"הינה שם, ראיתי אחד", אומר ילד חמוד עם משקפיים ומצביע לכיוון דרום. שרי, המדריכה, מבקשת מכולם לעצור במקום ולהתבונן בריכוז. ואכן, כ־10–15 מטרים מאיתנו אפשר להבחין בהם – ומדובר בהרבה יותר מאחד.
מהמרחק הזה הם נראים כמו מקבץ של פסים שחורים שעולים מהים עם הגל המקציף, שוהים מעט על החול הרטוב, ועם הגל הבא גולשים בחזרה אל המים. משום מה אני נזכר בנאום הלווייתנים המפורסם של חיים רמון, שתיאר איך הם מסתערים שוב ושוב על החוף.
רק שאלה גיטרנים, לא לווייתנים, והם ממש לא מתאבדים. להיפך: החוף הוא בית האומנה שלהם, התחנה הראשונה במסע החיים.
חוקרים, צוללים ואנשי ים הבחינו בשנים האחרונות בתופעה מוזרה: מדי שנה, בין אוגוסט לנובמבר, המוני גיטרנים צעירים, כ־30 ס"מ אורכם, גולשים אל החוף, שוהים בו פרק זמן קצר – וחוזרים אל המים
מדובר בתופעה ייחודית בעולם. היא קורית רק כאן, בחופי ישראל, עם דגש על אזור חוף ניצנים ורצועת החוף שבין מעגל מיכאל לחוף דור, אבל מתקיימת גם בחופים רבים אחרים, מהקריות ועד אשקלון. בהתחשב בעובדה שהגיטרנים הם קרובי משפחה של הכרישים, ושגם התגודדות הכרישים למרגלות תחנת אורות רבין היא תופעה נדירה, ישראל מתגלה כמעצמה מסקרנת בתחום.
הגיטרנים הם דגי סחוס גדולים, אורך של פרט בוגר יכול להגיע לשני מטרים, שטוחים למדי, שצורת גופם מזכירה גיטרה. את הדגים הבוגרים אפשר לפגוש בעומק של כמה מאות מטרים, אבל חוקרים, צוללים ואנשי ים הבחינו בשנים האחרונות בתופעה מוזרה: מדי שנה, בין אוגוסט לנובמבר, המוני גיטרנים צעירים, כ־30 ס"מ אורכם, גולשים אל החוף, שוהים בו פרק זמן קצר – וחוזרים אל המים.
"אנחנו מודדים להם זמנים, רוצים לראות כמה זמן הם מחזיקים מחוץ למים", אומרת ד"ר עדי ברש, מנהלת עמותת "כרישים בישראל", "לפעמים זה גם מגיע לדקה".
המחזה הלא שיגרתי הזה מתרחש ממש מתחת לרגלינו – הישראלים שפוסעים על החוף ומשכשכים רגליים במי האפסיים – ברוב המקרים, למרבה המבוכה, מבלי שנבחין בכך. הגיטרנים פשוט שם, מוסווים מעט בגוון החול.
המסתורין סביב התופעה רק גדל, משום שאיש לא יודע מדוע היא מתרחשת. מה יש לדגים לחפש על החוף? לד"ר ברש יש ניחוש, אבל היא מדגישה שזו רק השערה שבינתיים אין לה ביסוס מחקרי: לדעתה, הם עולים להתקרר
אחרי שמקבלים טיפים לאיתור גיטרנים, הסיכוי להבחין בהם גדל. בסביבת קו המים הם אוכלים סרטנים ודגיגים קטנים, בהם הם חשים בעזרת החוש החשמלי המיוחד שמאפיין את דגי הסחוס, כולל כרישים.
המסתורין סביב התופעה רק גדל, משום שאיש לא יודע מדוע היא מתרחשת. מה יש לדגים לחפש על החוף? לד"ר ברש יש ניחוש, אבל היא מדגישה שזו רק השערה שבינתיים אין לה ביסוס מחקרי: לדעתה, הם עולים להתקרר.
לפי התיאוריה הזו, האימהות משריצות במים הרדודים כדי להרחיק את הוולדות מהטורפים הגדולים, ובחודשי הקיץ המים הללו מגיעים לטמפרטורות של 30 מעלות ויותר. לגיטרנים הצעירים חם, והם יוצאים מהמים כדי להצטנן – שהרי ידוע שבשניות הראשונות מחוץ למים המגע עם האוויר מקרר את הגוף. "זה קורה יותר בזמן שפל ויותר כשחם", היא אומרת.
איך הם נושמים מחוץ למים?
"הם לא. הם עושים ואקום ובעצם עוצרים את הנשימה ושומרים את החמצן בפנים. יש להם שלוש דרכים לחזור למים: או שהגל לוקח אותם בחזרה בכוח, או שהם מנתקים את הוואקום ונותנים לגל לסחוף אותם, או שהם זזים על החול במעין תנועת נחש, למשל אם אדם או כלב מתקרבים והם רוצים לברוח".
שרי שרטטה קווים לדמותו של הגיטרן ואחר כך הובילה אותנו לחפש אחריו תוך צעידה דרומה על קו המים. בדקות הראשונות לא נראה שום גיטרן באופק. כבר התחלתי להשלים עם אכזבה
במהלך העונה מקיימת עמותת כרישים בישראל סיורים להיכרות קרובה עם תופעת הגיטרנים. הסיורים נערכים בעיקר בשני החופים שבהם התפוצה שלהם הכי רחבה – ניצנים ומעיין צבי (פרטים באתר העמותה). בשבת הקרובה עדיין אפשר לתפוס את דמדומי העונה הנוכחית.
לסיור שאליו הצטרפתי הגיעו 20 משתתפים, רובם הורים עם ילדים בגיל בית הספר היסודי/חטיבת ביניים. אלה היו ילדים סקרנים וידענים, שהתודעה שלהם עדיין לא שקעה למצב בטטת מסכים. הדור הצעיר של חקר הטבע והביולוגיה הימית בישראל.
שרי, המדריכה המיומנת, המתינה לנרשמים בכניסה לחוף מעיין צבי. התפאורה מעניינת: זו כנראה הנקודה בקו החוף שממנה נשקף המראה הבהיר ביותר של אסדת הגז, שממוקמת בדיוק 10 קילומטרים מערבה מכאן. בים הפתוח זה נראה כמו הרבה פחות. מדרום מתרוממת הארובה של "אורות רבין". בעורף החוף מתנשא הרכס הירוק של הכרמל ועליו הבתים של זכרון יעקב, ובתווך הים הנפלא, מרחיב הלב.
שרי שרטטה קווים לדמותו של הגיטרן ואחר כך הובילה אותנו לחפש אחריו תוך צעידה דרומה על קו המים. בדקות הראשונות לא נראה שום גיטרן באופק. כבר התחלתי להשלים עם אכזבה. מה שכן התגלה זה שריון גדול של צב ים מנוח. לקחנו הפסקה קצרה מהמשימה והתקבצנו סביבו. הילדים היו מרותקים למחזה.
ואז זה קרה: הגיטרנים הפציעו. בגלל הפגיעות שלהם לציוד דיג הם מוגדרים מין בסכנת הכחדה חמורה, אבל באותו רגע בחוף הייתה להם נוכחות מרשימה
בחזרה לקו המים התבקשנו לחדד את הראייה. ואז זה קרה. הגיטרנים הפציעו. בגלל הפגיעות שלהם לציוד דיג הם מוגדרים מין בסכנת הכחדה חמורה, אבל באותו רגע בחוף הייתה להם נוכחות מרשימה.
לפני כשנה פרסמה קבוצה של חוקרים מעמותת כרישים בישראל ומאוניברסיטת חיפה מחקר שסיכם שנים של מעקב, בו הוגדרה רצועת החוף הזו כאזור אומנה משמעותי לגיטרן האטלנטי. ארגון השימור העולמי התרשם והכריז על המקום כאזור חשוב לכרישים ובטאים (דגי הסחוס).
בינתיים שעון החורף הגיע, ולמי שחפץ לפגוש גיטרנים מומלץ לסור במהירות לחוף לפני שהם ייעלמו עד הקיץ הבא.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהם באים לגעת בארץ הקודש ולהיטען ברוחניות.
היצורים האלה מאוד רגישים לקרינה אלקטרו מגנטית והם מרגישים בנהרה הפורצת מאדמת הארץ המובטחת. להגיע לבית המקדש בירושלים הם אינם יכולים להגיע עדיין מכמה סיבות, אבל את המעט של לגעת בקרקע שהשכינה עוד תחזור אליה, הם יכולים.
א'פרופו, למה אתם חושבים היה עשן הקטורת מעל המזבח בהר הבית היה מיתמר ישר כלפי מעלה בלי שרוח היתה מסיטה אותו?
בעקבות הגבלת הדיג ופיקוח מחמיר .הם חוזרים לחופים ..בשנות השישים ותחילת השבעים היו כמויות אדירות בחופים.
אנחנו נולדנו בחוף הים ..היינו רודפים אחריהם ואחרי סרטני החול שגם נעלמו וכעת שבים בעקבות איסור נסיעה על החופים.
אני תוהה על המחשבה שהם יוצאים להתקרר, האבולוציה בנתה אותם כיצורים ימיים בלבד. ונניח וישנה התחממות חריגה, אז הייתי צופה שהם ינדדו לסביבה של איזורי מים קרירים (או בעומק רב מאוד בשכבה הקרה) ולא יגיעו לכאן כלל או לא יעלו לשכבה החמה. מעבר לכך, להבנתי השהייה שלהם (הצעירים) מחוץ למים היא די קצרה כדקה, משמע כשהם חוזרים למים הם די מהר יאבדו את טמפ' הקירור שזה אומר שהיינו מצפים לראות אותם במחזורים קצרים של יציאה וכניסה למים.
לא יודע מי כתב את הכתבה בשקל הזו
אני צולל ועוד חברים צוללים ואנחנו רואים גיטרנים בלי סוף מגדלים מרשימים ועד קטנים
רחוק מאוד מסכנת הכחדה אם כבר אנחנו לקראת הפרת איזון במים מריבוי בטאים למיניהם
תפסיקו לבלבל את המוח
כי אין לכם מושג מה הולך מתחת למים
המים כרגע כבר 27 מעלות וזאת ירידה מ30 מעלות בשיא הקיץ. היציאה שלהם אינה לצורך התקררות ואולי אפילו ההיפך לרבוץ בשמש לצורך חימום… בכל מקרה זאת תופעה הנמשכת שנים ואני כמציל ים בקריות כשהייתי ראיתי אותה כל שנה ובגדלים מ15 ס"מ ומעלה
גיטרנים כבר ממזמן לא בסכנת הכחדה. הכמות זלהפ בלתי נתפסת אפשר לומר שהשימןר הצליח.. ממליץ למי שמחליט לבחון זנים אחרים שהולכים ונעלמים ולא מצויים ברשימה של מינים בהכחדה
אגב עד לפני עשור לא הייתה קיימת תופעה כזו ןסביר להניח שהתחממות המיים עקב ההתחממות הגלובלית הסיאה לתופעה הזו