מנהיגיה של ישראל מתרברבים בכך שהתמודדותה של המדינה עם משבר הקורונה ועם תוצרי הלוואי שלו היא בין המוצלחות בעולם. אבל לפחות בהיבט חשוב אחד היא מפגרת הרחק מאחור: במבט מגדרי על האתגרים שמציבה הקורונה, ולפיכך גם בטיפול מוצלח בהם.
בשעה שהמצוקה גדלה ואי-הוודאות גוברת, נעשה ברור יותר ויותר כי חסר בנמצא מידע חיוני, וכי ללא ניתוח שיטתי ומובחן של נתוני המגפה, לא ניתן לתכנן ולהוציא לפועל תהליך רציני של התאוששות מהמשבר.
דבר זה לא יתאפשר ללא בחינת הנתונים על גברים ונשים בנפרד, והכללתם של היבטים מגדריים בניסוח המדיניות העתידית וביישומה.
איסוף הידע על התפשטות המגפה בישראל החל רק לאחרונה להביא בחשבון מגזרים מסוימים (בייחוד המגזר החרדי), מיקום גאוגרפי (בפרט הפריפריה), קטגוריות גיל (בעיקר המבוגרים) וגורמים סוציואקונומיים (קבוצות בעלות הכנסה נמוכה באזורי מגורים צפופים).
מה שטרם נעשה באופן שיטתי הוא בחינתן של ראיות הקשורות לקוביד-19 על פי אבחנה החוצה את כל הקהילות, המיקומים הגאוגרפיים והקטגוריות החברתיות-כלכליות: מגדר. מבט קצר על המעט שידוע הוא יותר ממאלף.
הבדלים בשיעורי התמותה
בישראל, בדומה לרוב העולם, קיים הבדל מגדרי בשיעור מקרי התמותה הקשורים בקורונה. מתוך קצת יותר מ-100 מתים בארץ נכון לעכשיו – רובם המכריע מעל גיל 70, קבוצה שנשים מהוות בה רוב בולט – 54% הם גברים ו-46% נשים.
הסיבות למגמה הזאת טרם פוענחו, אולם – בהתחשב בשיעורן הגבוה של נשים בצוותי הרפואה המטפלים בחולי המגפה – מבט מקרוב על ההבדלים המגדריים הללו עשוי לסייע בריסון שיעורי ההדבקה ולזרז את הטיפול בנזקיה.
ישנם גם הבדלים מגדריים בהשפעה הכלכלית של המצב הנוכחי. בחודשיים האחרונים, 25% מהשכירים בישראל הוצאו לחופשה ללא תשלום או פוטרו ממקומות עבודתם. על פי ההערכות, בין 60% ל-70% מתוכם הם נשים (בארצות הברית, על פי מחלקת העבודה האמריקאית, הממוצע הוא כ-60% – שיעור דומה לזה שנרשם באירופה).
הנתון הזה אינו מפתיע: לפני התפרצות הנגיף, לא זו בלבד שנשים היוו 55% מכלל המובטלים במדינה, אלא שגובה ההכנסה שלהן עמד על 65% מזה של גברים בתפקידים מקבילים, הביטחון התעסוקתי שלהן היה נמוך משמעותית מזה של עמיתיהן הגברים וייצוגן בקרב העניים גבוהה יותר.
דווקא כאשר מרכזיותן של נשים במתן טיפול עולה, המצוקה הכלכלית שלהן גוברת (דבר זה נכון במיוחד באזורים העניים היותר, במשקי בית יחידניים ובקרב קבוצות בעלות הכנסה נמוכה).
למרבה הצער, המצב הנוכחי החריף עוד יותר את האפליה הכלכלית על בסיס מגדרי. החוקים המגנים על נשים בהיריון ועל אימהות בחופשת לידה נעקפו על ידי תקנות החירום. הדבר פוגע בצורה חמורה במיוחד בנשים ערביות, שנמצאות בכל מקרה בייצוג חסר בשוק העבודה, וכמוהן במבקשות מקלט, שגם בנסיבות טובות סובלות מאפליה כלכלית משמעותית.
המצב הנוכחי החריף עוד יותר את האפליה הכלכלית על בסיס מגדרי. החוקים המגנים על נשים בהיריון ועל אימהות בחופשת לידה נעקפו על ידי תקנות החירום. הדבר פוגע בצורה חמורה במיוחד בנשים ערביות
ומכיוון שנשים נמצאות בתחתית הפירמידה הכלכלית (רבות מהן עובדות במשרה חלקית או הצטרפו רק לאחרונה לשוק העבודה), סביר להניח שהן יהוו רוב גדול מתוך אותם 20% שלא יתקבלו חזרה למקומות העבודה הקודמים שלהם לאחר המשבר. הפערים המגדריים בזירה הכלכלית מאיימים להגביל במידה ניכרת את הסיכויים להשגת התקדמות בחודשים הבאים.
מה עם שוויון בנטל
בעקבות המצב החריפו גם הפערים המגדריים בחלוקת נטל הטיפול במשפחה. נשים, גם אלה מהן שעובדות במשרה מלאה, תמיד נשאו באחריות רבה הרבה יותר מגברים לטיפול בילדים ולמטלות הבית. גם כאשר בני הזוג שלהן מרותקים לבית – ורבים מהם חולקים כעת במשימות האלה – הנטל המוגבר של טיפול בילדים, חינוך ביתי, וכן בישול וניקיון בבתים שרמת הפעילות בהם מוגברת כעת, עדיין מונח בעיקר על כתפיהן של הנשים. אם פוסטים, סרטונים ותנועה ברשתות החברתיות מהווים מדד כלשהו, הרי שרבות מהן על סף קריסה מהעול הנוסף. ובניגוד חד – מצוקתן של נשים קשישות, שרובן חיות לבדן, גדלה גם היא.
אם פוסטים, סרטונים ותנועה ברשתות החברתיות מהווים מדד כלשהו, הרי שרבות מהאמהות בארץ על סף קריסה מהעול הנוסף. ובניגוד חד – מצוקתן של נשים קשישות, שרובן חיות לבדן, גדלה גם היא
נשים גם סובלות הרבה יותר מהסגר המתמשך. במהלך החודשיים האחרונים האלימות נגד נשים זינקה בכל רחבי המדינה. המשטרה רשמה עלייה של 16% בתלונות על אלימות ביתית במרץ 2020 בהשוואה לאותו חודש בשנה שעברה. רשויות הרווחה רשמו עלייה של 700% (!) בפגיעות על רקע מיני במשך אותה תקופה. הטלפונים של קווי הסיוע של המרכזים לנפגעות תקיפה מינית לא מפסיקים לצלצל. המקלטים לנשים מוכות הגיעו, באופן עצוב, לתפוסה מלאה. ככל שמשפחות נאלצות לבלות זמן רב יותר בבית, הסכנה לנשים גוברת.
התמונה המגדרית הדלה עדיין הזאת מרמזת על כך שאופיו וממדיו של משבר הקורונה מוטים מבחינה מגדרית יותר ממה שניתן היה לדמיין. ברור עכשיו שהשגת התקדמות בבלימת וצמצום ההדבקה בנגיף תלויה הרבה יותר בגישה רגישת-מגדר מכפי שנראה קודם לכן.
משימה למקבלי ההחלטות
אין זו רק משימתם של 43 ארגוני נשים ויוזמות פמיניסטיות שחברו יחד להובלת גישה כזאת. זו בעיקר עבודתם של מקבלי ההחלטות. ישראל יכולה וצריכה לפעול בהקשר זה על פי הקווים המנחים שקבע האו"ם ולהפיק מידע רב הרבה יותר על ההיבטים המגדריים של המגפה הנוכחית, לתפור תכניות על בסיס מגדרי לקבוצות חברתיות שונות ולהקצות משאבים – כגון מוצרי היגיינה – בהתאם (מקורות השוואה עשירים ניתן למצוא כאן). כישלון לעשות זאת יאריך את תקופת ההתאוששות מהמשבר וימנע רפורמות נחוצות.
המשטרה רשמה עלייה של 16% בתלונות על אלימות ביתית במרץ 2020 בהשוואה לאותו חודש בשנה שעברה. רשויות הרווחה רשמו עלייה של 700% (!) בפגיעות על רקע מיני במשך אותה תקופה
בימים הנותרים של חג הפסח והסגר הנלווה, ישראל מתחילה לבחון עכשיו אפשרויות של יציאה מהמשבר הרפואי. "אסטרטגיית היציאה" שלה כוללת חזרה הדרגתית לחיי השגרה ואז תכנית התאוששות לטווח הרחוק.
אולם לא ניתן יהיה לממש סדר עדיפויות חדש מבלי לאמץ באופן מודע אסטרטגיה של הטמעת חשיבה מגדרית (gender mainstreaming) שתביא בחשבון את ההבדלים המגדריים הבולטים בהתפשטות המגפה ובהשלכותיה החברתיות, הכלכליות והאישיות.
עם זאת, כרגע הטיפול במעבר חזרה לשגרה, כמו ניהול המשבר, נתון כמעט לגמרי בידיהם של גברים. על תכנון הצעדים הבאים הופקד צוות מומחים של המועצה לביטחון לאומי, כולם גברים יהודים (ברשימת עוזרי המחקר אפשר למצוא שתי נשים). כביכול לנשים אין שום דבר לתרום לתהליך הזה – בדיוק כשם שהן נדחקות תמיד לשוליים כשמדובר בעניינים צבאיים.
אבל למרות הרטוריקה הרווחת שאימצו המנהיגים בארץ, איום הקורונה הוא לא מלחמה. זו מגפה שמשפיעה על כל האוכלוסייה ללא הבחנה. לממסד הביטחוני אין כל יתרון יחסי בניהול הביטויים השונים שלה או כל ערך מוסף בהתוויית תהליך ההתאוששות הכואב. זהו אתגר אזרחי שדורש תגובה אזרחית. ולא תתאפשר פעולה כזאת ללא שיתוף מלא של נשים בתהליך קבלת ההחלטות.
על תכנון הצעדים הבאים הופקד צוות מומחים של המועצה לביטחון לאומי, כולם גברים יהודים. כביכול לנשים אין שום דבר לתרום לתהליך הזה – בדיוק כשם שהן נדחקות תמיד לשוליים כשמדובר בעניינים צבאיים
זהותם של המעורבים בהגדרת המדיניות בצומת הזה היא מכרעת לקביעת התוכן שלה. נשים עומדות בחזית המאבק במחלת הקורונה. ברחבי העולם, הן מהוות 60%-70% מעובדי הרפואה המעורבים בטיפול בנגיף.
בישראל, נשים בולטות במיוחד בהובלת צוותי קורונה מסורים בבתי החולים ובקהילה (אם כי, למרבה הצער, מקומן נפקד מאוסף המומחים המופיעים יום-יום בתקשורת והפוקדים את הפורומים האחראים לניהול אסטרטגיה).
בכך ישראל דוחקת הצדה את ניסיונן המצטבר בשטח ומסתכנת בוויתור על תובנותיהן החיוניות. לא מדובר רק בחוסר אחריות ברור, אלא בטיפשות זועקת לשמיים (ראו בהקשר זה את תפקודן של מדינות שעומדות בראשן נשים, כמו גרמניה, פינלנד, איסלנד, ניו זילנד ודנמרק).
עדיין לא מאוחר
כל ניסיון רציני להחיות את הכלכלה, לרפא את היחסים החברתיים, להגביר את הסולידריות ולצמצם את חוסר השוויון ידרוש את מעורבותן הפעילה של נשים בתכנון הצעדים הבאים.
לפיכך מגפת הקורונה – על כל השפעותיה הרבות מבחינה פיזית, כלכלית, חברתית ונפשית – היא גם במידה רבה מחלה פוליטית שהחמירה את ביטויי חוסר השוויון וכעת מאיימת בהארכת תהליך ההתאוששות, עיוות התוצאות והנצחת אי-הצדק החברתי.
עדיין לא מאוחר לתקן את חוסר האיזון הבולט ביחסי העוצמה במדינה באמצעות שילובן של נשים מכל חלקי האוכלוסייה במאבק הכולל להתגברות על מגפת הקורונה ועל השלכותיה. סכנות הנגיף טומנות בחובן הזדמנויות אדירות – אבל רק אם נהיה חכמים מספיק לזהותן ולנצל אותן במלואן למען טובת הכלל.
ישראל דוחקת הצדה את ניסיונן המצטבר של הנשים. לא מדובר רק בחוסר אחריות ברור, אלא בטיפשות זועקת לשמיים (ראו בהקשר זה את תפקודן של מדינות בראשות נשים, כמו גרמניה, פינלנד, איסלנד, ניו זילנד ודנמרק)
פרופ' נעמי חזן, לשעבר סגנית יו"ר הכנסת ופרופסור (אמריטה) למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, היא מנהלת שותפה של "שוות" – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית
פרופ' נעמי חזן, לשעבר סגנית יו"ר הכנסת ופרופסור (אמריטה) למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, היא מנהלת שותפה של "שוות" – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו