הכול התחיל כשבעיריית כפר סבא חיפשו דרכים להיפטר מהדשא הסינתטי שהשתלט על כל חלקה טובה בעיר. זה אולי נשמע מוזר, אבל סוגיית המשטחים – של מגרשי ספורט, גני ילדים, גני שעשועים ועוד – מעסיקה בשנים האחרונות יותר ויותר את הרשויות המקומיות.

הדשא המסורתי, הטבעי, לא צומח בצל, שותה כמויות גדולות ויקרות של מים וזקוק לריסוס והדברה מפני מזיקים שמנצלים את חולשתו.

לעומתו, הדשא הסינתטי, שבעבר נחשב לפתרון קסם, הוא אסון סביבתי: הוא אוטם את הקרקע, מונע חלחול מי גשמים ופוגע במערכת האקולוגית. גם מבחינה בריאותית מדובר בסכנה – הוא מתחמם תחת השמש עד כדי סכנת כוויה, ומפריש חומרים כימיים רעילים.

נוסף על כך, מתברר שהוא גם לא קל לתפעול: כיאה לרצפת פלסטיק צריך לנקות אותו, ופעם בכמה שנים גם להחליף בעלות לא צנועה.

דשא סינתטי, שבעבר נחשב לפתרון קסם, הוא אסון סביבתי: הוא אוטם את הקרקע, מונע חלחול מי גשמים ופוגע במערכת האקולוגית. גם מבחינה בריאותית מדובר בסכנה

ומה לגבי האופציה הנושנה של חול? בגני הילדים שבהם הוא שרד, ההורים מרבים להתלונן על כך שהחול מלא בצואת חתולים שגורמת לילדים להתגרד ולפתח נגעים בעור – ושום עירייה לא אוהבת להתווכח עם הורים עצבניים.

ההחלטה שהתקבלה במועצת העיר בינואר האחרון הייתה זהירה והדרגתית. קובי פדוה, סגן ראש העירייה ומחזיק תיק הקיימות, התחבורה והקהילות המגוונות, שכנע את חברי המועצה לתמוך בהצעה שלפיה דשא סינתטי לא יהיה עוד ברירת המחדל האוטומטית למשטחים ומגרשי ספורט בעיר. אבל מה תהיה החלופה?

אילוסטרציה: תושבי עכו משחקים כדורגל, 23 באוגוסט 2017 (צילום: ליאור מזרחי/פלאש90)

בשלב הבא נכנסה לתמונה הילה פרידמן. פרידמן היא דור שלישי ל"זרעים מציון", מרכז/משתלה בכרם מהר"ל שבמורדות הכרמל, שהפך למוסד בתחום הידע והשימור של צמחי הבר בישראל. דור המייסדים, חיים והלה סימנטוב, זכו בשנת העשור למדינה במדליית זהב בתחרות בניו יורק בקטגוריית פרחי בר. הבן, ציון, המשיך את הדרך, ועכשיו גם הילה.

"כשיש פרויקט של פיתוח, הרחבה של כביש או יישוב", היא מספרת, "אנחנו מגיעים לשטח לפני הדחפורים ומצילים בפיקוח של רשות הטבע והגנים את הצמחים, הזרעים וערכי הטבע המוגנים, ואחר כך משתמשים בהם כדי לעשות שיקום של הנוף".

"אחרי שחקרתי וגיליתי את כל הסכנות שבדשא הסינתטי, כמה הוא רעיל וכמה עדיף להתרחק ממנו במיוחד אם הוא בשמש, התחלתי לחשוב על חלופות. כרגע ההצעות שקיימות זה או חצץ או גזם עץ"

את פירות העבודה של "זרעים מציון" אפשר לראות גם במרבדים נהדרים של פרחי בר הפזורים בשורה של ערים ויישובים, ובעונת האביב גם בגומות של עצי הרחוב בתל אביב.

את הצעדים הראשונים בעולם המשטחים עשתה "זרעים מציון" בשנה שעברה. סמוך לחוף הבונים יש משטח גדול שבו נוחתים מצנחי רחיפה – תחביב פופולרי באזור.

משטח הנחיתה בחוף הבונים לפני ואחרי זריעת היבלית (צילום: באדיבות זרעים מציון)

פרידמן: "הם היו צריכים להרחיב את השטח ורצו משהו יותר חסכוני מדשא, שגם עשה להם בעיות עם קרחות ופטריות. הבעלים של המקום הגיע אלינו לחפש פתרון. הלכנו לשם וזרענו משטח של אחו טבעי שעשוי מכמה צמחי בר כמו יבלית, תלתן ואספסת. תוך שישה שבועות העשבים סגרו על כל השטח, יצא משטח נהדר. עכשיו הם כבר עושים כיסוח ראשון".

בשלב הבא שמעה פרידמן שמתכננים להתקין דשא סינתטי בבית ספר בעתלית הסמוכה כדי שהילדים יוכלו לשחק כדורגל, ונעמדה על הרגליים האחוריות: "אחרי שחקרתי וגיליתי את כל הסכנות שבדשא הסינתטי, כמה הוא רעיל וכמה עדיף להתרחק ממנו במיוחד אם הוא בשמש, התחלתי לחשוב על חלופות. כרגע ההצעות שקיימות זה או חצץ או גזם עץ שלא מתאימים לכל פעילות".

"דשא סינתטי זה האזבסט של הדור שלנו. עוד כמה שנים יבואו אנשים עם חליפות ויפרקו את הדשא הסינתטי שהיום אנחנו מתקינים כדי שהילדים שלנו ישחקו עליו"

מי רוצה לשחק כדורגל על חצץ?
"מי רוצה לשחק על דשא סינתטי שמתחמם ואתה לא יכול לנשום כשאתה נמצא עליו בשעות מסוימות? הכניסו אותו במדינות שאי אפשר לגדל בהן דשא כי אין מספיק אור ובגלל שקר מדי. ואז גם בארץ אמרו שזה נראה טוב וזה ירוק והכניסו אותו לכל מקום על תקן של חיסכון במים.

"דשא סינתטי זה האזבסט של הדור שלנו. עוד כמה שנים יבואו אנשים עם חליפות ויפרקו את הדשא הסינתטי שהיום אנחנו מתקינים כדי שהילדים שלנו ישחקו עליו".

אילוסטרציה: פריסת דשא סינתטי (צילום: Martin BERNETTI / AFP)

אז מה קרה עם בית הספר בעתלית?
"אמרתי להם, 'חכו עם הסינתטי'. בניגוד למשטח הנחיתה בחוף הבונים, למגרש כדורגל אני לא אביא תלתן כי יכולות להגיע דבורים, אז נשארה היבלית. בפסח התקנו את היבלית, החופש נתן לה הזדמנות לסגור את השטח – והיום הילדים משחקים על זה חופשי".

כשפרידמן שמעה שעיריית כפר סבא מחפשת חלופות לדשא הסינתטי, היא מיהרה ליצור קשר עם "קיפוד" – מרכז הקיימות המוערך של העיר והציעה את שירותיה.

"יבלית זה צמח שבדרך כלל כששומעים את השם שלו רצים לרסס או לעקור, אבל ברגע שבמקום להיפטר ממנה אתה רוצה לכסות משטח שלם, כל החסרונות הופכים ליתרונות"

משלחת של אנשי העירייה בראשות הסגן פדוה הגיעה לבקר בכרם מהר"ל ובמשטח הנחיתה הירוק בחוף הבונים "כדי לראות את הכלה", כדברי פדוה. פרידמן הגיעה לעירייה עם מצגת והסברים. "הרעיון שהצגתי להם היה להשתמש ביבלית".

היבלית היא עשב ממשפחת הדגניים עם יחסי ציבור גרועים במיוחד. באתר של קק"ל היא מוגדרת "עשב רע, שכיח מאוד ומטריד מאוד". עד כדי כך המוניטין שלה שליליים, שהיבלית הפכה בעברית שם נרדף לפרזיטיות, גידול לא רצוי שיש להסירו.

גינת בר ביישוב קציר (צילום: באדיבות זרעים מציון)

פרידמן טוענת שדווקא את התכונות הללו צריך לנצל כדי להפוך אותה לדשא החדש, לשדרג אותה מנטל לנכס: "יבלית זה צמח שבדרך כלל כששומעים את השם שלו רצים לרסס או לעקור, אבל ברגע שבמקום להיפטר ממנה אתה רוצה לכסות משטח שלם, כל החסרונות הופכים ליתרונות.

"היא משתלטת על השטח במהירות, היא מאוד עמידה, זקוקה למעט השקיה – 30% לעומת דשא רגיל כדי להיראות ירוקה וחיונית. יכולה לגדול גם באזורים מוצללים למחצה, גם אם ישחקו עליה כדורגל, יבעטו ויחתכו חתיכות היא תשלים את עצמה במהירות. היא לא מפתחת פטריות ומחלות כמו דשא רגיל והיא לא רגישה לעודף השקיה כמו דשא, שאם יש נזילה בממטרה הוא נרקב מאוד מהר".

"אם נעשה את זה נצטרך לבחון אחרי שנה את הביצועים", אומר הסגן פדוה, "לראות אם הדשא הזה עומד בעומס של אימונים ומשחקים שעות רבות ביום"

היבלית היא מין פולש. אין סכנה שהיא תדלג החוצה ממגרש הכדורגל ותשתלט על כל הגינות בסביבה?
"לא. היבלית המצויה הנפוצה בישראל מתרבה משלוחות ולא מזרעים, לכן ברגע שתוחמים אותה בשביל או כביש היא לא יכולה להמשיך".

מה הסיכוי שהיא תהיה נעימה למגע?
"זה לא בדיוק אחד על אחד כמו דשא רגיל אבל גם דשא רגיל זה לא אותו דבר כמו דשא סינתטי. יש כל מיני סוגים של דשא – זה דשא שהוא יבלית".

מגרש הכדורגל בכפר סבא שצפוי להחליף את הדשא הסינטטי ליבלית (צילום: מוטי מורי)

אחרי שנחשפו לרעיון של פרידמן, פנו בעיריית כפר סבא לחפש את המגרש הראשון שיארח את משטח היבלית. הפור נפל על מגרש קטרגל בפארק העירוני, שהדשא הסינתטי שלו התבלה ונזקק להחלפה. בשבוע הבא תתקיים ישיבה מכרעת אצל מנכ"לית העירייה, שבה תתקבל ההחלטה הסופית אם ללכת על זה.

בין השאר תיבחן הסוגיה הכלכלית: לפי פרידמן, העלות של דשא יבלית עומדת על כ־12 שקלים למ"ר לעומת כ־20 שקלים למטר שעולה דשא סינתטי. היא תצטרך לשכנע בתחשיבים שלה את בכירי העירייה. "אם נעשה את זה נצטרך לבחון אחרי שנה את הביצועים", אומר הסגן פדוה, "לראות אם הדשא הזה עומד בעומס של אימונים ומשחקים שעות רבות ביום".

"הקיץ הוא הזמן של היבלית, היא הכי יפה וירוקה כשהכול רע מסביב, אני מאמינה שאם נעשה את זה עכשיו יהיו תוצאות מהירות וטובות, ואז יהיה אפשר להפחית משמעותית את ההשקיה"

אם יינתן האור הירוק, תרתי משמע, פרידמן ואנשי "זרעים מציון" יגיעו לפארק בכפר סבא עם שתילים וייחורים שאותם ילבישו על המגרש בצפיפות של שמונה שתילים למטר מרובע. "נצטרך לתכנן מערכת השקיה כי בהתחלה ניתן מים כמו שצריך כדי שהאדמה תהיה רוויה", היא אומרת.

"הקיץ הוא הזמן של היבלית, היא הכי יפה וירוקה כשהכול רע מסביב, אני מאמינה שאם נעשה את זה עכשיו יהיו תוצאות מהירות וטובות, ואז יהיה אפשר להפחית משמעותית את ההשקיה".

"אם זה יצליח", מתרגש קובי פדוה, "תהיה לנו הוכחת יכולת שכנראה עד היום לא בוצעה בעולם".

יבלית מצויה (צילום: STUDIO75 / Alamy)

פרידמן אומרת שהיא לא ממהרת לרשום על דשא היבלית פטנט, על אף שבמקרה של הצלחה הגבול הוא השמיים: "אי אפשר לרשום פטנט על פרחי בר. אולי אפשר על השיטה והתהליך, אבל זה לא משהו שאני נכנסת אליו כרגע. אני רוצה קודם שזה יצליח. אם נצליח בכפר סבא, אני כבר לא דואגת להמשך".