במערכת הביטחון עוקבים בדאגה אחרי רצף אירועי הטרור היהודי שגוברים בשבוע האחרון, כך דווח בסוף השבוע. אולי "עוקבים בדאגה", אבל לא נראה שטורחים לתרגם את הדאגה הזו למעשים.

רצף כזה של אירועים אלימים, שבהם מתנחלים תוקפים פלסטינים, לא נראה כבר זמן רב, ועדיין האירועים הללו בקושי זוכים לתשומת לב בישראל.

מכונית של פלסטינים שהוצתה בידי מתנחלים בכפר תורמוס עיא בגדה המערבית, 19 באוקטובר 2025 (צילום: FLASH90)

דורון קדוש, הכתב הצבאי של גלי צה"ל, דיווח במהלך סוף השבוע על מתנחלים יהודים שהציתו שלושה כלי רכב פלסטיניים בכפר אל-מוע'ייר, סמוך לרמאללה; על אירוע אלים בכפר צוריף בשומרון, שבו מספר מתנחלים ירדו לכפר הפלסטיני וניסו להצית בית ושני כלי רכב פלסטיניים; ועל הצתות של בתים פלסטיניים סמוך לכפר מח'מאס.

כל האירועים הללו הסתיימו בלי שאף אחד מהמתפרעים נעצר. דובר צה"ל כמעט שלא עונה על שאלות של כתבים הנוגעות להתפרעויות של מתנחלים בגדה המערבית, ובוודאי שלא מפרסם עליהן הודעות יזומות.

כך קורה שמסכת האלימות הזו, שהולכת וגוברת מיום ליום, כמעט שלא מגיעה לידיעת הציבור בישראל ונמצאת במקום נמוך מאוד על סדר היום בארץ.

אם חלילה תהיה נקמה פלסטינית על ההתעללויות השיטתיות האלה, שנמשכות כבר תקופה ארוכה – או אז הציבור הישראלי המזועזע יוכה בהלם לנוכח "הברבריות הפלסטינית", שתיראה לרוב הישראלים כאילו היא הגיעה משום מקום וכאילו אין לה כל רקע או נימוק.

המתפרעים היהודים בגדה המערבית מפעילים טרור של ממש על הפלסטינים העניים ביותר, והם אפילו לא מנסים להסתיר את זה.

בקבוצת הטלגרם "אנשי שלומנו", שמפעילים נוער הגבעות פורסם בסוף השבוע "סיכום המאבק באויב הערבי בארץ הקודש" כולל דיווח על עשרות כפרים שהותקפו, 33 כלי רכב שנשרפו, 12 בתים שהוצתו, 25 פלסטינים שנפצעו ו"בנוסף נכרתו אלפי עצי זית, פונצ'רו עשרות רכבים, נופצו מאות שמשות והוצתו עשרות שדות ומטעים".

כשעשו את זה ליהודים קראנו לזה פוגרום. אם חלילה יעשו את זה לישראלים – נקרא לזה טבח. כשזה נעשה בשמנו לפלסטינים – אנחנו מעדיפים לא לדעת ולהתעלם.

לפי תחקיר של הגר שיזף ב"הארץ" שפורסם ביום שישי, מאז השבעה באוקטובר גורשו עשרות קהילות רועים ממקום מגוריהן, אזורים רבים שבהם חיו הפכו למקומות שהם אינם מעיזים להתקרב אליהם יותר, ואת מקומם תפסו עשרות מאחזים בלתי חוקיים.

"המציאות הזו ידועה היטב לצבא, למשטרה, למנהל האזרחי, לשב"כ, לשרי הממשלה ולעומד בראשה", נכתב הבוקר במאמר המערכת של "הארץ".

כלומר: אלה מזמן לא "עשבים שוטים" שאחראים לאלימות. זו המדיניות. זה לא באג, זה פיצ'ר בשירות משטר האפרטהייד הישראלי – זה שבו יש חוק אחד לישראלים, וחוק שונה לפלסטינים – אותו משטר שנציגיו מזדעזעים עד עמקי נשמתם בכל פעם ש"ערבים על גמלים" מעזים לבקר אותם ולהציב מולם מראה.

פעילי חמאס מחפשים גופות של חטופים חללים בחאן יונס, בדרום רצועת עזה. 19 באוקטובר 2025 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)

לראשונה מאז מלחמת ששת הימים, שבה צה"ל כבש את רצועת עזה, חזרו בסוף השבוע חיילים מצבא מצרים לתחומי הרצועה.

על פי דיווחים פלסטיניים, צוות מצרי נכנס לרצועה עם כלי רכב מיוחדים לסיוע באיתור חללים, אחרי שישראל העבירה למצרים נקודות ציון ברצועה, שבהן על פי הערכת המודיעין הישראלי הוסתרו גופותיהם.

זו הפעם הראשונה מאז הוכרזה הפסקת האש שישראל מאפשרת כניסת צוות זר לעזה. נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי הביע מחויבות אישית להחזרת החללים הישראלים ב"פסגת השלום" שכינס נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשארם א-שייח' לפני שבועיים.

הצוותים המצריים הם לא הכוחות האזוריים היחידים שיבחשו מעתה והלאה בנעשה ברצועה. טראמפ נפגש אתמול עם אמיר קטאר במטוס "אייר פורס 1" ואמר כי "בקרוב" יוצב כוח בינלאומי לפקח על הנעשה בעזה, וכי "אם יהיה צורך, גם קטאר תשלח כוחות".

מדובר, אם כן, בבינאום מוחלט של ניהול רצועת עזה, כשישראל נדחקת הצידה על ידי ארה"ב, שמקבלת את ההחלטות תוך התייעצויות עם מנהיגים אזוריים רבים.

ישראל מוחה על כך שחמאס לא מילא את חלקו בעסקה ולא החזיר את כל החטופים החללים ואף דרשה מהאמריקאים להציב לחמאס דד-ליין ברור, בטרם ינקטו סנקציות, "אך האמריקאים הטילו וטו", כתב אמש איתמר אייכנר ב-ynet.

"הגם שהם מסכימים שחמאס מבלף, גורר רגליים ולא משיב חטופים חללים שנמצאים ברשותו – כנראה כדי להאריך את הפסקת האש מחד ולדחות את התביעה להתפרקות מנשק מאידך.

"החשש של האמריקאים הוא שסנקציות משמעותיות יביאו לקריסת ההסכם, והם מעדיפים לתת ללחץ הדיפלומטי לעשות את שלו. בינתיים הם מפעילים לחצים כבדים על חמאס באמצעות המתווכות".

חיילי צה"ל מצדיעים לארונותיהם של ארבעת החטופים החללים ששוחררו משבי חמאס, 13 באוקטובר 2025 (צילום: דובר צה"ל)

לא רק חיילי צבא מצרים, גם כוחות מטעם חמאס ייכנסו היום לאזורים חדשים ברצועת עזה כדי לחפש אחרי גופות חללים ישראלים שטרם נמצאו. כך התחייב אתמול חליל אל-חיה, ראש צוות המו"מ של חמאס, בריאיון לרשת אל-ג'זירה הקטארית.

הנשיא טראמפ אמר אתמול, כי חמאס יכול להשיב מייד גופות נוספות של חללים ישראלים, וכי עליו לעשות זאת ללא דיחוי. אל-חייה התחייב בריאיון לאל-ג'זירה כי חמאס "לא תיתן לישראל תירוץ לחדש את המלחמה", ואישר כי "יש הסכמה עם תנועת פת"ח בעניין נוכחות כוחות בינלאומיים לצורך הפרדה, פיקוח על הגבולות ומעקב אחרי הפסקת האש".

"עד כה האסטרטגיה הישראלית – לנהל מלחמה ללא אופק מדיני ברור עבור רצועת עזה – התאפשרה כל עוד המהלכים בשטח התוו את המציאות, והחטופים החיים נותרו עדיין קלף המיקוח העיקרי של חמאס", כותב הבוקר אמיר בר-שלום, הפרשן לענייני צבא וביטחון של זמן ישראל, "עכשיו, כשארצות הברית נחושה לקיים את הפסקת האש, בישראל חייבים לגבש תוכנית מדינית ברורה, התואמת את האינטרסים הביטחוניים שלה.

"רק שליטה ישראלית בצירים ובמעברים תהפוך את עזה מרצועה לאי, ורק כך אפשר באמת להביא לייבוש חמאס ובהמשך לפירוקו מנשק".

סולן להקת "רדיוהד" תום יורק בהופעה בפילדלפיה, 23 בנובמבר 2018 (צילום: Owen Sweeney/Invision/AP)

להקת רדיוהד היא בלי ספק מועמדת בולטת לתואר הלהקה החשובה ביותר בעולם בשלושים השנים האחרונות (ולא נפתח פה את הוויכוח הזה, כי לא נצא ממנו).

