ההחלטה שקיבל ראש הממשלה בנימין נתניהו לפנות בוקר לעכב את שחרור 620 המחבלים שהיו אמורים להשתחרר אתמול מבתי הכלא על פי ההסכם עם חמאס – נראית כסימן מבשר רעות.
ישראל מעכבת כעת את שחרור המחבלים "עד שיובטח שחרור החטופים הבאים ללא טקסי ביזוי". ראש הממשלה קיבל את ההחלטה בניגוד לעמדתם של ראשי מערכת הביטחון, שצידדו בשחרור האסירים בהתאם להסכם.
ששת החטופים ששבו לישראל מתאחדים עם משפחותיהם: אברה מנגיסטו, עומר שם טוב, עומר ונקרט, טל שהם, אלי-ה כהן, הישאם א-סייד (צילום: דובר צה"ל, לע"מ, מונטז')
ההחלטה התקבלה אחרי פעימת השחרור בשבת שבה שוחררו ארבעה חטופים משבעה באוקטובר (טל שהם, אלי-ה כהן, עומר שם טוב ועומר ונקרט) ושני אזרחים ישראלים שהוחזקו בידי חמאס כעשור (אברה מנגיסטו והישאם א-סייד).
ביום חמישי הקרוב אמורה להתקיים הפעימה האחרונה של שלב א' – שבה חמאס אמור להחזיר לישראל ארבע גופות נוספות. ההנחה היא שנתניהו המתין לפיצוץ היזום הזה של ההסכם, עד שששת החטופים החיים יהיו לבטח בידי ישראל.
ההנחה היא שנתניהו המתין לפיצוץ היזום הזה של ההסכם, עד שששת החטופים החיים יהיו לבטח בידי ישראל
כעת, כך נראה, בשלו התנאים מבחינת ישראל לחזור לסיבוב מלחמה נוסף ברצועת עזה, הפעם בעידודו האקטיבי של נשיא ארה"ב.
חמאס גינתה לפנות בוקר את ההחלטה לא לשחרר את האסירים. הארגון שחטף אזרחים מבתיהם ומהמסיבה בה רקדו והחזיק אותם במשך 15 חודשים במנהרות מתחת לאדמה מסר:
"טענת הכיבוש כי טקס המסירה משפיל היא טענה שקרית ועילה קלושה שמטרתה להתחמק מההתחייבויות ההסכם. טקסים אלו אינם כוללים כל עלבון לאסירים, אלא משקפים את היחס האנושי והנדיב אליהם. העלבון האמיתי הוא במה שהאסירים שלנו עוברים.
"החלטת נתניהו היא ניסיון מכוון לשבש את ההסכם ומהווה הפרה ברורה. אנו קוראים למתווכות ולקהילה הבינלאומית לקחת על עצמם את האחריות וללחוץ ליישום ההסכם ולשחרור האסירים ללא דיחוי".
ההחלטה של נתניהו – בגיבוי קבינט המלחמה, שכולל את השרים רון דרמר, ישראל כ"ץ, גדעון סער ובצלאל סמוטריץ' – התקבלה על רקע זעם גדול שמורגש ביומיים האחרונים בכל פינה בישראל. ממגרשי הכדורגל (שם הניפו אוהדי בית"ר ירושלים את השלט "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן") ועד אולפני הטלוויזיה השונים שבהם נשמעות שוב ושוב קריאות לנקמה, לגירוש, לנכבה ולסיפוח.
קציני צה"ל מקבלים את הארון של שירי ביבס-סילברמן, 22 בפברואר 2025 (צילום: דובר צה"ל)
"הימים האחרונים עלולים להיזכר כימי מפתח בתולדות המלחמה, ואולי בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני כולו", מעריך הבוקר עמוס הראל, הפרשן לענייני ביטחון של "הארץ", שעל פי רוב אינו נוטה להערכות דרמטיות ובומבסטיות.
לתחושה הזו סיבות רבות:
- הממצאים הפתולוגים שמעידים על התעללות שטנית ממש בתינוקות משפחת ביבס פורסמו ועוררו זעזוע עמוק בישראל;
- העובדה שחמאס החזיר לישראל גופה של אישה אחרת ולא את גופתה של שירי ביבס (עניין שתוקן כעבור 24 שעות);
- מצבם הקשה של החטופים ששוחררו והיחס הציני של חמאס כלפיהם;
- מטעני החבלה שהוטמנו בחמישה אוטובוסים בגוש דן ושלמרבה המזל התגלו בזכות ערנות של אזרחית וכך נמנע אסון גדול.
כל אלה יוצרים כעת בישראל את התחושה שאין עם מי ואין על מה לדבר – ומכשירים את הקרקע למהלכים הצבאיים הבאים.
"הרמטכ"ל הבא אייל זמיר (שייכנס לתפקידו בעוד עשרה ימים) מגבש תוכנית פעולה המתוארת כהתקפית במיוחד"
"צה"ל מתכונן לאפשרות של פלישה מחודשת לרצועת עזה", כותב הראל, "הרמטכ"ל הבא אייל זמיר (שייכנס לתפקידו בעוד עשרה ימים) מגבש תוכנית פעולה המתוארת כהתקפית במיוחד. נתניהו מבקש כעת להחריף את המשבר באמצעות ההחלטה שקיבל הלילה".