, רק ליהנות ממה שהוא נותן".

יתרונות היבלית עלו על הרדאר כשהילה ואביה התבקשו להציע רעיון לכיסוי ירוק לשטח נרחב של 10 דונם באזור מושב הבונים. פרידמן: "זרענו תערובת של יבלית, לחך, תלתן, כל מיני עשבים ירוקים שנראים כמו דשא אבל הם בר. זה תפס נהדר. אז נפל לי האסימון שהגאונות זה הפשטות, שצריך להשתמש במה שיש לנו, לא להתערב יותר מדי וליהנות מהיתרונות שלו".

"יבלית זה הדשא הישראלי. בגלל שהוא ישראלי ומקומי, הדי.אנ.איי שלו מותאם לתנאים שיש בישראל. הוא מתאים לאדמה שלנו, לאקלים, למשקעים, עמיד למחלות, ויש לו יכולת להתפשט במהירות ולהיאחז בקרקע"

ליבלית יש תדמית שלילית – צמח משתלט שקשה להיפטר ממנו, עשב שוטה.
"וכאן הופכים את החיסרון ליתרון – היכולת שלו להתפשט במהירות, להיאחז בקרקע. משטחי הדשא שמשתמשים בהם בארץ מגיעים מחו"ל. יבלית זה הדשא הישראלי. בגלל שהוא ישראלי ומקומי הדי.אנ.איי שלו מותאם לתנאים שיש בישראל, הוא מתאים לאדמה שלנו, לאקלים, למשקעים, עמיד למחלות.

"אם אתה מביא דשא מסקוטלנד שרגיל לקבל כמויות של גשמים וקור, אתה צריך לתת לו באופן מלאכותי את התנאים שהוא רגיל אליהם כדי שישרוד. את הדשא צריך להשקות פי 3 יותר מאשר את היבלית, מרססים אותו נגד מזיקים שהיבלית עמידה בפניהם, מחליפים אותו הרבה פעמים. היבלית, ככל שאתה דורך עליה היא מצמיחה את השורשים שלה ונצמדת לקרקע, מתפשטת וסוגרת".

הילה פרידמן על משטח היבלית בבית ספר גשר בכפר שמריהו, נובמבר 2026 (צילום: אביב לביא)

אנחנו משתרעים על משטח היבלית בכפר שמריהו. המגע רך ונעים, שונה מהדשא הסיבי והדוקרני. "זו מוטציה של היבלית הארץ־ישראלית המצויה שהיא רכה ונעימה", אומרת פרידמן.

"העלים שלה יותר עדינים. אנחנו מגדלים אותה בחלקה במשתלה ומשם יוצרים מגשים ומשטחים ומשווקים. זה מתפוצץ עכשיו בכל הארץ. לאנשים נמאס לעבוד בשביל הדשא שלהם, הם חשבו שדשא זה שגר ושכח ופתאום מגלים שצריך להשקות ולכסח ולרסס ולתחזק. וכולם כבר מבינים שדשא סינתטי זה מאוד בעייתי".

אנחנו משתרעים על היבלית בכפר שמריהו. המגע רך ונעים, שונה מהדשא הסיבי והדוקרני. "זו מוטציה של היבלית הארץ־ישראלית המצויה שהיא רכה ונעימה. העלים שלה יותר עדינים. זה מתפוצץ עכשיו בכל הארץ"

בינתיים חלומות היבלית מתפשטים: בסביון כבר נפרס משטח של 1.2 דונם בהזמנת המועצה, בתל אביב יש מגעים עם העירייה על כיסוי ירוק לגבעות באזור תל ברוך, יש פרויקט בעתלית וכאמור בכפר סבא וההסתערות על מגרשי הכדורגל בדרך.

"בחזוני אני רואה בעוד כמה שנים את כל המדינה מכוסה ביבלית", אומרת פרידמן.

אבל חייבים למצוא לה שם אחר.
"נכון. אני קוראת לזה אחו. אחו ישראלי".

משטח הנחיתה בחוף הבונים אחרי זריעת היבלית (צילום: באדיבות זרעים מציון)

2

זה לקח זמן, יותר מדי זמן, כמקובל בבירוקרטיה הצה"לית המסורבלת, אבל בסופו של דבר זה קרה: רשת הדייגים הענקית שתיחמה את בסיס חיל הים באילת, ושכרישים, צבים, דגי שונית ושאר בעלי חיים נלכדו בה וחלקם פרפרו למוות, הוצאה מהמים!

הרשת הזו, שהייתה מעין חומה בתוך המים באורך כ-100 מטרים, נועדה לסמן את שטח הבסיס. בפועל, בעוד בני אדם יכולים לעבור אותה בקלות, דגים ובעלי חיים רבים הסתבכו בה. צוללים שחלפו במקום כמעט על בסיס יומי תיעדו אותם והתמונות והסרטונים המטרידים נערמו.

זה לקח זמן, יותר מדי זמן, כמקובל בבירוקרטיה הצה"לית המסורבלת, אבל בסופו של דבר זה קרה: רשת הדייגים הענקית והקטלנית שהייתה מעין חומה תת-ימית סביב בסיס חיל הים באילת הוצאה מהמים

כפי שדווח כאן, במשך תקופה ארוכה הפצירו פעילי הסביבה הימית ואנשי רשות הטבע והגנים בצה"ל להסיר את הרשת ולהחליף אותה ברשת מסוג אחר, קשיחה יותר וכזו שדגים אינם נלכדים בה. בתחילה התגובה הייתה סירוב, אחר כך הסכמה עקרונית אבל בפועל דבר לא קרה.

אצטגנון (סוג של דג טורף) שהסתבך ברשת של חיל הים באילת, 2026

"הפתרון האפשרי שהוצע להם הוא רשת כמו שיש בריף הדולפינים", אמר אז לזמן ישראל עו"ד דורון בראש, צולל חופשי ופעיל להגנת הסביבה הימית, "זו רשת שתוחמת שטח אבל היא קשיחה יותר, רואים אותה, אי אפשר לקרוע אותה ובעלי חיים לא נלכדים בה.

"לצה"ל יש את המק"ט של הרשת הנכונה ויש להם צוללנים מעולים שיכולים להחליף את הרשתות בתוך כמה שעות. למה הם מחכים?"

בצה"ל השיבו אז שהמערכת מודעת לבעיה והנושא בטיפול, ומאז הצוללים קיוו מדי יום להגיע לים ולראות שהרשת המסוכנת כבר אינה שם ושהם לא צריכים לחלץ בעלי חיים שנלכדו בה. השבוע משאלתם התגשמה

בצה"ל השיבו אז שהמערכת מודעת לבעיה והנושא בטיפול, ומאז הצוללים קיוו מדי יום להגיע לים ולראות שהרשת המסוכנת כבר אינה שם ושהם לא צריכים לחלץ בעלי חיים שנלכדו בה. השבוע משאלתם התגשמה.

""זה היה כל כך מיותר מלכתחילה", סיכם אחד מהם, "אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם".

כריש שהסתבך ברשת של חיל הים באילת

3

פוסט שפרסם "הצינור" חולל מיני סערה ברשת: מתברר שמחקר של המשרד להגנת הסביבה של קוריאה הדרומית מצא שקשיות מנייר גורמות נזק לסביבה יותר מקשיות מפלסטיק.

החוקרים, לפי הפרסום, ניתחו את 'מחזור החיים' של שני המוצרים (Life cycle analysis) ומצאו שב-10 מתוך 16 קטגוריות שנבחנו למוצר הנייר יש השפעה רעה יותר על הסביבה.

פוסט שפרסם "הצינור" חולל מיני סערה ברשת: מתברר שמחקר קוריאני מצא שקשיות מנייר גורמות נזק לסביבה יותר מקשיות מפלסטיק. הדבר הבא שקרה הוא די צפוי

הדבר הבא שקרה הוא די צפוי במסגרת השיח הרדוד שמתנהל בישראל בכלל ובנושאי סביבה בפרט. לרבים מהמגיבים זה הספיק כדי לשמוח לאידם של 'הירוקים' ולהאשים אותם בכך שהם סתם ממררים את חיינו עם כל הדמוניזציה הזו של הפלסטיק.

מי שפירשו את תוצאות המחקר ברוח זו, החמיצו כמובן את העיקר: המרכיב הכי משמעותי בטביעת הרגל הסביבתית של מוצר הוא לא החומר שממנו הוא עשוי, אלא כמות הפעמים שמשתמשים בו.

קשית חד פעמית מנייר לא יכולה להיחשב ידידותית לסביבה משום שהיא, ובכן, חד פעמית. בדיוק כמו אחותה מהפלסטיק. וכמובן שרבים מהמגיבים גם התעלמו מההמלצה החד משמעית של החוקרים, שהפצירו בציבור לנקוט בצעד מהפכני: לשתות בלי קשית.

קשיות פלסטיק עטופות בבית קפה למשקאות "באבל טי" בסן פרנסיסקו. 17 ביולי 2018 (צילום: AP Photo/Jeff Chiu)

4

את התמונות שעירין שלחה לי אפשר להגדיר בפשטות כדוחות. היא הגיעה לחוף מעיין צבי שלמרגלות הכרמל כדי לתצפת על גיטרנים (לפני שנה סיפרתי כאן על התופעה המרתקת הזו), אבל חטפה בחילה מהמחזה שהמתין לה בכניסה לחוף: שורה של פחים גדולי מידות עולים על גדותיהם, הטינופת נערמת עליהם ונשפכת לכל עבר.

המחזה שהמתין בכניסה לחוף כלל שורה של פחים גדולי מידות עולים על גדותיהם, הטינופת נערמת ונשפכת לכל עבר. בלתי נתפס שכדי להגיע לאחת מרצועות החוף היפות בישראל, צריך לעבור דרך הגועל המרוכז הזה

בלתי נתפס שכדי להגיע לאחת מרצועות החוף היפות בישראל, צריך לעבור דרך הגועל המרוכז הזה. נזכרתי שגם כשאני הייתי שם, כאמור לפני שנה בדיוק, זה נראה ככה. שנה חלפה, ודבר לא השתנה.

במשרד להגנת הסביבה, בתגובה, מנפנפים בכך שחוף מעיין צבי מקבל ציונים טובים על רמת הניקיון ב'מדד חוף נקי'. יש רק דרך אחת שבה זה יכול לקרות: סופרים את פריטי הפסולת רק על רצועת החוף עצמה, ומתעלמים ממה שנעשה בעורף החוף ובכניסה אליו.

פחים עולים על גדותיהם וערימות אשפה ופסולת בחוף מעיין צבי, נובמבר 2026 (צילום: עירין ענבר-אייזינגר)

התגובה של המועצה האזורית חוף הכרמל, שהחוף נמצא בשטחה ובאחריותה, יותר מחוברת למציאות אבל לא פחות מדכדכת: המועצה מופקדת על רצועת החוף הארוכה ביותר בישראל, כ-40 קילומטר, וגם אחת היפות ביותר, ואין לה כוח אדם, תקציבים ואמצעים לנקות את השטחים העצומים האלה.

זו לא טענה מופרכת. הממשלה העמיסה את חופי הים על כתפי הרשויות המקומיות, אבל מועצה כפרית עם מספר משלמי ארנונה שמקביל לכמה רחובות בתל אביב לא יכולה לנקות ולתחזק עשרות קילומטרים של חוף.

המועצה האזורית חוף כרמל מופקדת על רצועת החוף הארוכה ביותר בישראל, כ-40 קילומטר, וגם אחת היפות ביותר, ואין לה כוח אדם, תקציבים ואמצעים לנקות את השטחים העצומים האלה

המועצה טוענת שעל הניקיון בחוף מעיין צבי מופקד קבלן ושאחרי שהתמונות הללו צולמו הוא ערך מבצע ניקיון והמצב השתפר. השאלה היא מתי יהיה הניקיון הבא וכמה פסולת תיערם עד אז על הפחים ולצדם.

אפשר היה להציע להסיר את הפחים לחלוטין, כמו באתרי טבע ופארקים רבים בעולם, ולדרוש מהמבקרים לקחת איתם את האשפה שלהם. מכיוון שכאן זה לא אירופה, ואפילו לא ניו זילנד, החשש הוא שבמקום שהמבקרים יקחו את האשפה שלהם הביתה, החוף כולו ייהפך למזבלה אחת גדולה.

פחים עולים על גדותיהם וערימות אשפה ופסולת בחוף מעיין צבי, נובמבר 2026 (צילום: עירין ענבר-אייזינגר)