תגובה לתגובת 7617111:
נדמה לי שחלק גדול מהתגובה שלך אינו מתייחס לטענה המרכזית שהעליתי במאמר. לא טענתי שבג"ץ לעולם אינו טועה, שכל פסיקה שלו מוצדקת, או שאין מקום לבקר אותו. ברור שביקורת על פסיקות בג"ץ היא לגיטימית לחלוטין. הטענה שלי במאמר היא אחרת: נבחרי הציבור אינם רשאים לפעול ללא מגבלות, והם כפופים לחוקים ולביקורת שיפוטית.

לגבי שאלותיך:
מינוי שופטים בישראל כיום לא נעשה על ידי השופטים עצמם כפי שכתבת – יש ועדה למינוי שופטים שבה יש ייצוג למספר סקטורים מרכזיים ורלבנטיים במדינה: 2 ח"כ (אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה), 2 שרים (מטבע הדברים שניהם מהקואליציה), 2 עורכי דין ו-3 שופטים. כפי שאתה רואה – מבחינה פוליטית בוועדה חברים שלושה מהקואליציה ורק אחד מהאופוזיציה. המבנה המגוון של חברי הוועדה נועד לכך שהחלטות המינוי יעשו ביחד, תוך כדי פשרות הדדיות.

מדוע השופטים לא יכולים להיבחר על ידי הציבור – דיון בשיטת מינוי השופטים זה נושא גדול שלא ניתן לדון בו כעת. אעיר רק כי אפילו במסגרת "הרפורמה המשפטית" שהקואליציה מקדמת מאז תחילת כהונתה, לא דובר על בחירת שופטים ע"י הציבור, אלא בעיקרו שינוי בהרכב הוועדה למינוי שופטים שהזכרתי קודם.

בג"ץ אינו "מוציא חוקים" – חוקים נחקקים ע"י הכנסת, ובמסגרת החוקים שהיא חוקקה בעבר, היא נתנה לבג"ץ סמכות לפרש את החוקים שהיא מחוקקת ולהכריע במחלוקות לגבי החוקים אלו.

לסיום, בקשר להערותיך לגבי מגבלות על בתי המשפט, ובעיקר בג"ץ, אני מציע שתקרא כאן למטה את מה שכתבתי ב- "תגובה לתגובת dfinson2000", יש שם התייחסות רחבה לנושא.