לפני כמה חודשים הודיע שר הביטחון בני גנץ על החלטתו לסגור את תחנת הרדיו גלי צה"ל. מיד קמה התנגדות למהלך. אבל נשאלת השאלה: האם בשביל צבא ההגנה לישראל צריך להחזיק תחנת רדיו?
יש הטוענים שאסור להפריט את תחנת גלי צה"ל כי אנחנו צריכים תחנת רדיו אובייקטיבית, לא עוד כלי של בעלי הון. אני מסכים עם הטענה הזו ולדעתי חייב להיות גוף כזה, אבל הוא כבר קיים. שמו בישראל "כאן". תאגיד השידור הציבורי עושה עבודה מעולה, בייחוד ברדיו, שם הוא עקף את גל"ץ מבחינת מאזינים. יש גוף עיתונאי ציבורי (שמחזיק בכמה וכמה תחנות רדיו) – הצבא לא צריך ליצור עוד אחד כזה, שרק עולה לנו עוד כסף מכספי המיסים.
יש הטוענים שאסור להפריט את תחנת גלי צה"ל כי אנחנו צריכים תחנת רדיו אובייקטיבית, לא עוד כלי של בעלי הון. אני מסכים עם הטענה ולדעתי חייב להיות גוף כזה, אבל הוא כבר קיים. שמו בישראל "כאן"
שנית, מדובר בבזבוז לא ייאמן של כספי משלם המיסים. תקציב התחנה הוא חלק מתקציב הביטחון, והוא, על פי ההערכות, עולה למשלם המיסים למעלה מ-40 מיליון שקלים. 40 מיליון השקלים האלו מגיעים מכיס משלם המיסים, שאחרי שנת קורונה חנוק מתמיד. מדובר בקורס לעיתונאים חינם אין כסף, על חשבון משלם המיסים. מגיעים אליו מתגייסים, ומקבלים קורס בעיתונאות על חשבון משלם המיסים. נכון, התחנה מרוויחה מתשדירי פרסומות, אולם לאחר הירידה בכמות ההאזנות הרווחים ירדו משמעותית, והעול על משלם המיסים עלה.
בנוסף, הטיעון הכי חשוב הוא שלא מדובר בתחנה אובייקטיבית. מדובר בתחנה פוליטית לחלוטין, שתורמת לאופי המילטריסטי של ישראל. עם שדרנים כמו ברדוגו ועם התערבות בלתי פוסקת של הדרג המדיני והצבאי, התחנה מלאה באינטרסים זרים.
בניגוד לתאגיד, שמקבל עצמאות יחסית, גל"ץ מלאה באינטרסים. בין אם זה מהגנרלים ששואפים להיות פוליטיקאים, ובין אם זה הדרג המדיני שמנסה לבחוש לטובתו. כבר סופר ארוכות על פוליטיקאים או גנרלים שרוצים להפוך לפוליטיקאים ובוחשים בתחנה לטובתם.
אז למה להפריט את התחנה?
ועכשיו נשארת הדילמה הבאה: האם לסגור את התחנה או להפריט אותה? התשובה, לדעתי, פשוטה מאוד. התחנה פופולרית יחסית, גם אם פחות בזמן האחרון. הפרטה שלה תכניס מיליונים למדינה. אחרי שנת קורונה, כשהאזרחים חנוקים והגירעון ענק, צריך לקצץ כמה שיותר בהוצאות ולהגדיל כמה שיותר את ההכנסות. הפרטה תעשה את שני הדברים האלה – תחסוך את התקציב השנתי של התחנה, ותכניס עשרות מיליונים בזכות ההפרטה. כמובן שיש לבצע את ההפרטה בצורה מיטבית, עם מכרז פתוח ושקוף, שבו מי שיציע את העסקה הכי טובה יקבל את התחנה.
האם לסגור את התחנה או להפריט אותה? התשובה, לדעתי, פשוטה מאוד. התחנה פופולרית יחסית, גם אם פחות בזמן האחרון. הפרטה שלה תכניס מיליונים למדינה
לסיכום, להפריט את גל"ץ זה מהלך ההכרחי. גל"ץ מלאה בשיקולים זרים, היא מהווה קורס לעיתונאים על חשבון משלם המיסים והיא עולה המון כסף. חייבים להפריט אותה.
אורי מלרון הוא תלמיד כיתה י', מדריך בצופים, מנהל את אתר ביקורות הספרים ״בין השורות״ וסגן יו״ר נוער מפלגת העבודה לשעבר
זה לא פשוט להיות מיעוט. במיוחד מיעוט לאומי במדינה שנמצאת במלחמה עם העם שלך. למשל מי שנקראים "אזרחי ישראל הערבים". מצד אחד יש שאלה של זהות. האם הם "יותר ישראלים" או "יותר ערבים"? והאם השיוך הכללי ל"ערבים" הוא נכון בכלל, או שהם בעצם פלסטינים? מצד שני יש את שאלת הנאמנות. כשזה מגיע לכדי התנגשות, וזה מגיע, הם יותר נאמנים למדינה שהם חיים בה או לעם שהם שייכים אליו? אלה שאלות ששואלים עליהם, וגם שהם שואלים בעצמם.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים סקר שנתי שנקרא "מדד הדמוקרטיה הישראלית", שמסתכל בין היתר גם על סוגיות טעונות כמו אלה. הסקר הזה מתבצע בחודש יוני בכל שנה. אחת השאלות הבסיסיות ביותר היא השאלה "באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך חלק ממדינת ישראל ובעיותיה?". השאלה נשאלת את כל משתתפי בסקר, יהודים וערבים, אבל ניתוח התשובות כולל גם פילוח לפי מגזר.
דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.
תחת הכותרת סוחטת הרגשות: "בנק הפועלים הורה לבטל סליקת תרומות להנצחת לוחם" – פורסמה השבוע כתבה (Ynet, 24/03/2024) המתארת תביעה נגד מסכת התעללות לכאורה של הבנק ושל חברת סליקה – בעמותה, המנהלת קמפיין תרומות להנצחת זכרו של לוחם שנהרג בצפון הרצועה.
התביעה קובלת על התערבות הממשל האמריקאי בפרויקט הנצחה תמים לכאורה, שמקושש תרומות למפעל חייו של הנופל. למעשה, מדובר בטענות מניפולטיביות, המצניעות את העובדה ש"מפעל החיים" המדובר הוא מאחז בלתי חוקי, שספג סנקציות אמריקאיות בשל אלימות כלפי פלסטינים. המוסדות הפיננסיים הישראליים נענים לדרישת הממשל בסירובם להעביר דרכם תרומות, שבפועל עוקפות את אותן סנקציות.
ארנון הראל הוא פעיל חברתי, קהילתי ופוליטי. גמלאי מחינוך והוראה בתיכון. לימודי תואר שני למשפטים, למערכות מידע; לימודי תואר ראשון לגיאוגרפיה ומדע המדינה, לימודי ארץ ישראל. 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות, 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם