(הערת מערכת: אמיר בן-דוד בחופש. את המהדורה היום הכינה בירנית גורן)

אולי יותר מכל זיכרון אחר מהשבעה באוקטובר נחרט בי המשפט הזה, שנשמע באותו יום שוב ושוב ושוב: "איפה הצבא?"

כשמאות אזרחים נטבחו באכזריות יוצאת דופן על ידי מחבלי חמאס, אלפי בתים נבזזו על ידי תושבי רצועת עזה ו-250 בני אדם נחטפו – במשך שעות ארוכות, המדינה לא הייתה קיימת. היא לא הייתה קיימת ברמת הצבא, ולא ברמת ההנהגה.

ח"כ שמחה רוטמן בדיון בוועדת החוקה של הכנסת, 18 בנובמבר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

סיפורי הגבורה של אותו יום הם כמעט בלעדית סביב יוזמות של אזרחים שיצאו להילחם ולהציל את בני עמם. חיילים שלקחו נשק או עלו על טנק ועשו את מה שהם חשבו שנכון וצריך. מילואימניקים שנכנסו לאוטו וירדו דרומה בלי שאף אחד גייס אותם. הפקודה לא הגיע מלמעלה; הקבינט היה אובד עצות. המדינה פשוט לא הייתה נוכחת.

נהוג לחשוב על השבעה באוקטובר כ"מחדל". יש במילה הזו כדי להקטין את גודל האירוע – ובעיקר להסתיר את גודל השערורייה.

כי מאז השבעה באוקטובר, אם יש משהו שצריך להיות ברור יותר ויותר לכל אדם במדינה, זה שאזרחי ישראל לא הופקרו רק בשבעה באוקטובר – הם הופקרו עוד קודם לכן, וממשיכים להיות מופקרים מאז, על ידי ממשלה המורכבת מאנשים המנותקים לחלוטין מעמם ושכל מה שמעניין אותם זה מימוש פנטזיות אידאולוגיות (במקרה הטוב) או הישארות בשלטון (במקרה היותר שכיח).

ולכן, לא צריך להפתיע איש שמספר תאונות הדרכים מאמיר משנה לשנה, שמספר הרציחות בחברה הערבית שובר שיאים, שיש מפונים שטרם קיבלו את התשלומים המגיעים להם – ושעדיין יש 50 חטופים בעזה, 668 ימים מאז השבעה באוקטובר.

זה לא מפתיע, ועדיין קשה שלא להזדעזע מרמת ההפקרה – במיוחד כששומעים חבר בכיר בקואליציה כמו יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן מצהיר בלי למצמץ בכלל שמוטב לנו לא לדעת מה מצב החטופים. שעדיף למקבלי ההחלטות לא לצפות באביתר דוד כשהוא נראה כמו ניצול שואה, או ברום ברסלבסקי מפורק גופנית ונפשית.

"אני חושב שזו טעות קשה לצפות בסרטונים האלו, הם חלק מתעמולת חמאס שנועדה לפגוע בנו", אמר הבוקר רוטמן בריאיון לרדיו "קול ברמה". "אני לא מצליח להבין איך אנשים, ושמעתי שגם אנשים בדרג גבוה ממני, צפו בסרטונים. אני תמה על כל מי שצופה בו".

כי באמת, אם אפשר לא לדעת – אז אפשר גם לא לעשות דבר. Ignorance is bliss, כדברי הפתגם הידוע. ומה שמתחיל ב"אין רעב בעזה", בסופו של דבר ייגמר גם ב"אין חטופים גוססים בעזה".

בתגובה לדברי רוטמן, נמסר ממטה משפחות החטופים:

העם. כי המדינה איננה.

יולי אדלשטיין ובועז ביסמוט במליאת הכנסת, 23 ביולי 2025 (צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת)

ח"כ יולי אדלשטיין הודח היום באופן רשמי מתפקידו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, וח"כ בעז ביסמוט הוא מעתה היו"ר החדש.