ובכל תולדות המוזיקה, אין ולא הייתה להקה בינלאומית חשובה בסדר הגודל הזה, שיש לה זיקה כה עמוקה לישראל.

תל אביב הייתה העיר הראשונה מחוץ לבריטניה שבה רדיוהד פגשה קהל, בהופעה בלתי נשכחת במועדון רוקסן ב-1993. הופעה שהלהקה עצמה מציינת כנקודת מפנה חשובה בקריירה שלה (הייתי שם, אגב. זה לא רלוונטי לסיפור אבל הרגשתי צורך להזכיר. בכל זאת מדובר באלטלנה של הופעות הרוק בישראל).

באותה הופעה, גיטריסט הלהקה ג'וני גרינווד – שהלחין השנה את פסקול הסרט "קרב רודף קרב", וסביר שיזכה עליו באוסקר – הכיר את שרונה קטן, אומנית צעירה ומבטיחה מנהריה, ומאז הם יחד. מגדלים שלושה ילדים ומחזיקים דירות בלונדון ובנהריה.

רדיוהד חוזרת בקרוב לסיבוב הופעות בינלאומי קצר, אחרי הפסקה שנמשכה מאז 2018. בסוף השבוע העניקו חברי הלהקה ראיון בלעדי ל"טיימס" הבריטי, שחלקים רבים ממנו הוקדשו ליחס של הלהקה לישראל.

תום יורק, סולן רדיוהד, מתאר את מה שעובר על הלהקה בגלל יחסה לישראל כ"ציד מכשפות" שגורם לו "להתעורר באמצע הלילה", ומתאר אירועים שבהם אנשים עוצרים אותו ברחוב ודורשים ממנו להחרים את ישראל.

כשהוא נשאל האם הוא יחזור להופיע בישראל, אומר יורק "בשום אופן לא" ומסביר: "אני לא רוצה להיות במרחק 5,000 מייל ממשטר נתניהו". אבל גם יורק, וגם שאר חברי הלהקה, מביעים סימפטיה והבנה לג'וני גרינווד, שיש לו כעת זיקה משפחתית לישראל, שאליה נוספה גם זיקה אומנותית, בזכות שיתוף הפעולה שלו עם דודו טסה, שגם עליו הלהקה חוטפת אש.

"זה טירוף", אומר גרינווד, "הדבר היחיד שאני מתבייש בו זה שגררתי את תום ואת כל יתר החברים לתוך הבלגאן הזה. אני לא מתבייש בזה שעבדתי עם מוזיקאים ערבים ויהודים. אני לא יכול להתנצל על דבר כזה".

השדרן עופר נחשון ב-2014 (צילום: איתי נבו, ויקיפדיה)

שדרן הרדיו פורץ הדרך עופר נחשון מת אתמול בגיל 59.

לנחשון שמור מקום של כבוד בקהילה הלהט"בית הישראלית, בזכות ראיון ל"7 ימים" של "ידיעות אחרונות" בתחילת שנות התשעים שבו יצא מהארון. זה נחשב לראיון היציאה מהארון הראשון של סלב ישראלי מוכר.

נחשון הוביל בשנות התשעים את שידורי הפופ של רשת ג', שהיו אנטיתזה למוזיקה הכבדה, הרצינית והחשובה שהובילה גלי צה"ל. בעצם – הקו ההפוך למוזיקה של רדיוהד, שהפכה בזכות גל"צ לתו תקן של איכות בישראל.

נחשון אהב פופ, אהב מצעדי פזמונים, אהב להיטים, אהב כוכבים נוצצים, ואהב אירוויזיונים (הוא היה מי שהגיש את הניקוד הישראלי בתחרות, עד לסגירת רשות השידור ב-2017). הוא גם היה הראשון שגילה, עודד וטיפח את דנה אינטרנשיונל.

במבט לאחור, קל לראות שהוא הקדים את זמנו. עולם המוזיקה נשלט היום כמעט לחלוטין על ידי כוכבי וכוכבות פופ נוצצים, בדיוק מהסוג שנחשון אהב, טיפח ושידר. "עופר צעיר לנצח, שדרן פופ מהגדולים שהיו בארץ", ספד לו אתמול יואב גינאי, יו"ר אקו"ם.

בנימין נתניהו, מאי 2008