פסיקת בג"ץ המאשרת לבנימין נתניהו להרכיב ממשלה, היא ביטוי לנקודת תורפה חמורה בחוק הישראלי, המאפשרת לאוטוקרטים בהתהוות ליהנות מההפקר. הפרצה החוקית, שעוגנה ב-2001, נוצרה בשל שילוב בין שיקולים ראויים, שיקול דעת לקוי, תמימות, וחוסר יכולת לדמיין מציאות שבה ראש ממשלה נאשם משעבד מדינה שלמה לצרכיו במקום לפרוש.
בדיון שהתקיים בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת במרץ 2001, ובו נדונו הסעיפים הנוגעים לראש ממשלה נאשם, הציגו יוסף (טומי) לפיד המנוח וראובן ריבלין עמדות עקרוניות מנוגדות. הנשיא ריבלין היה אז נחקר טרי בשבע פרשות שנבעו מקשריו ההדוקים עם הקבלן דוד אפל, שמהן שש נסגרו כעבור שלוש שנים מחוסר אשמה, ואחת מחוסר עניין לציבור.
ריבלין התנגד לתת לבתי המשפט את הסמכות להביא להדחה אוטומטית של ראש ממשלה מורשע, ונימק זאת בחשש מהשחתה של מערכת אכיפת החוק, שעלולה לרדוף אדם מסיבות פוליטיות. אם אמונה לשר המשטרה, אמר ללפיד, "אני יכול למנות אדם שירדוף אותך", ו"כדי שלא יתנו לרדוף את טומי לפיד רק מפני שרובי ריבלין שם מישהו שיאמר לו 'תרדוף אותו'", יש להשאיר את סמכות ההדחה לכנסת, שהיא הריבון.
לפיד סנט בריבלין שהוא מדבר כך בגלל מצבו האישי, והציג עמדה הפוכה: "כשאנחנו אומרים את המילה 'ריבון' אנחנו מתמלאים חרדת קודש מנשגבות תפקידנו, אבל גם הריבון יכול לטעות. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אני אזכיר לך ריבון שנבחר באופן דמוקרטי, בבחירות דמוקרטיות, ששמו היה רייכסטאג. היה פה פרופסור קלוד קליין וסיפר לנו על כך. הריבון הזה, שלוש פעמים חוקק חוק שהסמיך את אדולף היטלר לקחת על עצמו את כל סמכויות השלטון".
את הצעת החוק הביא לוועדת החוקה משרד המשפטים, כחלק מהמהלך לביטול הבחירה הישירה לראשות הממשלה. הצעת החוק אושרה בכנסת כעבור יומיים, במקביל להשבעת ממשלה חדשה בראשות אריאל שרון, שהביס בתחילת פברואר את אהוד ברק בפער של 25%, בבחירות מיוחדות לראשות הממשלה בלבד.
הרציונל שעמד בבסיס ניסוח הצעת החוק במשרד המשפטים היה כי הדחת ראש ממשלה נאשם ואף מורשע צריכה להיעשות בכנסת ולא בבית המשפט.
לאור הרציונל הזה, הדיון בוועדה עסק בעיקר בשאלה אם לאחר דחיית ערעור בבית המשפט העליון, הדחת ראש ממשלה שהורשע בעבירה שיש עמה קלון צריכה להיות אוטומטית, או להיעשות גם היא בכנסת. שאלת הכשירות של ח"כ נאשם להרכבת ממשלה כלל לא נידונה.
טומי לפיד: "כשאנחנו אומרים את המילה 'ריבון' אנחנו מתמלאים חרדת קודש מנשגבות תפקידנו, אבל גם הריבון יכול לטעות. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אני אזכיר לך ריבון שנבחר באופן דמוקרטי, ששמו היה רייכסטאג"
ריבלין הבהיר כי עמדתו, שגם לאחר פסק דין חלוט הכנסת היא זאת שצריכה להדיח ראש ממשלה, מסתמכת בין השאר על הכוח של בג"ץ לבצע ביקורת שיפוטית: "זה לא חוק עוקף בג"ץ או דבר שמאפשר ואומר שאם ועדת הכנסת החליטה שראש ממשלה יכול להיות פושע, כבר זה יקרה. זה לא יקרה, זה יחזור לבג"ץ".
היועץ המשפטי לוועדה, שלמה שהם, שהציג גישה מחמירה יותר, אמר כי "אנחנו רוצים שראש ממשלה שהורשע בעבירה פלילית לא יהיה ראש ממשלה, ולא עשינו זאת", בהתייחס לשלב שאחרי ההרשעה במחוזי. ציון העובדה שהכנסת יכולה להדיח ראש ממשלה לאחר הרשעה במחוזי מיותרת, הוסיף, משום שעלול להשתמע מכך שהימנעות מהדחה משקפת מצב תקין. "אני רוצה שהוא לא יכהן בכל מקרה, גם אם 61 תומכים בו", אמר.
סיגל קוגוט, נציגת מחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, שבהמשך אותה שנה החליפה את שהם כיועצת המשפטית של ועדת החוקה, אמרה בתגובה: "יש אפשרות לעשות זאת, אבל יוצא שבית משפט הוא זה שמעביר את ראש הממשלה מכהונתו, ולא רצינו את זה. זו הסיבה שלא כתבנו זאת. יוצא ששופט שמחליט אם יש קלון או אין קלון, יודע שהוא מדיח ראש ממשלה".
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יהושע שופמן, אף הבהיר כי "ההצעה שלנו באה לא בגלל החשש שמערכת משפטית מתנכלת, או, חלילה, מושחתת, אלא בין השאר להגן על המערכת המשפטית. יש מצבים גבוליים, יש עבירות מס, כן קלות לא קלות. אני לא רוצה להטיל על השופט המרשיע, שופט השלום, או שופט בית-המשפט המחוזי, החלטה אם אדם יהיה ראש ממשלה או לא יהיה".
מנגנון סינון מוקדם
ההתרחשויות והתהליכים של השנים האחרונות, מאז החלו החקירות נגד בנימין נתניהו, מוכיחים חד-משמעית שלמרות ההיגיון הברור שעל בסיסו נוסח חוק יסוד הממשלה, היקף הנזקים הנגרמים מהחקיקה הופך אותה בדיעבד לטהרנות משפטית. אפילו ריבלין, שלצד עוזי לנדאו ומוחמד ברכה היה מהקולות הבולטים בוועדה נגד הדחה שיפוטית, הבהיר כי מבחינה ערכית אין כל ספק שאדם שהורשע בעבירה הנושאת קלון אינו יכול להיות ראש ממשלה.
גם הנימוקים לנוסח הנוכחי של החוק מצדיקים חשיבה מחודשת. ראשית, משום שהחלטת היועץ המשפטי לממשלה אינה החלטה של אדם יחיד. היא מתקבלת אחרי תהליך ארוך של חקירת משטרה, המסתיימת בציון התשתית העובדתית להגשת אישום, ולאחר חוות דעת מפורטות של בכירי הפרקליטות, ובראשם פרקליט המדינה.
החקירות של ריבלין הן הוכחה לכך. בשש מתוך שבע החקירות נגד ריבלין, גם המשטרה וגם הפרקליטות סברו שיש לסגור נגדו את התיקים מחוסר אשמה, חוסר ראיות או חוסר עניין לציבור. יוצא שמנגנון הסינון המוקדם – גם אם לוקה בעינוי דין שבו הכרחי לטפל – מוכח כתקין ויעיל, קל וחומר לאחר הרשעה במחוזי (בהערת אגב יש לומר כי הטענה שהחקירות נגד ריבלין היו מזימה שנועדה למנוע את מינויו לשר המשפטים מופרכות, לאור זאת שהחלו לפני שהפך מועמד לתפקיד).
שנית, הטענה על פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר אינה חזות הכל. עובדה היא שהחוק קובע כי אדם לא יכול להתמודד לכנסת, אם חלפו פחות משבע שנים מאז הורשע בעבירה שיש עמה קלון. לכן השאלה היא רק שאלת האיזון. האם רק הרשעה בקלון מצדיקה פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר, או שמא גם הגשת כתב אישום חמור נגד בעל התפקיד הבכיר ביותר? אם האזרחים יודעים מראש שבחירתם מותנית בהיעדר אישום בעבירות מסוג פשע, מדובר בתנאי מספיק.
שלישית, הנזק לאמון הציבור בשלטון החוק – כל הציבור, לא רק תומכי הנאשם – מהחלטה שיפוטית מוקדמת על הדחה, נמוך משמעותית מהפגיעה באמון מאי-הדחה. גם כאן מוכיח נתניהו את יכולתו של ראש ממשלה להשתמש בכוחו העצום להתוויית סדר יום ציבורי הפוגע במעמד רשויות שלטון החוק.
התרגיל שעשה גאוני בפשטותו: מכיוון שהנימוק נגד הדחה שיפוטית – כולל של היועמ"ש – הוא החשש משחיתות של מערכת שלטון החוק, זוהי בדיוק הטענה שיש לנפח כדי לחתור תחת אמינות המערכת. שהרי יש לו כבר סימוכין לחשש של חברי כנסת, חלקם מתנגדיו המובהקים, מאפשרות כזאת. וככל שלראש הממשלה החשוד והנאשם יש זמן רב יותר לנהל את הקמפיין כשהוא מוגן מפני הדחה, כך הנזק הנגרם גדול יותר.
במקרה של נתניהו, אם יכהן לאורך כל הממשלה המתוכננת, מדובר בשש שנים ארוכות, שבהן מתקיים מצב בלתי סביר ומזיק בצורה קיצונית.
פיקוח עממי על הכנסת
הנחת העבודה המרכזית שהנחתה את משרד המשפטים ואת חברי ועדת חוקה חוק ומשפט בתחילת המילניום, הייתה כי הפיקוח העממי על הכנסת מבטיח שלא תושחת, בעוד שאין דרך להתמודד עם הסיכון להשחתת המעורבים הרבים בתהליך שעד החלטה על הגשת כתב אישום. זוהי הנחה תמוהה ומופרכת לאור הדוגמאות ההיסטוריות והאקטואליות הרבות למערכות פוליטיות שהושחתו באופן מוחלט תחת מנהיגים עוצמתיים, ולהיעדר מוחלט של דוגמאות ל"הפיכה שלטונית" מצד מערכות משפטיות מושחתות.
אך גם הנחת העבודה הזאת לא יכולה להסתיר כי תכלית המחוקקים לא הייתה לאפשר לראשי ממשלה מושחתים לכהן. להפך, גם המתנגדים הנחושים ביותר להדחה שיפוטית הביעו התנגדות מפורשת לכהונת ראשי ממשלה מושחתים. הם לא העלו בדעתם וכלל לא דנו באפשרות שניגוד העניינים של ראש ממשלה נחקר ונאשם יגרום עוד קודם לתחילת משפטו נזקים כה כבדים לשלטון החוק ולדמוקרטיה.
בזמן אמת, עזות המצח של נתניהו הולכת מעבר לכל דמיון, וחוסר היכולת לדמיין את המצב הנוכחי הוביל את הוועדה לנקוט זהירות מופלגת ומוגזמת, שהיא הרבה יותר מפרצה הקוראת לגנב. מדובר כאן בהעמדת כספת עמוסה במיליארדי שקלים בידי נאשם, תוך הפקדת שמירה מצד המדינה כדי להבטיח שאיש לא יוכל לתפוס אותו או לגעת בו לרעה.
המציאות האבסורדית הזאת היא שמאפשרת לנתניהו – ועלולה לאפשר בעתיד לדומים לו – לקחת מדינה שלמה כעת ערובה, תוך שימוש בכוחו העצום לחלוקת טובות הנאה לציבורים התומכים בו ולבעלי תפקידים בכירים, וניהול קמפיין שטנה נגד שומרי הסף.
ריבלין, שהפגין תמימות רבה במהלך החקיקה וגם מידה של פומפוזיות אופיינית, אמר אז ללפיד כי הוא מאמין שהכנסת יכולה לחוקק חוקים טובים, ש"יעמדו למדינת ישראל לאלפי שנים". עתה, כשברור שטעה, יש מקום לשקול מודל חלופי המאזן בין השיקולים שעמדו בבסיס החקיקה הנוכחית, ובין הנזקים שהיא גורמת.
המודל הזה יקבע קודם כל כי ראש ממשלה נאשם ייצא מיד לנבצרות של שישה עד שמונה חודשים, שבהם יתנהל משפט בזק, כולל שלב הערעור. אם המשפט יסתיים בזיכוי יוחזר הנאשם אוטומטית להמשך הכהונה, שתוארך במספר החודשים שהפסיד. כאמצעי ביטחון נוסף, לפנים משורת הדין, אפשר ליצור מנגנון שימוע שיפוטי קצר, שבו ינסה הנאשם להוכיח כי הוא נרדף מסיבות שאינן משפטיות. אם ישכנע יוכל להישאר בתפקידו.
