אף אחד עדיין לא הכריז על זה בצורה רשמית וחגיגית, וניסיון העבר מלמד שכדאי תמיד להיות זהירים עם הצהרות נחרצות. ובכל זאת: אנחנו כבר נמצאים למעשה עמוק בתוך "היום שאחרי" ברצועת עזה.
את העובדות בשטח קל לראות: שלטון חמאס ברצועת עזה הוכה קשות, איבד רבים מבכיריו ואלפים מלוחמיו, אבל עדיין שולט ברצועה (כפי שאפשר היה להבחין בעסקאות שחרור החטופים הקודמות). עשרות חטופים ישראלים עדיין מייחלים לשחרורם. הפלסטינים ברצועה מנסים להסתגל לממדי ההרס חסרי התקדים שישראל זרעה ברצועה, ולכ-50 אלף הרוגים.
פלסטינים צועדים בין ההריסות בג'באליה ברצועת עזה, 20 בינואר 2025 (צילום: AP Photo/Abed Hajjar)
את הפרשנות ואת הסקת המסקנות מהעובדות הללו כל אחד מוזמן לעשות לבד, או להיעזר בדוברים בולטים של המחנה שלו שינסחו אותן עבורו.
נוה דרומי לועגת הבוקר ב"ידיעות אחרונות" לכל "אנשי האתמול" שטענו באולפנים ובמאמרים שאי אפשר להתקדם במלחמה בלי תוכנית מדינית ליום שאחרי:
"אנשי 'היום שאחרי' רצו להשאיר את ישראל בעבר המדמם, בבוץ העזתי, להשאיר את עזה בקונסטלציה דומה ולשמר את הסכסוך. ולכן הם אנשי האתמול… הם חיכו בחיכוך ידיים לראות כיצד טראמפ משפיל את נתניהו וקיבלו מצג אחר לגמרי… טוב שאזרחי ישראל לא נפלו בפח התודעתי של אנשי האתמול".
גם עמיחי אתאלי כבר חוגג באותו עיתון את הניצחון המוחלט על עזה:
"האמת צריכה להיאמר לאור אירוע 7 באוקטובר והצלקת הגדולה שתיוותר לעד: אין שום תוחלת לרצועת עזה. שטח קטן וצר, גם ככה תנאי הפתיחה שם גרועים. והחומר האנושי שמונח על אותה פיסת אדמה הופך את השיקום לבלתי אפשרי. תרבות של מפלצות אדם, מנטליות של רצח ושנאה".
ומשם הוא עוד ממשיך ומתפייט: "רצועת עזה שבורה לחלוטין בימים אלה. אין בדל של צדק שהחיות שמאכלסות אותה כרגע ייהנו מפירות השיקום שלה".
והשניים האלה לא לבד, כי באותו עיתון ממש קובע הבוקר אלוף (במיל') גיורא איילנד, אבי "תוכנית האלופים" לשיטוח צפון הרצועה, כי "תוכנית טראמפ יותר מהגיונית" וכי "פתרון שתי המדינות נחשב לפתרון היחיד בעולם לסכסוך. איש לא העז לערער עליו. הצעתו של הנשיא היא הזדמנות לעשות הערכה מחדש".
שלושת אלה מסכמים – פחות או יותר – קול שיהיה דומיננטי במיינסטרים הישראלי בעתיד הנראה לעין: העזתים הביאו על עצמם את האסון שהנחתנו עליהם. הם משלמים עכשיו את מחיר המתקפה שהם עצמם יזמו. חזון שתי המדינות מת וטרנספר הוא כבר לא מילה גסה, אם אפילו נשיא ארצות הברית חושב שזה בסדר.
ראשי האופוזיציה מתקשים להציב אלטרנטיבה לגל הזה, ומשמיעים בינתיים קולות של שטיח. בני גנץ קבע שהצעתו של טראמפ משקפת "חשיבה מעניינת". יאיר לפיד מעריך שהצעתו של טראמפ "טובה לישראל".
"הבוקר ברור מתמיד שגנץ ולפיד צריכים לפנות את מקומם", כותב גור מגידו ב"הארץ", "הם לא מנהיגים, אינם סוחפים את ההמון, ובוודאי שאינם מהווים אלטרנטיבה רעיונית. מאחר שאין להם תפיסת עולם מוצקה, אירועים מפתיעים כמו הכרזתו של טראמפ מבלבלים אותם, והם נותרים חסרי מילים.
"לפיד וגנץ הם לא האנשים שיתקנו את ישראל. נדמה שכבר שנים הם מגרדים בראש, ועדיין אין להם סדר יום להציע. הגיע הזמן שילכו הביתה".
"לפיד וגנץ הם לא האנשים שיתקנו את ישראל. נדמה ששנים הם מגרדים בראש, ועדיין אין להם סדר יום להציע. הגיע הזמן שילכו הביתה"
אין סימן טוב יותר לכך שאנו כבר ב"יום שאחרי" מהחגיגות האופוריות בקרב תומכיו של נתניהו ובין המתנחלים, כשבמקביל באופוזיציה מתייסרים ועורכים חשבונות נפש ומבקשים להדיח את ראשי המחנה.
באופן מדאיג, "היום שאחרי" הזה מזכיר מאוד את "היום שלפני".