זוכרים שלפני זמן לא רב כל חיצי הביקורת נורו לעבר הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי ואל המטכ"ל ה"רופס" שלו, זה שכשל בשבעה באוקטובר, לא זיהה בזמן את הסכנות, לא משך בדש מעילו של ראש הממשלה, שאם רק היה מתעורר משנתו שעתיים קודם לכן, הטבח לא היה מתרחש וישראל הייתה ממשיכה לחיות בביטחון ובשאננות?
זוכרים איך כל מומחי הביטחון – מיאיר נתניהו ועד הפרלמנט של ינון מגל – הסבירו לנו שרק רמטכ"ל התקפי שינהיג צבא התקפי הוא שיוביל את ישראל אל הניצחון המוחלט, שראש הממשלה מבטיח כבר שנה וחצי ורק המטכ"ל הבוגדני מונע מאיתנו (בשיתוף ערוצי התבהלה)?
שר הביטחון ישראל כ"ץ והרמטכ"ל אייל זמיר, 20 ביוני 2025 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
כך הודחו בזה אחר זה כמעט כל בכירי מערכת הביטחון שהיו בתפקידי מפתח בשבעה באוקטובר – מבכירי אמ"ן ועד הרמטכ"ל הלוי ושר הביטחון יואב גלנט. ראש הממשלה – היחיד במערכת שמתנער מכל אשמה ואחריות – מינה לתפקיד שר הביטחון את נאמנו ישראל כ"ץ והשניים מינו לתפקיד הרמטכ"ל את מי שהיה נאמנם אייל זמיר (פעם כשהיה המזכיר הצבאי של נתניהו, ופעם כשהיה מנכ"ל משרד הביטחון של כ"ץ).
אבל אבוי – הניצחון המוחלט עדיין לא נראה באופק. מה עושים? בפרפרזה אקטואלית ועצובה על הגשש החיוור ב"גבעת חלפון אינה עונה", עושים בדיוק מה שעשינו בשמונה באוקטובר 2023, אחרי התמרון הקרקעי ב-27 באוקטובר 2023, אחרי עסקת שחרור החטופים הראשונה בנובמבר 2023, אחרי הכניסה לחאן יונס ושג'עיה בדצמבר 2023 ואחרי הכניסה לרפיח במאי 2024 – ממשיכים להאשים את הצבא.
ביממה האחרונה שוב לוהטות הרוחות בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, לאחר שנודע על סבב מינויים שמתכוון לקיים הרמטכ"ל בצה"ל
ביממה האחרונה שוב לוהטות הרוחות בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, לאחר שנודע על סבב מינויים שמתכוון לקיים הרמטכ"ל זמיר בצה"ל.
בימים כתיקונם, סבב מינויים בדרגות תא"ל זוכה לתשומת לב מעטה – אם בכלל. אבל הימים אינם כתיקונם, בלשון המעטה. הלילה הודיע שר הביטחון כ"ץ כי הוא "ישקול האם לקדם מפקדים בכירים בגזרת עזה" וכן "יבחן קידומם של קצינים ששירתו בתפקידים פיקודיים בגזרת עזה באירוע השבעה באוקטובר, וכן של קצינים ששמם נקשר לאירועים חריגים בעבר".
לטענת השר, הרמטכ"ל לא התייעץ איתו לפני שבחר את מועמדיו לתפקידים השונים ולפיכך אין בכוונתו "לדון או לאשר אף אחד מהמינויים או השמות" וסיכם: "הדרג הצבאי כפוף לשר הביטחון ויפעל בהתאם להנחיותיו ולמדיניות שיקבע".
שלא במקרה, הפיתול הזה בעלילה מגיע אחרי מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה שבה הוא אמר כי "ישראל היא מדינה שיש לה צבא ולא צבא שיש לו מדינה".
פרשנות לאירועים:
- הממשלה חייבת שיהיה לה את מי להאשים, ולכן היא חייבת להחזיק את בכירי הצבא בפינה "לעומתית" כדי שאפשר יהיה להפיל עליהם את האחריות (מה שלא ימנע לבזות כל "שמאלן" שיעז למתוח ביקורת על הצבא, כי כידוע לא מותחים ביקורת על צה"ל בשעת מלחמה).
- רוב מוחלט של המינויים יאושר לבסוף, אבל המסר יעבור לקצינים: אם תעזו לגלות עצמאות ולא תפגינו נאמנות מוחלטת לשלטון – נתהפך עליכם. זו השיטה, ואין בלתה.
- משפט המפתח בהודעת שר הביטחון הוא "צריך פרק זמן נוסף". זו האסטרטגיה היחידה כרגע של מדינת ישראל – להרוויח זמן נוסף.
- יואב זיתון כותב הבוקר ב-ynet כי "בצבא קושרים בין דרישת הדרג הפוליטי מצה"ל לזרז את ההכנות לכיבוש העיר עזה לבין אישור המינויים, כמהלך חסר תקדים של סחיטה – שכמוהו לא היה בעבר בצה"ל, בטח לא במציאות של מלחמה. גורמים ביטחוניים מעריכים כי למרות שמדובר במהלך של כ"ץ, מי שעומד מאחוריו בפועל הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו".