ביום שני בבוקר, יומיים לפני יום העצמאות, נכנס האומן יעקב אגם – מחלוצי האומנות הקינטית בישראל והאיש המוכר בזכות צורותיו הגיאומטריות המופשטות והססגוניות – אל המוזאון הנושא את שמו. בראשון לציון.

אגם – קומתו נמוכה, פניו עטורות זקן, ולראשו כיפה סרוגה וצבעונית המעוטרת בדוגמאות גרפיות, אשר הדהדו במדויק את יצירותיו העזות והצבעוניות שבחדר – הגיע למקום יחד עם בני משפחתו, וזאת כדי לקבל רשמית את פרס ישראל לאומנות פלסטית לשנת 2026.

הפרס מוענק בדרך כלל במסגרת הטקס הממלכתי של יום העצמאות שנערך אתמול (רביעי). אולם, האומן הנודע יחגוג בעוד שלושה שבועות את יום הולדתו ה-98, והוא כיום מרותק לכיסא גלגלים. מאחר שאינו יכול לנסוע לירושלים כדי לקבל את הפרס בטקס הרשמי, נערך עבורו טקס אישי, חם ומרגש ב"מוזאון אגם" בראשון לציון.

"הייתי רוצה להחזיק אותה קצת בידיים", אמר אגם בהתייחסו לתעודת הפרס הממוסגרת, שזה עתה הוענקה לו מידיו של שר החינוך יואב קיש. "מה בעצם כתוב שם?"

"הייתי רוצה להחזיק אותה קצת בידיים", אמר אגם בהתייחסו לתעודת הפרס הממוסגרת, שזה עתה הוענקה לו מידיו של שר החינוך יואב קיש. "מה בעצם כתוב שם?"

העוזרת האישית הרימה את התעודה אל מול פניו, ועליי נפל הכבוד להקריא בפני האומן את הכתוב.

"מר יעקב אגם הוא מן הדמויות הבולטות הייחודיות והמשפיעות בתרבות הישראלית והבינלאומית. פועלו משקף באופן מובהק את רוח היצירה הישראלית, חדשנות, פריצת גבולות, חיבור בין מסורת לקדמה, וראייה אוניברסלית רחבה", קובעת הפסקה הראשונה של הטקסט בנימוקי הפרס.

שר החינוך יואב קיש מעניק לאומן יעקב אגם את פרס ישראל לאומנות פלסטית לשנת 2026 בטקס פרטי במוזאון יעקב אגם בראשון לציון, 20 באפריל 2026 (צילום: ג'סיקה שטיינברג)

אגם עצר לרגע ושאל לפשר השימוש במילה "אוניברסלית". הוא תהה בקול מדוע בחרו מנסחי התעודה להשתמש במונח לועזי, ולא השתמשו פשוט במילה העברית התקנית "עולמית".

"כשאני מסתכל סביב על היצירות שלי, מה שאני רואה מולי הוא הרבה מעבר ליצירות עצמן", אמר אגם. "אני מסובב קצת את הראש – ומייד רואה משהו אחר לגמרי. הכול כאן משתנה. וזו בדיוק המציאות"

"כשאני מסתכל סביב על היצירות שלי, מה שאני רואה מולי הוא הרבה מעבר ליצירות עצמן", אמר אגם. "אני מסובב קצת את הראש – ומייד רואה משהו אחר לגמרי. הכול כאן משתנה. וזו בדיוק המציאות. המציאות בסוגי אומנות אחרת היא קבועה וצרה, וכאן היא ממש לא – היא פתוחה, היא משתנה, והיא זו שמקרבת אותך לראות את המציאות האמיתית של השפה העברית ושל היהדות".

זהו, למעשה, תיאור הולם ומדויק לאומנות הקינטית של אגם. לאורך השנים הוא תיאר אותה פעמים רבות כ"אומנות בתנועה", כזו שבה היצירה הפיזית אינה זזה כלל – אלא הצופה הוא זה שזז.

"גדלתי מילדות עם תחושה עזה לפתח את חוש היצירה. וזהו אחד הבסיסים של היהדות – חוש היצירה. ההבנה ששום דבר אינו עומד במקום אחד, שהשינוי עצמו מבוסס על עמדת הצופה, ושבכל פעם הדברים נראים אחרת", אמר אגם.

האומן יעקב אגם במוזאון הנושא את שמו בראשון לציון, 11 בינואר 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

בנו של הרב

האומן, שנולד בשם יעקב גיבשטיין ורק לאחר מכן שינה את שם משפחתו לשם הנעורים של אמו, אגם, נולד בארץ ישראל המנדטורית לאב שהיה רב ומקובל.

בצעירותו הוא למד בבצלאל – האקדמיה לאומנות ועיצוב, לפני שהעתיק את מגוריו לציריך בשנת 1949 לטובת המשך לימודיו. משם המשיך לפריז, בה התגורר ויצר במשך כמה עשורים.

בצעירותו הוא למד בבצלאל – האקדמיה לאומנות ועיצוב, לפני שהעתיק את מגוריו לציריך בשנת 1949 לטובת המשך לימודיו. משם המשיך לפריז, בה התגורר ויצר במשך עשורים

אגם זכה במהירות רבה להכרה בינלאומית בזכות האומנות הקינטית והפסלים יוצאי הדופן שלו. בהמשך הדרך, הוא הציג את יצירותיו בביאנלה הראשונה של פריז, במוזאון לאומנות מודרנית בניו יורק (MoMa), במוזאון גוגנהיים, במרכז פומפידו בפריז, ובשורה ארוכה ומכובדת של מוסדות אומנות נוספים ברחבי העולם.

בארץ, אגם נודע בזכות פסלי החוצות העצומים והצבעוניים שלו, בהם "מטמורפוזה כפולה", המזרקה המפורסמת ברובע לה דפאנס  בפריז, וכמובן – מזרקת "מים ואש" האיקונית בכיכר דיזנגוף בתל אביב.

כשנשאל ביום שני על מזרקת דיזנגוף, נזכר אגם מייד בעשרות הזוויות השונות והמגוונות שניתן היה לראות בכל פעם שמנגנון המזרקה נע.

המזרקה של יעקב אגם בכיכר דיזנגוף הישנה בתל אביב, דצמבר 2016 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

"המציאות היא זו שמשתנה, וכל המטרה היא לפתוח את המחשבה שלך, את התודעה ואת ההבנה שלך, ולאפשר ביטוי של המציאות בדרך אחרת לחלוטין", הוא מסביר את הרעיון שמאחורי המזרקה.

כזכור, המזרקה הוסרה מכיכר דיזנגוף ב-2016 לצורך עבודות שיפוץ בכיכר, והוחזרה למקומה רק שנתיים לאחר מכן. עם זאת, היא ניצבת שם עד היום ללא מלוא צבעיה המקוריים וללא מנגנון המים והאש שלה – מחדל שתושבי תל אביב מרבים להתלונן עליו בקביעות. השר קיש הבטיח במהלך פגישתו עם אגם כי הוא "יבדוק את העניין" לעומק.

ביתו השני של אגם

כיום, לאגם ולבני משפחתו יש השפעה רבה הרבה יותר דווקא ב"מוזאון יעקב אגם לאומנות", שנפתח ב-2019 לאחר שאגם עצמו העלה את הרעיון המקורי בפני עיריית ראשון לציון – העיר שבה הוא גדל כילד בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.

המוזאון הפך מאז לבית שני של ממש עבור אגם. הוא מאכלס בתוכו את יצירותיו החשובות, ומשמש כגוף הרשמי המופקד על שימור מורשתו לדורות הבאים.

אגם היה מעורב באופן עמוק ופעיל בתכנון המוזאון. הוא עבד צמוד עם האדריכל דוד נופר על עיצוב הזוויות החדות וחללי המבנה, כולל תכנון הביתן החיצוני שבו מוצבים 29 "עמודי קלילה", הקרויים כך על שם רעייתו המנוחה

אגם היה מעורב באופן עמוק ופעיל בתכנון המוזאון. הוא עבד צמוד עם האדריכל דוד נופר על עיצוב הזוויות החדות וחללי המבנה, כולל תכנון הביתן החיצוני שבו מוצבים 29 "עמודי קלילה", הקרויים כך על שם רעייתו המנוחה.

"עמודי קליקה" במוזאון יעקב אגם בראשון לציון, 20 באפריל 2026 (צילום: ג'סיקה שטיינברג)

יצירות ה"אגמוגרף" הפיסוליות והמוגבהות שלו מעטרות את הקירות מסביב, בעוד שרצפת הגלריה כוללת את ה"פנורמאגם" – יצירה באורך של כ-22 מטר, המשתרעת לכל אורך הפיתול של הגלריה. במרכז החלל מתנשא "סולם יעקב", עמוד קינטי בצבעי כחול, אדום ולבן, שמשתקף ומוכפל במראות המקיפות אותו.

"אני תמיד אומרת לאנשים שהמקום הזה הוא פשוט כמו פארק מים של צבעים", מתארת רות מכבי, מנהלת המוזאון.

מכבי ואנשי צוותה, המפעילים את המוזאון מטעם עיריית ראשל"צ, מתפקדים הלכה למעשה כמו שלוחה של משפחת אגם עצמה. הם שמחו והתרגשו מאוד לראות את האומן פנים אל פנים, וכל אחד ואחת מהם דאג להצטלם איתו לסלפי למזכרת.

מכבי, שמגדירה את עצמה כ"אגמופילית" גאה, סיפרה כי אגם הצעיר לא היה תלמיד מצטיין במיוחד בבית הספר. לדבריה, הוא נהג לברוח לעיתים קרובות מהלימודים אל הדיונות הפתוחות של ראשון לציון – בימים שבהם גבעות החול המשתנות היו עדיין חלק גלוי, טבעי ובולט מהנוף המקומי.

הוא נהג לברוח לעיתים קרובות מהלימודים אל הדיונות הפתוחות של ראשון לציון. שם, בין החולות, הבחין אגם הצעיר כיצד כיוון הרוח משנה בעקביות את צורת הדיונות, וגורמת להן להיראות אחרת לחלוטין בכל רגע נתון

שם, בין החולות, הבחין אגם הצעיר כיצד כיוון הרוח משנה בעקביות את צורת הדיונות, וגורמת להן להיראות אחרת לחלוטין בכל רגע נתון.

האומן יעקב אגם מקבל את פרס ישראל לאומנות פלסטית לשנת 2026. לצידו רות מכבי, מנהלת מוזאון יעקב אגם בראשון לציון. 20 באפריל 2026 (צילום: ג'סיקה שטיינברג)

הרוח הזאת הייתה מקור ההשראה הראשוני שלו, מסבירה מכבי. אגם עצמו ייחס את תופעת הטבע הזו ישירות לתורה, באומרו שאלוהים ברא את הדיונות המשתנות ואת בני האדם – וכי גם בני האדם יכולים לברוא וליצור בעצמם.

אחת מיצירותיו המאוחרות יותר של אגם שתלויה כיום במוזאון, "מדבר ופריחה" (משנת 2010), ממחישה זאת היטב. מזווית אחת היא נראית בדיוק כמו דיונות חול בגוון שזוף, אך כשמביטים עליה מנקודת מבט אחרת – היא מתחלפת ומופיעה בצבע ירוק בוהק וחי של צמחים ועשבים.

"המציאות משתנה כל הזמן, וכך בדיוק קורה גם לנקודת המבט של האדם", מסכם אגם. "היהדות תמיד הייתה הבסיס המרכזי ליצירה שלי, כי אבי היה רב. תמיד היה מדובר אצלי בערכים, ובתפיסת העולם העמוקה של היהדות"

"המציאות משתנה כל הזמן, וכך בדיוק קורה גם לנקודת המבט של האדם", מסכם אגם. "היהדות תמיד הייתה הבסיס המרכזי ליצירה שלי, כי אבי היה רב. תמיד היה מדובר אצלי בערכים, ובתפיסת העולם העמוקה של היהדות".