דוגמאות ההיסטוריות והאקטואליות הרבות הן עדות למערכות פוליטיות שהושחתו באופן מוחלט תחת מנהיגים עוצמתיים, ולהיעדר מוחלט של דוגמאות ל"הפיכה שלטונית" מצד מערכות משפטיות מושחתות
אם כתב האישום יישאר בתוקף, תממן המדינה לראש הממשלה ייצוג משפטי בעשרה מיליון שקלים, שיאפשר להושיב צבא פרקליטים שיתמודדו עם החומר הרב ויעמדו בדרישות המשפט המהיר. מדובר בעלות המהווה פרומיל מהעלויות הנגרמות למדינה מהמשך כהונת נאשם, ובמקרה של הרשעה אפשר לשקול חיוב להחזר של לפחות חלק מהסכום. במקביל יוקם הרכב שופטים ייעודי שידון בתיק חמישה ימים בשבוע עד להשלמתו – כולל שלב הערעור שיימשך בין חודש לחודשיים בלבד.
למרות הנוסח המקל של חוק יסוד הממשלה בעניין ראש ממשלה נאשם ומורשע, עצם העיסוק בסוגיה מצביע על כך שגם המחוקקים – הזהירים מדי – ראו באפשרות הזאת חריג בעייתי. המחלוקת היחידה היא מאיזה רגע ראש ממשלה כזה פסול מהמשך הכהונה, והאם הדחתו היא שיפוטית או פרלמנטרית. המודל שנבחר – הדחה פרלמנטרית לאחר הרשעה ראשונה ושיפוטית לאחר הערעור – מלמד כי שתי האפשרויות סבירות.
חברי ועדת חוקה בחרו לאפשר לבג"ץ לבצע הדחה שיפוטית, למרות שההצעה הראשונית של משרד המשפטים הייתה לא לאפשר זאת, בנימוק שהציגה עורכת הדין קוגוט: "הבעיה שבית-משפט מדיח ראש ממשלה לא קשורה לערכאה ראשונה או לערכאה שנייה". אפילו עורך הדין של הליכוד, אבי הלוי, קיבל השבוע מפורשות את סמכות בג"ץ לפסוק בעניין.
לאור זאת עולה התהייה אם באווירה ציבורית אחרת, לפחות חלק משופטי בג"ץ היו בוחרים להתבסס על תכלית חוק יסוד הממשלה – שיש להזכיר שאינו קובע מפורשות שנאשם יכול להרכיב ממשלה – הרואה בראש ממשלה מסובך בפלילים עניין שאינו מתיישב עם עקרונות דמוקרטיים.
חוסר היכולת לדמיין את המצב הנוכחי הוביל את הוועדה לנקוט זהירות מופלגת ומוגזמת, שהיא הרבה יותר מפרצה הקוראת לגנב. מדובר כאן בהעמדת כספת עמוסה במיליארדי שקלים בידי נאשם
אף שהחוק מתייחס רק לשלבי ההרשעה, הוא נוסח כך רק משום שחברי הכנסת לא האמינו בתחילת המילניום שראש ממשלה נאשם ינהל קמפיין ארסי שכל מטרתו ערעור אמון הציבור ברשויות החוק – ויצליח בכך מעבר לכל שיעור. כוונת המחוקקים ודאי לא הייתה להכשיר התנהלות כזאת, והיה מקום שבג"ץ יקבע כי מדובר בלקונה וכי תכלית החוק הייתה שונה.
לאחר שזה יקרה תוכל המערכת הפוליטית להתחיל לחזור לשפיות, ואולי להשלים את תיקון החקיקה המתבקש בעניין ראש ממשלה נאשם בחקיקה הקובעת כי נאשמים שלא הצליחו להוכיח שכתב האישום נגדם הוגש בנסיבות בלתי סבירות בצורה קיצונית, אינם יכולים להתמודד מלכתחילה גם לכנסת. שם, בסופו של דבר, טמון זרע האבסורד שדרדר את הדמוקרטיה הישראלית למצבה המסוכן הנוכחי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו