בגיל חמש החלה לרעות כבשים עם הגברים בכפר הבדואי שבו נולדה, כי לא היה בה צורך במטבח של אמה ● זה היה הצעד הראשון של ד"ר אמל אלסאנע-אלחג'וג' אל חיים רצופי פעילות חברתית - למען נשים בקהילה הבדואית, למען הקהילה הבדואית בישראל, ולמען ישראל שוויונית וצודקת ליהודים ולערבים ● "אני הרבה פעמים שואלת את עצמי מה קשה יותר - המאבק הפוליטי בישראל, או המאבק המגדרי בקהילה שלי?" ● ראיון מיוחד עם אישה מעוררת השראה
כשהתמודדתי לראשות מועצה אזורית עמק חפר ערכתי חוגי בית, בהם נשאלתי בין היתר: "איך תסבירי שלא באת מהצבא?" שאלה שהעידה יותר מכל על תפיסת העולם השגורה כל כך במקומותינו: מנהיגים צריכים להיות עם רקורד צבאי, עם עיטורים.
במהלך השנים התרגלנו לקבל בישראל את הפגיעה במערכות הרווחה והחברה כדי לתת יותר ל"ביטחון המדינה". זו הרי מדינת ביטחון! הגנרלים שלנו, במבט נחוש ובלורית מתבדרת, יודעים (לכאורה לפחות) להתמודד עם איומים ביטחוניים. "לנצח!" (האמנם? בינתיים האיום האיראני רק גובר, האויב יושב על גדר הגבול מצפון, ומדרום שולחים רקטות, בלונים ועפיפונים בוערים). "לשים לזה סוף!" (גם אם הסוף, נסיגה מלבנון, איננו תוצאת לחימה אלא תוצאת מחאת "ארבע אימהות").
זכורים היטב גם החצים שהופנו לציפי לבני, בגלל אי היותה חלק מהמילייה הבטחוניסטי-גברי ולכן בהכרח חסרת ניסיון ביטחוני ולא לגיטימית להיות ראשת ממשלה.
כשהתמודדתי לראשות מועצה אזורית עמק חפר ערכתי חוגי בית, בהם נשאלתי בין היתר: "איך תסבירי שלא באת מהצבא?" שאלה שהעידה יותר מכל על תפיסת העולם השגורה במקומותינו: מנהיגים צריכים רקורד צבאי
ואז הגיעה הקורונה. היא לא עשויה מהחומרים הרגילים שעמם המנהיגים שלנו רגילים להתמודד. שום ניסיון צבאי, ביטחוני או פוליטי לא עוזר מול מה שהקורונה מעוללת בארץ ובעולם.
תמונות של מחלקות בתי חולים קורסות ולוויות ריקות מאדם מרחבי העולם. דיווחים על מצוקת קשישות וקשישים הנמצאים בסגר ובדידות. פעוטות וילדים הסגורים בבית, ללא שיגרת יומם. משפחות שלמות הנתונות בסיר לחץ. מאות אלפי מפוטרים, אלפי עסקים קורסים, ומשבר כלכלי אדיר המאיים על כולנו.
כאן, מבט נחוש ובלורית מתבדרת לא יעזרו אפילו כדי לתת תחושת ביטחון. כאן מובילים, במעט דיבורים ויחסי ציבור אבל עם הרבה עשייה, בעלי המקצועות הפחות נחשבים ופחות מתוגמלים: חינוך, רווחה, סיעוד, ילדים, קשישים, בריאות. כל מה שבונה חברה נורמטיבית שלא מתכננת את התנהלותה אך ורק מול איומים ביטחוניים.
לצד לקחים רבים שהמשבר הזה מלמד וילמד אותנו, הוא צריך להעלות את קרנם הציבורית של התחומים החברתיים ושל העוסקים בהם – ולדאוג לתגמל אותם כראוי. כך גם הוא צריך להביא לקידומם של מנהיגות ומנהיגים הבאים מהתחומים החברתיים. חינוך, בריאות ורווחה – הם אשר בונים את חוסנה או חולשתה של החברה. מדינה שפויה ומתוקנת חייבת מערכות חברתיות ובריאותיות מתפקדות וחזקות.
כאן, מבט נחוש ובלורית מתבדרת לא יעזרו אפילו כדי לתת תחושת ביטחון. כאן מובילים, במעט דיבורים ויחסי ציבור אבל עם הרבה עשייה, בעלי המקצועות הפחות נחשבים ופחות מתוגמלים: חינוך, רווחה, סיעוד, ילדים, קשישים, בריאות
*כמי שעסקה ברוב חייה הבוגרים בנושאים ציבוריים וחברתיים, הן במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, הן במגזר השלישי, וכיום כראשת המועצה האזורית עמק חפר, אני מכירה היטב, לצערי הרב, את ההזנחה של הנושאים החברתיים במדינת ישראל*. הזנחה קשה, רבת שנים, שפגעה וריסקה רבות מהמערכות החברתיות (דוגמה אחת מיני רבות: התקציבים הצבועים להגנה על נשים מפני אלימות במשפחה שלא הגיעו ליעדם במשך שנים. את התוצאות של המדיניות השערורייתית הזו אנו כיום יותר מתמיד).
תחושת הביטחון המזויפת קורסת כעת מול נגיף מקרוסקופי, שאיננו יודעים איך הגיע אלינו, אין לו לאום, אג'נדה או כלי נשק, אנו רק יודעים שהוא טרף את כל הקלפים ומאיים על החיים עצמם.
ועם הנושאים האלו, אנו (הסקטור הלא ביטחוניסטי, שרובו אגב נשים), ידענו תמיד להתמודד הרבה יותר טוב.
חיוני וחשוב שמדינת ישראל תמשיך לשים את הביטחון בראש מעיניה. אך לצד זאת הכרחי שתדאג לנושאים החברתיים באותו הלהט.
בשעה זו של ערב מינוי ממשלה חדשה, חשוב מתמיד שימונו שרות ושרים ראויים ומקצועיים שיקדמו ויטפלו בנושאים המשמעותיים הללו, ויהוו הנהגה בעלת כישורים מתאימים למתן מענים הולמים לאוכלוסייה בשגרה כמו גם בחירום, במשברים כמו זה שאנו חווים כעת.
ממשברים צומחים? מאסונות לומדים ומתקדמים?
הבו לנו סדרי עדיפויות חדשים. אזרחיים. למען כלל תושבות ותושבי המדינה.
רק כך ננצח. בעורף כמו בחזית!
ד"ר גלית שאול היא ראשת המועצה האזורית עמק חפר. עורכת דין ובעלת דוקטורט בקרימינולוגיה מאוניברסיטת L.u.d.e.s בלוגאנו, שווייץ. ניהלה את תחום ההתנדבות במערכות ציבוריות במשרד הרווחה ושמשה מנכ"לית מרכז רקמן, המרכז לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן. שאול נשואה ללירון ואם לארבעה ילדים. מתגוררת במושב חגלה.
כ-40% מהקשישים ביטלו את השתתפותם במרכזי היום. כך עולה מנתונים חדשים של איגוד הל"ב, המאגד 100 עמותות המסייעות לקשישים ברחבי הארץ.
עד שמגיפת הקורונה הגיעה לארץ ועד להנחיות המיוחדות הכוללות בידוד של אוכלוסיית המבוגרים, הגיעו קשישים למועדוניות שמפעילות העמותות ושם קיבלו אוכל, טיפולים פיזיים ונפשיים, פעילות פנאי וספורט, ובעיקר נהנו מחברה של קשישים אחרים ושל עובדי העמותות. כפי שפורסם בזמן ישראל – מאז פרוץ המגיפה המועדוניות נסגרו, הקשישים סגורים בביתם ופעילי העמותות מביאים להם אוכל לפתח הבית ושומרים איתם על קשר טלפוני.
בשנת 2018 התבצעה רפורמה במרכזים, והוצעה לקשישים אופציה חלופית – לוותר על השירות במרכזי הקשישים ולהמיר אותו בסיוע כספי של 1,400 שקל בחודש. רק 6% מהקשישים שמטופלים בעמותות הלב לקחו את האופציה הזאת. ואילו בשלושת השבועות האחרונים כ-40% ביקשו להמיר את חבילות המזון והליווי הטלפוני בסיוע כספי וניתקו קשר עם העמותות.
העמותות מקבלות תקציב ממשלתי לפי מספר הקשישים המטופלים בהן. עם עזיבתם של הקשישים, חלק גדול מהעמותות נכנסו למצב של חדלות פירעון. ברגע שקשיש עוזב, העמותה אינה חייבת להמשיך ולדאוג לשלומו. בפועל, חלק מהעמותות שומרות על קשר טלפוני עם הקשישים שעזבו אותן וחלקן לא.
שמואל (סמי) קידר, מנכ"ל איגוד הל"ב, אומר לזמן ישראל: "יש לנו צוותים ברחבי המדינה שנשארים בקשר טלפוני עם הקשישים, גם אלה שעזבו, בהתנדבות, בלא כל תמורה, מתוך דאגה, כדי לדעת מה שלומם. האם אני יכול להבטיח לך שבכל העמותות שנמצאות במצב של קריסה יש מי שידאג לכל הקשישים? לא".
לדברי קידר, "המעבר של אלפי קשישים לקבלת גמלה בכסף במקום גמלה בעין היא אסון. אין לנו מושג מה מצבם של הקשישים, חלקם במצוקה קשה מאוד, בודדים בביתם, חרדים וצריכים לדאוג לעצמם לאוכל ולטיפולים על פי הגמלה שלהם. המשוואה צריכה להיות ברורה: בדידות וניתוק גורמים לקשישים דיכאון. דיכאון גורם למחלות. מחלות גורמות למוות".
"אין לנו מושג מה מצבם של הקשישים, חלקם במצוקה קשה מאוד, בודדים בביתם, חרדים וצריכים לדאוג לעצמם לאוכל ולטיפולים על פי הגמלה שלהם. המשוואה צריכה להיות ברורה: בדידות וניתוק גורמים לקשישים דיכאון"
לדברי גורם בכיר במרכזים לקשישים: "בחלק מהמרכזים אף אחד לא נשאר בקשר עם הקשישים שעזבו. חלקם נעזרים במשפחות שלהם, חלקם בודדים ומנותקים מהעולם ושוקעים בדיכאון. כבר בשנה שעברה היו כ-20 מקרים של קשישים שניתקו קשר עם העמותות ואחר כך נפטרו בלי שאף אחד ידע, עד ששכנים הבחינו בגופה. אני חושש מאוד שבקרוב יהיו הרבה יותר מקרים כאלה".
בעמותות לקשישים חוששים מקריסה כלכלית
בעמותות טוענים כי עזיבת הקשישים מסכנת את קיומן של העמותות שמקיימות את המרכזים לקשישים ואת השירות החיוני שהן ממשיכות להעניק לקשישים שאינם עוזבים – ואמורים להמשיך לתת גם אחרי הקורונה.
העמותות מתקיימות מתמיכה ממשלתית בסך 150 שקל עבור כל קשיש רשום, נוסף על כיסוי עלות המזון והטיפולים הרפואיים לקשישים. העמותות ממשיכות להחזיק את המרכזים כרגיל גם כאשר הם כמעט ריקים, ולהעסיק עובדים כרגיל (גם מהבית), אך כעת נאלצות לקיים את עצמן בתמיכה שהצטמצמה בכ-40%.
לדברי קידר: "העמותות לזקן על סף קריסה. פגיעה בעמותות היא פגיעה בעשרות אלפי קשישים. הצוותים המנוסים שלנו רוצים ויכולים להמשיך להעניק את השירותים בבתי הקשישים אך אנחנו חייבים תמיכה תקציבית. אם העמותות יקרסו לא נוכל לסייע לקשישים גם אחרי המגיפה. אנחנו פונים למשרדי הממשלה שייתנו למרכזי היום רשת ביטחון אבל לא מקבלים תשובה".
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
תעשיית המזון הכשר העולמית הפכה לקרבן כלכלי נוסף של הקורונה, לאחר שקווי ייצור כשרים בהיקפים גדולים בסין – שם פרצה המגפה – הושבתו.
למרות שהמגפה לא השפיעה בצורה משמעותית על אספקת משלוחי המזון הכשר לפסח לישראל ולריכוזי קהילות יהודיות ברחבי העולם, היא כן הפחיתה את הפעילות העסקית במפעלים האלה, מאז התגלה חולה הקורונה הראשון בסין.
הרב מנחם גנאק, ראש מחלקת הכשרות ב-OU (שנחשב לגוף השגחת הכשרות הגדול בעולם), אמר לזמן ישראל כי השפעת הנגיף על הענף בסין נרחבת. לדבריו, "במשך זמן רב, הממשלה הסינית סגרה מפעלים. ראש השנה הסינית הגיע, והסגירה התארכה. עד אמצע מרץ רבים מהם נפתחו מחדש – אך לא כולם".
מבדיקת זמן ישראל עולה כי יש לפחות 1,270 מפעלים לייצור מזון כשר בסין, וה-OU עובד עם כמחציתם, שמייצרים סוגים שונים של מוצרים, בהם ירקות ופירות.
גנאק הוסיף כי הקורונה לא השפיעה על המוצרים לפסח, "שרובם כבר ייוצרו".
"רוב המוצרים לפסח באמת יוצרו זמן רב לפני שמישהו אפילו שמע על הקורונה", אומר גם הרב בנימין ברקוביץ' מהארגון המתחרה KOF-K, "אבל חלק מהדברים היו מעט בעייתיים. חלק מהמוצרים מאחרים מעט, מה שעשוי להיות בעייתי".
KOF-K עובד מול כ-550 מפעלים בסין, עם ייצוא הנע בין תמציות, כימיקלים בטעמים, מוצרים קפואים בסיסיים, ומוצרים בקופסאות שימורים. חומרי גלם ממפעלים אלו נשלחים לחברות מסביב לעולם, לרבות בארצות הברית ובאירופה.
רגע לפני החג, ברקוביץ' כתב לי כי בדק שוב את הנושא, וכי "המשלוחים של פסח לא הושפעו, משום שרובם הגדול כבר יוצרו הרבה לפני שהמגפה התפשטה".
זה נכון גם לגבי Star-K, ארגון השגחת כשרות נוסף הפועל בסין. לדברי ראש מחלקת האישור של הארגון במזרח הרחוק, הרב אברוהום מושל, "אמנם היינו צריכים לבטל שני מוצרים – אך רובם כבר יוצרו לפני שהכל התפרץ".
מושל הוסיף כי התפרצות המגפה הקשתה על ההשגחה הפיזית במפעלים. "כפי שאפשר להבין, עכשיו כולם נאלצו להתרחק", אמר לי, "זה שם אותנו בסכנה".
שלושת הארגונים האלה שולחים בשגרה משגיחי כשרות כדי לפקח על החברות הסיניות. חלק מהמשגיחים חיים בסין ובאזור, בעוד שאחרים מגיעים מישראל.
"בנסיבות רגילות, היינו נכנסים יחסית בקלות, מפקחים על הרכיבים, מוודאים שכל הרכיבים והייצור לא מהווים בעיה מבחינת כשרות", אמר לי מושל. "היינו בוחנים את כל הרכיבים, המוצרים, הציוד, מוודאים שהמפעל מייצר רק מזון כשר".
גנאק הסביר כי המפתח הוא להבטיח שהמפעלים לא עובדים בנוסף עם פריטים לא-כשרים, כמו צדפות ומוצרים אחרים מהחי: "אנחנו שולחים, או שיש לנו עובדים מקומיים הבוחנים את המפעלים כדי לוודא שהם עומדים בסטנדרטים".
למרות שהנגיף ממשיך להתפשט בעולם, נראה כי המצב מתייצב במידת מה בסין, מה שמעלה את התקווה של חזרה לעסקים כרגיל. "אנחנו מושפעים באופן ברור כאשר חברות נסגרות", אמר ברקוביץ'. "זה בהחלט לא היה קל. הדברים חוזרים לשגרה, אבל זה לוקח זמן. בחדשות אנחנו רואים שמספר מקרי ההידבקות בסין נמצא בירידה, מה שבהחלט עוזר, אבל קשה לדעת באיזו מידה".
והוא גם מתלבט האם לפזר את הייצור. "אחד הלקחים שלמדנו הוא שחייבים לגוון את המערכת", אומר לי ברקוביץ', "אף פעם אי אפשר לדעת איפה יהיה מחסור".
הדיכאון הכה בי במהירות, כשהכל רק התחיל. איני זוכר את הרגע המדויק. מתי בדיוק הציפה אותי הנטייה המשפחתית מימי האנשלוס להתכונן לרע מכל? אולי זה היה עם תום השיעור הראשון שהעברתי דרך מסך במכון שכטר, שבו הרגשתי פתאום איך כל המורה הבין-אישי שאני קורס בבת אחת? ש"האני המקצועי" שהייתי היה ואיננו?
הדיכאון הכה בי במהירות, כשהכל רק התחיל. איני זוכר את הרגע המדויק. מתי בדיוק הציפה אותי הנטייה המשפחתית מימי האנשלוס להתכונן לרע מכל? אולי עם תום השיעור הראשון שהעברתי דרך מסך
ניסיתי להרגיע את עצמי, אנחנו במאה ה-21, יום אחד המדע ימצא חיסון והכל ישוב לכשהיה. אך יותר מחוסר הוודאות של ההווה, הוצפתי בחרדות דווקא מהיום שאחרי. עם הירידה הקשה ברמת החיים נסתדר, אך לאיזה עולם מערבי בכלל נקום? האם אנשים עוד יתנו אמון בדמוקרטיה, אם יגלו שדיקטטורות התמודדו טוב יותר עם המשבר? לאט לאט התחדדו לי החרדות בשפה הפילוסופית שאני דובר: מה בכלל תהיה דמות האדם שאחרי? מי יקום על חורבותיו של האדם המערבי?
המערב הוא פרויקט של תשובה לשאלה 'מהו האדם?'. לפני כ-2500 שנה ניצבו הפילוסופים היוונים מול הטבע, הפנו את שאלותיהם לכל עבר, וייסדו את תודעת האדם המערבי כיצור חושב. בחמש מאות שנה האחרונות התחדדה דמותו של האדם המערבי. "אני חושב משמע אני קיים", לימד אותנו דקארט, וקאנט הציב את ההכרה שלנו במרכז. הרומנטיקה החליפה את התבונה, הלאומיות את האני, החוויה את ההכרה, הפוסט את המודרניזם, גלובליזציה ופופוליזם נאבקו – ועדיין היה כאן רצף מערבי של שיחה על דמות האדם. שמא עתה היא הולכת להיקטע? אולי מה שלא עשו מלחמות העולם, תעשה מלחמת העולם באדם, ותנפץ סופית את דמותו של האדם המערבי?
לפתע, נזכרתי ברבותיי, ונעורתי מן האימה. כבר מלחמת העולם הראשונה סדקה את דמות האדם המודרני – ואז גורדון, בובר ורוזנצווייג ניסו להציע לו מרפא; כבר השואה ריסקה את אמונת הקידמה כי ככל שהאדם ישכיל יותר כך ייטיבו דרכיו – והנה קמו לוינס והשל והציעו לו אלטרנטיבה. ואולי דווקא עתה הגיעה שעתם?
אכן, דמות האדם המערבי קורסת, אך אולי במקומו יבוא אדם טוב יותר, אכפתי, סולידרי ואוהב? ימי האפלה האלו מעירים אותנו לחוות את עצמנו באור חדש. אנו חוזרים אל מערכות היחסים היסודיות שלנו, מתמודדים עם אתגריהן או חווים בחריפות את העדרן. יש מאיתנו שלומדים מחדש את הזוגיות שלנו, את ההורות שלנו; יש מאיתנו שחרדים לחוות את אימתו של האינדיווידואליזם שכה התמכרנו לו; את עוצמת התלות שפיתחנו בדימוי המקצועי שלנו. והנה, קמה ועולה בתוכנו דמות אדם חדשה: אני אוהב משמע אני קיים.
יש מאיתנו שחרדים לחוות את אימתו של האינדיווידואליזם שכה התמכרנו לו; את עוצמת התלות שפיתחנו בדימוי המקצועי שלנו. והנה, קמה ועולה בתוכנו דמות אדם חדשה: אני אוהב משמע אני קיים
במקום השאלה מהו האדם, עולות שאלות חדשות: מי אני? מי את/ה? מי אני עבורך? עבורכם? אנחנו מגלים את עצמנו מחדש בתוך מערכות היחסים שלנו, את דמות האדם הדיאלוגית. במקום יצור חושב על הטבע נולד אני במענה לאחר; במקום ציוויליזציה של הכרה המעצבת את הטבע – סולידריות של פנים בפנים; במקום רגעים של חוויה מפורקת – אינטימיות של אמפתיה מחברת.
כמובן, האתגר עצום. הפער בין דמות האדם שנולדת בנו להעדר הכלים שיש לנו ליישם אותה זועק. האם נוכל לחיות אותה כשהמבול ייגמר ונצא מהתיבה? אני מרגיש שהחוויה שאנו חווים עתה לא תשכח, ששאלותיה לא ירפו.
האם אחרי שגילינו פתאום שהרופא אינו יכול להציע תרופה למכה ועדיין כה יקרה לנו המסירות והאמפתיה שלו, יוכלו יחסי רופא-חולה להיות כבעבר? האם נוכל לחזור ולהיות ההורים העסוקים שהיינו, הנפגשים עם הילדים בעיקר לבידור, אחרי שהתנסינו ברגעים משפחתיים כה חזקים – של חוסר וודאות משתפת, של שמחה מעצם ההיות יחדיו? האם נוכל לשוב להיות אותן בועות מרחפות באוויר, אחרי הגעגוע והדאגה השורפים שהציפו אותנו ליקירינו? אחרי שנעורנו לגלות כמה אנו זקוקים נואשות לקשר של אמת?
והאם עוד נוכל לעבוד אלוהים חכם כל כך, עד שהוא שותק מרחוק או משגיח ללא פשר? ואולי גם דמותו של אלוהים תשתנה ונוכל להאמין רק מתוך השתתפות הדדית בצרה? רק מתוך מערכת יחסים של אמפתיה הדדית, אף כשאין בה ישועה?
כמובן, האתגר עצום. הפער בין דמות האדם שנולדת בנו להעדר הכלים שיש לנו ליישומה זועק. האם נוכל לחיות אותה כשהמבול ייגמר ונצא מהתיבה? אני מרגיש שהחוויה שאנו חווים עתה לא תשכח, ששאלותיה לא ירפו
ואולי מתוך כך גם תצמחנה מערכות כלכליות וחברתיות חדשות של סולידריות הדדית? ואולי תופיע גם סוג חדש של אחווה, שתאפשר ריבוי של דעות מתוך שכל כך אכפת לי לשמוע גם אותך? להיות אתך אדם?
ד"ר דרור בונדי הוא מרצה למחשבת ישראל החבר בקהילת הקיבוץ העירוני בית־ישראל. הוא מתרגם את הגותו של אברהם יהושע השל לציבור הישראלי, מנסה לחיות לאורה ומלמד אותה במגוון מקומות כגון מכון כרם, המדרשה והמכינה של עין פרת, בית המדרש חברותא ומכון שכטר למדעי היהדות. ספרו "אברהם יהושע השל: אלוהים מאמין באדם" יצא לאור בהוצאת מכון שכטר, בית מורשה ודביר. חיבורו "אלוהים, הומניזם ודמוקרטיה במשנתו של אברהם יהושע השל" ראה אור לאחרונה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה. צילום: שני ג'רבי
יוזמה ישראלית שהושקה במהירות ללימוד קשישים על תפעול סמארטפונים במהלך משבר הקורונה, משכה יותר מ-1,000 אנשים בתוך שבועיים. הפרויקט, שהושק על ידי שלושה יזמים חברתיים מירושלים, החל בהסבר על שימוש בוידיאו בווטסאפ ובאפליקציית שיחות הוידיאו זום, שנמצאות בשימוש בקרב משפחות ברחבי העולם, המנסות לשמור על קשר מרחוק בעקבות התפרצות המגיפה.
עד להתפרצות הקורונה, שניהם מהם – גבי ארנוביץ, 25, סטודנט לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית ואוריאל שוראקי, ממייסדי הפרויקט הטכנולוגי MadeinJLM, העבירו למבוגרים בבירה שיעורים פיזיים על שימוש בסמארטפון
לפני שבועיים, על רקע הגברת הנחיות הבידוד בכל רחבי המדינה, השניים הצטרפו לבן דודו של אוריאל, דוד סוראקי, ליצירת הקורס המקוון, והציעו אותו ללא תשלום. שוראקי אחראי לצד הטכני של הפרויקט בעוד שסוראקי מפקח על הפיתוח העסקי. ארנוביץ הוא הקריין המדבר בקטעי הוידיאו.