לרגל האירוע החגיגי, חשף לראשונה אדלשטיין את טיוטת חוק הגיוס שעליה עמל בשנה החולפת – גירסת החוק שהחרדים כל כך מתנגדים לה, עד כי ראש הממשלה בנימין נתניהו נדרש לפטר את אדלשטיין כדי לרצות את שותפיו ולשמור על ממשלתו.

כשקוראים את טיוטת החוק של אדלשטיין, אפשר בהחלט להבין למה החרדים כל כך מתנגדים לו: החוק דורש מהם להתגייס. איזה טריק מדהים כזה שבו חוק גיוס אשכרה עוסק בגיוס. ברור שזה לא יעבור.

לפי הטיוטה, אדלשטיין ביטל כל אפשרות של שילוב חרדים בשירות הלאומי והאזרחי – כפי שהוצע במקור בהצעת החוק של בני גנץ, בעת שהיה שר הביטחון בממשלת השינוי.

זאת ועוד, לפי הטיוטה של אדלשטיין, כל תלמיד ישיבה יחוייב להתייצב להליכי המיון של צה"ל עבור מלש"בים – וכל ישיבה ש-5% מתלמידיה לא יתייצבו, תוסר מייד מרשימת המוסדות שמקבלים מעמד פטור (על כל המשתמע מכך כלכלית).

ואם לא די בכך, אדלשטיין אף החמיר את ההגדרות של מיהו תלמיד ישיבה: בעוד שכיום מדובר במי שלמד שנתיים בישיבה בהיותו בן 14 עד 18, לפי טיוטת החוק של אדלשטיין יידרשו שלוש שנות לימוד בגילאים הללו, או שנתיים לבני 15 עד 18. החוק כולל עוד סנקציות – אישיות ומוסדיות – ובתכלס, אפשר להבין למה החרדים כל כך חששו מהחוק הזה.

כעת הם בוודאי תולים תקוות בח"כ ביסמוט שיחזיר את הקואליציה למתווה המקורי של כתיבת הצעת חוק ההשתמטות, שתאפשר לחרדים גם לא להתגייס, גם לא לספוג על כך סנקציות, וגם להמשיך לקבל הטבות מהמדינה.

מי שקצת מקלקלת את השמחה היא היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, שהוציאה אתמול במפתיע חוות דעת משפטית הקובעת כי אדשלטיין הודח מטעמים פוליטיים (דה!) ומזהירה כי אם ביסמוט לא יפעל באופן עצמאי ובמנותק ממדיניות הממשלה – ייתכן בהחלט כי החוק שלו, אם יעבור, ייפסל בבג"ץ.

"עוצמתה של חוות הדעת נובעת מהקשר הישיר שהיא יוצרת בין החילופים בראשות הוועדה לבין הצורך הקואליציוני להשלים את חקיקתו של חוק הפטור, תוך שהיא מבהירה כי גם תוכן החוק וגם לוח הזמנים לקידומו מושפעים משיקולים שהיא עצמה אינה מוכנה לקבל", כותב הבוקר יובל יועז, הפרשן המשפטי של זמן ישראל.

"במישור הפוליטי, חוות דעתה של אפיק ככל הנראה סותמת את הגולל על האפשרות שחוק הפטור יגיע לקו הסיום", יועז ממשיך. "מבחינת לוח הזמנים, היועצת המשפטית מונעת מהקואליציה לבצע מחטף חקיקתי מזורז, ומחייבת הליך חקיקה ארוך ויסודי".

ובינתיים עשרות אלפי חרדים שקיבלו צו גיוס וזרקו אותם לפח, ימשיכו לא להתגייס. כך או אחרת, לא צריך לעצור את הנשימה בהמתנה ליום שעשרות אלפי חרדים בגיל גיוס יופיעו פתאום בבקו"ם.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בדיון בוועדת החוקה של הכנסת. 27 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הנאשם בפלילים בנימין נתניהו עומד בראשות ממשלה שתפטר היום את התובעת הראשית במשפטו הפלילי. זה כל מה שצריך באמת לדעת בנוגע לפארסה המבישה שתתקיים היום בישיבת הממשלה השבועית.

