מילה אחת לא נאמרה אתמול בשתי מסיבות העיתונאים – באנגלית ובעברית – שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו: כיבוש.

זה לא מקרי. וזה לא קשור רק למטען החורג והחריג שהמילה "כיבוש" נושאת עימה בישראל ובעולם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים, 10 באוגוסט 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הכרזה ישראלית על כיבוש העיר עזה ומחנות המרכז סביבה – שטח שבו מצטופפים כמיליון פלסטינים ו-50 חטופים ישראלים, מהם 20 בחיים ובמצב נואש, המוחזקים בידי כעשרת אלפים מחבלי חמאס – היא הכרזה שנושאת עימה השלכות משפטיות מרחיקות לכת.

ישראל כבר בזבזה את האשראי הבינלאומי שעמד לרשותה מאז שבעה באוקטובר 2023. ראש הממשלה יודע שהכרזה פומבית על כיבוש העיר עזה תוביל ללחץ מדיני, כלכלי ומשפטי שישראל תתקשה לעמוד בו, בנוסף ללחצים הפנימיים שהולכים וגדלים.

מה עושים? משקרים במצח נחושה. מכחישים את מה שכולם שמעו ויודעים (למשל, שאריה דרעי קרא לתלמידי הישיבות לא להתגייס). מדברים על "החלטה דרמטית של הקבינט" שתוביל ל"הכרעה" של חמאס, מילה שלא במקרה מזכירה את "תוכנית ההכרעה" הידועה לשמצה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. אלא שאפילו סמוטריץ' הכריז השבוע שהוא הפסיק להאמין ביכולתו של נתניהו להוביל את ישראל. עד כדי כך מצבנו עגום.

"אני נחוש לסיים את המלחמה בניצחון שלנו", אמר אתמול נתניהו, כאילו מישהו במזרח התיכון שכח שכבר לפני שנה וחצי הוא הכריז שאנחנו כפסע מהניצחון המוחלט.

נתניהו היה שמח להכריז מזמן על ניצחון מוחלט, אבל הוא יודע שהוא אינו יכול לעשות את זה כל עוד חמאס ממשיך להחזיק בחטופים ישראלים. ומחבלי חמאס שהצליחו לשרוד את המלחמה עד כה, מעמיקים את ההתחפרות שלהם בעומק מנהרות עזה, וממשיכים להחזיק באחרוני החטופים הישראלים ומכינים מלכודות מוות לחיילי צה"ל.

זה לא מקרי שבערוץ 14, ערוץ החנופה והליקוק לנתניהו, כבר יש מי שקוראים בגלוי להקרבת חיי החטופים וחיי החיילים שיישלחו "להציל" אותם. זה לא מקרי שהשרה אורית סטרוק כבר הציעה בקבינט להוריד את חשיבות שחרור החטופים ממטרות המלחמה.

אלא שנתניהו ממשיך להצהיר על מחויבותו לגורל החטופים. מבחינתו, הדבר היחיד שחשוב זה למשוך זמן, כדי לפנות מקום לעוד זמן.

הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, בהערכת מצב בקריה. 7 באוגוסט 2025 (צילום: דובר צה"ל)

החרדה העמוקה והמבוססת של כל מי שגורל החטופים יקר להם, היא שההחלטות האחרונות שהתקבלו בישראל יתבררו בקרוב כגזר דין מוות לחטופים וכמלכודת מוות לחיילים שיישלחו לבצע את המשימה.

על האזהרה מפני "מלכודת מוות" חתום לא אחר מרב-אלוף אייל זמיר, "הרמטכ"ל ההתקפי" שנבחר לתפקיד על ידי נתניהו עצמו (ולא משנה כמה בנו יאיר ינסה לטעון ממיאמי שבעצם זמיר נבחר על ידי שר הביטחון ישראל כ"ץ).

"זמיר עבר חוויה קשה ומאכזבת בישיבת הקבינט האחרונה", כותב הבוקר עמוס הראל ב"הארץ", "הרמטכ"ל אינו שחקן תמים וחסר ניסיון בזירה הפוליטית. כמעט שלוש שנים כמזכירו הצבאי של נתניהו מכינות אותך לרוב התרחישים האפשריים. ובכל זאת הוא חטף זובור של האשמות והקנטות מחלק של השרים, בעידודו הסמוי של נתניהו".

הרמטכ"ל הציג לקבינט תוכנית של "כיתור ונגיסה", שבמסגרתה יכתרו כוחות צה"ל אזורים שונים ברצועה ויבצעו בהם מבצעים ממוקדים וקצרי מועד בשטחים שבהם ישראל לא פעלה עד כה (בעיקר מחשש לגורל החטופים).

קצין בכיר שצוטט אתמול בזמן ישראל העריך כי "רק כך לא ניפול למלכודות שחמאס טומן לנו. בכל דרך פעולה אחרת אנחנו מאבדים את היתרונות שלנו ומאפשרים לחמאס להיות הצייד ואנחנו הניצודים".

בהודעת דובר צה"ל שפורסמה לאחר פגישתו של הרמטכ"ל עם הלוחמים בעזה נכתב: "נמשיך להוביל מתוך אחריות לאומית… עלינו האחריות… להשבת החטופים והכרעת חמאס".

אמיר בר-שלום, הפרשן לענייני צבא וביטחון של זמן ישראל, כותב כי ההודעה הזו הייתה "הביקורת הנוקבת ביותר" על הודעת לשכת ראש הממשלה שיצאה שעות קודם לכן, וקבעה במפורש את סדר מטרות המלחמה: מיטוט חמאס, ורק לאחר מכן שחרור החטופים.

הפער הזה בין שתי ההודעות מסביר את החמיצות הגלויה שבה התייחס ראש הממשלה לצה"ל במסיבת העיתונאים אתמול, כשאמר ש"ישראל היא מדינה שיש לה צבא ולא צבא שיש לו מדינה".

ככה זה כשכל ההישגים הצבאיים בלבנון, סוריה ואיראן רשומים על שם ראש הממשלה בלבד, וכל הכישלונות – שבעה באוקטובר, החזרת החטופים, מיטוט חמאס – רשומים אך ורק לחובת צה"ל.

משפחות החטופים והמשפחות השכולות מכריזות על השבתת המשק, 10 באוגוסט 2025 (צילום: דוברות מועצת אוקטובר)

מטה משפחות החטופים ו"מועצת אוקטובר" פרסמו הבוקר מודעות עמוד על שערי העיתונים הכלכליים הקוראות לראשי המשק להכריז על שביתה כללית במשק ביום ראשון הקרוב.

היום ייפגשו הורים שכולים ובני משפחות החטופים עם יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד ועם ראשי פורום העסקים, בניסיון לקדם את השביתה. ככל שהדבר נוגע להסתדרות – נראה כי הסיכוי להכרזה על שביתה כזו נמוך למדי.

במגזר הפרטי, מספר חברות הייטק כבר הודיעו אתמול כי יאפשרו לעובדיהן להצטרף להשבתת המשק. בין החברות שכבר הודיעו על כך נמצאות "ויקס", "מטא", "פייבר", "פפאיה" "גלובל" וקרנות סיכון גדולות.

ממטה ההייטק נמסר:

בונו, סולן להקת יו-2 (צילום: AP Photo/Aaron Favila)

אירלנד היא אחת המדינות הכי ביקורתיות – שלא לומר עויינות – לישראל. דווקא יו-2, להקת הרוק הגדולה והפופולרית ביותר שיצאה מאירלנד, המשיכה בעקביות לתמוך בישראל ולשקף עמדה מורכבת ורגישה כלפי המצוקה הישראלית.

חברי יו-2 היו הראשונים שתמכו בישראל אחרי שבעה באוקטובר – בהופעה מרגשת ב"ספייר" של לאס וגאס, שלושה ימים אחרי הטבח, שבה הביעו סולידריות עם נפגעי הנובה.

הלהקה ספגה וסופגת על העמדה הזו ביקורת רבה בביתה, כולל נטישה של מעריצים המאוכזבים שהלהקה לא מגנה בצורה ברורה (לטעמם של המעריצים) את הג'נוסייד בעזה.

אתמול פרסמו חברי יו-2 פוסט נרחב שכלל התייחסות נפרדת של כל אחד מחברי הלהקה למצב במזרח התיכון.

בונו, סולן הלהקה, חזר גם הפעם על העמדה שמאשימה את חמאס באסון בגלל המתקפה "השטנית" ו"המרושעת" של השבעה באוקטובר.

הוא חזר והתייחס באריכות לזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון ואז הפנה את הביקורת "לאכזריות שנתניהו וממשלתו הימנית-קיצונית מטילים על העם הפלסטיני, בעזה ובגדה המערבית… הרמה של השפלות והפרת החוק שאנו עדים לה כעת מרגישה חסרת תקדים… זה יסתיים במלחמת עולם".

אנס אל שריף – עיתונאי אלג'זירה שהיה גם מחבל חמאס וחוסל ב-10 באוגוסט 2025 (צילום: דובר צה"ל)

צה"ל תקף אתמול אוהל עיתונאים ליד בית החולים שיפא בעיר עזה. בתקיפה נהרג אנס א-שריף, כתב אל-ג'זירה בעזה (וכתב נוסף בשם מוחמד קריקע, ושני בני אדם נוספים ששמם לא פורסם).

בצה"ל אישרו הלילה כי א-שריף היה יעד התקיפה וטענו ש"פעל במסווה של עיתונאי רשת אל-ג'זירה אבל שימש כראש חוליה בחמאס וקידם מתווה ירי רקטות נגד אזרחי ישראל וכוחות צה"ל".

על פי הודעת דובר צה"ל, יש מידע מודיעיני רב המוכיח כי א-שריף – אחד העיתונאים המפורסמים ביותר ברצועת עזה ובעולם הערבי – היה מעורב בפעילות טרור, וכי בידי צה"ל מסמכים אשר "מוכיחים בצורה חד-משמעית כי הוא תפקד כמחבל של ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה".

צה"ל הוסיף כי "טרם התקיפה ננקטו צעדים על מנת לצמצם את הסיכוי לפגיעה באזרחים, לרבות שימוש בחימוש מדויק, תצפיות מהאוויר ומידע מודיעיני נוסף".

בנימין נתניהו, מאי 2008