יעקב אגם, מחלוצי האומנות הקינטית והאופטית בעולם וחתן פרס ישראל לאומנות פלסטית לשנת 2026, הלך לעולמו בגיל 98. אגם נודע ברחבי העולם בזכות יצירותיו האינטראקטיביות המבוססות על תנועה, מתוך מטרה מתמדת ליצור חיבור חי ומשתנה בין האומנות לצופה.

אגם נולד ב-11 במאי 1928 במושבה ראשון לציון, לרב המקובל יהושע גיבשטיין וליוכבד קנדל פומברובסקי. כבר בצעירותו נמשך לעולם היצירה והחל את לימודיו ב"בצלאל" בירושלים. בשנת 1946, בהיותו בן 18, נעצר על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשל מעורבותו ב"מבצע אגתה" (המוכר כ"שבת השחורה"), וריצה מספר חודשי מאסר.

• 
  zman.co.il

  "יצירה היא הבסיס ליהדות": יעקב אגם מקבל את פרס ישראל וממשיך לשנות את המציאות

בשנת 1949 עבר אגם לציריך, שווייץ, שם למד ב-Kunstgewerbeschule. בשנת 1951 קבע את משכנו בפריז, העיר בה חי ויצר עד יומו האחרון. בפריז נישא לרעייתו הראשונה, כלילה, שהלכה לעולמה בגיל 49. לשניים נולד בן, רון אגם, אומן עטור פרסים המתגורר כיום בניו יורק. לאחר התאלמנותו, נישא אגם בשנית לנגנית הנבל הצרפתייה שנטל טומא ד'אוסט.

אומנות בתנועה, ביקורת והכרה עולמית

תערוכת היחיד הראשונה של אגם התקיימה ב-1953 בפריז, ומשם סלל את דרכו להכרה בינלאומית חסרת תקדים. למרות שבתחילת דרכו ספג ביקורת מצד אלו שכינו את האומנות האינטראקטיבית שלו "ילדותית" או "לא מקצועית", אגם לא ויתר. הוא המשיך לפתח אומנות שניתן לגעת בה ולהניע אותה, ואף עסק בעיצוב אופנה, הלחנת מוזיקה והתנסויות בווידאו.

יצירותיו הוצגו במוסדות היוקרתיים ביותר, בהם מוזאון ה-MoMA והגוגנהיים בניו יורק, ומרכז פומפידו בפריז. בשנת 1996 אף הוענקה לו מדליית קומניוס מטעם אונסק"ו על פיתוח "שיטת אגם", המתמקדת בחינוך חזותי לגיל הרך.

בין יצירותיו הבולטות שהותירו חותם עולמי ומקומי:

• מזרקת "מים ואש" (1986): ממוקמת בכיכר דיזנגוף בתל אביב. (אף שמאז 2018 הוחזרה ללא מלוא צבעיה ומנגנון התנועה שלה).
• חנוכיית הענק בניו יורק: מבנה זהב בגובה של כמעט 10 מטרים בשדרה החמישית, שהוכר על ידי ספר השיאים של גינס כחנוכייה הגדולה בעולם.
• מטמורפוזה כפולה III (1965).
• המזרקה ברובע לה דפאנס בפריז (1975).
• אמונה – תפילה חזותית: יצירה המשלבת סמלים יהודיים ונוצריים, אשר הוענקה לאפיפיור פרנציסקוס בשנת 2014.

"עמודי קליקה" במוזאון יעקב אגם בראשון לציון, 20 באפריל 2026 (צילום: ג'סיקה שטיינברג)

יהדות, דיונות חול והמציאות המשתנה

מוטיב מרכזי בעבודותיו של אגם היה זהותו היהודית. בריאיון שהעניק לזמן ישראל באפריל 2026, זמן קצר לפני יום הולדתו ה-98 ובמעמד קבלת פרס ישראל בטקס אישי שנערך במוזאון שלו בראשון לציון, פרש אגם את משנתו הרוחנית והאומנותית.

הוא סיפר כיצד דיונות החול המשתנות של ראשון לציון בילדותו, אשר שינו את צורתן בהתאם לרוח, היוו את ההשראה הראשונית לאומנות הקינטית שלו. את תופעת הטבע הזו קישר ישירות לתורה ולאמונה כי בני האדם ניחנו בכוח ליצור.

גדלתי מילדות עם תחושה עזה לפתח את חוש היצירה. וזהו אחד הבסיסים של היהדות – חוש היצירה. ההבנה ששום דבר אינו עומד במקום אחד, שהשינוי עצמו מבוסס על עמדת הצופה, ושבכל פעם הדברים נראים אחרת."

על החוויה של ההתבוננות ביצירותיו כהשתקפות של החיים עצמם, אמר באותו ריאיון:

כשאני מסתכל סביב על היצירות שלי, מה שאני רואה מולי הוא הרבה מעבר ליצירות עצמן. אני מסובב קצת את הראש – ומייד רואה משהו אחר לגמרי. הכול כאן משתנה. וזו בדיוק המציאות. המציאות בסוגי אומנות אחרת היא קבועה וצרה, וכאן היא ממש לא – היא פתוחה, היא משתנה, והיא זו שמקרבת אותך לראות את המציאות האמיתית של השפה העברית ושל היהדות… המציאות משתנה כל הזמן, וכך בדיוק קורה גם לנקודת המבט של האדם. היהדות תמיד הייתה הבסיס המרכזי ליצירה שלי, כי אבי היה רב. תמיד היה מדובר אצלי בערכים, ובתפיסת העולם העמוקה של היהדות."

בשנת 2018 נפתח בראשון לציון "מוזאון יעקב אגם לאומנות", שהפך לביתו השני. המוזאון, בו מוצבים "עמודי קלילה" המוקדשים לרעייתו המנוחה ויצירות מופת כמו "סולם יעקב", ימשיך להוות אבן שואבת ולהנציח את מורשתו של אדם שראה את העולם תמיד בתנועה, תמיד משתנה, ותמיד מלא ביצירה.

המזרקה של יעקב אגם בכיכר דיזנגוף הישנה בתל אביב, דצמבר 2016 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)