אחרי שחרגו מהתקנות והנורמות כדי לסלק את גלי בהרב-מיארה מתפקיד היועצת המשפטית לממשלה, והמציאו "ועדת שרים" שתעשה שימוע ליועמ"שית (אחרי שכל השרים כבר הצביעו בעד הדחתה), ואחרי שאפילו השופט האהוב עליהם בבית המשפט העליון, המשנה לנשיא נעם סולברג, רמז להם בבירור שההליך שבחרו בו איננו דרך המלך להדיח את היועמ"שית – הממשלה תקיים היום בכל זאת הצבעה על הדחתה של בהרב-מיארה. לא קשה לנחש מה תהיה התוצאה: כל שרי הממשלה יצביעו פה-אחד בעד ההדחה.

היועמ"שית הוזמנה אישית להגיע לישיבה היום כדי להשמיע את דבריה, אך במקום זאת שיגרה מכתב לממשלה ובו הבהירה כי מדובר בהליך לא חוקי. תזכורת חשובה: הייעוץ המשפטי לממשלה, על פי חוק, הוא הגורם המוסמך לקבוע מה חוקי ומה לא במדינת ישראל – וכל עוד בית המשפט העליון לא קבע אחרת, היא הסמכות העליונה לפירוש החוק.

מאחר שהצעת ההחלטה שתעלה היום להצבעה בממשלה קובעת כי היועמ"שית תפוטר מיידית, אם לא ישונה המועד הזה היום בישיבה נתעורר מחר למצב בלתי אפשרי שבו הממשלה לא מכירה ביועצת המשפטית בעוד שזו לא מכירה בהליך הדחתה. משבר חוקתי, מישהו?

כל שנותר לקוות הוא שבג"ץ יוציא מיידית (וכצפוי) צו ביניים העוצר את החלטת הממשלה עד לביאור מלא והחלטת בג"ץ בנושא.

עטיפת האלבום של "הפטריקים" שיצא ב-4 באוגוסט 2025

אמיר בן-דוד בחופש, אז אני יכולה לעשות בניוזלטר מה שבא לי. ומה שבא לי זה להמליץ בחום על האלבום החדש של "הפטריקים" שיצא היום לכל פלטפורמות הסטרימינג – וספציפית על שיר אחד ממנו שאני שומעת כבר מעל חודש בלופ.

"הפטריקים" זה הפרויקט החדש של אמיר וחבריו ללהקת "אבטיפוס", שחברו אל דודי לוי וחבריו ללהקת "נוער שוליים", ואליהם הצטרפו אור אדרי ולירון עמרם הסופר מוכשרים. אחרי למעלה משנה של עבודה משותפת ("נטולת אגו", כדברי לוי), יצא בשבוע שעבר סינגל ראשון מהאלבום, "להיות נמר", עם וידיאו מושקע שמככב בו שמואל וילוז'ני.

אבל הבוקר, כאמור, יצא האלבום המלא – וכמי שהייתה בת מזל להיחשף לשיריו לפני הקהל הרחב, אני מרגישה שלמה להמליץ על האלבום כולו בחום. מדובר באחת היצירות הטובות ביותר שיצאו בישראל בשנים האחרונות, ואני מוכנה להגן על הטיעון הזה מול כל אחד שיאמר אחרת.

אבל בפרט, נכנס לי לנשמה ולוורידים השיר "50 שנה", השני באלבום. עם הפקה יוצאת מהכלל, מלודיה פנטסטית, שירה בלתי רגילה של לירון עמרם, והמילים הכה אקטואליות – משהו בשיר הזה לוכד את התקופה ואת תחושותיי במדויק כל כך, שהפך ממש להמנון האישי שלי ל-2025 ונכנס מיידית לחלק מפסקול חיי.

פשוט תקשיבו לשיר. אתם תבינו למה אני מתכוונת.

בנימין נתניהו, מאי 2008