זעקה אחת חזרה ועלתה אתמול מהבמה בכיכר החטופים, ואז חזרה כהד על ידי קהל מאות האלפים, שגדשו את הרחובות שמקיפים את מוזיאון תל אביב: דיייייי!
רבים מהנואמים אמש בחרו לסיים את דבריהם בזעקת "די!" הופכת קרביים ומפלחת לב. ומכל הדברים הנוקבים והקשים שנאמרו אמש מעל הבמה – ונאמרו דברים קשים ונוקבים מאוד – זעקת ה"די!" הזו הייתה הפוצעת ביותר.
עצרת המחאה לשחרור החטופים בתל אביב, 17 באוגוסט 2025 (צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)
שורדת השבי ארבל יהוד, בת זוגו של אריאל קוניו שעדיין חטוף בעזה לצד אחיו דויד קוניו, נשאה בשעות אחר הצוהריים נאום שבו הזכירה למפגינים:
"אסור שזה יישאר יום אחד. חייבים המשכיות. חייבים לעצור את השגרה שוב ושוב עד שמי שבשבי יחזור. אני זוכרת את עצמי שם. חשבתי שאני הולכת למות מחום. אתם – הממשלה והעומד בראשה – ראיתם את התמונות, הסרטונים והזוועות. כמה עוד תמשיכו לעצום עיניים?"
יהודה כהן, אביו של נמרוד כהן, קרא לציבור להמשיך ולשבש את החיים במדינה עד שכל החטופים חוזרים. לישי לביא מירן, אשתו של החטוף עמרי מירן (ואחת ממארגנות יום המחאה) פנתה בדבריה לבן זוגה והבטיחה לו: "עוד תשמע את המילה 'אבא'".
אלעד אור, אחיו של החייל החטוף דרור אור, אמר בנאומו: "האמת יצאה היום לאור: הישראלים רוצים את החטופים בבית. הישראלים מתנגדים לתוכניות לכיבוש עזה ומאסו בהפקרה ובהרג".
"האמת יצאה היום לאור: הישראלים רוצים את החטופים בבית. הישראלים מתנגדים לתוכניות לכיבוש עזה ומאסו בהפקרה ובהרג"
עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן צנגאוקר, פרסמה לקראת ההפגנה סרטון של בנה מהשבי – שמתוארך לינואר 2024 – ונמצא לאחרונה על ידי חיילי צה"ל ברצועת עזה. הסרטון הזה הוא אחד מרבים שנתפסו לאחרונה על ידי חיילי צה"ל והועברו לבני המשפחות. בסרטון רואים את צנגאוקר גלוח ראש, פונה לכל מי שהוא מכיר ואומר "כל המכרים שלי, כל החברים, צאו ותעשו רעש כמו שרק אתם יודעים".
בנאומה אמש בכיכר פנתה עינב צנגאוקר לבנה ואמרה:
"המבט השקט שלך מלווה אותי כשאני מתהפכת במיטה בלילות. שורף לי בנשמה מרוב געגוע. שורף לי שאני לא יכולה לחבק, לשמוע ולהחזיק אותך".
את הביקורת היא הפנתה ישירות לממשלה: "הם הפכו את המלחמה הצודקת ביותר למלחמת שווא".
כאמור, רבים מהדוברים בעצרת – שהייתה מהגדולות ומהמרשימות שנראו בישראל – סיימו את דבריהם בזעקת "די!" שעליה חזר הקהל שוב ושוב. מילה אחת בת שתי אותיות שביטאה כל כך הרבה:
תקווה לסיים במהירות את סבלם הבלתי נתפס של החטופים ושל בני משפחותיהם; זעקת מחאה נגד ממשלה שאטמה את ליבה לשוועת הציבור וממשיכה להיות מרוכזת בעצמה ובצרכיה; תחינה שהתקופה האיומה הזו, על שקריה, מזימותיה הנכלוליות, הגזלייטינג היומיומי, החובבנות והיהירות – יגיעו סוף-סוף לקיצם.