יורם מעניין מאד. נדמה לי שההשוואה בין סוכות להר ציון מדומיינת. אנסה להסביר: אני שייך לדור שגדל על המיתוס של ירמי בורדנוב, של הר ציון ושל ה-101. לכן הלכתי לצנחנים שבהחלט לא היו בשבילי אבל רציתי לחקות את דרכם. הרצח של 4 או 5 בידואים שלא היו כלל קשורים לרצח שושנה הר ציון, היה מעשה יוצא דופן בחבורה הזו, למרות שבחלק מפעולות התגמול בעיקר בראשיתן נחצו גבולות קו אדום או דגל שחור. להזכיר כי אז בשנות החמישים הנקמה ונקמת הדם הייתה מסגרת לפעולה מחייבת אצל הרבה משכנינו. על רקע זה יש לראות את המעשה. החמור בענין שלא קוים משפט ולא נענשו האשמים באירוע רצח הבידואים. באשר לחציות קוים בפעולות או במלחמות תאמין לי שיש לי זכרונות ותמונות שאני שונא להעלות ולא באוב. סוכות זה סיפור שונה לחלוטין. זה ספור של שנאה, של גזענות מוחלטת של גישה שכל ערבי מת הוא ערבי טוב. זו גישת כהנא וזו גישת בן גביר זו לא הייתה הגישה לא של ה-101 ולא של מנהיגם הלא מוכתר אריק שרון. לסוכות אין כל יחס לתרבות הערבית, לאוכל או לספרות. זה לא היה היחס של ראשוני 890, או של דיין שנסע לשכם להפגש עם פדואה טוקאן המשוררת הגדולה של השומרון של נבלוס של פלשתין. סוכות הוא האיום האמיתי על קיום ישראל, הוא הסיקריקים של הבית השני, מתלמידיו של רבי עקיבא. מאיר הר ציון לא היה אוהב ערבים ובזקנתו הקצין אבל לא היה מקים מחנות ריכוז לערבים ומתעלול בחפים מפשע. נדרשת להשוואה ביניהם אבל העלתה תוך כדי כך את סוכות עשר דרגות מרמתו האישית ומהמודוס אופרנדי של הפולטיקאי המאוס הזה.