המספר 500 ירחף היום מעל ישראל, עם הגיענו ליום ה-500 לטבח השבעה באוקטובר ולמלחמה שמתנהלת מאז.
500 בלונים שחורים נשלחו לשמיים סמוך לגבול עם רצועת עזה. המספר 500 מתנוסס בענק על מגדלי עזריאלי בתל אביב. הוא מציץ משערי העיתונים בכל פינת רחוב. הוא מרצד בכל אתרי האקטואליה המרכזיים, ילווה את כל שידורי האקטואליה בטלוויזיה וברדיו, ויוזכר על ידי מורים רבים בפתח השיעורים בבתי הספר.
מפגינים למען החטופים מחוץ למשכן הכנסת בירושלים ב-17 בפברואר 2025 (צילום: Menahem Kahana / AFP)
כבר 500 ימים שישראל מתנהלת עם פעימה מקבילה ומתסכלת של שעון החטופים. 500 ימים בשבי. 500 ימים בתנאים בלתי אנושיים. 500 ימים של סבל שקשה לתאר.
809 אזרחים נרצחו בשבעה באוקטובר. ב-500 הימים שחלפו מאז, הותרו לפרסום 846 שמות של חללי צה"ל וכוחות הביטחון. 358 מהחיילים נפלו ביום הקרב הנורא של שבעה באוקטובר.
251 בני אדם – אזרחים, חיילים ותושבים זרים – נחטפו לרצועת עזה. 73 מהם מוחזקים עדיין בידי חמאס, ובהם 36 שישראל הכריזה כי נרצחו בשבעה באוקטובר או במהלך שהותם בשבי.
כל אחד מוזמן לערוך עם עצמו את חשבון 500 הימים האחרונים של חייו – שלוו במלחמה בשבע חזיתות, מתקפות טילים מאיראן ומתימן, החיסולים של מוחמד דף, יחיא סנוואר וחסן נסראללה, מתקפת הביפרים, מתקפת מכשירי הקשר, עסקאות החטופים, האזעקות, הריצות לממ"ד, נפילת משטר אסד בסוריה. וזה רק מצד המלחמה.
היו גם אירוויזיון ואולימפיאדה ותחרויות ספורט וניסיון התנקשות בטראמפ, שגם ניצח לבסוף בבחירות בארה"ב. ובחיים הרגילים היו התאהבויות וחתונות ולידות ובחינות באוניברסיטה וחופשות ועונות חדשות של סדרות אהובות ולחץ בעבודה וארוחות משפחתיות וטיולים.
החיים עצמם.
המון דברים קורים ב-500 ימים. וכל הזמן הזה הם שם, מתכווצים במנהרות, חוטפים מכות, לא יודעים מה עלה בגורל יקיריהם, לא יודעים מה קורה בעולם. לא בטוחים שמדינתם עושה הכול כדי להחזיר אותם הביתה.
43 מיליון שניות בגיהינום.