במשך חמישה ימים בשבוע, כשכל אחד מהם עובד מהבית, השלושה מפיקים קטעים של 3 עד 7 דקות בעברית – ושלחו את הלינקים לערוץ יוטיוב ייעודי דרך ווטסאפ, עם גרסה אחת לתפעול מכשיר אייפון וגרסה נוספת לאנדרואיד.
כל וידיאו מציג את מסך הטלפון וסמן נע על המסך, כאשר ארנוביץ מסביר בדיוק מה הוא עושה. עד כה, קטעי הוידיאו הציגו נושאים כמו איך להפעיל שיחת וידיאו בווטסאפ, איך לעשות שיחת וידיאו בקבוצות, איך להתקין זום ולפתוח חשבון אישי, איך להצטרף ואיך ליזום שיחת זום, ואיך לתייג הודעות ווטסאפ כחשובות.
"יש לנו מערכת שעות שלמה, מווטסאפ ופייסבוק ועד גוגל דרייב", אומר ארנוביץ. "יש לנו 4 קבוצות ווטסאפ עם 250 חברים כל אחת, ואנו ממשיכים לפתוח עוד".
כדי לבחון את התלמידים, ארנוביץ וחבריו שלחו שתי הזמנות זום לאחר השיעור על אופן השימוש באפליקציה. מתוך 600 התלמידים הראשונים, 75 הצטרפו. "דיברנו וזה היה מדהים!", אומר ארנוביץ. "הפגישה השנייה הביאה 90 איש מתוך 700. זה יוצר קהילה, אנשים אומרים שהם רוצים להיפגש כשהם יסיימו".
כדי לבחון את התלמידים, ארנוביץ וחבריו שלחו שתי הזמנות זום לאחר השיעור על אופן השימוש באפליקציה. מתוך 600 התלמידים הראשונים, 75 הצטרפו. "דיברנו וזה היה מדהים!", אומר ארנוביץ. "הפגישה השנייה הביאה 90 איש מתוך 700. זה יוצר קהילה"
רבים מהמשתתפים בקורס הם מירושלים, אבל החדשות על הקורס התפשטו, תלמידים הצטרפו מדימונה, רמת גן וחיפה. ההצטרפות לקורס קלה וידידותית דרך אתר האינטרנט של הקורס. "כל מה שצריך לעשות אחרי הכניסה לאתר הוא ללחוץ על הלינק שאתה מקבל ולצפות בוידיאו בויוטיוב", מסביר ארנוביץ.
ברגע שמשבר הקורונה יסתיים, השלושה מתכננים להפוך את הקורס לעסק. "בנקודה מסוימת נבין איך לעשות זאת, אבל נכון לעכשיו זה בחינם, משום שאנו מנסים לעזור במאבק בבדידות. אנשים במצב לא טוב ואנחנו מנסים לעזור".
כשהם נשאלים האם זה הקורס הראשון מסוגו בארץ, אמר ארנוביץ, "אתה אף פעם לא הראשון. אבל לא הרבה אנשים מכינים כאן חומרים ברשת למבוגרים".
למרות שכל השיעורים הם בעברית, ארנוביץ – שעלה מארצות הברית בגיל 5 ודובר אנגלית שפת אם – להוט להתחיל בהפקת גרסה באנגלית. במקביל, השלושה מחפשים רעיונות להקל על ההשתתפות הוירטואלית בסדר פסח.
הזרעים של עזרה לקשישים נשתלו לפני מספר שנים, כאשר ארנוביץ לימד את סבו וסבתו שעלו לישראל בגיל 85. "הבטחתי, בתור ילד, שאני אעזור לכל מה שהם יצטרכו אם הם יעברו לכאן", הוא נזכר. "הדבר הראשון שעשיתי כשהם עשו עלייה הוא לעזור להם עם הסמארטפון כדי שיוכלו לתרגם בקלות מעברית לאנגלית".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם