לאט אבל בטוח, נראה שאביחי מנדלבליט לומד להכיר במציאות סביבו. היועץ המשפטי, שהוצנח לתפקידו היישר מכיסא מזכיר הממשלה בלשכתו של נתניהו – ובתמיכתו הנלהבת – עובר תהליך ארוך ומייסר הכרוך בהפנמה מול מי הוא עובד.
כחלק מכך, מעכל מנדלבליט את מי הוא אמור לשרת וכיצד ניתן להמשיך ולבצע את ריבוי המשימות שעל כתפיו – ה"כובעים" המפורסמים שהיועץ חובש בהתאם לתפקידיו המגוונים – מול ממשלה הפועלת לערעור יסודות שלטון החוק.
כברת דרך ארוכה עבר מנדלבליט מאז ההודעה הפומבית כי נתניהו אינו חשוד, בתחילת החקירה הפלילית בתיק 3000 בפברואר 2017, ועד להחלטה להעמידו לדין בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים בתיק 4000 ובתיקי 1000 ו-2000.
לאורכה של הדרך היה עליו להשתחרר מקיבעונות, לפקוח עיניים ולהבחין במציאות המשפטית והפוליטית הנרקמת מול עיניו, לבחון את הראיות שנאספו בתיקי החקירה ולהסיק את המסקנות המשפטיות המתבקשות.
במקביל לציר הפרסונלי מול נתניהו, מפנים כעת היועץ – באותו מהלך אטי שהפך לסימן ההיכר שלו – גם את מצב מוסד היועץ המשפטי מול ממשלת ישראל בכללותה. גם כאן נדרשות הפנמה והיערכות להתמודדות עם מצבים תקדימיים.
התפיסה המצמצמת הזאת, אגב, היא מה שמתפוצץ לו כעת בפנים. מרוב צמצום תפקידו, הממשלה הפסיקה לחלוטין להתייחס לעמדותיו. הפוליטיקאים הבינו שלא מדובר ברוטוויילר עצבני, אלא אולי בפומרניאן חמוד
שלשום (שני) עלה מנדלבליט לנאום בכנס של העיתון "בשבע", גלגול של ערוץ 7 המתנחלי, וסיפק בהזדמנות זו הצצה אל תמונת העולם המקצועית הנגלית מכיוון כיסאו של היועץ המשפטי לממשלה. כדרכו של מנדלבליט, הוא אמר את הדברים בלשון עדינה, מרומזת ומתונה ביחס לקונפליקטים העצומים שעמם הוא מתמודד.
בשורות הבאות ננסה להבהיר את הפרשנויות המילוליות והמעשיות של כתבי הצופן שמשרד המשפטים כל כך אוהב. מילים ומשמעותן.
"בחרתי למקד את דבריי בנושא מרכזי שעומד לאחרונה על סדר היום הציבורי, ובעיניי הוא כבד משקל ומשמעותי ביותר. הכוונה היא לנושא העצמאות של מערכות החוק והמשפט במדינת ישראל והטענה משוללת היסוד שנשמעת לאחרונה כי הייעוץ המשפטי ופרקליטות המדינה פועלים כביכול משיקולים שאינם ענייניים, או אף חמור מזה – חלילה, משיקולים פוליטיים".
היועץ כורך בנאומו הן את טענות נתניהו ואנשיו כי כתב האישום נגדו הוגש בשל כוונה אפלה של מנדלבליט "להוריד ראש ממשלה מכהן", והן את הטענות מכיוון גנץ, כאילו החקירה בפרשת "הממד החמישי" נועדה לחבל בסיכוייו בבחירות.
"מרכיב יסודי במדינה דמוקרטית הוא שמערכות החוק והמשפט יהיו עצמאיות ומנותקות מהשפעה או מהטיה פוליטית. זהו תנאי בסיסי ליכולתן של מערכות אלו להבטיח את שלטון החוק במדינת ישראל".
אכן, עיקרון יסוד. מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק חייבות להיות מנותקות מהפוליטיקה, הן במובן שכל החלטה בשדה הפלילי לעולם לא תביא בחשבון שיקולים פוליטיים, והן במובן של היעדר השפעה של פוליטיקאים.
יפה שהיועץ הגיע לתובנה הזאת.
עם זאת, הוא לא פעל בהתאם לכלל הזה, כשהסכים לעכב עד לאחר הבחירות את מסירת חומרי החקירה, הן לעורכי הדין של נתניהו והן לעורכי הדין של דוד ביטן, לקראת השימועים שנערכו וייערכו להם, כדי שהחומרים לא ידלפו לפני הבחירות.
מכאן עובר מנדלבליט לדבר על עניין אחר לחלוטין, לא תיקים פליליים, אלא עמדתו כיועץ המשפטי מול הממשלה – מה משקל חוות הדעת שהוא מנפק לה.
"שלטון החוק איננו שלטונו של המשפטן. אנחנו לא קובעים את המדיניות – זהו תפקידה של הממשלה. אנחנו גם לא מחליפים את הדרגים המקצועיים – הם אלו שאמונים על גיבוש העמדות המקצועיות ועל יישום החלטות המדיניות של הממשלה. תפקידו של המשפטן הוא לסייע לכל אלה להגשים את מדיניות הממשלה בגבולות הדין".
מנדלבליט חוזר על המנטרה שלו מיומו הראשון בתפקיד, מניפסט לתפיסה המצמצמת של תפקיד היועץ המשפטי. באופן משעשע הוא מצהיר על התפיסה הזו, באותה הנשימה עם ראייתו את עצמו כממשיך דרכו של מאיר שמגר.
התפיסה המצמצמת הזאת, אגב, היא מה שמתפוצץ לו כעת בפנים. מרוב צמצום תפקידו, הממשלה הפסיקה לחלוטין להתייחס לעמדותיו. הפוליטיקאים הבינו שלא מדובר ברוטוויילר עצבני, אלא אולי במעין פומרניאן חמוד.
וכאן מנדלבליט עושה דבר מדהים – הוא מונה את הפעמים שבהם הסכים לזרום עם עמדות בעייתיות של הממשלה, על אף ה"קשיים המשפטיים" שראה בהן.
"סייענו לממשלה לגבש את המדיניות הקשורה להקשרי השבויים והנעדרים, כדי להעמיד לרשות גורמי הביטחון כלים אפקטיביים בנושא … פעלנו לקדם פתרונות להסדרת בנייה ביישובים באיו"ש … פעלנו להסדרת נושאים רגישים של דת ומדינה, כדוגמת אישור חוק המרכולים … העשייה הזו נעשית בשיתוף פעולה מלא עם הדרג המדיני גם במקרים בהם הנושאים שעמדו על הפרק עוררו קשיים משפטיים לא מבוטלים. כך היה למשל בנושא תאגיד השידור הציבורי, או פינוי המאחז עמונה. במקרים אלה, אימצתי עמדה משפטית לא פשוטה בכלל, וזאת אף אל מול התקפות במישור הציבורי ותוך התמודדות עם בהליכים משפטיים מאתגרים".
הנה, בקולו של היועץ עצמו, פירוט הנושאים שבהם החליט במודע לזרום עם הממשלה, על אף שלשיטתו-שלו היא פועלת באופן ספק חוקי.
מדוע פעל כך היועץ? ייתכן כי הניח שאם ייתן במקרים האלה לדרג הפוליטי את מבוקשו, הדרג הפוליטי יעצור כשהיועץ יניף מולו תמרור עצור.
"העבודה המשותפת של הייעוץ המשפטי לממשלה ביחד עם הממשלה נעשית כל העת תחת ההבנה שבמדינה דמוקרטית, הממשלה נדרשת לפעול החוק … במדינת ישראל שלטון החוק מחייב את כולם – את האזרח ואת רשויות השלטון, את הפקידות ואת נבחרי הציבור".
פשוט, מובן מאליו. לא? זו הפואנטה בנאומו של היועץ המשפטי. שלא מובן מאליו. שום דבר כבר אינו מובן מאליו. דוגמאות? הנה, באדיבות היועץ.
"למרבה הצער, ראיתי לאחרונה שמושכלת היסוד הזו – של חובת כיבוד של הפסיקה, בפרט פסיקתו של בית המשפט העליון, הולכת ומתערערת על-ידי גורמים מסוימים".
זו ביקורת ישירה על שר המשפטים, אמיר אוחנה, שאמר עם כניסתו לתפקיד שאין חובה לכבד בכל מקרה פסקי דין של בית המשפט העליון.
אבל מנדלבליט לא מסתפק בדוגמה ערטילאית, הוא כואב את כאבו-שלו. את הפרת צו איסור הפרסום ופרסום חלק מתמלילי שיחותיו עם גבי אשכנזי, בעת שהאחרון כיהן כרמטכ"ל ומנדלבליט כפצ"ר, מתוך חומרי החקירה בפרשת הרפז.
דווקא את הדוגמה הזאת מצא מנדלבליט כדי לעמוד על העיקרון של חובת כיבוד פסקי דין של בית המשפט העליון. בסופו של דבר, אדם קרוב אצל עצמו.
"הנושא נבחן גם במסגרת הבקשה שהוגשה ע"י עיתונאים להסרת צו איסור הפרסום על השיחות שהוקלטו בלשכת הרמטכ"ל. בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון נדחתה פה אחד הבקשה להסרת הצו, זאת לאחר שהשופטים עיינו בתמלילי השיחות עצמן והיו מודעים היטב לכלל הטענות הממוחזרות הנשמעות כיום בתקשורת … כאשר גורמים כאלה ואחרים, מטעמים שאינם ממין העניין, מבקשים לנסות ולפגוע בלגיטימציה של החלטותיי כיועץ המשפטי לממשלה בנוגע לעניין שונה, וזאת באמצעות מיחזור טענות חסרות ביסוס מהעבר, אני מציע לכולם למצוא את התשובה המוחצת והחד-משמעית לטענות הללו בפסיקתם של לא פחות משמונה שופטים של בית המשפט העליון פה אחד בהליכים שונים … מי שקורא שלא לכבד את הפסיקה הזו, או מפר באופן מכוון את הפסיקה הזו, הוא זה שפוגע במעמד של שלטון החוק במדינה".
תרגום לעברית קלה: נתניהו מבקש להיאבק בי נוכח כתב האישום שהגשתי נגדו. לכן מנסים ללכלך אותי, באמצעות פרסום פרטים שיש עליהם צו איסור פרסום, תוך הפרה של פסיקת בית המשפט העליון.
ועוד אש בוערת בבטנו של היועץ – נטייתה האחרונה של הממשלה, לצפצף על חוות הדעת שלו ולהחליט בניגוד לדעתו, כאשר הוא קובע שיש מניעה משפטית. למשל בעניין הוועדה לחקר מח"ש או העלאת הפלאשמורה
ועוד אש בוערת בבטנו של היועץ – נטייתה האחרונה של הממשלה, לצפצף על חוות הדעת שלו ולהחליט בניגוד לדעתו, כאשר הוא קובע שיש מניעה משפטית. למשל בעניין הוועדה לחקר מח"ש או העלאת הפלאשמורה ערב בחירות.
"כאשר גורמים בדרג המדיני מבהירים כי אין בכוונתם לשקול ולכבד את חוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה … כל הדברים האלה מביאים להחלשת המעמד של שלטון החוק".
מתחשק לומר לאביחי מנדלבליט: בוקר טוב אליהו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו